"בחו"ל יש פוטנציאל עצום למקורות. זה יכול להביא מיליארדים"

מנכ"ל מקורות היוצא, שמעון בן חמו, מסכם קדנציה: הוא לא נרגע מהמעורבות של אורי יוגב, כועס על המכשולים שהמדינה שמה בפני פיתוח מקורות ומתקומם על הביורוקרטיה

בן חמו / צילום: אייל מרגולין אייל הצפון
בן חמו / צילום: אייל מרגולין אייל הצפון

למנכ"ל מקורות היוצא שמעון בן-חמו יש שם של אדם רגוע, צנוע ונעים הליכות. גם סגנון הניהול שלו בחברת המים הלאומית מקורות במשך קרוב לשש שנים התאפיין בהרבה מעשיות ושקט תעשייתי. ובכל זאת יש אדם אחד שגורם לבן-חמו לאבד את שלוותו.

למנהל רשות החברות הממשלתיות, אורי יוגב, יש תדמית של מקצוען נטול פניות, תדמית שטופחה בשנים האחרונות בתקשורת ולוטשה במאבקים עם שר האוצר, משה כחלון, ושרים אחרים סביב נבחרת הדירקטורים. לביקורת על יוגב בדרג הניהולי הבכיר של החברות הממשלתיות - לא ניתן כמעט ביטוי.

החריג הבודד היה מכתב ששלח בן-חמו ליועץ המשפטי לממשלה באוקטובר האחרון, שבו הוא מאשים את יוגב כי נהג להתערב באופן פסול בניהול מקורות, בנסיבות המעוררות חשד כי הונע ממניעים זרים. יוגב הגיב באיום בתביעת דיבה אם בן-חמו לא יחזור בו בתוך 48 שעות. בן-חמו לא חזר בו ומקורביו אומרים שהוא עדיין מחכה לתביעה. בראיון סיכום הקדנציה שלו ביקש בן-חמו להתמקד בעשייה במקורות, אך כשנשאל על יוגב, לא הצליח להתאפק.

"יש לו תדמית שנוח להתהדר בה. כל התקשורת רתומה אליו, והוא נתפש טוב, אבל מה הוא עשה? הוא עוד מעט 4 שנים בתפקיד, מה הוא בדיוק עשה ב-4 שנים"?

- בתקופתו החברות הממשלתיות עברו מהפסד תפעולי לרווח תפעולי

"תראה לי חברה אחת שהוא תרם לה משהו. אחת! קח את הרכבת, לדוגמה, תבדוק את מצבה הפיננסי לאורך השנים ותראה שלא הייתה לו (ליוגב) השפעה כהוא זה. הרכבת הפסידה 200 מיליון שקל בשנה. היו לה שוכרים (במתחמי התחנות ע"ב) ששילמו דמי שכירות למדינה. מרגע שהיא הלכה להנפקת אג"ח, השוכרים עברו להסכמים מול הרכבת. מה זה משנה שהעברתי הכנסות מהמדינה לחברה? איפה כאן ההתייעלות"?

- אתה טוען שיוגב מנהל גרוע?

"אני חושב שהוא מנהל שממש לא מנהל. הדברים מדברים בעד עצמם, הוא בא לתפקיד מנהל רשות החברות אחרי שפשט את הרגל בעסקיו הפרטיים".

- נבחרת הדירקטורים לא רעיון טוב בעיניך?

"אני בעד הנבחרת, אני חושב שזה דבר טוב, אבל הוא מבוצע בצורה גרועה. מי שמנהל את התהליך הזה זה רשות החברות ואם אתה חושב שאין טביעות אצבעות שלהם בתוך הדבר הזה...".

- אבל המועמדים לנבחרת עוברים הליך סינון אובייקטיבי, מקצועי.

"אז תסבירו לי איך אייל גבאי לא עבר את המבחנים לנבחרת הדירקטורים. מנכ"ל משרד רוה"מ, מנהל רשות החברות, יזם, עשה, היה סמנכ"ל בבזק בינל'. מנכ"ל אלתא, חברה בת של תעשייה אווירית, אחת הכי טובות בתחום המכ"מים והאלקטרוניקה בעולם - המנכ"ל שלה ניסה גם ב(נבחרת) הראשונה וגם בשנייה עד היום הוא לא עבר".

- אבל הנבחרת מונעת מינויים פוליטיים על ידי השרים.

"צריך לאפשר לשרים איזו שהיא מעורבות. אם אתה בא לשר ואומר לו 'אתה אחראי על תחום, אבל אסור לך לעשות כלום' איפה האחריות באה לידי ביטוי? שר התחבורה - הוא נבחן על הכבישים, על הרכבות, על נת"ע (החברה האחראית על פרויקט הרכבת הקלה בת"א ע"ב), אם החברה תיכשל יבואו אל השר, לא יבואו אל מנכ"ל הרכבת, לא יבואו אל מנכ"ל נת"ע, יבואו אל השר ויגידו לו 'איך אין רכבת קלה? איך אין כבישים? איך אין רכבות?'. להגיד לשר 'לא יהיה לך שום Say מי היו"ר, מי המנכ"ל, מי יהיו הדירקטורים, כלום. אסור לך - אני חושב שזה איזון לא נכון.

"אם יוגב היה מציע איזון נכון, זה היה עובר. באתי אליו, היינו אז (עדיין) במערכת יחסים טובה ואמרתי 'אורי, לך על משהו יותר ממותן, אם תלך על הקצה כולם ילכו על הראש שלך. הצעתי לו מ-0 להגיע ל-50% דירקטורים מקצועיים".

- ומה יוגב השיב להצעה שלך?

"'אני הולך על הכל'. הוא קיצוני, אז הלך לקיצוניות וזה בא לידי ביטוי בכל הדברים, גם בזה".

- התלוננת שיוגב התערב לך בניהול - זה לא תפקידו?

"תפקיד רשות החברות לייעץ ולפקח. לא לנהל. אני מכיר את רשות החברות. הייתי שם 15 שנה ומילאתי את כל התפקידים מרפרנט זוטר ועד מנהל הרשות בפועל. החוק אומר שתפקידה של הרשות לייעץ ולסייע לחברות הממשלתיות. לא לנהל. לנהל זה אחריות - והאחריות היא שלי, כמנכ"ל החברה. כשיש כשל באים אלי, לא אל הרשות. כמנהל אני אחראי על איכות המים מול משרד הבריאות, על איכות הסביבה - מול משרד לאיכות הסביבה. רשות המים, משרד התשתיות - אני חשוף מפה עד להודעה חדשה. אף פעם לא באו לרשות החברות ואמרו לה 'למה במקורות הפרויקט הזה לא עובד?'".

- אבל איזו השפעה יש לרשות החברות על ניהול החברות? אפילו בדירקטוריון הם בסך הכול משקיפים.

"יש להם הרבה דרכים. הם יכולים להזמין דוח ביקורת ולהדליף אותו לעיתונות. ראיתי אנשים שקיבלו כותרת שלילית בעיתון ונכנסו מזה לוויברציות. הם יכולים לשים לך ברקסים בכל מהלך שאתה מנסה לקדם. יש להם השפעה מול הדירקטורים, על בונוסים להנהלה, על רמות השכר, על תנאי הפרישה, על המון דברים. אתה מחזיק את המנהלים בביצים. אתה אומר למנכ"ל 'אם תהיה נחמד, יהיו לך בונוסים נחמדים, אם לא תהיה נחמד לא יהיו לך בונוסים'. יוגב אמר לי 'אם תעשה את זה, אז אני אתקע אותך שם ושם' - זה בעיני לא סביר, ואסור שזה יהיה. וזה קורה".

מרשות החברות הממשלתיות נמסר בתגובה כי "טענותיו של בן-חמו הן, בלשון המעטה, מגוחכות וחסרות כל אחיזה במציאות, ובדיקה בסיסית של טענותיו (כמו למשל: האם אייל גבאי הינו חבר נבחרת הדירקטורים או לא*) תעלה זאת מיד. כדי שלא להביכו, לא ניכנס לכל אחת מהטענות, ואנו מאחלים לו הצלחה רבה בכל דרך שייבחר".

- מה דעתך על הרעיון של החשבת הכללית היוצאת, שסמנכ"לי כספים והיועצים המשפטיים יהיו עובדי מדינה שימונו על ידי החשב הכללי והיועץ המשפטי לממשלה?

"החברות הממשלתיות חייבות להיות גוף ביצועי גמיש. ההצעה הזו אומרת שסמנכ"ל הכספים יהפוך להיות חשב ממונה. שכל דבר הוא ישאל את החשב הכללי באוצר אם מותר לו או אסור לו לעשות. הוא יקבל תשובה בעוד שנה. כנ"ל לגבי היועץ המשפטי, ייקח לו שנתיים לקבל תשובה. מקורות מנהלת 400 פרויקטים בכל זמן נתון. 400 פרויקטים. כל הזמן יש בעיות, תביעות, שינויים, כל הזמן צריך לקבל החלטות. אם מקורות הייתה צריכה לחכות שנה או שנתיים לקבל אישור לכל פעולה - משק המים היה קורס".

לזכותו של בן-חמו ייאמר שלמעט הפיצוץ ביחסים עם יוגב, עברה הקדנציה שלו עם מעט מאוד סכסוכים. לאירוע הפרידה שנערך לכבודו הגיעו נציגי אגף תקציבים, רשות המים ומשרדי הממשלה השונים. לניסיון, להיכרות ולקשרים של בן-חמו במגזר הממשלתי אין כמעט מתחרים. הוא הגיע לרשות החברות ב-1992 ככלכלן צעיר. בשנת 2000 התמנה לסגן מנהל הרשות תפקיד שמילא במשך שבע שנים תחת ציפי ליבני ואייל גבאי - תקופה שנחשבת לתור הזהב של רשות החברות: פיצול רשות הנמלים והרכבות לארבע חברות נפרדות, הפיכת רפא"ל, מע"צ ורשות הדואר מיחידות סמך לחברות ממשלתיות הקמת חברת נתיבי הגז ואינספור הסכמים ושינויים מבניים. אחד השינויים המבניים הגדולים שליווה היה במקורות - אליה חזר ב-2011 כמנכ"ל. באמצע הספיק לנהל את הפעילות של אפריקה ישראל במזרח אירופה כולל בתקופת משבר האשראי הגדול.

"הפעילות המסחרית של אפריקה ישראל במזרח אירופה היא עד היום החלק הכי מוצלח לדעתי בקבוצה", הוא אומר.

בן-חמו חזר לישראל בקיץ 2011, לדבריו בעקבות דרישת אשתו, שנאלצה לקחת חופשה ללא תשלום של 3.5 שנים במהלך שהותם בחו"ל. בתוך חודש כבר מצא את עצמו מנהל את מקורות, לאחר שנחטף לתפקיד על ידי היו"ר דאז, אלכס ויז'ניצר (שמאז הסתבך בפרשת שחיתות בתקופתתו במעצ). על שולחן המנכ"ל כבר המתין לו המאבק הראשון - על הקמת מתקן ההתפלה באשדוד

"כשהייתי ברשות החברות וטיפלתי בשינוי המבני במקורות הובטח לחברה שתקים את מתקן ההתפלה ראשון, אבל בסוף זה יצא למכרז ולמקורות אמרו 'אל תשתתפו, אנחנו מבטיחים לכם שאת המתקן השני אתם תעשו'. במתקן ההתפלה השני בדיוק אותו סיפור. 'נכון, הבטחנו אבל אתם תעשו את השלישי'. יש החלטת ממשלה, יש התחייבות שמקורות תבנה מתקן - ובכל פעם מורחים את זה. ככה הגענו ב-2011 למתקן האחרון, החמישי, ועוד פעם אומרים למקורות, 'לא אתם'. ויז'ניצר נלחם על זה מלחמה מאוד קשה, אבל בסוף נתנו לנו רק שנתיים להקמה והורידו לנו את מחיר המים ל-2.39 שקל לקוב, שזה המחיר הכי זול, מכל מתקני ההתפלה חוץ מהמתקן בשורק שהוא גדול יותר ויכול להפיק בעלות נמוכה יותר".

- ועובדה שהפרויקט הסתבך והוא עדיין לא רווחי.

"כי לא נתנו לנו לנהל אותו - בניגוד ליזמים הפרטיים. זה נכון שהפרויקט לא עובד בצורה אופטימלית, מבחינת עלויות החשמל והיום הוא הפסדי. תבענו את הקבלן ב-720 מיליון שקל".

- אז איפה יש לכם כחברה ממשלתית יתרון יחסי?

"אנחנו מתעסקים המון בפעילות של טיהור מים מזוהמים בקרקעות. קרקע אתה יכול להחליף בקרקע אחרת, אבל אם לא תנקה את מי התהום הזיהום יחזור. זה בדיוק מה שקרה בקרקעות תעש בדרך השלום בת"א. בבית הכרם בירושלים נתנו למקורות לטפל במים, תוך שנתיים כבר היה מתקן עובד ומאז אנשים שותים את המים האלה".

- זה מה שיקרה גם עם קרקעות תע"ש ברמת השרון?

"מתכננים לעשות שם מכרז של החשב הכללי. תראו שיגיעו לשלב המכרז, יהיה מי שיגיד בלי חברות ממשלתיות, כי השחקנים האחרים יודעים שאם מקורות מתמודדת, היא מנצחת בהליכה. מקורות היא מומחית לנושא הזה של טיפול בקרקע, במים - מומחית. הפרויקט שהקימו במקסיקו היה בדיוק 10 אקוויפרים מזוהמים, שביקשו מאתנו לנקות. מה שאתה רוצה, ארסן, ברזל, כרום, זיהום משפכים, הכול. אז מה יעשו החברות הפרטיות? יביאו חברות אמריקאיות שיתחרו בנו. בסוף זה עוד יכול להיתקע. בנחלת יצחק מ-1995 לא קרה כלום. ברמת השרון זה 6,000 דונם שאפשר להקים עליהם 30 אלף יחידות דיור. 30 אלף יח"ד בשקט, לפחות. זה עיר".

סיפור טיהור מי התהום מספק הצצה לפוטנציאל העסקי האדיר של טכנולוגיות מים. "שוק טכנולוגיות המים זה 250 מיליארד דולר לשנה, לפחות. אנחנו מבינים במים, אנחנו הכי טובים בעולם. לכן שמנו לעצמנו בתוכנית האסטרטגית שמקורות תהיה קונצרן גלובלי. נשיא גוואטמלה בא אלינו, ישב אצלי שעתיים וחצי, ללמוד על משק המים שלנו ואמר אני רוצה אתכם שתסייעו לנו. רוצים אותנו בפרגוואי, בארגנטינה, מקסיקו, קזחסטאן, מיאנמר, באפריקה. ייעצנו לאזרבייג'ן, למקסיקו, לגאנה, לארגנטינה, אבל הכסף הגדול הוא באמת בביצוע. בקפריסין בנינו שני מתקני התפלה".

- שני מתקני התפלה - זה לא קצת מאכזב ביחס לציפיות?

רק גירדנו את הפוטנציאל, לצערי, ואמרתי את זה מהיום הראשון שבאתי לממשלה. אמרתי: 'ברגולציה שיש היום אי אפשר באמת לעשות פעילות עסקית, אי אפשר'. על כל הקמה של חברה, על כל השקעה הונית בעולם, אני צריך אישור ממשלה. אני בא לממשלה אומרים לי 'תבוא אלינו אחרי שתזכה, אחרי שהכול תקין תבוא אלינו'. אז אני בא אחרי שהכול סגור - ולוקח להם 3 שנים לאשר את זה. אתה מתחיל ברשות החברות בסוף אומרים לך 'אוקי שכנעת אותנו, עכשיו אנחנו צריכים להעביר את זה לחשב הכללי, לקבל חוו"ד, לאגף תקציבים לקבל חוו"ד, למשרד התשתיות לקבל חוו"ד, למשרד המשפטים לקבל חוו"ד, לרשות המים כדי לקבל חוו"ד'.

"יש ברומניה פוטנציאל מאוד גדול למתקני טיהור שפכים. האיחוד האירופי שם קרן של 4 מיליארד יורו, רק לשדרג את תשתיות המים במדינה. אתה מקבל 90% מימון של ה-EU, ו-10% העיר מממנת. אנחנו הרי אלופים במט"שים. רצינו להקים חברה עם שותף מקומי. הלכנו לרשות החברות, אמרו 'אחלה רעיון, תכינו הצעת ההחלטה ונקדם אותה'. ב-2012 הצגנו את זה לשר התשתיות סילבן שלום ולשר האוצר יאיר לפיד. עברו שנתיים, התחלפה הממשלה, הלכנו לממשלה הבאה. אמרו לנו אל תחכו לאישור הממשלה. שהשותף יקים את החברה ותשמרו לכם אופציה לקנות 70% ב-5,000 שקל. ברגע שהממשלה תאשר - תממשו את האופציה. ב-2012 השותף רשם את החברה. עד היום, 2017, לא קיבלנו אישור מהממשלה".

- והמט"ש?

"בנוי".

- אבל חברות ישראליות פרטיות, יכולות להצליח?

"יש חברות שמצליחות, אבל חברה כמו מקורות, אין, לא בישראל, אפילו לא בעולם. זו חברה שיש לה הכל במקום אחד: ידע בהתפלה, במט"שים, בהשבה, באיכות מים, בתכנון, בניהול משאבי מים, בניהול ואספקת מים בתחזוקה, אין עוד גוף כזה בעולם. 350 מהנדסים ועוד 70-80 בחברות הבנות. אתה יכול להגיע למדינה, להגיד להם 'אלה משאבי המים שלכם, אלה הצרכים שלכם, אני אעשה לכם תוכנית אב לתשתיות מים ואבנה לכם תשתית'. כשהגעתי למקורות רצנו. עשינו מלא פעילות. באיזה שלב ראיתי שהמדינה לא רוצה. שמו לנו ברקסים, כל הזמן ברקסים, אז הורדנו הילוך, אבל אני אומר שוב, בתוך הנושא הזה, הנושא של הפעילות הבינלאומית, יש פוטנציאל עצום למקורות ולמשק המים, עצום. כמו בתעשיות הביטחוניות - 70% לפחות מהמכירות שלהם זה בחו"ל - כך יכולה להיות מקורות. להביא מיליארדים".

- לתעשיות הביטחוניות יש גם את מערכת הביטחון.

"משרד הביטחון זוכה מזה. הוא מבין את הערך המוסף האדיר, שיש לדבר הזה. חלק גדול מהמחקר והפיתוח בא מהפרויקטים האלה. באה הודו מזמינה מטוס ביון מתעשייה אווירית, הולכים בונים לה מטוס ביון, עושים מחקר ופיתוח תוך כדי זה, בהיקפים של עשרות ומאות מיליוני דולרים, ואת כל היתר, צה"ל מקבל בחינם. מדינת ישראל מקבלת מחקר ופיתוח בהיקפים עצומים על חשבון הלקוח. החברות הביטחוניות לא צריכות לחכות שלוש שנים לאישור ממשלה - יש להן 'מסלול ירוק': מספיק אישור מנכ"ל המשרד האחראי ומנהל רשות החברות הממשלתיות. במסלול הירוק אפשר לקבל אישור בתוך שלושה חודשים. במים המדינה מרוויחה גם במישור התדמיתי. כשאתה עושה דברים טובים כמו מתקן להתפלת מים לחקלאים בהודו, מתקנים לטיהור שפכים ברומניה, בארגנטינה או במיאנמר - כל אלה מקומות שאנחנו מעורבים בהם בתכנון אבל לא בביצוע".

- ועד העובדים שולט במקורות או לא שולט במקורות?

"לא, ועד העובדים לא שולט במקורות. ועד העובדים ממש לא שולט במקורות. יש מלחמות, מאבקים, אבל ממש ממש לא, ההנהלה שולטת, עובדת, מנהלת את הדברים בצורה יפה".

- מה משמעות ההתייעלות?

"הכוונה היא לעשות התייעלות. קודם כל מה שחשוב זה שמקורות היא חברה מאוד מאוד לוקאלית. 90% מהפעילות שלה זה מהכנסות בארץ, הרוב הגדול של ההכנסות והפעילות וכל זה - נובע מהתעריף. רגולציה נכונה ומתאימה היא קריטית לחברה כמו מקורות, כי היא מתכננת לטווח ארוך, מגייסת, עושה השקעות. בתקופה שלי החברה השקיעה מעל 6 מיליארד שקל במוביל הארצי החדש. הפכנו את כל מערכת אספקת המים הארצית. אנחנו מזרימים מים לצפון. היום מגיעים מים מותפלים לעכו ולכרמיאל, מהמתקנים בשורק, פלמחים ואשדוד. הפכנו את כל כיווני הזרימה".

- אם לא היה לנו היום מתקני התפלה היום היינו במשבר?

"אנחנו שנה רביעית של יובש בצפון, שנה רביעית, כל הצפון סובל מירידה משמעותית בגשמים, וממוצע הגשמים בצפון זה בערך 65% מהרף. זה הכינרת שאתה רואה, רמת הגולן, גליל עליון - כמות הגשם באזור עומדת על 65% מהממוצע הרב שנתי".

- אז זה בזכות ההתפלה?

"כן, בזכות ההתפלה והמוביל הארצי החדש שהקמנו. להקים מתקן התפלה היום על חוף הים הרבה יותר קל מאשר לחצות את כל הארץ לאורכה ולרוחבה בקווים גדולים, במאגרים, בתחנות. כל המכשולים הסטטוטוריים שאתה צריך לעבור, לחצות את ההר וגוש דן. תזכור שתחנות הכוח הפרטיות עמדו במשך חודשים וחיכו שוועד העובדים של חברת החשמל יסכים לחבר אותם לרשת. עשו להם בעיות, עשו להם את המוות. אצלנו כשמתקני ההתפלה קמו, היינו כבר מוכנים עם כל התשתית לקלוט את המים".

- השכר אצלכם נחשב גבוה.

"מספר העובדים שלנו לא גדל ואפילו ירד ב-70 עובדים ל-1,600 איש. אנחנו יחד עם עובדי חברת חשמל, שמעלים את הממוצע. אם בחברת חשמל מרוויחים בממוצע 20 פלוס אצלנו השכר ברוטו 16-17 אלף שקל".

- הייתם אמורים ליישם תוכנית התייעלות.

"הכוונה היא לרדת ב-100-120 עובדים במקורות ועוד 50 בשחם. אנחנו החברה היחידה היום חוץ מאסם שיש לה דירוג אשראי טריפל A (חוב מקומי). עד 2006 היה לחברת חשמל טריפל A - ומאז זה הדרדר. נלחמתי כדי שאגף התקציבים לא יעשה צעדים שיפגעו לנו בדירוג האשראי. פעם אחת כשאתה יורד לעלות זה משימה בלתי אפשרית".

- אז איך אתה מסביר שהדירוג של חברת חשמל התדרדר כל כך הרבה ושל מקורות נשמר?

"צריך לנהל את זה. הגיוס האחרון שלנו היה 700 מיליון שקל בספטמבר האחרון, הנפקנו אג"ח ל-35 שנה, בריבית צמודה של 2.31% בערך, שזה עלות הגיוס הכי נמוכה היום בשוק. הרוכשים היו כל הגופים המוסדיים, האוניברסיטאות, אפילו קרן הפנסיה של חברת החשמל".

- מה הרווחיות השולית שלכם?

"סביב 3%. אנחנו בין הגבוהים בחברות הממשלתיות. כשהגעתי למקורות עוד הייתה תפיסה שצריך לחלק את כל המערכת הארצית לשלוש חברות בצפון, במרכז, בדרום. הצלחנו לשכנע שעדיף שתהיה מערכת אחת מחוברת לכל המקומות, זה נותן חיסכון באנרגיה וגמישות תפעולית אדירה".

- אתם כבר לא נתפסים כמונופול?

"הצלחנו לשנות את התפיסה באוצר, שבמקום להחליש את מקורות צריך להפוך את מקורות למנהלת מערכת המים. במקור האוצר הלך עם רשות המים והחקלאים, שרצו להקים תאגידי מים אזוריים. אמרתי להם: יש לכם 57 תאגידים במשק העירוני, עכשיו בחקלאות תקימו עוד 70 התאגדויות כאלה, ואח"כ תתפלאו איך מחיר המים עולה לשמים".

- אז אתה מסכים לטענה שהקמת תאגידי המים היא הסיבה להתייקרות הדרמטית בתעריפי המים?

"לגמרי. תראה, התפיסה של תאגידי מים עירוניים, הומצאה בסוף שנות ה-80, ועברו 20 שנה עד שהתאגידים עצמם התחילו לפעול. בדרך קרו כמה דברים. המציאות השתנתה אבל התפיסה נשארה אותו דבר. בסוף שנות ה-80 העיריות היו ברמת שירות מאוד מאוד נמוכה, אבל בשנים שהתאגידים התחילו לפעול, העיריות כבר הרבה יותר חזקות וידעו לספק שירותים בתחבורה, בחינוך בתרבות. היו דברים שהם אובייקטיביים, כמו נושא ההתפלה, שייקר את המים לכולם בעלויות. היה גם חוסר בהשקעה בתשתיות. אבל לצד זה החילו על התאגידים את המע"מ, שלא חל קודם לכן על העיריות, והקימו 57 תאגידים, כשלכל תאגיד יש מנכ"ל, סמנכ"ל, יועץ משפטי, משרדים, מהנדסים. 57 במקום מקסימום 5. הם עלו מפחות מ-500 עובדים ליותר מ-1,500 עובדים".

- לא צריך יותר מ-5 תאגידים בארץ?

"תראה את חברת חשמל. איך היא מספקת חשמל למגזר הביתי? יש לה 5 מחוזות שמטפלים בכל החלוקה ועושים את זה טוב, לא צריך יותר מזה".

- הופתעת לגלות שבענף החקלאות קיימים הסדרים מפ"איניקים שמתירים ליישובים לשאוב מים באופן פרטי?

"בוא נסתכל על זה קצת מלמעלה. בבסיס אנחנו מדינה על סף מדבר, עם תנאים מאוד מאוד קשים מבחינה אקלימית ועדיין יש לנו משק מים מהכי טובים שיש בעולם. זה המצב האמתי. בדרך יש כל מיני בעיות, כל מיני איים כאלה, כמו הסיפור הזה של אגודות המים בצפון שהם יושבים על מקורות המים והיסטורית יש להם זכויות שאיבה. פחות מ-20% מהחקלאים שיושבים בצפון לוקחים יותר מ-50% מהמים השפירים, מוכרים את זה לעצמם ב-50 אגורות, כשכל האחרים, כל ה-80% מהחקלאים האחרים, קונים מאתנו במחיר ממוצע ב-2.60 שקל כי זה מה שאנחנו מספקים - ועוד רוצים להעלות לנו. הפער הזה היה הזוי. עשיתי סיור במרחב צפון שלנו, ואומרים לי 'אנחנו מספקים מים לבית הלל, 2.60 שקל מחיר ממוצע וליד זה קיבוץ דפנה מוכרים לעצמם ב-40-50 אגורות - מה זה הדבר הזה?".

"באנו לממשלה ואמרנו 'בואו נעשה אמבטיה ארצית, בואו ניקח את כל המים, ניקח את כל העלויות וזה יהיה המחיר הנורמטיבי לכולם. שיהיה מחיר אחיד ארצי למים לחקלאות, כמו שיש במים לשתייה, כמו שיש לגז, כמו שיש לחשמל, כמו שיש בכל תשתית חיונית. מי שגר באילת משלם את אותו מחיר שמישהו גר בת"א. זה לקח זמן".

מים לירדנים ולפלשתינאים

"כשבאתי ישראל התייבשה ב-2010. ב-2016 כבר אנחנו מוכרים עודפי מים לירדנים ולפלשתינאים. לירדן אנחנו מספקים היום 55 מיליון קוב לשנה. כל צריכת המים של אזור רבת עמון רבתי - מגיעה מאתנו. אנחנו רוצים להגדיל את הכמות ל-100 מיליון תוך שנתיים - זה אומר שרוב מי השתייה בירדן מגיעים מאתנו".

- אנחנו מוכרים את זה במחירי עלות?

"אנחנו מפסידים על זה, כי ה-20 מיליון הראשונים אנחנו מפסידים עליהם. ה-30 מיליון הנוספים בקושי מחיר עלות. זה חלק ממערכת היחסים שלנו".

- הפלשתינאים מאשימים אותנו שאנחנו גונבים מהם מים.

"לגבי הפלשתינאים, אנחנו התחייבנו בהסכמי אוסלו ל-25 מיליון קוב. אנחנו מספקים להם היום 52 מיליון רק ביו"ש, שלא לדבר על עזה והבקעה".

- הם מתלוננים שמתנחל מקבל פי 6 יותר מים מפלשתינאי.

"לא נכון, כי ההסכמים בנויים על כך שבאקוויפר ההר יש חלוקה בינינו. אנחנו יכולים לקדוח באקוויפר ההר והם יכולים לקדוח והם עושים את זה. אנחנו מביאים מים להתנחלויות, אנחנו מביאים לפלשתינאים גם 50 מיליון קוב. מעבר למה שאנחנו מביאים לפלשתינאים, הם מפיקים בעצמם עוד 100 מיליון קוב ויותר. בכל מקרה, יש גם תוכנית אב שאושרה, שמדברת יותר מלשלש את כמויות המים לפלשתינאים".

- מי יממן את זה?

"אנחנו נקים את זה, אבל הם ישלמו את זה במחיר המים. הכוונה היא לשלש להם את כמויות המים. להגיע מ-50 ומשהו מיליון קוב לכ-170 מיליון קוב".

- יש לנו מאיפה להביא את כל הכמויות האלה?

"מההתפלה. ירחיבו את המתקנים הקיימים ויבנו עוד שני מתקנים חדשים. אחד בעמק חפר ואחד בגליל המערבי. אין לנו בעיה להגדיל את כמות המים המותפלים פי שלושה מהכמות הנוכחית. ביהודה ושומרון צפוי גידול מאד משמעותי בביקוש למים ואנחנו הולכים לספק את כולו. הפלשתינאים יקבלו אותה כמות מים שיקבלו היהודים".

- מה יהיה עם השפכים שלהם שלא מטופלים?

"היה מאבק גדול מאוד עם הפלשתינים מי ייקח את המים, את השפכים האלה. לפני חודש הגענו להסכמה עקרונית. השפכים של הפלשתינים יגיעו בצינור מנחל הקדרון לנבי מוסא, יטופלו במתקן שלנו ויהפכו להיות קולחין. את הקולחין האלו נזרים לבקעה וחלקם ישקו שדות של פלסטינאים. זה יכול לקחת שנתיים-שלוש".

שמעון בן-חמו

מצב משפחתי: נשוי 3 ילדים

השכלה: תואר ראשון ושני בכלכלה ומנהל עסקים מהאוניברסיטה העברית. התמחות במימון ומקרו

קריירה: 08/2011 - 01/2017 - מנכ"ל מקורות 04/2008 - 07/2011 מנכ"ל פעילות אפריקה ישראל במזרח אירופה 01/2000 - 05/2007 סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות

עוד משהו: שירת בסדיר כמ"פ בחטיבת גולני. הגיע בשירות המילואים לתפקיד סמח"ט

מקורות

שנת הקמה: 1937

פעילות: מספקת 70% מצריכת המים במדינה

הכנסות: 4.147 מיליארד ש'

רווח נקי: 75 מיליון שקל

השקעה שנתית בתשתיות: 850 מיליון שקל

מספר עובדים: 1600 עובדים

שכר ממוצע ברוטו: 19,550 (2014)

מתקני התפלה 2016
 מתקני התפלה 2016