דעה: לקנוס קבלנים במיליוני שקלים על כל תאונה בענף הבניין

תאונות העבודה בבניין הפכו לרעה חולה בישראל. אין כמעט שבוע בו לא נהרג או נפצע באורח קשה פועל באתר בנייה. קריסת המנופים בשבועות האחרונים מהווה עוד תמרור אזהרה בולט לחומרת המצב. מנתונים שפורסמו לאחרונה עולה כי בשנים 2006 עד 2016 אירעו 302 מקרי מוות של פועלי בניין, ב-2016 בלבד נהרגו 48 פועלים.

לפני כמה חודשים פורסם דוח חריף של מבקר המדינה לגבי התנהלות מפקחי משרד הכלכלה, ממנו עלו עובדות קשות לפיהן הפיקוח והאכיפה מטעם המשרד הינו זניח לחלוטין. בפועל מדובר על ביקור אחד בארבע שנים וחצי בממוצע, שעורך מפקח במקומות עבודה. אין להתפלא, אם כן, שב-2016 נהרגו 48 פועלי בניין באתרי בנייה - עליה דרמטית של כ-40% בהשוואה ל-2015. מדובר במספר הגבוה ביותר של הרוגים בתאונות בנייה בעשור האחרון. ועדה בראשות אודי אדם הגישה המלצות לשיפור הבטיחות בעבודה כבר לפני כמה שנים, אולם על פי דוח מבקר המדינה מסקנותיה של ועדה זו יושמו באופן חלקי בלבד. לגבי עובדי הבניין, מציין דוח המבקר, כי לא יושמו המלצות בסיסיות כגון תקנות לפיגומים חדשים ותקנות לגידור אתרי בנייה. 

למרות הגידול הדרמטי במספר ההרוגים בענף הבנייה, בעשור האחרון לא נשלל ולו רישיון אחד מקבלן שעובדיו נהרגו או נפצעו בתאונות עבודה. כך אמר רשם הקבלנים במשרד הבינוי והשיכון, בדיון מיוחד שקיימה ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בנושא תאונות בענף הבנייה. הרשם ציין גם כי בתקופה זו לא הורשע אפילו קבלן אחד בשל תאונת עבודה בענף הבנייה.

רוב התאונות בענף הבניין מתרחשות עקב חוסר זהירות ואי הקפדה על תקנות משרד הכלכלה לבטיחות במקומות עבודה. אלא למרות הנתונים הקשים בשטח, לא ניכר שיפור באכיפה ובפיקוח באתרי הבנייה. למה? סביר להניח שאין שיפור משום שמדובר בעובדים "שקופים", חלקם פועלים זרים, חלקם בני מיעוטים, חלקם אנשים קשי יום, הנתונים בלית ברירה לחסדי הקבלנים ולהוראותיהם, אחרת יפוטרו ולא יוכלו להביא פרנסה לביתם.

נוח, אפילו משתלם לקבלנים לפעול בשיטת "מצליח": במקום להשקיע כסף רב בבטיחות, אכיפת ההוראות ואמצעי מיגון, הם מעדיפים לנהל תביעות נזיקין במשך שנים, בתקווה שתביעות אלה יידחו או שהפשרה שתושג תהיה משתלמת יותר מהסכום שעליהם להוציא בעבור שיפור תנאי העבודה והבטיחות. 

סקירת פסקי הדין המתייחסים לפציעות ותאונות של פועלי בניין בישראל, לא משאירה מקום לספק: חלק גדול מהתובעים הם פועלים זרים ובני מיעוטים, שלא זוכים בדרך-כלל לפיצוי כספי ראוי. זאת על אף שחלק גדול מפסקי הדין מגוללים סיפורים קשים על הפרת חובות הבטיחות ע"י הקבלנים, אי מתן הדרכה לעבודות בגובה, אי אספקת רתמות או אמצעי בטיחות אחרים.

אם רוצים לצמצם את מספר ההרוגים בענף הבניין, צריך לשנות גישה בבתי המשפט. הפיצויים הנפסקים לניזוקים ולמשפחותיהם חייבים לכלול פיצויים עונשיים במיליוני שקלים נגד הקבלנים. אפשר להניח, כי פיצוי אמיתי, שיכאב בכיסם של הקבלנים וחברות הביטוח, יגרום להם לפעול בנחישות וברצינות למיגור תופעה נפסדת זו של זילות גמורה של חיי אדם. 

■ הכותבת היא מומחית לתביעות נזיקין ויו"ר ועדת נכים תגמולים ושיקום בלשכת עורכי הדין.