הספורט הלאומי החדש

המוסדיים לא זקוקים לעצות פופוליסטיות מאינטרסנטים

אסיפת מוסדיים / צילום: תמר מצפי
אסיפת מוסדיים / צילום: תמר מצפי

בתקופה האחרונה דומה כי הפתרון לכל בעיותיה הכלכליות של ישראל עובר דרך שינוי תמהיל ההשקעות של החיסכון ארוך הטווח של עם ישראל. האקזיט המדהים של מובילאיי הביא את שר האוצר משה כחלון ואחרים לקרוא למשקיעים המוסדיים "להגדיל באופן דרמטי את ההשקעות בהון סיכון ישראלי" על-מנת להשביח את התשואה לעמיתים, ולתרום לצמיחת המשק המקומי. קריאות כאלו לא נשמעו מן הסתם כאשר מיזמי טכנולוגיה כושלים פשטו-רגל, וקרנות הון סיכון ישראליות הניבו תשואות מביכות.

באוצר לא ביצעו עבודת מטה מסודרת הבוחנת את ביצועי ההון סיכון הישראלי יחסית לאלטרנטיבות ההשקעות האחרות ברמת סיכון זו, אלא נחפזו להפנות אצבע מאשימה למנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים, אשר לשיטתם של אנשי האוצר המוסדיים לקו בשיקול-הדעת כאשר לא הקדישו נתח גדול מתיק ההשקעות להשקעה בהון סיכון ישראלי.

אלא שזו חוכמה קטנה לדרוש ממנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים "להגדיל השקעות בנכסים אלטרנטיביים" ובהם השקעות בהון סיכון ישראלי, ובאותה הנשימה לדרוש מהם להגביל למינימום תשלום לייעוץ מקצועי חיצוני, ולהפחית למינימום את דמי-הניהול שהם גובים. הרי מנהלי ההשקעות בגופים המוסדיים אינם קוסמים, ואינם מבינים בכל דבר, ולפיכך רובם אינם כשירים לבצע השקעות בנכסים אלטרנטיביים ללא עיבוי מסיבי של מצבת כוח-האדם המקצועי, ו/או תשלום לגופי ייעוץ חיצוניים.

המטרה העיקרית של מנהלי כספי החיסכון ארוך הטווח, היא לספק פנסיה הגונה ככל שניתן לחוסכים, ולא להוות קופת ענק לרעיונות השקעה בוסריים של פוליטיקאים ואינטרסים שונים. אם ממשלת ישראל חפצה לקדם את ההשקעות בהון סיכון, תתברך ותקים קרנות השקעה ייעודיות, ולא תפעיל לחץ הזוי על הגופים המוסדיים ותאיץ בהם למנף את כספי החוסכים לפנסיה למטרות לאומיות, אשר לא תמיד עומדות בדרישות של יעדי החוסכים לפנסיה.

והנה, לא עברו להם ימים בודדים מאז שכחלון מתח ביקורת על הגופים המוסדיים בסוגיית היקף ההשקעות בהון סיכון המקומי; הגיע בנק ישראל ומתח אף הוא ביקורת קשה על המוסדיים, אבל שונה, והפעם, כי הם לא משתמשים בכספי החיסכון ארוך הטווח כדי להגדיל את החשיפה לנכסים הנקובים במטבע-חוץ.

בנק ישראל מתקשה לייצר פיחות בשער-החליפין של השקל מול מטבעות הסחר, במטרה לתמוך ביצוא הישראלי. לפיכך, הוא מפנה אצבע מאשימה לגורמים שונים, ובתוך זה מאשים את גופי החיסכון ארוך הטווח, כי הם תורמים להתחזקות השקל משיקולי תשואה קצרת טווח, ובניגוד לטובת העמיתים. ראשי בנק ישראל היו מצפים כי הגופים המוסדיים יוותרו על גידורי המטבע שלהם, המסתכמים לכדי 10% מתיק ההשקעות המוסדי ארוך הטווח, ויגדילו את חשיפה לשווקים זרים, כדי שייווצר כוח-קנייה אדיר נוסף של מטבע חוץ, אשר יתרום להיחלשות השקל.

כספי הפנסיה של כולנו אינם יחידת החילוץ של היצואנים

ב-20 השנה האחרונות, ההשקעה בשקל, ולא בדולר, באירו, ובפאונד, הייתה הטובה ביותר עבור החוסך הישראלי. אם בנק ישראל סבור כי 20 שנה הם טווח קצר בניהול השקעות, אזי הוא נוקב במונחי זמן מנותקים משוק ההון ומצורכי החוסכים לפנסיה. ההחלטה של בנק ישראל להתמקד בהחלשת המטבע המקומי על-מנת לעודד את היצוא, גבתה מן המשק הישראלי מחירים גבוהים בשנים האחרונות. בהקשר זה, די עם נזכיר את התרומה הניכרת שיש לריבית האפסית במשק לניפוח מחירי הדיור.

המאמץ האובססיבי להחליש את השקל, הביא עימו קניות חסרות תקדים של מיליארדי דולרים, במהלך שנוי במחלוקת בעל סיכונים לא מבוטלים. עתה מכוון בנק ישראל, כי כספי הפנסיה של כולנו יהיו יחידת החילוץ של היצואנים, ולמטרה זו צריכים מנהלי החיסכון הפנסיוני להצטייד בעשרות מיליארדי שקלים נוספים, ובחשיפה לנכסים הנקובים במטבע-חוץ.

אך בבנק ישראל יודעים, כי נתוני הבסיס של המשק הישראלי תומכים במטבע ישראלי חזק, ולפיכך רכישת נכס פיננסי שלא על בסיס כלכלי, היא מניפולציה אשר שמורה לבנקים מרכזיים, ואינה מתאימה לדרכי העבודה של מנהלי ההשקעות בגופים מוסדיים, אשר מקבלים החלטה אם לקנות או לא לקנות נכס פיננסי על בסיס ניתוחים כלכליים.

נציין, כי בנק ישראל מציג את ביצועי תיק היתרות שלו במונחים דולרים ולא במונחים שקליים, ולפיכך הוא מציג תשואה נומינלית חיובית צנועה; אולם במונחים שקלים התשואה של תיק היתרות היא שלילית. גופים מוסדיים מדווחים ללקוחות שלהם בתשואות שקליות, ומשלמים לגמלאים קצבאות שקליות. לפיכך, הם צריכים למקסם את התשואה השקלית לעמיתים, בהינתן רמת סיכון נתונה, ולא לרתום את כספי הפנסיה לעידוד היצוא.

לפני ש"הספורט" של מתן המלצות לגופי החיסכון ארוך הטווח במה וכמה להשקיע, הופך לספורט לאומי, רצוי כי כל ה"עייצס גיברים" (נותני העצות) למיניהם, יזכרו כי בניגוד לרבים מהם, מנהלי ההשקעות המוסדיים בוחנים באופן שוטף ובמגבלות הכלים המקצועיים הזמינים להם, את כדאיות ההשקעות; והם אינם זקוקים להמלצות השקעה פופוליסטיות מגורמים אינטרסנטיים. גם כי אותם גורמים אינטרסנטיים יהיו הראשונים למתוח ביקורת קשה על הגופים המוסדיים, אם הם יציגו תשואות שליליות כפועל יוצא מאוונטורות (הרפתקות) כושלות.

■ הכותב הוא האסטרטג הראשי של קבוצת איילון. 

צרו איתנו קשר *5988