מלחמה קשה, סביב נושא משעמם לכאורה, מתחוללת לאחרונה בבתי המשפט בתחום תביעות נזקי הגוף. מדובר בקרב של ממש בנושא "מקדם היוון פיצויים" - אותו מספר לפיו מהוונים את הפיצויים המשולמים על-ידי חברות הביטוח, כאשר הפיצוי משולם בסכום סופי אחד ולא בתשלומים הנפרשים לאורך השנים. הקרב הזה עשוי לגרום רעידת אדמה של ממש בכל עולם פיצויי הנזיקין והביטוח.
כדי להבין את המושג "היוון" והקשרו לפיצויים, נחוץ הסבר: בדרך-כלל, פיצויי נזיקין משולמים מראש, בסכום אחד, המהווה מכפלה של הפיצוי החודשי שנקבע (כתוצאה מהנזק שהפגיעה גרמה), במספר חודשי חייו העתידיים הצפויים של הנפגע עד יום מותו. אלא שלתשלום אחד מראש יש מחיר. תשלום כזה גורם לחברות הביטוח להפסיד את הריבית שיכלו להפיק מסכום הפיצוי, אילו היה נותר בקופתן ולא היה משולם מראש, אלא בתשלום חודשי.
מבחינת הנפגעים, יש בתשלום מראש יתרון כספי, כיוון שהם מקבלים סכום גדול, וביכולתם להרוויח את הריבית המשולמת עליו, אם ישקיעו אותו. חברות הביטוח סירבו להותיר "רווח" כלכלי זה בידי הנפגעים, ולכן נוצר נוהג, שקיבל אישור של בתי המשפט מאז קום המדינה - להפחית את "רווחי הריבית" מסכום הפיצויים.
השאלה שנשאלה הייתה כמובן: כמה כסף שווה הטבה זו של תשלום מלוא הפיצוי מראש? בתי המשפט נתנו לכך תשובה כבר לפני יותר מ-40 שנה. הם הניחו שהנכה יוכל להרוויח ריבית שנתית של 3% על הכסף שמשולם לו מראש, ולכן הפחיתו מסכום הפיצויים את אותם רווחים. השיטה להפחתת רווחי הריבית מכונה בשפה כלכלית או משפטית בשם הכולל "היוון".
אלא שבינתיים העולם הפיננסי השתנה: הריבית חסרת סיכון בסך 3% (כפי ששולמה פעם בהפקדה בפק"מ בנקאי) - חלפה ועברה מן העולם, לפחות בעשור האחרון, מאז המשבר הכלכלי שהחל ב-2008. עם זאת, בעולם הנזיקין והביטוח חישובי פיצויים על נזקי גוף עדיין מחושבים לפי היוון של 3%, על אף שהריבית שעליה מבוסס ההיוון נעלמה לחלוטין.
מדהים להיווכח כי שיטת חישוב הפיצויים לפי טבלאות היוון של 3% לא נקבעה מעולם בחקיקה של הכנסת. הזירה להתגוששות בנושא ההיוון הייתה ועודנה בתי המשפט. לא פעם במשך 40 השנים האחרונות תקפו הצדדים לדיון את שיעור אחוזי ההיוון, לפי נדנדת האינטרס שלהם. פעם היו אלה חברות הביטוח, שדרשו להעלות את ריבית ההיוון בתקופת אינפלציה דוהרת, ופעם היו אלה הנפגעים, שביקשו להפחית את שעור ריבית ההיוון בתקופות שבהן הריבית במשק ירדה.
במשך יותר מ-40 שנים עמדו בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון, כחומה בצורה כנגד כל שינוי בנושא. מקדם ההיוון של 3% ניצב כסלע איתן ולא שונה מאמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת ועד היום.
הסיבות הכלכליות והמשפטיות שהביאו את בתי המשפט לתמוך במקדם היוון קבוע היו:
■ היעדר שינוי כלכלי מהותי ממושך, המצדיק סטייה מאחוז ההיוון.
■ חשש ששינוי מקדם ההיוון יגרום לנזק כלכלי גדול ולחוסר יציבות.
■ מי שצריך לקבוע מקדמי היוון זו הכנסת בחקיקה ברורה, ולא בתי המשפט.
המצב כיום אבסורדי ומעוות: חברות הביטוח נהנות מהכנסה נוספת של קיזוז פיצויים בהיוון של ריבית בשיעור 3%, שכלל אינה קיימת עוד בעולם הפיננסי. הנפגעים, לעומת זאת, מאבדים חלק נכבד מהתשלום שנקלח מהם עקב אותו קיזוז, ולא יכולים להפיק הכנסה בשיעור ריבית כזה או קרוב אליו.
שינוי בנושא חל לפני כשנתיים, כשמשרדי האוצר והרווחה מינו ועדה בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד, שכונסה במטרה לקבוע האם שעור ההיוון של גמלאות הביטוח הלאומי, שגם הן הוונו מאז שנות ה-70 לפי ריבית של 3%, הוא עדיין סביר. הוועדה קבעה כי ראוי להפחית את שיעור ההיוון מ-3% ל-2%. בספטמבר 2016 אימצה הכנסת את מסקנות הוועדה, ולראשונה מזה ארבעה עשורים הותקנו תקנות לפיהן שיעור ההיוון של גמלאות הביטוח הלאומי הן 2%.
לאחר תיקון תקנות הביטוח הלאומי כאמור, הזדרזו עורכי הדין מתחום הנזיקין לטעון בבתי המשפט את הטענה המתבקשת, שיש להוון מעתה גם את פיצויי הנזיקין לפי 2%, ולא לפי 3%. אילו הטענה הייתה מתקבלת, היה הדבר פוגע קשות בכיסן של חברות הביטוח והמוסדות הפיננסיים והיה מטלטל את שוק ההון הרבה מעבר לכוונות משרד האוצר והרווחה. כאשר העניין הובן, ולאחר לחץ רב שהפעילו חברות הביטוח, הזדרזו השרים לדחות את תחילת התיקון בתקנות בשנה. המצב נותר ללא שינוי, וההיוון של 3% עדיין בתוקף.
בינתיים, ובמקביל להתרחשויות אלה, ממשיכים בתי המשפט לדון, כשגרה, בתיקי נזיקין גדולים. כרגע תלויות ועומדות בבתי המשפט המחוזיים בישראל כמה וכמה תביעות נזיקין גדולות, שבעניינן נטענת טענת ההפחתה במקדם ההיוון, כאשר כלכלנים ופרופסורים ידועי-שם מהאקדמיה גויסו כדי לתמוך בטענה כי הריבית נעלמה מהשווקים, וכי אין יותר הצדקה להיוון של 3%.
ממש לאחרונה ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין, אשר דחה את בקשת התובע להפחתת ההיוון מ-3% ל-1%. מדובר בתביעה של נכה קשה בן 22, שנפגע בתאונת דרכים. פסק הדין דן, בין השאר, בשאלת ההפחתה במקדם ההיוון, כאשר לבית המשפט הוגשו מטעם שני הצדדים חוות-דעת כלכליות של שני מומחים ידועים.
בית המשפט דחה את הדרישה להפחתת ריבית ההיוון, והסתמך על הנמקות היסטוריות שניתנו בפסקי דין בעבר הרחוק, בתקופות שבהן המצב הכלכלי לא היה קרוב או דומה להיום. לא ניתנה כמעט שום התייחסות להיעלמות הריבית הבנקאית הריאלית מהשווקים משך קרוב לעשור.
בפסק הדין נקבע עוד כי שינוי מקדם ההיוון תלוי בנתונים משתנים רבים בשוק ההון, וכי שינוי כזה אמור להיעשות על-ידי גורמים שבידיהם כל האינפורמציה, כלומר: הממשלה, באמצעות חקיקה. כך, גלגל בית המשפט את תפוח האדמה הלוהט לפתחה של הכנסת (או של בית המשפט העליון) והותיר את המחלוקת פתוחה.
מהן השאלות הפתוחות נכון להיום?
■ עד מתי ניתן להוון לפי 3%, כאשר ההצדקה לכך כבר מזמן לא קיימת?
■ עד מתי תימשך הפגיעה הקשה והלא מוסרית במקבלי הפיצויים המשולמים כסכום אחד, מראש?
■ האם בית המשפט העליון או הכנסת יתערבו?
* הכותב הוא מומחה בתביעות נזיקין ושותף במשרד עורכי הדין פרויליך-פרחי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
