חשבתם שהאיי.קיו קשור רק לתכונות גנטיות? תחשבו שוב

מחקרים חדשים מלמדים: חווית כוח עשויה לשפר את הביצועים השכליים, לגרום אנשים לשנות את האופן בו הם מעבדים מידע, כך שהפוטנציאל השכלי שלהם מגיע לשיאו ■ החוקרת ברית הדר מציגה את הממצאים

ברית הדר/ צילום: תמונה פרטית
ברית הדר/ צילום: תמונה פרטית

הפילוסוף הבריטי ברטרנד ראסל טען שהאלמנט הבסיסי במדעי החברה הוא כוח, בדיוק כמו שאנרגיה היא האלמנט הבסיסי בפיזיקה. ההגדרה השגורה של המונח 'כוח', כפי שאנחנו מכירים אותו, מבוססת על שליטת יחיד או קבוצה במשאבים חברתיים יקרי ערך, והיכולת להשפיע על אחרים באמצעותם, כך שהצד החלש תלוי בצד החזק להשגת מטרותיו.

ניתן למצוא דוגמה טובה לכך בשוק העבודה: למעסיקה יש את היכולת לפטר או לקדם עובד, לחלק בונוסים כספיים או 'להעניש' עובד באמצעות מטלות לא אטרקטיביות. ככל שיש לעובד פחות כוח, כך ניתן להשפיע עליו יותר בקלות.

כוח הוא חוויה של היחיד, שלא תמיד קשורה למציאות האובייקטיבית. כמו הרבה משתנים פסיכולוגיים, לכוח השפעה רחבה יותר מאשר לשליטה אמיתית במשאבים. כמו שכסף שואב את ערכו ממוסכמות חברתיות, כך גם כוח איננו פועל בחלל ריק. אם אני מחזיקה באמונה שאני בעלת משאבים והשפעה, סביר להניח שאתנהג ואחשוב כמו אדם שיש לו כוח, גם אם אין לי. זה אולי המקור לאמרה שקיבלה משנה תוקף באירועי הבחירות השנה בארה"ב: "אלוהים, תן לי את הביטחון של גבר לבן בינוני", הממחישה כיצד נתונים מולדים של השתייכות לקבוצה עם כוח, מכריעים במידה רבה את התודעה שלנו ואת עתידנו.

לא במקרה אמרה ג'ניפר לורנס, כוכבת 'משחקי הרעב', לאחר שנודע שהרוויחה משמעותית פחות מעמיתיה הגברים: "אשקר אם אגיד שלא היה בזה אלמנט של 'רק רציתי שיחבבו אותי', שגרם לי לסגור את העסקה ללא מאבק. לא רציתי להיראות קשה או מפונקת. בזמנו זה היה רעיון טוב, עד שראיתי את משכורות הגברים שעובדים לצדי, שבהחלט לא חששו להיראות קשים או מפונקים".

כוח הוא תמיד יחסי ותלוי סיטואציה, ואפילו שיאנית השכר ההוליוודית, שמרוויחה מיליוני דולרים על כל סרט, יכולה להיות בעמדה חסרת כוח בסביבה מסוימת, שבה כללי המשחק נקבעים על ידי קבוצת ייחוס אחרת. במקרה של לורנס, מדובר בקבוצה גברית בעיקרה, שמחלקת את ההון, ולכן ההשתייכות של עמיתיה הגברים לאותה קבוצה מעניקה להם כוח באותה סיטואציה, ואת האומץ לעמוד ולדרוש את מה שהם חושבים שמגיע להם.

בשנה החולפת נערכו חגיגות 100 שנים לתיאוריית היחסות של אלברט איינשטיין, ואיתן התעורר גם שיח בדבר מנת המשכל של הגאון האולטימטיבי. המיתוס המקובל והידוע הוא שלאיינשטיין היו 160 נקודות איי.קיו, ציון כמעט מקסימלי במבחן האומד יכולות שכליות. ציוני איי.קיו גבוהים נמצאים מבחינה חברתית בהלימה עם ביצועים גבוהים בשדה הלימודים ובשדה התעסוקה. אדם עם איי.קיו גבוה ייחשב כ'חכם' וכבעל סיכויי הצלחה גבוהים יותר משל סביבתו. האמונה הרווחת היא שמנת משכל היא נתון גנטי קבוע, שמאפיין אדם כמעט כמו גובהו או צבע עיניו, ולכן עד כה נשאלו מעט מאוד שאלות לגבי התנאים החברתיים המשפיעים על היכולות השכליות.

האם איינשטיין, הגאון ששינה את הפיזיקה המודרנית, אבי תורת היחסות, הפך לכזה בזכות מנת המשכל שלו, ההתמדה האינסופית, ההשכלה שרכש, או שמא ישנם גורמים חברתיים נוספים ששיחקו תפקיד ופעלו לטובתו? האם יכול להיות שיכולותיו השכליות הושפעו לא רק מגנטיקה, אלא גם ממצב חברתי?

מחקרים חדשים בפסיכולוגיה מתחילים לסדוק את המיתוס בדבר יציבותן של יכולות שכליות. כשנבדקה לעומק שאלת הקשר בין פוזיציית הכוח שבה אנו נמצאים למנת המשכל שלנו, נמצא כי הימצאות בעמדת כוח משפיעה על הביצועים הקוגנטיביים, כך שעמדת הכוח עצמה מובילה לביצועים קוגניטיביים טובים יותר לעומת הימצאות בעמדת נחיתות. לדוגמה, התופעה הקלאסית של 'איום הסטריאוטיפ', מדגימה מצב שבו הישגיהן של נשים במבחנים במתמטיקה הופכים פחות טובים כשמציינים בפניהן את המגדר (הנחות) שלהן.

לפיכך, לא נופתע ממחקר חדש שהראה שכאשר נשים הרגישו חזקות יותר או שהן נמצאות בעמדת כוח, אפקט איום הסטריאוטיפ נעלם, ואותן נשים חזרו לביצועי המתמטיקה הרגילים שלהן. באופן טבעי, במדינות שבהן לנשים יש יותר כוח מבחינת השתתפות בחיים הפוליטיים והכלכליים, התגלו גם פערים קטנים יותר ביכולות המתמטיות בין שני המינים. כלומר, הכוח היחסי שיש לקבוצה בחברה לא רק משפיע על אופן חלוקת המשאבים או אפשרויות חינוך ותעסוקה, אלא ממש משנה את התפקוד השכלי עצמו, כך שאדם בעמדת כוח הופך 'חכם'יותר מאשר אותו אדם הנמצא בעמדת נחיתות.

מעלליו של השגריר התורכי

לסביבה החברתית יש השפעה מכרעת על ביטוי יכולות מסוימות אצל הפרט, וגם על ביטולן. מחקרים מראים שכאשר אדם הוא הנציג היחיד מהקבוצה החברתית שלו בסביבת עבודה (למשל, אישה בסביבת גברים), הזיכרון של אותו אדם נפגע והיכולות הקוגניטיביות שלו יורדות. זאת, אולי, בשל הלחץ הנגרם מעולו של ייצוג קבוצת ההשתייכות, וחובת ההוכחה אל מול הרוב ההומוגני.

באמצעות תפעול של סביבה חברתית, פסיכולוגים יכולים לבחון באופן מבוקר כיצד תחושת כוח משפיעה על היכולות השכליות שלנו. דרך אחת לתפעל כוח היא לבקש מאנשים להיזכר באירוע שבו הייתה להם שליטה על אחרים (כוח גבוה) או שלאחרים הייתה שליטה בהם (כוח נמוך). לאחר תפעול כוח, ניתן למדוד יכולות קוגניטיביות ולבחון האם עמדת הכוח שאדם חווה השפיעה על יכולותיו. אתה יכול לחוש שכרון כוח גם אם אתה רק אחראי משמרת בבית קפה, ולעומת זאת, להרגיש אפסות כוח מוחלטת גם אם אתה מנכ"ל העומד מול בעלי המניות בחברה שאותה אתה מנהל.

במחקרה פורץ הדרך של פמלה סמית, שהתפרסם ב-2008 ב-Psychological Science, נמצא כי הטרמה של תחושת כוח גרמה לאנשים להיות טובים יותר במטלות שקשורות ליכולות של שליטה קוגניטיבית גבוהה. סמית הראתה שאנשים שחוו כוח היו טובים יותר במגוון גדול של מטלות, שאחת מהן היא 'מגדל האנוי'. מגדל האנוי היא מטלה מתמטית הבוחנת יכולת תכנון. יש בה כמה מוטות, עליהם צריך להלביש טבעות בגדלים שונים ולהעבירן למוט הסופי, כך שכל טבעת תהיה מעל אחת הגדולה ממנה. משימה לא קלה, בהתחשב בכך שצריך לחשב את הצעדים העתידיים ולפעמים אף לקחת צעד אחורה כדי להמשיך להתקדם מתוך קלקולציה זהירה של התוצאה הסופית - פעולה הדורשת מאמץ קוגניטיבי. זוהי אחת הדוגמאות המובהקות ביותר לאופן שבו מחשבה יוצרת מציאות, ודוגמה למקרה שבו אנשים שחוו 'כוח' הפגינו יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר, פעלו בחוכמה ותכננו באופן יעיל וטוב יותר את צעדיהם.

אנחנו יודעים ממחקרים קודמים שהיזכרות בחוויית כוח גורמת לאנשים 'לחיות מחדש' את הרגע ההוא, ולהרגיש חזקים יותר בהווה. דוגמה נוספת לכך נמצאת במחקר של טלי ניסן, אורן שפירא ונירה ליברמן, שהתפרסם ב2015- ב-Personality and Social Psychology Bulletin, ובו בדקו החוקרים כיצד יכולת תפיסתית גבוהה מושגת בהתאם לרמות הכוח שאדם חווה. המשתתפות במחקר הוקצו באופן רנדומלי לאחת משתי קבוצות. קבוצה אחת התבקשה לשבת על כיסא פרופסור גבוה ומכובד (שמחבר אותן באופן סימבולי ל'איך זה להיות פרופסור', דמות עם כוח ושליטה), בעוד שאת הנבדקות בקבוצה של הכוח הנמוך הושיבו על כיסא עץ פשוט ונמוך מול כיסא פרופסור (לא רק שהן יושבות על הכיסא העלוב, אלא שגם יזכרו שיש מישהו חזק יותר מולן). כלומר, הדרך שנבחרה כאן לחבר אנשים לתחושת כוח הייתה באמצעות תפעול רמזים סביבתיים (גובה הכיסא) שמסמנים לאדם את מקומו בהיררכיה. הליך זה, אגב, זכה לשם החיבה 'תפעול השגריר התורכי' בשל התקרית שבה דני איילון כסגן שר החוץ הושיב את השגריר התורכי לשיחת נזיפה על כיסא נמוך.

במהלך ישיבתן על הכיסא, המשתתפות ביצעו מטלת רוטציה מנטלית - יכולת מרחבית המבוססת על הפרקטיקה של סיבוב חפצים בדמיון. הנשים שחוו כוח, ביצעו רוטציה מנטלית טוב יותר מאשר נשים שהרגישו חלשות. המשמעות: אילו היה זה מבחן איי.קיו, מבחן הבודק יכולות טכניות, או מיון ביום סיירות, הנבדקות שחשו כוח היו מצליחות יותר. נתון מעניין נוסף הוא שלעומת הנשים ה'חזקות', אלו בעלות הכוח, הנשים שהיו בקבוצה של הכוח הנמוך היו טובות יותר ביכולת זיהוי רגשות. כלומר, יכולת זיהוי הרגשות של האחר בקרב אנשים שנמצאים בעמדת כוח, נחלשת לעתים קרובות וכתוצאה מכך - הם אמפתיים פחות.

החזק הוא החכם. האומנם?

הגורמים המשפיעים על היכולות השכליות ויוצרים הטיה לטובת אנשים המצויים בעמדת כוח עדיין נחקרים. כחוקרת של התחום, אני מציעה תיאוריה שעשויה לסייע בהבנת המנגנונים הקוגניטיביים המושפעים מתחושת כוח. לפני הכול, נדמיין את חייהם של החזקים לעומת החלשים. ההבדל המשמעותי ביותר שעולה על הדעת, הוא הבדל האוטונומיה. לאנשים עם כוח יש חיים חברתיים שונים מאשר לאנשים שאינם נמצאים בעמדת כוח. השליטה במשאבים מאפשרת שליטה באחרים, אך יותר מכל, היא מאפשרת שליטה בחיים שלנו. לא בכדי, בעולם שבו כסף הוא שם נרדף לכוח, נשים במדינות עם פער מגדרי גבוה חוות לחץ משמעותי יותר להתחתן, ומתגרשות פחות מנשים במדינות עם מדדי שוויון גבוהים.

לעומת זאת, חייהם של אנשים נטולי כוח מושפעים יותר מהסביבה שלהם, שבה הם תלויים. אותם אנשים צריכים לנטר ולהיות ערים לסביבתם ולחיווי שלה כלפיהם כל העת, יותר מאשר אנשים בעלי כוח. למשל, אם מנקה במפעל לא מגיעה לעבודתה, או שמישהו מתלונן עליה, היא עומדת בסכנת פיטורים ממשית. לא כך עם המנכ"ל. לכן יש למנקה סיבה טובה יותר להיות קשובה לסביבתה מאשר למנכ"ל שלה. זוהי אסטרטגיה אדפטיבית עבור חסרי הכוח.

מאחר ולאנשים ישנם משאבים קוגניטיביים מוגבלים, גם מבחינת זיכרון וגם מבחינת מאמץ, כל החלטה במה להשקיע משאבי עיבוד היא גם החלטה במה אנחנו בוחרים שלא להתמקד.

מחקרים חדשים, ולצדם גם המחקר שלי, מצביעים על כך שלאנשים בעמדת נחיתות ישנה בעיה בסינון מידע, בעוד שאנשים שנמצאים בעמדת כוח מסוגלים להתרכז במידע רלוונטי ולהתעלם ממידע שלא מקדם את המטרה שניצבת בפניהם. באופן זה, משאבים של אנשים עם כוח רב יותר מחולקים באופן יעיל יותר. לדוגמה, כאשר יש ישיבת צוות שבה צריך לקבל החלטה חשובה, אם ניאלץ תוך כדי לעבד מידע לגבי רגשותיו של אחד הקולגות, הדבר יגזול משאבים חשובים שצריכים לשרת את הצוות בכדי לקבל ולהתקדם עם ההחלטה החשובה שעל הפרק. חשוב לציין שאין במקרה זה טוב או רע. עיבוד מידע שאינו רלוונטי יכול להוביל ליחסים טובים יותר עם הקולגות, אך הוא גם בהכרח יגרע מהיכולת להשקיע משאבים קוגניטיביים בפתרון הבעיה הבוערת באותו רגע.

מהו המנגנון הקוגניטיבי שמאפשר יכולת סינון טובה יותר? אחת התיאוריות היא שעמדת כוח גורמת לאנשים לעבד מידע בצורה מופשטת יותר, ללא ייצוג פרטים משניים. למשל, ייצוג מופשט יותר של האירוע 'להצביע בבחירות', יהיה 'לשנות את צורת הממשל', לעומת הייצוג הקונקרטי של 'הכנסת פתק לקלפי'. ואכן, אנשים בעמדת כוח נוטים לעבד מידע באופן מופשט יותר. ייצוג מופשט של אירוע שומט את הפרטים חסרי החשיבות ומשמר את המהות של אותו האירוע. מחקרים רבים מראים שאנשים עם כוח רואים את העולם במשקפי אבסטרקציה, כך שהמידע שהם קולטים ומעבדים מיוצג אצלם במוח באופן שונה מאשר אצל אנשים חסרי כוח. באופן זה, הם יכולים להתרכז יותר במטרות שלהם ופחות במה שנראה להם חסר ערך או משני.

הכוח החברתי

הרעיון שכוח הוא בעלות על משאבים ושהימצאות בעמדת כוח מגבירה את היכולות הקוגניטיביות, יוצר מצב שבו רעיונות ליברליים של מריטוקרטיה ומוביליות חברתית עומדים בסכנה. אנשים הסובלים מדיכוי חברתי כרוני (נשים, מיעוטים מסוימים, מהגרים, קבוצות לאומיות או אתניות), לא רק שסובלים מהרעות החולות הרגילות ומהאפליה, אלא, באופן מפורש, גם מירידה ביכולות הקוגניטיביות שלהם.

אישה שרוצה להתקבל למשרה בסביבה רוויית גברים, לא סובלת רק מהערכת חסר של הישגיה, מחינוך לקוי ומהיעדר מודלים לחיקוי, אלא גם מירידה ביכולת לסנן מידע ולענות על המטלה (במבחן או בראיון עבודה, למשל) באופן מיטבי. כך גם לגבי כל קבוצה אחרת הסובלת מאסימטריה שיטתית בבעלות על משאבים.

בקצה המחקר יש גם בשורות טובות. יש לנו כוח שיכול לסייע לנו להטות את הכף. בנוסף לגופים רבים שפועלים להעצמת קבוצות מוחלשות, אנחנו יכולים גם לנסות לתקן את ההטיות שגורמות לנו להעריך ולשפוט באופן שגוי את עצמנו.

אין עדות לכך שבעלות על משאבים רבים נותנת יתרון פסיכולוגי גדול יותר מאשר בעלות על משאבים בסדרי גודל קטנים. ועם זאת, מחסור בכוח לא מביא עמו אף יתרון נראה לעין. מבחינה פסיכולוגית, הפתרון הטוב ביותר עבור כולם הוא עולם שבו אין קבוצות המדוכאות בשיטתיות ויחסי הכוחות שווים יותר. לעת עתה, המחקר יכול להעניק נחמה מסוימת. שכן, אם פסיכולוגים רואים שינויים ניכרים בהתנהגות וביכולות קוגניטיביות רק מתוך יכולת של הפרט לשחזר חוויה של כוח ולהעתיק את התחושה שלו בעת החוויה ההיא להווה, אימון קוגניטיבי עצמי ומודעות יכולים להוביל אותנו לשינויים אישיים יקרי ערך.

■ הכותבת היא דוקטורנטית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב

צרו איתנו קשר *5988