"חודק ויגאל תם אינם מלווים תמימים אלא משקיעים מתוחכמים"

בקשתם של איש העסקים יגאל (תם) תומר ועו"ד דוד חודק, מבכירי עורכי הדין בישראל, להכריז על עו"ד דניאל ליבאי, בנו של שר המשפטים לשעבר פרופ' עו"ד דוד ליבאי, כפושט רגל, היא "הצעד האחרון במזימתם (ובעיקר יגאל תם) להשתלט על נכסי סיטי גרופ החזקות ועל יתרת נכסיו של דניאל ליבאי, כאשר המבקשים נוקטים בבקשתם טקטיקה מכוונת של העברת מרכז הכובד של מערכת היחסים שבינם לבין חברת סיטי גרופ אל דניאל ליבאי באופן אישי, על-מנת להצדיק נקיטת הליך משפטי של חדלות פירעון אישית כלפיו, זאת בעוד שכל מערכת היחסים העסקית של המבקשים או מי מהם הייתה מול חברה אחת (סיטי גרופ)".

כך טוען עו"ד דניאל ליבאי בתגובה שהגיש לבקשה להוצאת צו כינוס על נכסיו וכן צו להכרזתו כפושט-רגל, אשר הוגשה לאחרונה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

הבקשה הוגשה על-ידי יגאל (תם) תומר, העוסק בעיקר ביזמות נדל"ן, אשר העניק לבן דניאל ליבאי הלוואה בסך 3 מיליון שקל, שלפי הנטען לא הוחזרה; וכן על-ידי חברת חדוד ייעוץ בע"מ, הנמצאת בשליטת עו"ד דוד חודק, מבכירי עורכי הדין בישראל וראש משרד גרוס קלינדהנדר-חודק-הלוי-גרינברג, אשר העמיד אף הוא, על-פי הנטען, הלוואה לדניאל ליבאי, בסך 2 מיליון שקל, בין היתר על רקע היותו עורך דין ובנו של פרופ' ליבאי, ושלא חשש לרגע כי התמונה שתתגלה במציאות ביחס למצבו האמיתי של ליבאי הבן ועסקיו - הפוכה לחלוטין.

בבקשה, שהוגשה בידי עו"ד מימון אביטן, עלו טענות קשות נגד דניאל ליבאי, ובין היתר נטען כי הוא הונה את תומר ואת חודק, הסתמך על ייחוסו המשפחתי ועל שמו הטוב של אביו, שר משפטים לשעבר ומבכירי המשפטנים בארץ, כדי לקבל הלוואות, אותן אינו מחזיר, וכן כי הוא "מנהל אורח חיים נהנתני וראוותני, מבזבז עשרות אם לא מאות אלפי שקלים בחודש לצרכיו האישיים, מכספי אשכול חברות שהקים העוסק בתחום הנדל"ן, מגלגל חובות בשוק האפור בסכומים גבוהים, וכל יהבו מוטל על סיפוק צרכיו האישיים, תוך שימוש בתוארו כעורך דין ובייחוס המשפחתי שלו" - וכל זאת, נטען, בשעה שלאשכול החברות שבשליטתו קיימים חובות בסך כולל של לפחות 20 מיליון שקל. 

בתגובתו, שהוגשה באמצעות עורכי הדין עמית פינס ואבישי איפרגן ממשרד פישר-בכר-חן-וול-אוריון, משרטט עו"ד ליבאי תמונה שונה בתכלית, וטוען כי ההונאה בפרשה בוצעה על-ידי תם וחודק. לטענתו, בבקשת פשיטת-הרגל נמסרו עובדות בלתי נכונות, עובדות שהן בגדר ספקולציות וכאלה המבוססות על רכילות גרידא.

"יצירת מסך עשן של מלל, המערפל את התמונה העובדתית והמקשה על בית המשפט להבחין באמת, אסור בתכלית האיסור", כותב ליבאי בתגובה.

עוד כותב ליבאי כי "המבקשים (תומר וחודק, א' ל"ו) אינם בבחינת מלווים תמימים אלא משקיעים מתוחכמים. דווקא המבקשים הם אלה שהפרו הבטחות ומצגים למתן מימון, בכוונה להשתלט על זכויות המשיב (דניאל ליבאי, א' ל"ו), וכי הם פעלו במכוון על-מנת ליטול מידיו בפועל את ניהולה של חברת המשיב, סיטי גרופ חברה לבניין בע"מ, להשתלט עליה ובאמצעותה על כל יתר עסקיו של המשיב, תוך ניצול מצוקה מימונית בה היה נתון פרויקט ברנדיס, המנוהל על-ידי חברת סיטי גרופ נדל"ן בע"מ".

לטענת ליבאי, בהיעדר חוב אישי שלו כלפיהם, הליך חדלות הפירעון האישי שפתחו נגדו לא נועד אלא להפעלת לחץ בלתי הוגן ומעמיד בסכנה את מפעל חייו, על-מנת להשתלט על עסקיו ולתבוע זכויות שאינן מגיעות להם.

בניגוד לטענתם של תומר וחודק, כי ליבאי פנה אליהם בבקשה לקבלת הלוואות וסיוע להיחלץ מחובות על מנת לקדם פרויקטים שיזם בתחום הנדל"ן, טוען ליבאי כי הם היו אלה שפנו אליו. לטענתו, הם הציגו את עצמם כאנשי עסקים מנוסים, הבקיאים בתחום עסקאות נדל"ן ומימון עסקאות, וזאת על-מנת שיתפתה להתקשר עמם לקבלת מימון לפרויקטים שונים בתחום ההתחדשות העירונית על-פי מתווה תמ"א 38.

לטענתו, השניים יצרו מצג, לפיו הם מחזיקים באמצעות חברת חדוד ייעוץ בע"מ, או בכל דרך אחרת, בקרן מימון שביכולתה להעמיד מימון בסכומים ניכרים (עשרות מיליוני שקלים) לזכות פרויקטים (עכשוויים ועתידיים) שיזם.

"חודק", נכתב בתגובה, "היווה את 'תעודת ההכשר' של יגאל תם, אשר הציג את השניים כפועלים בצוותא חדא, כשותפים עסקיים וכמנהלים יחדיו 'קרן השקעות בנדל"ן', אשר יש בידיה את האמצעים הפיננסים להשקיע בפרויקטים אותם יזם המשיב, באמצעות חברות פרויקט שונות".

יגאל תם, נטען, דאג להותיר כל העת את הרושם הברור כי הוא פועל גם בשמו של חודק ובשם חדוד, וכי פעולותיו הן על דעתם, וגם העובדה כי השלושה (חדוד, יגאל תם ועו"ד חודק) יוצגו כל העת בידי אותו עורך דין, חיזקה את הרושם כי מדובר בקבוצה אחת הפועלת יחדיו למען מטרה משותפת.

"מצגים אלה, ובפרט מעורבותו של עו"ד חודק, שהנו דמות מוכרת בעולם המשפטי בישראל, כשותף ומנהל במשרד עורכי דין מוביל", כותב דניאל ליבאי, "הפיגו את חששותיו, נטעו בו מידה של אמון וגרמו לו להתקשר עמם בהסכם האופציה, אשר בשלב מאוחר יותר הומר בהסכמי הלוואה".

ואולם, טוען ליבאי, "כיום כבר ברור כי הדברים נעשו כחלק מטקטיקה של המבקשים, או מי מהם, להונות את המשיב וליטול ממנו את זכויותיו בפרויקטים שונים".