מדוע מצליחנים עוזבים את בתי ההשקעות לפעילות עצמאית?

שוק ההון, ותחום ניהול ההשקעות בפרט, היווה לאורך השנים מקפצה נוחה להקמת פעילויות עצמאיות. כפועל יוצא, הוליד מקרבו השוק הרבה מאוד מיליונרים, שעזבו מקומות עבודה מסודרים למעין סטארט-אפים פיננסיים, שהצדיקו את יציאתם אל הלא נודע התעסוקתי.

כמו בעולם ההיי-טק, כך גם בפיננסים - בטח קודם לימי הרגולציה "המכבידה", אך גם כיום - מדובר בתחום שבו המוח האנושי והקשרים האישיים חשובים, ואין בו פסי ייצור עתירי השקעה. כל מה שצריך מלבדם זה כרטיס ביקור, משרד (אפילו מוסך), מחשב, טלפון וחיבור למערכות מסחר, ואפשר לצאת לדרך. בהמשך, התוצאות - התשואות - כבר ידברו בעצמן.

אחד מאלה הוא צחי אברהם, לשעבר אנליסט בכלל פיננסים, שייסד ומנהל כיום את קרן הגידור Reading Capital, שהוקמה לפני כחמש שנים ומנהלת כיום כ-200 מיליון שקל.

למה החלטת לצאת לדרך עצמאית?

"אני מניח שמי שעושה את השינוי, זה תמיד ישב לו בראש איפשהו, ואני תמיד ידעתי שאהיה עצמאי בסופו של דבר. כדי לצאת לדרך עצמאית, צריך קודם כל להיות עצמאי כלכלית. חיכיתי לרגע שהיה את 'הצ'ק' הזה, ופניתי לעצמאות לפני חמש שנים".

היו לבטים, חששות?

"החשש הוא אם באמת תוכל לפתח את זה כמו שאתה רוצה. קיוויתי וחשבתי שאמשיך לעשות טוב בתחום ההשקעות, אבל אתה אף פעם לא יודע אם תצליח בצד השיווקי ובחלק של להביא לקוחות; הרי אין לי היקפי פרסום כמו של הגופים הגדולים.

"היתרון הגדול של העולם הפיננסי, הוא שיש כמעט לכולם גישה ל'אמצעי הייצור', כלומר המידע ויכולת ההשקעות מחולקים באופן כמעט שווה, בניגוד אולי לתחומים שבהם קשה בתור עצמאי. פה, יחסית, התהליך יותר פשוט.

"מבחינתי המעבר לדרך עצמאית צמצם את הפער בין ההמלצה, או ההחלטה שנייר נסחר במחיר נכון, לבין מה שבפועל נמצא בתיק ההשקעות. כשאתה אנליסט זה לא מיידי. ידעתי שזה נכון לפני שיצאתי לדרך, ואני שמח שאכן זה היה כמו שחשבתי".

במה המעבר לעצמאות היה כרוך, היו ויתורים?

"הוויתור הגדול הוא בעיקר על זמן. אתה יודע שאתה צריך לעשות, ולא יודע כמה זמן זה מצריך ממך. גם לפני כן עבדתי יחסית קשה, אבל כשהכול על הכתפיים שלך, זה מצריך המון החלטות והתעסקויות שלא חשבתי עליהן.

"מצד שני אני לומד הרבה מאוד, ומבין הרבה יותר טוב את הביזנס. כשאתה מנהל עסק של עצמך, אתה מבין עוד דקויות בהשקעות, שקודם לא ראית עד הסוף, בהקשר של איך חברה מנוהלת. לפחות אצלי, בהקשר הזה, הייתה קפיצת מדרגה".

המהלך הוכיח את עצמו?

"כן, ובגדול. אולי אפילו הייתי צריך לעשות את זה קודם. תחום ההשקעות זה לא רק מה שאני עובד בו, אלא מה שאני אוהב לעשות. המטרה המרכזית שלי בתחום ההשקעות היא להכות את המדדים, כבנצ'מארק שלי עם עצמי. המדד שאני עובד מולו הוא ת"א 100 (כיום ת"א 125), וכשהמדד עלה בתקופה זו ב-19%, אנחנו עשינו 129%".

הדור הראשון: אי.בי.אי ואחרים

למעשה, תעשיית בתי ההשקעות המקומית היא ברובה תולדה של יזמים פיננסיים, שהחלו כזוטרים ואולי אף התקדמו לתפקידים בכירים בתחומם, רכשו ידע וטוו קשרים, ואז יצאו לעצמאות והקימו פעילויות עצמאיות. כאלה שהפכו ברבות השנים לחברות מבוססות. והרשימה ארוכה ומגוונת.

תחילתה בימים שבהם לא הייתה עדיין תעשיית ניהול השקעות מבוססת בישראל, עם הקמתם של גופי "הדור הראשון" של שוק ההון המקומי, שרבים מהם עדיין פעילים ומוכרים לכל. לדור זה משתייכים, למשל, דוד ויסברג, עמנואל קוק וצבי לובצקי, שהקימו ב-1971 את אי.בי.אי; צבי סטפק ושלמה סימנובסקי, שייסדו את מיטב בשנת 1979; וגם שמואל לב ואהוד שילוני, שבשנת 1985 הקימו את חברת הברוקרים אנליסט, יחד עם שותפם דאז קובי שמר.

הימים ההם, וגם השנים שאחריהם, היו שונים מאוד מאלה שמוכרים כיום. התחרות הייתה פחותה, חסמי הכניסה לשוק היו נמוכים - אם בכלל היו קיימים (בטח בהשוואה להיום) - והרגולציה כמעט לא הכבידה. לא היו דרישות הון מכבידות או הכרח להעסיק גדודים של רואי חשבון ועורכי דין, ולהקים ועדות רבות וכיוצא באלה. זו גם הייתה המציאות שאפיינה את השוק הזה עד לעשור שעבר. אבל אז החל שינוי.

כך, לאחר הגל הראשון והוותיק, הוקמו גופים נוספים, עם יזמים-מנהלים צעירים יותר, שהקימו פעילויות שבעטו בשוק הקיים, ואף עקפו את הדור הראשון. למשל אלטשולר שחם, שהוקם על-ידי אלטשולר וקלמן שחם בשנת 1990, ושמנוהל כיום על-ידי גילעד אלטשולר ורן שחם (בנו של קלמן שחם), או אקסלנס שהוקם בסוף 1992 על-ידי גיל דויטש ורוני בירם, שכבר יצאו ברווח אדיר מהשוק הזה, לאחר שמכרו את בית ההשקעות שלהם לקבוצת הביטוח הפניקס בתמורה לכ-900 מיליון שקל.

גוף נוסף שהוקם באותן שנים הוא בית ההשקעות אינפיניטי, שהוקם בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת על-ידי אמיר איל, שהרבה לאחר מכן גם הפך לבעלים של בית ההשקעות אילים, ושהחל את הקריירה שלו בשוק ההון בבית ההשקעות הוותיק אפסילון, של שמואל פרנקל.

ההצלחה של ילין לפידות

שנים לאחר מכן החל לפעול בית ההשקעות ילין לפידות, שאותו הקימו, ומנהלים, דב ילין ויאיר לפידות. כיום נראה שאין מי שלא מכיר את סיפור ההצלחה של בית ההשקעות התל-אביבי, שיושב במגדל על דיזינגוף. ילין לפידות החל לפעול בשנת 2004, ומאז הפך לאחד הגדולים בשוק, לאחר שנים לא רבות: בין אם מדובר בשוקי הגמל וההשתלמות, בשוק התיקים המנוהלים או בשוק קרנות הנאמנות.

שניהם רואי חשבון הפעילים שנים ארוכות בשוק ההון: ילין כיהן בעבר כשותף וכמנהל בכיר בחברת דש ני"ע והשקעות. הוא ייסד את קופות הגמל של דש וניהל את ההשקעות בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות שלה בין השנים 1994 ל-2003. לפידות שימש במשך 13 שנה כמנכ"ל חברת הייעוץ נשיונל קונסלטנטס (N.C) מקבוצת בנק לאומי.

דוגמה טרייה הרבה יותר מגיעה מחברת לידר שוקי הון - המחזיקה ב-50% ממניות ילין לפידות. לאחרונה, בצל ויכוח עם בעל השליטה והמנהל מטעם הבעלים, נמכרו פעילויות החיתום והברוקראז' של לידר שוקי הון (יחד עם שם החברה) לידי המנכ"ל הקודם שלה, עמית ורדי, ומנהלי הפעילויות הנמכרות - שי בן יקר, סבינה לוי ואלון גלזר.

כפי שאמרנו, הנוף הרגולטורי והתחרותי השתנה משמעותית לאורך השנים, ובמיוחד בתריסר השנים האחרונות. הקמה של בית השקעות כרוכה היום בהרבה מאוד סיכונים ומכשולים. מנגד, מנהלי השקעות מוכשרים ובעלי קשרים ממשיכים להיוולד ולצמוח בשוק ההון "המבוסס", וחלקם מחפש את הדרך מעלה והחוצה - לדרך עצמאית.

מבחינת רבים מהם, המוטיבציה לעזוב נבעה במידה רבה מכך שגופים אלה הפכו החל מהעשור שעבר לגופים המנהלים סכומי עתק, ומחפשים לא ליפול בתשואות יותר מאשר להצטיין בהן. זאת, בין היתר, בגלל הרגולציה, שמצריכה להעביר כל החלטת השקעה דרך שורת פעילויות ואישורים, עבור במנהלנות טכנוקרטית, ועד למוטיבציות שיווקיות של לא להיקלע לתחתית הטבלה בעקבות החלטות השקעה שבדיעבד יתבררו כשגויות. מבחינת מנהלי השקעות ש"חיים את השוק", זה גרם לא אחת לתחושה של כבדות - כזו שאפשר להימלט ממנה דרך עולם קרנות ההשקעה. סיבה נוספת היא כמובן הפוטנציאל להתעשר בעצמם, אם וכלל שהתוכנית החדשה תצליח.

לפיכך, בשנים האחרונות הדרך לצאת למבחן השוק בלי משקולת הרגולציה מגיעה בעיקר מעולם קרנות ההשקעה הפרטיות, שקורצות ומעוניינות לנהל את כספי העשירים והמוסדיים, ובמיוחד - קרנות הגידור, שגם מאפשרות חופש מקצועי רב לטובת ניהול ההשקעות.

כך, בשנים האחרונות אנו רואים זרם הולך וגובר של אנשי שוק ההון, בדגש על מנהלי השקעות בפועל, שמקימים קרנות השקעה. בהם למשל רועי ורמוס, לשעבר מנכ"ל פסגות, ושלומי ברכה, לשעבר מנכ"ל הגמל ומנהל ההשקעות הראשי בפסגות, שהקימו ב-2013 את קרן הגידור נוקד, המתמחה בהשקעה בניירות ערך בשוק המקומי. אליהם חבר לאחר מכן גם שי יצחקי, לשעבר מנהל ההשקעות של העמיתים בקבוצת הפניקס. ברכה ויצחקי אומרים, ש"אחרי שנים רבות בשוק ההון, וכמי שאוהבים אתגרים מקצועיים, היה זה מהלך טבעי מבחינתנו".

דוגמה בולטת אחרת היא אמיר הסל, מנהל ההשקעות הראשי של הראל. הסל הקים לפני חודשים לא רבים קרן השקעות משלו, שהראל צפויה להיות משקיעת עוגן בה.

אלה אולי הנציגים הבכירים והמפורסמים ביותר שיצאו לאחרונה לדרך עצמאית, אך הם ממש לא היחידים שעשו את המעבר האמור והצליחו. קדמו להם שורה של מנהלים, בהם אלה של טוליפ קפיטל, שמנוהלת על-ידי ברוך ציבין ומיכה מלכה, שני בכירים לשעבר בחברת הביטוח הראל.

לצדם, ישנה קרן ברוש קפיטל שהוקמה על-ידי אמיר אפרתי, שאת כל דרכו המקצועית עשה בקרנות גידור, ואורי רובין, שכיהן בעבר כמנכ"ל אקסלנס חיתום וכמנכ"ל גיזה שוקי הון (משקיעי העוגן בקרן הם רוני בירם וגיל דויטש, שבעצמם, כאמור, הפכו למולטי-מיליונרים ממכירת בית ההשקעות אקסלנס שאותו ייסדו). לאורך השנים נפרדו דרכיהם של אפרתי ורובין, וכיום ברוש היא של אפרתי בלבד, ואילו רובין הקים את קרן שקד.

הטריו של כהן

לצד המנהלים שהוזכרו, נציין את עמית כהן, מקרן טריו, שעשה את תחילת דרכו בשוק ההון בעולם קרנות הנאמנות - ניהל קרנות נאמנות בפסגות במשך כשמונה שנים, ולאחר מכן עוד כשלוש שנים בדש איפקס. כיום מנהלת טריו נכסים בהיקף של כ-150 מיליון שקל.

למה החלטת לצאת לדרך עצמאית?

"יצאתי לעצמאות כי רוב העיסוק שלי היה אקוויטי, ואני רציתי להמשיך ולעשות את מה שאני יודע. האמנתי שלעשות זאת במבנה של קרן גידור יהיה יותר מעניין, ושאוכל לתת לזה את הטיפול שזה צריך. "נוסף על כך, לאור הרפורמה ההיסטורית שהגיעה לענף, ניהול ההשקעות בגופים הגדולים נהיה יותר 'מיינסטרים', ואילו הניהול שלי מאוד אקטיבי".

במה המעבר לעצמאות היה כרוך? היו ויתורים?

"מבחינת משאבים הוניים זה לא מצריך הרבה. אבל, במעבר שכזה כן מוותרים על עבודה וביטחון. יחד עם זאת, מבחינתי זה היה יחסית משני, והייתי צריך יותר את הכוחות הנפשיים לקום ולעשות מעשה, ולהגיד שזה מה שאני יודע לעשות - ולעשות זאת. לא בתוך בית השקעות, לא עם ועדות השקעה וכיו"ב - כי אם לבוא ולהתמודד ולנהל השקעות".

המהלך הוכיח את עצמו?

"מבחינתי זו הצלחה גדולה, בלי קשר למה שאני מנהל ואיך שאני מנהל. ראשית, כי עשיתי מעשה - קמתי ועשיתי שינוי שמאוד רציתי לעשות אותו הרבה מאוד שנים. זה נתן לי הרבה כוח וחיזק אותי באמונה בעצמי".

לא רק ניהול השקעות

לפני מספר חודשים, בתחילת השנה, יצאה לדרך עוד קרן גידור שהוקמה על-ידי יוצאי גופים פיננסיים ממוסדים: הקרן של אמיר בורגר, שגדל במחלקת המחקר של אנליסט, והפך ברבות השנים לאיש מחקר פרטי, ויאיר ספלטר, שהיה במגדל שוקי הון ובדש איפקס - שם היה מנהל השקעות ראשי. לפי שעה הקרן משמשת בעיקר את שותפיה, וטרם הוחל בשיווק שלה, ובעבר כבר דווח כי אחד מהמשקיעים בה הוא קובי לוינסון, לשעבר מנכ"ל מגדל שוקי הון, ולאחר מכן מנכ"ל בית ההשקעות דש.

אגב, לא מדובר רק בקרנות השקעה וניהול השקעות, אלא גם בניהול פמילי אופיס ואפילו בחברת מחקר. כאלה הם דודי שיפטר, שניהל את השקעות קרן הפנסיה מקפת החדשה והקים פמילי אופיס, או אמיר אדר שעזב את מיטב דש והקים את קיימא מחקרים.

אבל, זאת יש לזכור, לא תמיד הכול טוב ביציאה לדרך עצמאית, וההצלחה ממש לא מובטחת לאיש.

כמו בתעשיית ההיי-טק, כך גם בפיננסים אנו מכירים בעיקר את סיפורי ההצלחה. את אלה שלקחו סיכון, יצאו לדרך עצמאית ונאלצו לסגור את פעילותם בקול ענות חלושה, אנו מכירים פחות.

מקרה שכזה, למשל, אפשר למצוא בבית ההשקעות יצירות, שהקימו כמה יוצאי בתי השקעות מובילים מוכשרים, דני שפירא, איילת ניר ורוי רגב, שמכרו את הפעילות שלהם לבית ההשקעות טנדם לאחר כשנה אחת בלבד.