החלשת מערכת המשפט: פגיעה בשומר הדמוקרטיה האולטימטיבי

כשלמדנו בתיכון צפת מקצת ממשנתו של אפלטון ב"המדינה", התקשינו להאמין ולקבל את מסקנותיו של אחד האנשים החכמים ביותר בהיסטוריה המתועדת של המין האנושי - פיזיקאי, מתמטיקאי ופילוסוף. אפלטון וסוקרטס היו ערים לכך שהנטייה האנושית מביאה לכך שכוח מביא להשחתת המידות הטובות. לפיכך, הם זיהו מחזוריות בזהותו ובמהותו של השליט. על קצה המזלג ובתכלית הקיצור, המחזוריות כוללת את עלייתו של "המלך הפילוסוף", המנהיג הנאור, המאמין שהעם מסוגל לקבל החלטות טובות שימקסמו את רווחתו, והוא מעניק לציבור את הכוח הדמוקרטי.

דא עקא, שחלק מהציבור אינו בשל לקבל החלטות טובות. מנגד, קיימים בעלי הון, תאבי שררה ונהנתנים החומדים את רכוש הכלל, מצליחים להונות את הציבור, רותמים את ההמון לצורכיהם ומביאים לחיסול הדמוקרטיה ולשלטון אוליגרכי. האוליגרכיה מביאה למשטר עריץ עד לעלייתו של "מלך פילוסוף" חדש וחוזר חלילה.

אנו תהינו - הכיצד קורה שדמוקרטיה יכולה להרוס את עצמה? איך שלטון הרוב עלול להביא לעריצות? לאובדן החופש של חברי הקהילה? הייתכן שהציבור יוותר על זכויותיו ויבחר במנהיגים שלא ישרתו אותו, אלא ינצלוהו ויביאוהו לעברי פי פחת? נדנו בראשנו ו"הסכמנו" - נאיביים שכמונו - שבעידן הרציונליות אין חשש ממחזוריות מפחידה זו.

המין האנושי אכן חשש מפני ריכוז כוח משחית. הוא חיפש שומרים. כשהמנהיג הנאור משה (רבנו) פגש בעגל הזהב, הוא הבין שהעם אינו בשל להעריך את הצעתו למערכת מושלמת של ממשל עצמי, והמציא סנקציה מיסטית - את אלוהים. אפלטון ומורהו סוקרטס הציעו את ה"שומרים" נטולי קניין ומשפחה. חכמי ההלכה בראו את הסנהדרין וטיפחו את המנהיגות הרוחנית; וכשגם אלה לא עזרו, הגיע ישוע היהודי והתריע. חלק מתלמידיו לא הבינוהו, והמיטו על המין האנושי אסונות כבדים.

העולם המערבי המשיך להתפתח וחיפש אחר פתרונות שיבטיחו כי הממשל לא יוכל לבגוד בציבור: באנגליה נכתבה המגנה-כרטה שהכירה בזכויות אדם ובחירויות בסיסיות; בארה"ב - כור היתוך - המציאו את החוקה והתיקונים לה, שהעמידו את זכויות האדם וצורת הממשל מעבר להשגתם של נציגי ציבור תאבי כוח; האמריקאים המשיכו וקבעו כי הרשות המוסמכת לפירוש החוקה ולפסילת חוקים שחתרו תחתיה, היא הרשות השופטת, שתוכל לשבור את המחזוריות שצפה אפלטון. כלומר, שופטי בית המשפט הם ה"שומרים" המודרניים.

כדי שהשומרים המודרניים יוכלו לשמש היטב בתפקידם, עליהם להיות בלתי תלויים, עצמאיים לחלוטין ונקיים מלחצים פוליטיים וכלכליים. ניתן היה לחשוב כי המסורת האמריקאית תמנע מצב שבו שופטי בית המשפט העליון, הנבחרים על-ידי הנשיא ובית המחוקקים, יהיו משוחררים מהשפעות "חיצוניות" - פוליטיות וחברתיות. אלא שהתמונה ההולכת ומתבהרת גם שם מטילה ספק רב בכך: הפערים החברתיים האדירים, ממדי העוני, משטר ההון-שלטון ובעיקר פסק הדין המדהים בעניין Citizens United, שביטל את המגבלות החוקיות שהוטלו על תרומות כספיות של תאגידים לפוליטיקאים, מובילה את ארה"ב לכיוונים לא טובים.

הצוק האיתן (עדיין) הוא בית המשפט העליון

כור ההיתוך השני המוכר לנו, ומעניין אותנו יותר, הוא מדינת ישראל. כאן אין מסורת שלטונית: ההבטחה לכינון חוקה על-ידי האסיפה המכוננת הופרה; שרה בממשלה לא מתביישת לשאול בפומבי - "מה שווה לנו תאגיד הציבור אם אנחנו לא שולטים בו"; דוברו של ראש הממשלה עונה על כל שאלה ערכית "מה קרה?", ח"כ מהקואליציה קורא ל"די-ניין" לעלות על בית המשפט; ותלמידיו של ז'בוטינסקי שומעים את הקולות ונאלמים דום. הצוק האיתן (עדיין) הוא בית המשפט העליון, שנועד לעמוד בפרץ ולשמש כשומר אמיתי של הדמוקרטיה.

השיטה הייחודית לישראל, של הוועדה לבחירת שופטים, היא זו שהבטיחה את מעמדם ועצמאותם של שומרי-הסף המודרניים. השופטים הם בעלי המשקל בבחירת השופטים החדשים, וטוב שכך. שהרי מי שסומך, בצדק, על בית המשפט בהחלטותיו השיפוטיות ("יש שופטים בירושלים"), יקבל גם החלטותיו לעניין בחירת שופטים.

נביאי השקר שהשתלטו על הדמוקרטיה שלנו, נהנתניים, קנאים דתיים (בחלקם בערים), בסיוע פוליטיקאים קטנים בעלי עניין ותאבי כוח, אינם מרפים. הם הבינו שבית משפט עצמאי הוא המחסום האחרון העומד בפניהם. וכך, אנו עדים למתקפה חסרת רסן על עצמאותו של שומר-הסף המודרני; על דרכי הבחירה של השופטים והשופטות. תחילה מניחה שרת המשפטים איילת שקד אקדח מעשן בפני נשיאת בית המשפט העליון. בהמשך, נראה שהיא הצליחה לכופף את נציגות השופטים בוועדה, ועכשיו עומדת על הפרק המתקפה האחרונה - ביטול שיטת מינויו של נשיא בית המשפט העליון.

האכזבה האמיתית היא מתגובת הציבור בכלל, ומהאליטה ומהאקדמיה המשפטיות בפרט. מצער היה לראות את רשימתו של פרופ' מאוטנר ("הארץ", 7.11.16 - "כמו באנגליה כמו בארה"ב"). ונחדד, האם באנגליה ובארה"ב היו בוחרים בשרים עם עבר פלילי ובכאלה שמשפטם הופסק בגלל שביתת הפרקליטות? בחברי כנסת המתפארים בחיי ההוללות שלהם? האם היו ממנים שם שופטים שפועלים לכאורה בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי?.

מאכזבות גם לשכת עורכי הדין ואי-תגובת האקדמיה המשפטית - הדיקנים, חברי הסגל והסטודנטים - והימנעותם מהבעת עמדה מפוכחת על הפגיעה הקשה בשומר הדמוקרטיה האולטימטיבי.

ונחזור להתחלת המאמר - נראה כי אפלטון וסוקרטס צדקו; והתקווה לפתור את האתגר שהציבו בפני הדמוקרטיה לפני כ-2,400 שנים לא תתממש במדינת היהודים.

■ הכותב הוא פרופסור מן המניין והדיקן לשעבר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.