מרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית פרסם היום (א') את דוח תמונת מצב המדינה לשנת 2017, שממנו עולה כי למרות הגדלת הממשלה את הוצאותיה בתחומים החברתיים כמו בריאות, חינוך ורווחה, רמות העוני והאי-שוויון במדינה נותרו בין הגבוהות בעולם המפותח. סיבה אחת לכך, על פי הדוח, היא קבוצות האוכלוסייה הגדולות שנוטות לריבוי ילודה, לצד רמות נמוכות של השכלה ושל השתתפות בשוק העבודה. סיבה נוספת היא שיעורי המס הנמוכים באופן יחסי בישראל.
על פי הדוח, שיעור העוני בישראל נמוך ממרבית מדינות ה-OECD לפי הכנסות כלכליות - לפני השפעת המסים והתשלומים מהמדינה - אולם לפי בדיקת ההכנסות הפנויות לשימוש משק הבית ישראל נמצאת במקום האחרון, לצד מקסיקו.
ההפרש בין שיעור העוני בהכנסות כלכליות לשיעורו בהכנסות פנויות מעיד על הצלחת המדינה בצמצום רמת העוני בעזרת מיסוי ומערכת הרווחה, מדד שבו מדורגת ישראל במקום החמישי מהסוף. בכל חמש המדינות שבהן ההפרשים הנמוכים ביותר, שיעורי המס נמוכים במיוחד. לכן, יכולתן לצמצם את העוני מוגבלת. השילוב בין אוכלוסיות המתאפיינות בהון אנושי נמוך, אחוזי השתתפות נמוכים בשוק העבודה ומשפחות גדולות, הופך את המלחמה בעוני בישראל לאתגר קשה במיוחד.
עוד עולה מהדוח כי חלה ירידה בשיעורי העוני בהכנסות כלכליות, אך לא בהכנסות פנויות. בהשוואה לפי הכנסות כלכליות, שיעורי העוני בישראל נמוכים יותר מברוב מדינות ה-OECD והם מאוד במשך הזמן, בעיקר בקרב אזרחים ותיקים. חוקרי הדוח מסבירים זאת בהעלאת גיל הפרישה, שהובילה אנשים לעבוד עד גיל מבוגר יותר.
אולם במדידה לפי הכנסות פנויות, שיעורי העוני בקושי השתנו כבר יותר מעשור. בבחינת גילאי העבודה בלבד, נראה ששיעור העוני בהכנסות פנויות לא השתנה אך חל שינוי משמעותי בהרכב האוכלוסייה הענייה. חלקם של הערבים והחרדים בקרב העניים עלה מ-44% בשנת 2002 ל-57% בשנת 2015. גידול זה חורג בהרבה משיעור הגידול בחלקן של קבוצות אלו בכלל האוכלוסייה.
נתון נוסף שעולה מן הדוח הוא כי המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני יושמו באופן חלקי. הוועדה למלחמה בעוני בישראל וועדת אלאלוף הציגו בשנת 2014 תכנית מקיפה להורדת שיעור העוני עד לרמה הממוצעת במדינת ה-OECD בתוך עשור. עלות התוכנית עמדה על 4.7 מיליארד שקל. בשנת 2015, שהייתה שנת בחירות, המדינה כמעט שלא יישמה את ההמלצות והוסיפה בפועל 434 מיליון שקל בלבד לתקציב התחומים הרלוונטיים.
בשנת 2016 נוספו לתקציב 9.1 מיליארד שקל - כ-26% מסכום התוספת השנתי המומלץ. בעקבות הוועדה הורחבו תכניות שונות, כגון קצבאות השלמת הכנסה לקשישים, אך עם זאת הממשלה לא יישמה חלק מהמלצות המרכזיות של הוועדה. בשנת 2017 צפויה תוספת ההוצאה למלחמה בעוני לעמוד על כ-4 מיליארד שקל (כ-54% מהסכום שהומלץ בוועדת אלאלוף), לעומת 1.9 מיליארד שקל (כ-26%) ב-2016. עיקר תוספת התקציב ב-2017 תוקדש להפעלת תכנית "חיסכון לכל ילד", למס הכנסה שלילי ולהגדלה נוספת של השלמת הכנסה לאזרחים ותיקים.
התקציב הממשלתי להוצאה חברתית הוא הגבוה ביותר מאז תחילת המאה. ההוצאה החברתית (הכוללת חינוך, בריאות ורווחה) עמדה בשנת 2015 על 192 מיליארד שקל, הרמה הגבוהה ביותר מאז שנת 2000. ההוצאה הכוללת על רווחה עומדת על כ-94 מיליארד שקל, שהם כ-21% מסך ההוצאה הממשלתית.
90% מהוצאות המדינה על ביטחון סוציאלי - קצבאות הביטוח הלאומי
הרוב המכריע של ההוצאה על ביטחון סוציאלי מוקדש לקצבאות המוסד לביטוח לאומי, אולם חלקו של מס ההכנסה השלילי מתרחב. כ-90% מההוצאה על ביטחון סוציאלי מתמקדים בקצבאות שמעניק המוסד לביטוח לאומי. חלק מן הקצבאות הללו הן אוניברסליות וחלקן מיועדות לבעלי הכנסה נמוכה, ואין כמעט אדם שאינו זכאי לקצבאות כאלו או אחרות במהלך חייו. תחום נוסף הנכלל בהוצאה על ביטחון סוציאלי הוא תשלומי מס הכנסה שלילי - "מענק עבודה" - המונהג בישראל משנת 2007.
המענק משולם לבעלי הכנסה נמוכה מעבודה ובמיוחד לבעלי משפחות, והוא נועד לצמצם את העוני ולסייע כלכלית לבעלי הכנסות נמוכות מבלי לפגוע בתמריץ של הזכאים לעבוד. בשנת 2014 מספר הזכאים למענק עבודה עמד על 500,275, שיעור המיצוי הגיע ל-70%. ההוצאה על תחום זה גדלה עם השנים אך נותרה קטנה למדי, ועמדה בשנת 2015 על כ-3.1 מיליארד שקל - 6.1% מסך ההוצאה על תחומי ביטחון סוציאלי.
עיקר העלייה בתקציב הרווחה התרכזה בתחום הקצבאות, בייחוד בשל שינויים דמוגרפיים, כמו הזדקנות האוכלוסייה, ובהרחבת ההוצאה על אנשים עם מוגבלות. ההוצאות על תחומים כמו טיפול מוסדי ומערך שירותי הרווחה, לעומת זאת, ירדו לאורך השנים. כ-80% מתקציב משרד הרווחה מוקצה למיקור חוץ, ו-94% מהתשלומים למיקור חוץ מועברים לספקים ותיקים, אף שהם מהווים רק 56% מכלל הספקים.
בקרב משקי בית בראשות בני 66 ומעלה שיעור בעלי הדירה עומד על 77%, וליותר ממחצית האוכלוסייה יש הכנסה מפנסיה תעסוקתית. שיעורי משקי הבית שאין להם הכנסה מפנסיה תעסוקתית או דירה בבעלותם ירד מ-20% ב-2003 ל-16% ב-2015. עוד עולה מהדוח כי הכנסותיהם של ערבים ושל עולים מבוגרים נמוכות יותר משל יהודים ותיקים.
שיעור התעסוקה של נשים יהודיות הוא השני בגובהו מבין מדינות ה-OECD
מהדוח גם עולה כי שיעור תעסוקת הנשים גבוה מתמיד וכי הנשים העובדות עושות זאת קרוב יותר לבית. תעסוקת הנשים בישראל הגיעה לשיעור הגבוה בכל הזמנים ב-2014 - 74.3%- והשיעור נשמר גם ב-2015. נתון זה מציב את ישראל מעל לממוצע במדינות ה-OECD, העומד על 67.4%. נשים יהודיות מועסקות בשיעור גבוה במיוחד, אך אחוז הנשים הערביות המועסקות נמוך מהשיעור בכל מדינות ה-OECD. שיעור תעסוקת הגברים נמצא מתחת לממוצע ה-OECD, אולם הפער מצטמצם.
נתון נוסף שהוצג בדוח נוגע למיומנויות המחשוב של העובדים החרדים והערבים. מהנתונים עולה כי המיומנויות נמוכות, אולם בקרב יהודים לא-חרדים הן גבוהות ביחס למדינות אחרות.
הפער בין השכר הריאלי לפריון העבודה הצטמצם מאז שנת 2014. נראה כי המקור לפער נבע מכך שמדד המחירים לצרכן, שמשפיע על השכר הריאלי, עלה במהירות רבה יותר מאשר מדד המחירים ליצרן, נתון המשקף את מחירי כלל הסחורות והשירותים במשק. לכן, כוח הקנייה של העובדים נשחק. בשנתיים האחרונות השכר הריאלי עלה, אולם נראה כי העלייה נבעה מסגירת פער המחירים, ואינה צפויה להימשך
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
