היוקרה הפכה לשגרה: אנדרומדה ביפו כבר לא סמל של ניכור

אחרי יותר מ-20 שנה, הבנייה באנדרומדה, חלוץ מתחמי היוקרה הסגורים ביפו, לא הושלמה ■ בינתיים המציאות השתנתה, והיום "יש בכל מגדל איכותי חדר כושר, בריכה ושומר"

מתחם אנדרומדה / צילום: ליאור קדרון
מתחם אנדרומדה / צילום: ליאור קדרון

החודש הודיעה חברת קרדן כי מכרה מגרש בבעלותה בגבעת אנדרומדה ביפו תמורת 130 מיליון שקל לקרסו נכסים, צמח המרמן ושמוליק וולדינגר. העסקה סיפקה תזכורת לגבעה המפורסמת, ולעובדה שלמרות שעברו יותר מ-20 שנה מאז החלה הבנייה באנדרומדה, חלוץ מתחמי היוקרה הסגורים ביפו, היא עדיין לא הושלמה. אפילו מבקרי המתחם מודים כעת שאם פעם הוא נתפס כמודל שלילי של התחדשות עירונית, היום הוא בבחינת סטנדרטי. היזמים מתכוונים להשלים הבנייה בהקדם.

מתחם גבעת אנדרומדה ממוקם על המצוק מעל הים, נשקף ממנו נוף מרהיב על הנמל והוא נמצא במרחק דקה משוק הפשפשים. מכיוון הים הוא נראה כמו מבצר מסוגנן, אך החזית הפונה לכיוון רחוב יפת נראית כמו התנחלות חדשה, עם שומר בבוטקה ובורות ענק מוקפים בגדרות פח, וגם מבנה זמני ענק, שיושב שם כבר 20 שנה ומשמש את חברת הניהול של הפרויקט.

"האדריכל האיטלקי עשה קולות של תיעוב"

למרות המיקום המעולה יש לו דימוי בעייתי של מקום עם מזל רע. האדריכל אליק כהן, שתכנן את הפרויקט, מעיד שלפרויקט הזה, מראשיתו, לא היה מזל: הערבים התנגדו אליו כי טענו שמדובר בייהוד יפו; הנוצרים כעסו על מכירת הרכוש המשותף על ידי הכנסייה ללא הסכמה; במהלך חפירות ארכיאולוגיות במקום התגלו קברים והחרדים הפגינו והכריזו קללת 'פולסא דנורא'; האינתיפאדה של שנת 2000 גרמה לנסיגה קשה במכירת הדירות. היזמים שרצו לבדל אותו מהסביבה, שנחשבה אלימה, ביקשו לסגור אותו לכניסת הציבור, אך עמותת יפו לזכויות אדם והאגודה למען ערביי יפו, יחד עם הקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת ת"א, הביאו לפתיחתו למשך שעות מסוימות מדי יום. בנוסף לכל, המתרגמת והמשוררת הלית ישורון, שהתגוררה במקום, הותקפה בתחילת 2004 בצורה אכזרית ומסתורית בדירת הפנטהאוז שלה. הדבר עורר הרבה רעש בזמנו והוסיף להילה השלילית של המתחם. התוקף לא נמצא עד היום.

אדריכלות הפרויקט היא בסגנון שהיה אופנתי בראשית שנות ה-90 ונקרא אז "טוסקני". זו הייתה הפעם הראשונה שנבנה בישראל מתחם שלם בסגנון הזה. כהן: "בהכשרה שלי אני מודרניסט והבתים שלי מודרניסטיים, אבל החוץ ים תיכוני. הישראלים אוהבים את זה, כי הסגנון הזה הוא קלאסיקה". כהן מודה שהעיצוב עורר עוינות, ושנודע לו שכאשר האדריכל האיטלקי הנודע מסימיליאנו פוקסס, שתכנן את מרכז פרס לשלום, עבר ברחוב יפת, הוא "עשה קולות של תיעוב".

שומר בדרך לים

בתוכנית החדשה שהוכנה למתחם ב-2009 (ראו מסגרת), נקבע שלציבור יש זכות מעבר בפרויקט, מכיוון רחוב יפת ועד הנמל, ושלגן הפנימי, המוגדר כשפ"פ (שטח פרטי פתוח), תהיה זיקת הנאה לציבור.

בין היתר נקבע אז שבחניון התת קרקעי יוקצו 50 מקומות חניה לטובת הציבור. תוספת השטחים הוגדרה אז כתמורה להתחייבות היזם לפתח כיכר ציבורית בפינת הרחובות יפת ופסטר וחזית מסחרית שיעודדו את החייאת הרחוב ואת פיתוח האזור. רוב הדברים האלה לא קרו עד היום. אמנם בהוראת ביהמ"ש נקבע שאפשר יהיה לעבור דרך המתחם לים, אולם בפועל הותקן זמזם וצריך לפנות לשומר שיפתח את השער, כך שספק אם העוברים ושבים בכלל יודעים על האפשרות הזו.

פנינו לדוברות עיריית ת"א, בנסיון להבין למה הפרוייקט תקוע ומה יהיה בגורל המטלות הציבוריות. התשובה שקיבלנו לקונית: "בין התנאים למתן היתר ולאכלוס נכללת השלמת בניית המבנה הציבורי ופיתוח השטח הציבורי ולרישום זיקות ההנאה למעבר הציבור. עם זאת, העמדת השטחים תלויה בבנייה עצמה וזו החלטה של היזמים, ולעירייה אין יכולת לכפות על היזם לבצע את הבנייה. יצויין כי העירייה נמצאת במשא ומתן מתקדם למימוש של הפרויקט עם היזם מתוך רצון לקבלת השטחים לצורך השימושים הציבוריים הנדרשים לאזור".

"חיבור בין בורגנים ערבים ליהודים"

דניאל מונטרסקו, שהיום הוא פרופסור לאנתרופולוגיה באוניברסיטה האירופאית בבודפשט, והאדריכל רועי פביאן, פרסמו בשנת 2003 מאמר בכתב העת "תיאוריה וביקורת", שכינה את הפרויקט "כלוב זהב" וביקר את תהליך הג'נטריפיקציה הכפוי ואת הקמתה של שכונה אקסלוסיבית ומגודרת בסגנון "גלובלי" באמצע יפו הערבית, הענייה.

בשיחה איתו לאחרונה אמר מונטרסקו שב-15 השנים האחרונות קרו ביפו הרבה דברים: "התרבו הקהילות המגודרות ונוצר ספקטרום שנע בין טיפוס המבצר המבודד (אנדרומדה) למתחם הפתוח (חצרות יפו)".

תופעה נוספת שעליה מצביע מונטרסקו, ורלוונטית במיוחד למתחם גבעת אנדרומדה, היא השינוי באופי האוכלוסיה שמתגוררת במקום. אם בתחילה כוונו המכירות לאוכלוסיה אמידה, מבוגרת ויהודית, הרי שכעת עוברים למקום אנשים צעירים וביניהם דיפלומטים וגם ערבים. "נוצר חיבור בין בורגנים ערבים לבני מעמד הביניים היהודי שבוחרים לחיות יחד במתחמים שמבטאים את המאוויים המעמדיים שלהם - התרחקות מהרחוב, תנאי מחיה משופרים וביטחון. למרות שהם כביכול יריבים מבחינה לאומית, נוצרת כאן שותפות. קורה כאן תהליך מעניין של נורמליזציה של הג'נטריפיקציה".

בעיניו של מונטרסקו, הנורמליזציה הזו מסוכנת משום שהיא כרוכה בחידוד ההבדלים המעמדיים.

מונטרסקו סבור שמדובר בפרויקט שהקדים את זמנו: "מתחם אנדרומדה צלע משום שהיה חוסר הלימה בין המודל התרבותי והמצב העירוני. נראה לי שעכשיו יש התאמה בין הפנטזיה העירונית שאנדרומדה מספקת ובין המוכנות התרבותית של יזמים ולקוחות. היזמים תכננו את זה לתיירים מבוגרים, אבל עכשיו אתה רואה ב-8 בבוקר הורים וילדים שיוצאים לביה"ס הסקוטי והצרפתי שממול. הם לא רצו שכונה, אבל זה נהיה נורמלי".

"האזור הוא יתרון"

ליאור קדרון, עו"ד ורו"ח, הוא אחיינו של היזם, איש העסקים חיים גייר (ראו מסגרת). קידרון מנהל מטעמו של גייר את מתחם גבעת אנדרומדה, ואחראי על התחזוקה, ניהול הנכסים וקידום תוכניות עתידיות. לדבריו, היזמים - לחיים גייר אפשרות לבנות עוד 108 דירות בשלושה בניינים ולקרסו, צמח המרמן ושמוליק וולדינגר אפשרות לבנות 55 דירות בשני בניינים - מאמינים שיפו נמצאת כעת בנקודת שיא, ובקרוב מאוד יושלמו הבניינים.

- למה לקח כל כך הרבה שנים עד שהפרויקט הושלם?

"זה לא היה הזמן הנכון. כשבנו את אנדרומדה הכל מסביב היה סלאמס. זה לא שקפאנו על שמרינו. ב-2009 עשינו תב"ע חדשה וזה לקח הרבה זמן. היתר בנייה כאן ביפו זה דבר מסובך, בין היתר בגלל הצורך לבצע חפירות ארכיאולוגיות. לאלה שקנו את חלקה של קרדן יש היתר, וגם אנחנו מתכוונים להשלים את ההיתר בשנה הקרובה. יש כבר רשימת המתנה של אנשים שרוצים לרכוש דירות כאן".

- בזמנו היה למקום דימוי שלילי.

"יש אנשים שרואים את המתחמים הסגורים ככלי מדיר ויהיר ומנשל, אבל זו תפיסה שמפספסת את החוויה האנושית. לאנשים שבאים לגור כאן האזור הזה הוא יתרון. הם רוצים לצאת לנמל ולשוק הפשפשים ולעג'מי. המתחמים נפוצים וזה לא מקרי. הם מספקים משהו שהאנשים מחפשים. הם מאפשרים לאנשים זהות, תחושת ביטחון, קהילה. כל הסיפור הזה של הג'נטריפיקציה לא רלוונטי היום. אנדרומדה הפכה עם השנים לסוג של סטנדרט. בכל מגדל איכותי שנבנה היום יש חדר כושר, בריכה, שומר".

- אתה עצמך חיית כאן במשך שנים רבות. מנסיונך, מה השתנה כאן?

"אנחנו מוקפים בפרויקטים שנבנים כעת ונמכרות בהם דירות במחירים שוברי שיאים. קרן ריאליטי רכשה מגרש ליד בית מיומנה ב-182 מיליון שקל. למכרז הוגשו לא פחות מ-19 הצעות וגם המחירים של המתחרים לא היו נמוכים. פרויקט W Tel Aviv, במקום שבו היה פעם בית החולים הצרפתי, נמצא מול מתחם אנדרומדה, ונמכרו שם דירות מגורים במחירים דמיוניים של 80 אלף שקל למ"ר. עיקר ההכנסות של הפרויקט יגיעו ממתחם הבילוי שמוקם במבנה נפרד, מהצד השני של הכביש. במגדל המוזהב שבונה אילן פיבקו עבור אקרו נדל"ן מבקשים 60 אלף שקל למ"ר".

אלינוער רבין למדה אדריכלות ועוסקת שנים בכתיבה על אוכל. רבין מספרת שעברה למתחם אנדרומדה מהרצליה פיתוח ב-1999 ושהייתה מראשוני הדיירים במקום. היא דוחה על הסף את הביקורת: "חיפשו לומר דברים רעים על יפו. עוד לפני שבנו את גבעת אנדרומדה היו מגדלי דוד בת"א ויש היום עוד כמה מתחמים ביפו (האוניברסיטה, הרובע) שבכלל אי אפשר להיכנס אליהם. נכון שלא נותנים לעשות מנגלים על הדשא, אבל נראה לי שזה אלמנטרי".

רבין מעידה שבפרויקט יש לא מעט שכנים ערבים ושיחסי השכנות טובים: "אבא שלי (אברהם שכטרמן) היה יו"ר תנועת החרות, והוא גם התחבא אצל ערבים. גדלתי בבית שהערבים היו הנוף שלו. יש ערבים מדהימים וזה נהדר לגור ביחד".

כך זה התחיל: צ'יץ' עודד יהודים לעבור ליפו

ראשית הפרויקט בשנת 1990, אז חכר איש העסקים היהודי-קנדי מוריי גולדמן את הקרקע מהכנסייה היוונית אורתודוכסית. ליתר דיוק, נעשתה עסקת קומבינציה, שלפיה חלק מהדירות שנבנו נותרו בבעלות הכנסייה. ראש העיר של תל-אביב, שלמה להט (צ'יץ'), עודד אז מעבר של יהודים ליפו, ובמינהל ההנדסה האמינו בג'נטריפיקציה בשיטת המתחמים הסגורים. כך נולדו "חצרות יפו", "פרויקט הרובע", "פרויקט האוניברסיטה" ועוד.

בתחרות שנערכה לתכנון המתחם השתתפו האדריכלים המפורסמים באותה עת, ביניהם אלדר שרון, רם כרמי, משה ספדי ומאיר בוכמן, אך ההצעה שנבחרה הייתה של צוות די אנונימי מרמת השרון, שכלל את האדריכל אליק כהן ומשרד בר לב אדריכלים. כהן מספר שבשונה ממה שהשמות הגדולים הציעו, הם בחרו בכיוון הרומנטי: "החלטנו ללכת על הים תיכוני: תפוזים, שפה מסורתית קלאסית, בתים מדורגים, סמטאות ומבט לים. עשינו פרויקט רגשי וזה היה מכוון מראש לסנטימנט של מוריי כהן, היזם".

הגרסה הראשונה של הפרויקט אושרה בשנת 1992 וכללה לא פחות מ-270 דירות, בשטח כולל של 28 אלף מ"ר וחזית מסחרית לאורך רחוב יפת. ואולם, בשלב הראשון נבנו רק 155 דירות, מהן 35 נותרו בידי היזם. ב-1995 מכרה חברת גולדפן הולדינגס את בעלותה על הפרויקט לחברת אילן גת, שפשטה את הרגל.

בשנת 2003 נקנה הפרויקט ע"י איש העסקים חיים גייר, שיושב היום בכלא על מעורבותו בפרשת השוחד של צבי בר, ראש העיר לשעבר של רמת גן. בשנת 2009 נעשה שינוי בתוכנית, ונוספו שטחי בינוי בהיקף של 6,000 מ"ר. בתוכנית החדשה נקבע שיופרשו 700 מ"ר למבנה ציבור ועוד 300 מ"ר למבנה לשימוש ציבורי, מתחת למבנה המגורים, דבר שלא קרה עד כה.

מתחם אנדרומדה / צילום: שלומי יוסף
 מתחם אנדרומדה / צילום: שלומי יוסף

מתחם אנדרומדה / צילום: ליאור קדרון
 מתחם אנדרומדה / צילום: ליאור קדרון