מבחן דרכים: סקודה קודיאק 4.1 טורבו - דוב צ'כי

את שורות "המובילים המשפחתיים" ל-7 נוסעים, שהתמעטו בישראל בשנים האחרונות, מתגבר כעת הסקודה קודיאק, קרוס-אובר על בסיס מכלולי פולקסווגן ■ שתי גרסאות שלו הותירו רושם טוב; השלישית יצרה מעט בלבול

סקודה קודיאק 1.4 טורבו / צילום: יחצ
סקודה קודיאק 1.4 טורבו / צילום: יחצ

לדוב שחי באיים לחופי אלסקה קוראים קודיאק. עם K בסוף. הוא גדול, חום, ונראה די מפחיד בסרטוני הטבע. תושבי אלסקה מאוד גאים בו ואוהבים אותו. לא מפליא בכלל. הוא באמת מרשים מאוד.

גם לדוב הצ'כי קוראים קודיאק. אבל עם Q בסוף. הוא מצ'כיה. גם הוא גדול אבל לא רק חום. אפשר לקבל אותו בכל מיני צבעים, והוא לחלוטין לא מפחיד. הוא - כך מקווים הוריו - יחיה בהרבה מקומות. אולי גם אצלנו! וגם הם גאים בו מאוד. האם גם הוא מרשים? עושה רושם שכן.

ויש עוד הבדל קטן ביניהם: הדוב מאלסקה, הוא בהחלט דוב. דוב לכל דבר. הדוב מצ'כיה, זה עם ה-Q, הוא בכלל SUV. כלומר אוטו. מן הזן היודע להתרוצץ גם בכביש וגם - אני מניח - קצת מעבר לכביש. שם משפחתו, למי שטרם ניחש, הוא סקודה. סקודה קודיאק. המכונית הגדולה ביותר שסקודה ייצרו אי-פעם. ה-SUV המגודל הראשון במשפחה המכובדת והוותיקה הזאת. לא פלא, על כן, שהוא מזכיר לא במעט את הסקודה-סופרב, זה שהיה הכי גדול עד שהקודיאק הגיע.

נפגשנו באי הספרדי פלמה דה מיורקה. נראה שאין מנוס מאיים, כאשר רוצים לפגוש קודיאק. בפאלמה, בניגוד לאלסקה, אין שלג. אבל יש הרים יפהפיים, ותלולים, ומשובצים בכבישים תלולים ומפותלים. לכאורה, מקום נפלא לשוטט בו עם דוב ממונע של סקודה. למעשה... לא ברור.

אבל נתחיל בצורה החיצונית. אני לא יודע מה קודיאק חשב עלי, אבל אני יודע שדווקא אהבתי את צורתו. הוא גדול, אין ספק. לא חלילה ענק, אבל גדול דיו להוביל חמישה, ואפילו שבעה אנשים! ולמרות גודלו, הוא לא נראה מגושם. החרטום שלו, כאמור, מזכיר מאוד את הסופרב ובעצם גם את שאר הצאצאים של משפחת סקודה, ולכן הוא לחלוטין לא מאיים. הירכתיים והצדודית הן סקודה במיטבה. כלומר, כולו קורן את אותה צניעות חכמה, או אולי - הצטנעות פיקחית, המאפיינת את מוצרי סקודה. וכך, הקודיאק משדר מסר ברור של "נו-בולשיט". שימושיות, ענייניות, רצינות. יש שיאמרו - יותר מדי רצינות. וכך גם בעיצוב הפנים. פשטות, ישירות, יעילות, פונקציונליות.

ומכיוון שמקובלת עלי אותה הגדרה ידועה הגורסת שאסתטיקה היא תוצר-לוואי של פונקציונליות - הקודיאק הוא בעיניי אסתטי מאוד. נעים. נטול פוזה. הגון.

התקרבתי, פתחתי דלת, ומייד נתקלתי באחד מאותם רעיונות פיקחיים שחברת סקודה כה גאה בהם: פיסת גומי נבונה מרפדת את שולי הדלת ומונעת מן השפה המתכתית החדה להדביק נשיקה שורטת למכונית החונה בסמוך. "פשוט חכם", כמו שאומרים בסקודה. נבונה אותה מידה היא גם המטרייה שחייכה אלי מתוך גומחה שהסתתרה בתוך הדלת. ושלל מגירות, ותאים, ופתרונות אחסון ומשענות ראש לילדים, ועוד ועוד רעיונות חביבים ונבונים שמפוזרים בחלל המכונית, ובאמת משובבים את הנפש. בעיקר המחשבה, אך גם הביצוע.

נוח לנהג לשבת בקודיאק. סביבתו רחבה, נדיבה, וכמובן - שימושית. כך גם ירגישו יושבי השורה השנייה. השורה השלישית (בגרסת 7 המקומות)? זו כבר דורשת קצת אקרובטיקה וגמישות. צמד המושבים שם עדיין יכול לשמש שני ילדים, אבל לא הרבה יותר. נוסעים מגודלים למדי ייאלצו לעבור טיפול אצל מנתח אורטופד עם מסור גדול, כדי למצוא שם מנוחה נכונה לאיבריהם.

נוסעים. מנוע 1.4 מוגדש, גיר כפול-מצמדים 6 הילוכים (כלומר "אוטומטי"), הנעה קדמית בלבד. נעים. בסדר. אין מצוקת כוח מודגשת, למרות נפחו הצנום של המנוע. המגדש עושה את ההבדל. 150 כוחות סוס, 25 וחצי קג"מ. לא רע, אבל האם מספיק למכונית שמשקלה בין 1.5 ל-1.8 טון?

כדי להתרשם, נסענו אל הר אחד די גבוה ועלינו עליו. עד ההר היתה הנסיעה נטולת בעיות. חלקה, נעימה. אפילו זריזה. בעלייה המפותלת, גם בטרם נעשתה תלולה באמת, שידרה המכונית קצת אי-נחת. קצת תנועות גוף מיותרות, קצת אי דיוק, קצת מבוכה. כאילו הייתה ממש מעדיפה שנמשיך לנסוע בקו ישר ומישורי. זה הפתיע וזה אכזב. כאילו המתלים התקשו להתנהג יפה תחת עומסי הפניות. זה בהחלט היה מוזר.

נבוך קמעה מיהרתי לתפוש את ההגה של קודיאק 2.0 ליטר, 180 כוחות סוס, 32 קג"מ, 4X4. כבר מן המטר הראשון היה ברור כי מדובר בברייה שונה לחלוטין. איתנה, שרירית, התנהגות טובה לאין ערוך, אפילו ההגה היה יותר מדויק. בפירוש מרשים! כאילו באוטו אחר מדובר.

עכשיו כבר הייתי ממש מבולבל. מה הולך פה? האם הכוח וההנעה הכפולה הם התשובה לפער בין שתי המכוניות? במידה מסוימת - ללא ספק. אך עד כדי כך גדול ההבדל?

אז שבתי ולקחתי קודיאק 1.4 זהה לחלוטין לקודיאק הראשון בו נהגתי, זה שהפתיע ואיכזב. הפעם הוא היה שונה. שונה ממש. התנהגותו התבגרה, כאילו קפצה עליו בגרות בשעות שנפרדנו...

הכבישים הפעם אכן היו מישוריים, אבל גם מפותלים למדי, וגם רטובים מאוד מגשם מפתיע שפרץ לפתע. ובכל זאת, הוא לא גילה שמץ של בעייתיות, שמץ של היסוס, שמץ של חוסר נימוסים. האם אלה הכבישים שהיו תובעניים פחות? האם סבל האוטו הראשון באופן אישי ממחלת ילדות? (זה קורה לפעמים בתוצרי קדם-ייצור סידרתי). לא יודע. נותרתי נבוך.

כפיצוי, עשיתי סיבוב חביב על הגרסה הכי לא-ישראלית: 2.0 דיזל, 4X4, ידני! הוי, איזה כיף היה לי איתו בגשם... פשוט אוטו מתוק. אבל אני משוחד. אני גם אוהב גיר ידני, וגם אוהב דיזל. הקורא מוזמן אפוא להתעלם מן הפיסקה הזאת.

אז מה היה לנו: מבוכה לא ברורה ב-1.4 והנעה קדמית, הנאה די ברורה ב-2.0 ליטר בנזין, כפולת-הנעה ואוטומטית, הנאה עוד יותר גדולה ב-2.0 דיזל 4X4, וחווייה מתקנת ב-1.4 אחרת, אוטומטית עם הנעה קדמית.

הציון המשוקלל הוא על כן בהחלט טוב, אך כדי לחתום עליו ממש, יהיה כנראה צורך בעוד מנת נהיגה ב-1.4 הנעה קדמית, שכנראה תהיה התצורה ה"ישראלית" ביותר.

סקודה קודיאק / צילום: יחצ
 סקודה קודיאק / צילום: יחצ

סקודה קודיאק 1.4 טורבו
 סקודה קודיאק 1.4 טורבו

■ הכותב היה אורח סקודה בפלמה דה מיורקה. 

מתחרות

דאצ'יה לודג'י

במחיר של 105 אלף שקל בלבד מציעה דאצ'יה מוביל משפחות באורך 4.5 מ' עם בסיס גלגלים של 2.81 מ', שמספק מרחב רגליים הולם לשבעה נוסעים ומותיר נפח מטען של כ-207 ליטר. כרגע התיבה ידנית בלבד, אבל שמועות עקשניות מדברות על אופציה עתידית לתיבה אוטומטית עם מנוע 1.5 דיזל בהספק 107 כ"ס

דאצ'יה לודג'י/ צילום: יחצ
 דאצ'יה לודג'י/ צילום: יחצ

טויוטה פריוס פלוס / ורסו

ב-170 אלף שקל הפריוס-פלוס היא האופציה ההיברידית היחידה בפלח ה-7 מקומות. יחידת ההנעה של הפריוס מייצרת 136 כ"ס ומחזירה כמעט 20 ק"מ מרשימים לליטר. הממדים נדיבים לבסיס גלגלים של 2.78 ליטר ומאפשרים ישיבה סבירה גם בשורה השלישית. טויוטה מציעה גם את"ורסו" עם ממדים דומים ומנוע בנזין מקובל

טויוטה פריוס פלוס/ צילום: יחצ
 טויוטה פריוס פלוס/ צילום: יחצ

אופל זאפירה

171 אלף שקל הוא מחירו של המיניוואן האלגנטי של אופל, שמציע הנדסה גרמנית ושבעה מושבים בשלוש שורות. בסיס הגלגלים מעט קצר מזה של המתחרות, אבל החלל הפנימי שופע אופציות מקוריות לארגון המושבים וההטענה. המנוע הוא 1.4 ליטר טורבו-בנזין עם תיבה אוטומטית מתקדמת

אופל זאפירה/ צילום: יחצ
 אופל זאפירה/ צילום: יחצ

צרו איתנו קשר *5988