הסכסוך הישראלי-פלסטיני מחסל את הקרקע ביהודה ושומרון

לצד המצב הביטחוני המורכב בשטחים, ההפקרות הסביבתית מעבר לקו הירוק לא פחות מסוכנת ■ בקרוב מאוד הישראלים והפלסטינים עלולים לגלות שלא נשאר על מה לריב

הקו הירוק / צילום: רויטרס

50 שנה אחרי מלחמת ששת הימים, אין שבוע שבו העובדה שהחוק הישראלי אינו חל ביהודה ושומרון אינה עולה לכותרות: בתביעות לסיפוח או להפרדה רשמיים, בעניין חוקי העבודה או חקירת תאונות בנייה שאינה מתבצעת ביו"ש ועוד.

ביום חמישי הקרוב יתקיים באוניברסיטת אריאל כנס שיעלה לדיון את הסוגיות הנפיצות של התכנון, השמירה על הסביבה, והחשיבה הסביבתית משני עברי הקו הירוק. כותרת הכנס, "תכנון בצבת הגיאופוליטיקה", מזכירה שגם בין מדינות ההפרדה הסביבתית אינה שלמה: "האם נהר הירדן 'יודע' שחלקו שייך למדינת ישראל וחלקו לירדן?".

המשתתפים בכנס, שכמה מהם התראיינו לכתבה זו, עומדים על כך שהכנס מקצועי ולא פוליטי, אבל הפיל הפוליטי כמובן נוכח בחדר: מה מידת אחריותה של ישראל לשטחי יהודה ושומרון - כמה רוצים לפעול בשטחים וכמה יכולים, ומה התרחישים לעתיד, והמשתתפים בכנס מתייחסים לכך.

"אנחנו הצד החזק והאחריות עלינו", אומר עמיחי נעם, מנהל המכון לחקר ארץ יהודה בבי"ס שדה כפר עציון. "אנחנו שולטים בשלטון צבאי על אזור מסוים, וצריכים לדאוג לאזור הזה. כשהבריטים שלטו בארץ הם ידעו לשמור על המורשת התרבותית והנופית של הארץ. אנחנו יותר גרועים. צריך תכנון סביבתי שמתחשב בסביבה, לא משנה מה יקרה ביהודה ושומרון בדורות הבאים".

"לא לעשות כלום זה סופר פוליטי ומתנשא, וזה גם לא אקולוגי", מדגיש ניר פפאי, סמנכ"ל שמירת הטבע והסביבה בחברה להגנת הטבע.

"גבול שנקבע באופן אקראי או שרירותי על ידי סמכויות בירוקרטיות אינו עוצר את המרחב משני צדדיו לפעול כיחידה אחת", אומר פרופ' האדריכל גלעד דובשני, ראש המחלקה לארכיטקטורה באריאל. "בעיות שעולות משני צדי הגבול הינן בעיות של מרחב אחד המשכי, לכן יש לדרוש התייחסות תכנונית כוללת. כאשר אנו מזניחים צד אחד, יש לכך השפעה דרמטית על הצד השני".

 

"השמורה ההסכמית"

אלא שכאמור, 50 שנה בהן ישראל מתקשה להחליט מה מעמדה ואחריותה בשטחי יו"ש יצרו אינספור בעיות סביבה בשטח.

נעם: "כמות ניכרת מהאבן לבנייה במדינת ישראל ומהתוצרים הנלווים כמו חצץ וחול מחצבה - מגיעה מיו"ש. מדינת ישראל נבנית מהאבן שנחצבת ביו"ש, ופלסטינאים רבים מתפרנסים מתעשייה הזו. לחלק מהמחצבות המינהל האזרחי נתן אישור והן פועלות לפי חוק, אבל מחצבות רבות מאוד עברו למה שקראו בהסכם אוסלו 'השמורה ההסכמית', שמורת טבע שהוגדרה בהסכם כך ששני הצדדים ערבים לכך שהיא תמשיך לתפקד כשמורת טבע.

"בפועל, המינהל האזרחי לא עושה שם שום פעילות אכיפה ובוודאי שהרשות הפלסטינית לא עושה. דווקא שמורת הטבע היא האזור שנפגע בצורה הקשה ביותר. שם מוקמות המחצבות הכי גדולות והכי מכוערות. האם ראוי שנאפשר את הפגיעה האיומה הזו בשם משהו?

"מעבר לכך, כשמדברים על תכנון, קודם כל צריך לייצר תמונת מצב, לעשות סקרים. אבל רמת הסקרים האקולוגיים רחוקה מאוד מהרמה בשאר חלקי הארץ. למשל, מה מצב אוכלוסיית הצבי הישראלי ביו"ש? צריך לדעת כדי לשמר. אלה דברים שבדרך כלל עושים גופים ששייכים לישראל, אבל ביו"ש יש שלטון צבאי. כדי שדברים כאלה יקרו יש הרבה מאוד חסמים, שגורמים לאי עשייה".

- איפה הפלסטינים בסיפור הזה? בכנס אין אף נציג פלסטיני.

נעם: "יצא לי לפגוש כמה וכמה אנשי סביבה פלסטינים שביקשו לא להזכיר שהם נפגשו איתנו, ואף אחד לא היה מוכן להתראיין איתנו על אותה במה. המורכבות הגיאופוליטית לא מאפשרת שיתוף פעולה פומבי. במשך הרבה שנים היו גורמים שאמרו 'הפלסטינים לא משתפים פעולה אז אי אפשר לעשות כלום', ואז הסביבה שילמה מחיר יקר. בסוף אנו פוגעים פגיעה קשה מאוד גם בנו וגם בפלסטינים. הם נפגעים ראשונים, כי יהודים לא בוחרים לגור ליד נחל ביוב זורם".

- תסביר.

"אני תושב תקוע, ומול הבית שלנו יש מאהל בדואי. כל הביוביות ששואבות ביוב מהכפרים הפלסטינים שאין להם תשתית, נוסעות למדבר ושופכות את הביוב במדבר צמוד למאהלים בדואים. הריח נורא. הבדואים שונאים את זה, אבל אף אחד לא סופר אותם. מדינת ישראל חייבת לתכנן גם עבור הפלסטינים - אם הם רוצים זה נהדר, ואם לא אז למצוא דרכים שהם כן ירצו. יש הרבה מאוד תחומים שבהם המדינה עובדת בשיתוף פעולה צמוד עם הפלסטינים, כמו התחום הביטחוני, כי שם זה בנפשנו. אז גם הסביבה היא בנפשנו".

חלק מהפגיעה בטבע בשטחי יו"ש נובעות מעצם נוכחותו של צה"ל בשטח, במחסומים או בבסיסים (שחלקם אפילו אינם מחוברים למערכת הביוב). "העובדה שדווקא הריבון מזהם היא ביזיון גדול", אמר לאחרונה יצחק (איצ'ה) מאיר, מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון. עם זאת, הוא ציין כי לפחות יש מידה של התקדמות בחיבור המחנות לביוב.

פפאי מהחברה להגנת הטבע מזכיר כי "גדר ההפרדה היא גבול מדיני. היא לא גבול גיאוגרפי כמו הירדן או הים, והטבע לא עושה את האבחנה. במערכות אקולוגיות הנושא של הרציפות חשוב ביותר. יש בחלק מהמקרים פתחים לחיות קטנות, כמו שמשאירים בכבישים, אנחנו מגבשים עכשיו עמדה בעניין הזה. מערכת התכנון ביהודה ושומרון שונה לגמרי, אין תכנון כולל ואין ייצוג לארגוני הסביבה".

- ועד כמה זה משפיע עלינו?

"בסוגיות סביבתיות הפגיעה לא יודעת גבולות. הסוגיה של השפכים כבדה מאוד וזה פוגע בכולם. השפכים פוגעים במי התהום ויש פערים עצומים בעניין זה בין שני צדי הקו הירוק".

"הביוב הישראלי והפלסטיני שזורם יחד באגן הקדרון לים המלח, כ-15 מיליון קוב בשנה, איננו מודע שהוא חוצה גבול 4 פעמים בדרכו המזהמת", אומרת נעמי צור, יו"ר המרכז הביו אזורי ומייסדת קרן ירושלים הירוקה.

בכל הנוגע לשפכים, טען השנה פרופ' חיים גבירצמן מהאוניברסיטה העברית כי הפלסטינים נוקטים "טרור שפכים". לדבריו, 99% מהם מחוברים כיום לרשת מים זורמים, אך רק 30% מהשפכים של הפלסטינים מטופלים. הוא טען שהפלסטינים מתחמקים בכוונה מהקמת מכונים לטיהור שפכים, וכתוצאה מכך כל הנחלים באזור הם בעצם תעלות ביוב. גבירצמן הציע להתנות את החיבור למערכות המים בחיבור למערכות ביוב.

פפאי: "דוגמה נוספת הן טורבינות הרוח. בשטח הריבוני של ישראל כשבונים טורבינה עושים סקרים ויש הליכים תכנוניים ובחינות מקיפות, גם אם לא תמיד מקבלים את דעתנו. אבל בצד השני זה נעשה כמעט ללא שום בקרה, ללא שום תכנון כולל, שום סקרים משמעותיים. נכון, הטורבינות זה אנרגיה מתחדשת, זה ירוק, אבל ישראל היא אחד מנתיבי הנדידה הגדולים בעולם של עופות, והפגיעה העיקרית הפוטנציאלית של הטורבינות היא בבעלי כנף.

"מתוכננות מאות טורבינות מהצפון ועד הדרום ובחלק מהמקומות יש קונפליקטים קשים, כי יש כוונה למקם אותן באזורים רגישים. הן הרבה יותר גבוהות ממה שבנו עד עתה - 20 מטר גובה עוד לפני הכנף, זה לא פשוט".

הדברים שלא רואים

"יש פערים שנראים לעין, ויש דברים שפחות נראים לעין", מדגיש שוני גולדברגר, מנהל מחוז ירושלים במשרד להגנת הסביבה, שישתתף אף הוא בכנס. "את רואה מכלי דלק ללא מעצרות, זיהומי קרקע, פסולת בניין שזרוקה בכל עבר, אבל לא פחות חמור זה הדברים שלא רואים אותם, כמו שריפות גזם, שבשטחים פתוחים הם אחד הגורמים העיקריים לזיהום אוויר ולאפקט חממה. בישראל יש אכיפה לפי חוק אוויר נקי, אבל ביו"ש החוק לא חל".

גולדברגר מדגיש כי "ביו"ש הנורמה היא שונה. הדוגמה הכי טובה היא אזור תעשייה במטה בנימין, שכל המפעלים בו נבנו על קרקע שלא מיועדת לתעשייה. אין שם תב"ע לתעשייה, אז כל המפעלים שם זה בנייה בלתי חוקית. בישראל, אם יש למפעל השפעה סביבתית אני פונה לראש הרשות המקומית ומטפלים בזה. ביו"ש אנחנו בכלל לא חברים בוועדות התכנון.

"הדבר הטוב שניתן לעשות זה שהמינהל האזרחי והרשות המקומית יסגרו עסק כזה, אבל לאף אחד מהם אין אינטרס, כי עסקים זה ארנונה לרשות המקומית. התוצאה היא שיש לי אזור שלם כזה, ואנחנו מטפלים בהם לפי חוקים כמו חוק שמירת ניקיון, שלא תלוי בהיתר בנייה או רישוי עסקים. רק במקרים קיצוניים אנחנו מפעילים הליכים משפטיים".

- מה אפשר לעשות?

פפאי: "המטרה היא לראות איך מצמצמים את הפערים בסוגיות הסביבתיות משני צדי הקו הירוק. זה נוגע להרבה תחומים, כמו שמורות, טורבינות, מט"שים, זיהום נחלים. היו ניסיונות לשתף פעולה עם הפלסטינים, אבל זה לא פשוט. יש לנו קצת שת"פ עם ירדן, בעיקר בנושא צפרות, וגם שם זה לא פשוט לצערי הרב".

פפאי מדגיש כי לא בכל הנושאים מחויבת חקיקה. "ניתן ליצור מנגנונים של מעורבות ושיתוף ציבור. בשטח הריבוני של ישראל בוועדות התכנון המחוזיות ומעלה יש נציגות לארגוני הסביבה - ובצד השני של הקו לא".

- החברה להגנת הטבע חוששת מעיסוק ביו"ש? בעיה מול תורמים?

"האיחוד האירופי לא ישמח מזה. יש להם מגבלות על פעילות בשטחים. אנחנו מנסים מאוד להתרחק מסוגיות פוליטיות, אבל יש לנו מחויבות לשמירה על שטחים שבאחריות מדינת ישראל. לא להיות שם זה גם אמירה".

כאוס: הפער מתחיל בחקיקה, וממשיך באכיפה

במשרד להגנת הסביבה מתריעים כי אחת הבעיות העיקריות באכיפה הסביבתית ביו"ש היא שלכל שטח יש מעמד אחר. שטחי A ו-B נמצאים מחוץ לתחום מבחינת רשויות המדינה בכל הקשור להגנת הסביבה, ובשטחי C יש שטחים שבתוך תחום ההתיישבות ומחוץ לתחום. "עד היום, כל החוקים הסביבתיים הוחלו רק בתוך תחום ההתיישבות. לכן, כל פעולת רגולציה שאנחנו רוצים לבצע - אנחנו צריכים לבדוק בדיוק איפה חל כל דבר", מדגיש שוני גולדברגר, מנהל מחוז ירושלים במשרד.

לדבריו, "המצב עוד יותר גרוע בגלל הפערים ברגולציה: חוק אוויר נקי לא חל ביו"ש, הוא החליף בארץ את חוק למניעת מפגעים, אז אוטומטית הוא בטל גם ביו"ש, וכרגע אין שם משהו אחר. יש תהליך עבודה די מורכב להחיל אותו ביו"ש ואמורים להשלים את התהליך הזה על כל חוק וחוק.

"כל הדברים האלה יוצרים כאוס. באזור מודיעין עלית, למשל, ליד מתתיהו, חשמונאים, יש המון מפעלים שעובדים באופן פיראטי. מבקשים מהמינהל או מהרשות המקומית לבוא לפעול נגדם, אבל יש להם רק יחידת פיקוח אחת לכל הנושאים, אז הדברים האלה קצת נדחקים לשוליים".

- האם יש לכם שיתוף פעולה כלשהו עם הרשות הפלסטינית? יש משרד מקביל לכם?

"יש ברש"פ גורמים שעוסקים באיכות הסביבה, ובנושא של המים והשפכים יש קצת שיתופי פעולה. זה ברמה הארצית והייתי רוצה יותר שיתוף פעולה עם הרש"פ. אם היה שת"פ רציף על בסיס אמיתי, זה היה משנה את התמונה לגמרי. בכל כיוון זה תלוי החלטה פוליטית. השינוי האמיתי יתרחש רק שיהיה ייצוב לאיזשהו כיוון. אבל אפשר לעבוד יותר טוב גם במצב הנוכחי".

- אנחנו במגמת שיפור או הרעה במצב?

"יש עלייה במודעות, וזה הדבר הראשון שמאפשר שינוי. עושים את מה שקל. למשל ביו"ש ישנן המון רשויות שהכניסו טיפול בפסולת וחינוך סביבתי. בנושאים של תעשייה זה תמיד קורה בדיליי, וגם הרגולציה בדיליי".

חוסרים בחקיקה סביבתית ביו"ש:

חוסר במשטר מינהלי וחקיקתי באזורי B ו-A

חוסר בחקיקה סביבתית באזורי C

חוק אוויר נקי לא חל

חוק האסבסט לא חל

חוק פסולת אלקטרונית לא חל

חוק השקיות לא חל

סמכויות פקחים

מרשם פליטות

קרינה בלתי מייננת

מקור: יצחק מאיר, איגוד ערים שומרון

צרו איתנו קשר *5988