המפקחת על הבנקים מפתיעה

חדוה בר סללה את הדרך להקמת ועדת חקירה בעניין פישמן. במה החקירה צריכה להתמקד?

אליעזר פישמן חדוה בר / צילומים: איל יצהר
אליעזר פישמן חדוה בר / צילומים: איל יצהר

בסוף השבוע האחרון הפתיעה המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, כשאמרה בראיון לערוץ 2 כי תתמוך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת החובות של אליעזר פישמן, וסללה בכך כמעט באופן ודאי את הדרך להקמת ועדה כזאת.

במערכת הבנקאית הופתעו מאמירתה של בר. ועדה חקירה היא הדבר האחרון שהבנקים רוצים. ועדה כזאת עלולה לאלץ אותם לחשוף את האופן שבו ניהלו את האשראי לפישמן ולגרום להם מבוכה כשיתבררו הממצאים, בעיקר בכל הקשור להליך הגבייה. בבנקים קיוו שאם יפגינו קשיחות ויובילו את פישמן להליך של פשיטת רגל, תירגע האווירה הציבורית, והפרשה תיקבר, אך נראה כי הדרך לסיומה עוד ארוכה.

עד כמה אפקטיבית ועדת חקירה?

כדי שוועדת חקירה פרלמנטרית תהיה יעילה, עליה לקבל מהבנקים גישה אל שלל מסמכים - הסכמי הלוואות, התרעות על אי-עמידה בפירעון החוב, פרוטוקולים של ועדות אשראי וחומר תיעודי נוסף.

קבלת חומרים כאלה אינה טריוויאלית. לפי חוקי הבנקאות, ניתן להעביר חומרים על לווים ספציפים כאשר קיים חשש לפלילים, ואז החומרים עוברים למשטרה. כעת יצטרכו בנק ישראל והיועצים המשפטיים של הבנקים לראות אילו מסמכים כן ניתן להעביר לוועדה.

הבנקים יוכלו להיתלות בנימוקים משפטיים מדוע אין להעביר את החומרים, אבל האווירה הציבורית ונחישות חברי הכנסת יגרמו להם להסס בניסיונות התחכמות. "נכבד את הוועדה ולא נרשה לעצמנו להתחמק מדרישותיה", מעריך גורם בנקאי.

ניסיון העבר מראה כי לוועדות פרלמנטריות עשויה להיות השפעה - כך היה לדוגמה בוועדה שהוקמה לבחון את עמלות הבנקים לפני כעשור, ובעקבותיה נולדה הרפורמה בעמלות; אלא שהפעם מדובר בנושא מורכב ומקצועי יותר, כך שלא יהיה לוועדה פשוט להשיג תוצאות.

 

מה צריך לחקור?

תיק פישמן היא תיק רב-שנים ומורכב. תחילתו בהלוואות שניתנו לפני כ-30 שנה, ובדרך היו שתי תחנות קריטיות - הראשונה היא קבלת אשראי בהיקף שעומד כיום על כ-1.1 מיליארד שקל מבנק הפועלים בגין רכישת מניות "ידיעות אחרונות" לפני 20 שנה; והשנייה היא ההשקעה הספקולטיבית בלירה הטורקית, שהסבה לפישמן הפסד של כ-2 מיליארד שקל ומומנה על-ידי כמה בנקים.

נראה כי השאלות הבאות יהיו הרלוונטיות ביותר: מדוע הסכימו הבנקים לממן לפישמן אשראי לצורך השקעות ספקולטיביות, והאם ניתן לפישמן אשראי חדש במהלך העשור האחרון. אם אכן ניתן אשראי כזה, הרי הדבר חמור יותר מהלוואות שניתנו לפני 20-30 שנה למימון עסקיו.

השאלה המהותית ביותר היא מה עשו הבנקים (אם בכלל עשו) במהלך השנים האחרונות, כשכבר היה ידוע שפישמן לא יעמוד בהחזר חובותיו.

ומה עם בנק ישראל?

למרות התמיכה של בר בהקמת ועדת חקירה, סביר להניח כי גם היא הייתה מעדיפה שהיא לא תקום - מבחינת בר בנק ישראל עשה את הנדרש כדי להבטיח שאשראי מסוג כזה לא יינתן בעתיד. אלא שבר הרגישה היטב את האווירה הציבורית והבינה שאין לה ברירה אלא לתמוך בהקמת הוועדה.

בבנק ישראל מפגינים, כלפי חוץ לפחות, את הרושם שאינם חוששים שהוועדה תבדוק גם אותם. ומבחינת ההפרשות החשבונאיות של החוב, כנראה הכול נעשה באמת, וכך גם מבחינת ההנחיות שיגבילו מתן אשראי חדש מסוג זה, אולם מה לגבי הליך הגבייה מפישמן? האם הבנקים ניהלו הליך גבייה כנדרש? האם היו נעשים צעדים לקידום הליך פשיטת הרגל אלמלא רשות המסים הביאה אותו לפתח בית המשפט?

בנק ישראל עלול למצוא עצמו חשוף יותר מכפי שהוא חושב. הבנקים ימלמלו בפני חברי ועדת החקירה שכל פעילותם נעשתה בפיקוחו ובאישורו, ויגלגלו אליו את תפוח האדמה הלוהט הזה.

בראיון לחדשות 2, בר הסבירה כי התנגדה בעבר לוועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האשראי ללווים הגדולים, היות שהנושא נבדק כבר על-ידי מבקר המדינה יוסף שפירא בשנת 2013. היא התכוונה לביקורת שהחלה בשלהי 2011, עוד בימי מיכה לינדנשטראוס, שאלה היו ממצאיה: "באגף שוק ההון אין הסדרה מספקת של השקעות הגופים המוסדיים בלווים גדולים; פעולות הפיקוח והמעקב שלו לוקות בחסר; וטיפולו בתחום זה אינו מניח את הדעת. בנוסף, למרבית הקבוצות הבנקאיות הגדולות יש חשיפת אשראי מערכתית גבוהה לקבוצות לווים גדולות".

הדוח מתח ביקורת על הרגולטורים וכלל המלצות, אך הוא לא התייחס למקרים ספציפיים של לווים. חזרנו אל הדוח ההוא וראינו כי מבדיקת המבקר עלה שבשנים 2008-2011 בוצעו בישראל 94 הסדרי חוב בשוק האג"ח, שבמסגרתם נעשתה "תספורת" של 21 מיליארד שקל. נכון למארס 2012 עמד החוב של 10 קבוצות הלווים הגדולות ל-3 הקבוצות הבנקאיות שביקר המפקח על הבנקים על כ-77 מיליארד שקל, כ-60% מהחשיפה של 5 הבנקים הגדולים לקבוצות לווים אלה.

שפירא התריע כי כשל של לווים מערכתיים עלול לפגוע פגיעה של ממש במערכת הבנקאית ובמשק כולו, במיוחד על רקע העובדה שהם מגייסים בבנקים ובמקביל בשוק ההון. מבדיקת המבקר עלה כי "לאגף שוק ההון אין מערכת 'דגלים אדומים' למעקב שוטף אחר החשיפות ללווים גדולים".

על בנק ישראל כתב שפירא: "איני מתערב בשיקול-הדעת של הפיקוח על הבנקים, אולם מוצא לנכון להצביע כי למרות פעולות הפיקוח, רבות מקבוצות הלווים הגדולות עדיין לוות כמעט מכל הבנקים ובסכומים גבוהים מאוד. נוכח התופעה של לווים גדולים המגיעים בהמשך להסדרי חוב בהיקפים עצומים, יש לנקוט צעדי פיקוח נוספים, חריפים יותר מהתקנים הבינלאומיים".

המבקר מצא עוד כי אין רגולציה משותפת של הפיקוח על הבנקים ושל אגף שוק ההון בנוגע ללווים מערכתיים. לכן הוא קבע כי "על בנק ישראל, משרד האוצר ורשות ניירות ערך להשלים בהקדם את עבודת החקיקה להקמת הוועדה ליציבות פיננסית". מאז אכן חלה התקדמות בנושא, והוקמה ועדה משותפת של הרגולטורים.

צרו איתנו קשר *5988