יישום מסקנות ועדת שניט: איילת שקד מתנערת מאחריות

דעת אורח: שרת המשפטים בוחרת לא למלא את חובתה, ומעדיפה לתת לח"כים אחרים לקבוע ולהחליט בנושא הרגיש ■ הפשרה הפוליטית של חברי הקואליציה, מעצם היותה פשרה, אינה מבטאת את טובתם של ילדי ההורים הגרושים

כיצד קובע בית המשפט בסוגיית משמורת הילדים בגירושין/ צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
כיצד קובע בית המשפט בסוגיית משמורת הילדים בגירושין/ צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

הצעת החוק לצמצום חזקת הגיל הרך מגיל 6 לגיל שנתיים עברה בכנסת בקריאה טרומית, ובקרוב תועבר לדיון באחת מוועדות הכנסת לקראת אישורה לחוק. מדובר על הצעת חוק פרטית, שלא קודמה על-ידי משרד המשפטים האמון על הנושא.

בשנת 2005 הקים משרד המשפטים ועדה מקצועית מיוחדת - "ועדת שניט" - שתפקידה היה לבדוק ולהמליץ בכל הקשור להיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים. משימה קשה ומורכבת, אך חשובה מאין כמותה. דיוני הוועדה נמשכו 7 שנים ארוכות של שמיעת מומחים מתחומים שונים ולמידת המתרחש בעולם המערבי בתחום, תוך שהיא מתבססת על אמנת האו"ם לזכויות הילד שאושררה על-ידי מדינת ישראל - כמו גם על-ידי שאר מדינות העולם.

ההבנה שההגדרה ההורית של שני ההורים יסודה מעצם היותם הורים לילד הביאה את הוועדה להמליץ, בראייה המעמידה את טובת הילד כשיקול ראשון במעלה, על ביטול החובה לקבוע הורה המחזיק בילד. בנוסף המליצה הוועדה על הפרדה מוחלטת בלשון החוק בין הגדרת ההורים, שתמיד תהיה שווה, לבין חלוקת זמני השהות של הילד עם כל אחד מהוריו, שלא בהכרח תהיה שווה.

שר המשפטים יעקב נאמן קיבל את דוח הוועדה והביע את עמדתו שיש לקדמו, אך הוחלף. שרת המשפטים ציפי לבני תמכה אף היא בקידום דוח הוועדה והגישה הצעת חוק ממשלתית - "הורים וילדיהם" - אך הממשלה נפלה, והחוק לא קודם. שרת המשפטים הנוכחית, איילת שקד, אמונה כיום על הנושא.

אם כך, מדוע בוחרת שרת המשפטים לא למלא את חובתה ומעדיפה לתת לח"כ קיש, המייצג את ארגוני האבות, ולח"כ מועלם ועזריה, המייצגות בקואליציה את ארגוני הנשים, לקבוע ולהחליט בנושא כה רגיש - נושא שהוא א-פוליטי בטבעו, ודרושה בו הבנה מקצועית רבה - במקום לבצע את תפקידה ולתת מענה לזעקתם של ילדי ההורים הגרושים?

הפשרה הפוליטית של חברי הכנסת מסיעות הקואליציה, מעצם היותה פשרה, אינה מבטאת את טובתם של ילדי ההורים הגרושים. בנוסף, הצעת החוק סותרת את האמנה לזכויות הילד, אותה אישררה מדינת ישראל עוד בשנת 1991, ואת חוק שיווי זכויות האישה, תשי"א-1951. בנושאים כה מהותיים ראוי שתוקדם הצעת חוק ממשלתית מטעמו של המשרד הממונה, במקרה זה משרד המשפטים.

מההיבט המקצועי, גם אם החוק המוצע היה מבטל לחלוטין את חזקת הגיל הרך, דבר בסיסי והכרחי בפני עצמו, ההצעה מתייחסת רק לסעיף אחד בחוק, סעיף 25. ביטול חזקת הגיל הרך אמנם יפתור את האפליה המגדרית בין האם לאב ויביא לסיומו של המאבק בין ארגוני הנשים לארגוני האבות בנושא, אך מאחר שסעיף 24 בחוק עדיין מחייב לקבוע הורה המחזיק בילד, ומאחר שכל אחד מההורים יבקש לזכות בתואר הנכסף - הורה מועדף - הרי שהמאבקים בין ההורים, שמוסכם על הכול שהם סותרים את טובת הילד, יישארו בעינם.

הפתרון שייתן מענה מלא לילד ולכל אחד מהוריו הוא ביטול הצורך בקביעת הורה המחזיק בילד, על-ידי ביטול מונחים כמו "להחזיק בילד" (הורה משמורן) או "הורה הרשאי לבוא איתו במגע" (הורה לא משמורן) המופיעים בסעיף 24 לחוק.

תיקון זה יעלים את הצורך והתחרות בין ההורים לקבוע מי מהם יהיה ההורה המועדף, המנצח, המחזיק בילד. כל שנשאר יהיה לקבוע הוא את חלוקת זמני השהות של הילד עם כל אחד מהוריו - חלוקה שתיקבע, כמו היום, על-פי התנאים של כל תא משפחתי.

■ הכותב הוא יו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד". 

צרו איתנו קשר *5988