מיכל אנסקי תשיב 400 א' ש' לרוביקון - ותתבע חוב ב-1.7 מיליון

זאת במסגרת הסדר הפשרה שאושר ע"י בית המשפט ■ אנסקי איבדה 600 אלף שקל באג"ח עמוס, מיליון שקל באג"ח אשקלון, 40 אלך שקל במסעדת "אתנחתא" ו-75 אלף שקל במסעדת "ננה בר"

מיכל אנסקי / צילום: דן פרץ
מיכל אנסקי / צילום: דן פרץ

אשת הקולינריה מיכל אנסקי תשלם לקופת הפירוק של החברות קרן קלע ורוביקון שקרסו 400 אלף שקל. מנגד, אישר המנהל המיוחד של החברות, עו"ד ארז חבר, תביעות חוב של אנסקי נגד קופת הפירוק בסך כולל של כ-1.7 מיליון שקל (כולל ריביות ושכר-טרחת עורכי דין) בגין חובות הקבוצה אליה. מתוך סכום זה אושרו סך של כ-1.6 מיליון שקל שהושקעו באג"ח עמוס ואג"ח אשקלון, 40 אלף שקל בגין השקעה במסעדה "אתנחתא" בדיזינגוף ו-75 אלף שקל בגין מסעדת "ננה בר" שקרסה.

כך סוכם במסגרת הסדר פשרה שנחתם בין אנסקי לבין עו"ד חבר, ואשר אושר לאחרונה על-ידי נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט איתן אורנשטיין, שאף התיר את פרסום פרטי ההסדר - שהיה חסוי עד כה.

סכום ההחזר שתקבל אנסקי מקופת הפירוק בפועל תלוי בהיקף הכספים שייאספו בקופה ובאחוזי החלוקה שייקבעו לכלל הנושים. לאור עומק הבור בתיק - חובות בהיקף מאות מיליוני שקלים - ניתן להניח כי אנסקי לא תקבל את מלוא הסכום שהיא תובעת. 

שמה של אנסקי נקשר בקבוצת רוביקון וקרן קלע לאחר התפוצצות פרשת אמיר ברמלי, בעל החברות לשעבר, שנעצר ונחקר בחשד להונאת משקיעים במסגרת החברות, ובהמשך אף הוגש נגדו כתב אישום בפרשה.

עד אמצע שנת 2015 נהגה קרן קלע, חברה-בת של קבוצת רוביקון, לגייס אג"ח מחוץ לבורסה, תוך הבטחת תשואה דו-ספרתית למשקיעים ותוך הגבלת כל סדרת אג"ח לעד 35 משקיעים - זאת לפחות לפי הפרסומים. מספר המשקיעים שנקבע לכל סדרה נועד לכאורה לעקוף את החובה החוקית של פרסום תשקיף.

לפי המידע שנמסר למשקיעי הקרן, הכספים שימשו להשקעות שונות בעסקים קטנים בתחומי הביטוח, המסעדנות, הנדל"ן, ההיי-טק ועוד. הקרן המשיכה בעסקיה כרגיל עד לחקירתו של ברמלי במארס 2015 ברשות ניירות ערך, חקירה שבהמשך הניבה כתב אישום חמור כנגדו. לפי כתב האישום, קרן קלע גייסה מאות מיליוני שקלים ממאות משקיעים, ללא פרסום תשקיף כדין, תוך הבטחת תשואה חריגה ומסירת מצגי שווא למשקיעים בדבר טיב ההשקעה.


עקבות פרסום דבר החקירה, החלו המשקיעים של הקרן לדרוש את כספם בחזרה. מאחר שהקבוצה הייתה תלויה בגיוס כספים חדשים כדי לשרת את החזרי האג"ח למשקיעים הקודמים, כלומר הייתה בעלת מבנה פירמידאלי מסוג "פונזי", נקלעה הקבוצה לקושי תזרימי קשה, שהוביל להגשה של בקשת פירוק על-ידי אחד מהמשקיעים.

לאחר שמונה לתפקידו, גילה המפרק, עו"ד חבר, את בור החובות הענק, בסך כ-300 מיליון שקל, אל מול נכסים ששוויים נופל משמעותית מהחובות. עו"ד חבר מסר לבית המשפט פרטים על ניהול כספים בעייתי, שכלל בין השאר תשלומים לאשתו ולאמו של ברמלי בדרכים שונות וכן פרטים על העדפת נושים לכאורה, בין היתר כלפי מיכל אנסקי, שהייתה משקיעה של הקרן וגם שותפה עסקית שלה במיזמי מסעדנות.

אנסקי, נטען, קיבלה לכאורה ביטחונות על 570 אלף שקל בגין רווחים עתידיים שטרם נוצרו ("רווח רעיוני") בפרויקט בו השקיעה, בעוד ההסכם שבמסגרתו נוצרה הזכות הזו לא תועד כלל. עו"ד חבר טען עוד כי אף שאנסקי השקיעה בקרן 800 אלף שקל בלבד, היא קיבלה שעבודים בסך 1.37 מיליון שקל, כאשר הפער בין הסכומים מהווה "רווח רעיוני מוערך מראש" מהשקעה בפרויקט אחר, במסגרת התחשבנות שעשו ביניהם אמיר ברמלי ואנסקי, בעל-פה וללא תיעוד.

במסגרת הסכם הפשרה בין עו"ד חבר לאסנקי, צוין כי רוביקון העמידה לאנסקי הלוואה לצורך רכישת רכב בסך 220 אלף שקל, בריבית שנתית של 4%, ונכון למאי השנה עמד החוב בגין ההלוואה על סך של כ-237.5 אלף שקל. עוד צוין כי אנסקי העבירה לרוביקון 350 אלף שקל בספטמבר 2015, כהלוואה קצרת מועד לטענתה, ובאוקטובר העבירה לה רוביקון 340 אלף שקל באוקטובר אותה שנה - אותם דרש עו"ד חבר בחזרה מאנסקי, בנוסף לכספי ההלוואה לרכישת הרכב וסך של 59,300 שקל שהועברו לאנסקי כחודשיים לפני הליך הפירוק.

אנסקי מצדה טענה כי לא קיים כל חוב שלה כלפי רוביקון, כי היא קיזזה את הלוואת הרכב מתוך חובות רוביקון, וכי מעולם לא בוצעה כל העדפה לטובתה. על הרקע הזה הגיעו הצדדים להסדר שאושר.

עו"ד עופר שפירא המייצג את מיכל אנסקי מסר: "מיכל אנסקי ספגה נזקים כספיים כבדים ביותר והשקעות שלה ירדו לטימיון בעקבות קריסתה של רוביקון. במסגרת הסדר הפשרה הסכימה מיכל אנסקי להקדים פירעון הלוואה שקיבלה בשעתו כנגד כספים שאותם השקיעה, וזאת כדי לשים את הפרשה העגומה מאחוריה, ולהתפנות לפרויקטים ואתגרים חדשים".