הנשים שקובעות את גורלם של הסטארט-אפים הישראלים

האבולוציה של תעשיית ההון-סיכון הישראלית רושמת שלב חדש: לא רק מנהלות בעמדות הבכירות בקרנות, אלא גם מנהלות שמקימות קרנות בעצמן ■ מדינת הסטארט-אפ - המהפכה הנשית 

תעשיית קרנות ההון-סיכון בישראל רותחת. יותר מ-160 מיליון דולר של השקעות ביצעו קרנות ההון-סיכון המקומיות ברבעון הראשון של השנה - סכום המהווה 16% מהיקף אדיר של למעלה ממיליארד דולר שגויסו על ידי חברות היי-טק ישראליות. זהו המשך ישיר לקצב הפעילות האינטנסיבי שאפיין את 2016, ובתוך ההייפ הזה מתחילה להירשם תופעה חדשה: כניסתן של מנהלות ומייסדות לתחום. יותר ויותר נשים מתברגות לתפקידי ניהול משמעותיים, כשותפות או כמנהלות בכירות. גם אם השינוי במספרים עדיין אינו דרמטי, העלייה בנראות שלהן בענף משמעותית.

אחד ההסברים לשינוי המרענן הוא שלב אבולוציוני חדש בתעשייה הזו בישראל, ובכלל: בקרנות מתפתחים מודלים מורכבים יותר של השקעות, ובעקבותיהם מתחדדת אצלן ההבנה שהן זקוקות למעורבות נשית דומיננטית כדי להתמודד עם הרב-משימתיות של העולם החדש.

'ליידי גלובס' קיבץ את המנהלות המשמעותיות בקרנות אלה במסגרת פרויקט מיוחד זה, כדי לשמוע מהן על התמודדות עם המכשולים, הדילמות, ההצלחות והכישלונות, וגם על עולם התוכן של הקרנות.

צו גיוס

בין המנהלות הבכירות בענף בולטות ארבע שייסדו קרנות בעצמן. ענת נשיץ צברה שנים רבות של ניסיון בתחום מדעי החיים במקינזי ובקרן אייפקס, כשזיהתה הזדמנות במכרז גדול שפרסמה המדינה ב-2011, להקמת קרן בעלת עוצמה בתחום מדעי החיים. כמי ש"אוהבת לחפש תחומי פעילות חדשים ומרגשים", כהגדרתה, החליטה לייסד קרן חדשה עם עוד שני שותפים. "פנינו לאורבימד העולמית, והתחלנו לעבוד על המכרז. היינו ממש סטארט-אפ בהתחלה, גם עבדנו מבתי קפה. יש באזז אמיתי כשמקימים משהו חדש". כיום משמשת נשיץ כשותפה מנהלת בקרן אורבימד ישראל, שמנהלת כ-2 מיליארד דולר, ומתמקדת בהשקעות בתרופות, ציוד רפואי ורפואה דיגיטלית.

מיכל גבע, 44, ייסדה את קרן טריוונצ'רס כהמשך לקריירת יזמות ארוכה. "אחרי הרבה שנים בעולם הסטארט-אפים הבנתי שהשוק הרפואי הישראלי מאוד קטן, והפיתוחים בארץ מיועדים לשווקים גדולים יותר, בעיקר האמריקאי והאירופי. העניין הוא שאנחנו לא נמצאים שם, ולכן הרבה פעמים לא מבינים את האינטגרציה לאותם שווקים. זו הסיבה שלפני כשמונה שנים החלטתי להקים פלטפורמה שתענה על החוסרים - הבנת השוק, עזרה בתחום הניהולי וכסף. רתמתי שני שותפים אמריקאים, רופאים מובילים במקצועם וגם יזמים עם ניסיון בתעשייה, ויצאנו לדרך.

"התחלנו בקטן עם הכסף שלנו, כדי לראות שאנחנו יכולים לעבוד יחד. שנה אחרי גייסנו קרן של כ-30 מיליון דולר, ובהמשך גייסנו קרן נוספת של כ-100 מיליון דולר".

ענת סגל, 50, החליטה לצאת לעצמאות אחרי קריירה ארוכה בפועלים שוקי הון, בקרן ההון-סיכון אוורגרין ובתמיר פישמן. "זיהיתי יזמים שיש להם קושי לגייס כספים בפעם הראשונה, ושיש להם צורך בליווי ועזרה בהקשרים שקריטיים לקידום המיזם, והחלטתי להקים ב-2003 את קסניה ונצ'רס קפיטל". סגל ניהלה את הקרן עד 2016, אז החליטה לפרוש, וכיום היא מייצגת גופי השקעה פרטיים מחו"ל.

לפני כשנתיים הקימה רונה שגב, 48, את קרן ההון-סיכון TLV Partners. יחד עם השותף איתן בק היא גייסה 115 מיליון דולר מגופים מוסדיים אמריקאיים, ומאז כבר השקיעה במספר סטארט-אפים. "כמשקיעה אני נפגשת כל הזמן עם יזמים, יש ימים שאני פוגשת חמש-שש חברות אחת אחרי השנייה, וזה מלמד אותי המון", סיפרה לנו.

רונה שגב גל / צילום: רמי זרנגר
 רונה שגב גל / צילום: רמי זרנגר

אחת המנהלות הבכירות ביותר בענף ההון-סיכון היא פיונה דרמון, 43, שותפה בקרן JVP, הקרן השנייה בגודלה בארץ. דרמון החלה את דרכה כאנליסטית פיננסית בקלארידג' ישראל, זרוע השקעות של משפחת ברונפמן. בגיל 26 בלבד כבר הייתה חלק מהצוות של מייסדי קרן ההון-סיכון של כור, שניהלה אז 250 מיליון דולר. בתחילת 2010 מינה אותה אראל מרגלית לסגנית נשיא לקשרי משקיעים ופיתוח עסקי בקרן JVP. לפני כשנתיים הפכה לשותפה בקרן.

ד"ר אירית יניב, 52, שותפה בקרן אקסלמד, סיימה לימודי רפואה אך החליטה לעבוד בתעשייה, וכיהנה בתפקידי ניהול שונים בחברות בתחום המכשור הרפואי. בתקופה שלפני הצטרפותה לקרן שימשה כמנכ"לית הסטארט-אפ MetaCure, שמפתח מכשור רפואי לטיפול בסוכרת, ולפני כחמש שנים הצטרפה כשותפה לאקסלמד, קרן ההשקעות של אורי גייגר ומורי ארקין.

המשקיעה השביעית היא מרב רותם נעמן, 42, שותפה מנהלת בורייזון ונצ'רס ישראל. לפני כשלוש שנים השיקה חברת האינטרנט האמריקאית AOL את 'נאוטילוס' - תוכנית לקידום וטיפוח סטארט-אפים, וגם זרוע סקאוטינג - ורותם נעמן מונתה לעמוד בראשה. ב-2015 ורייזון רכשה את החברה, והשנה מונתה רותם נעמן לתפקידה הנוכחי.

מה הכי מתגמל בהשקעה בסטארט-אפים?

רותם נעמן: "ברמה הרגשית, אני פוגשת כל היום אנשים מוכשרים עם המון ברק בעיניים. זו חוויה מדהימה לראות צוות צעיר עם רעיון ומצגת, ואחרי כמה שנים לראות את אותו רעיון קם לתחייה, ולפעמים אפילו מעצב מחדש תעשייה. זו חוויה נהדרת שמאפשרת לראות איך רוח האדם מנצחת המון דברים, לצד העבודה שנעשית עם אנשים סופר חכמים ויצירתיים".

יניב: "זה שילוב בין תגמול לנפש לתשואה פיננסית - סטארט-אפ הוא תהליך שבו אתה והיזמים מתחילים מאפס ויוצרים מציאות שמשתלמת כלכלית, ובתחום הרפואי גם מסייעת לאנשים, וזה נותן הרבה. גם העבודה עם יזמים מוכשרים היא חלק מהתגמול - סביבה של אנשים אינטליגנטיים ויצירתיים מאוד מתגמלת את מי שנמצא סביבם".

נשיץ: "אנחנו מייצרים חדשנות ותומכים בטכנולוגיות שיכולות לרפא חולים, לכן יש לנו מטרה 'אקסטרה' - להועיל לאנושות. יש לנו השקעות שיכולות לשנות חיים, וזה, באופן אישי, עושה לי הרבה".

ענת נשיץ  / צילום: רמי זרנגר
 ענת נשיץ / צילום: רמי זרנגר

לחיות עם סימני שאלה

מהם הקונפליקטים המרכזיים שלכן כמשקיעות?

דרמון: "יזם מחפש כסף שיעזור לו להגיע לשוק כמה שיותר מהר, והיום סטארט-אפ טוב זה כמו בתחרות יופי - היזם יכול לבחור בין כמה מקורות, והוא צריך למצוא את הכסף שיביא לו את הערך הרב ביותר. יזמים היום הרבה יותר מתוחכמים ומצפים שמשקיעים ייצרו להם ערך מוסף. לכן כל משקיע, ובכלל זה קרנות ההון- סיכון, נדרש לבדל את עצמו ולהשקיע משאבים ביצירת תשתית ורשת קשרים עסקיים שיוכל למנף עבור הסטארט-אפים. אתגר נוסף הוא בגיוס הכסף לקרנות עצמן. משקיעים מחפשים קרנות שיודעות לייצר ערך אסטרטגי בנוסף, כמובן, לתוצאות הפיננסיות. לכן בפגישת הגיוס חשוב להתמקד בשניים-שלושה מסרים מרכזיים שיעברו היטב למשקיע".

פיונה דרמון / צילום: רמי זרנגר
 פיונה דרמון / צילום: רמי זרנגר

נשיץ: "האתגר הוא תמיד לבחור את החברות הנכונות להשקעה - צריך צוות עם ברק בעיניים ויזם עקשן, כי אם הוא לא עקשן הוא לא יזם. בנוסף, הטכנולוגיה שהוא מציע צריכה להיות מעניינת ומיוחדת - שתפתור בעיה אמיתית, וגם שאפשר יהיה להגן עליה באמצעות פטנט.

"מכיוון אחר - כמשקיעות, אנחנו משחקות משחק שכלליו לפעמים נכתבו על ידי גברים. יש יופי ביכולת הנשית לעצב את המשחק הזה בטונים יותר רכים, שלפעמים פותרים מצבים שנראים בלתי פתירים".

סגל: "אנחנו צריכים לקבל כל הזמן החלטות בתנאי חוסר ודאות קיצוניים, משום שאנחנו מבצעים השקעות בשלבים מאוד מוקדמים של הפעילות, כמעט בשלב הרעיון, ויש הרבה מאוד סימני שאלה".

ענת סגל / צילום: רמי זרנגר
 ענת סגל / צילום: רמי זרנגר

איך מתמודדים עם חוסר הוודאות הזה?

נשיץ: "חוסר הוודאות בעבודה בעצם משקף את המציאות. מי שיכול להבין את זה כמה שיותר מהר, ידע להתמודד מהר יותר עם מה שניצב מולו. אני אדם מאוד אדפטיבי, ויודעת להתאים את עצמי מהר לסיטואציות חדשות. צריך גם גמישות מחשבתית וחוסן רגשי, ואלה דברים שכל אחד מפתח בעצמו עם הזמן".

דרמון: "הדרך להתמודד עם חוסר הוודאות היא לחזק את הנודע - אי אפשר להבטיח למשקיע שמה שהיה הוא מה שיהיה, אבל אפשר להעניק לו תחושת ביטחון לגבי ההשקעה שהוא מבצע, כשמציגים לו את הצוות, את סוג ההשקעות וההצלחות מהעבר, וכשמבטיחים לו נגישות גבוהה לצוות ולחברות".

רותם נעמן: "חוסר הוודאות הגדול והמשתנה הוא שהופך את העבודה הזו לאטרקטיבית בעיניי, כי במצבים כאלה אני פורחת. לא מתאימה לי עבודה עם שגרה קבועה, ובעבודה הזו אני כל הזמן פוגשת יזמים, ומתמודדת עם דילמות שמשתנות מחברה לחברה ומשלב לשלב. זה מאפשר לי להמשיך להתפתח ותמיד להיות במצב של לימוד".

מרב רותם נעמן/ צילום: רמי זרנגר
 מרב רותם נעמן/ צילום: רמי זרנגר

ניפגש בגלגול הבא

מגיע הרגע שאתן מבינות שהחברה שהשקעתן בה צריכה להיסגר. מה עושים?

גבע: "זו אחת ההחלטות הכי קשות, אם לא הכי קשה, שאיתה צריך להתמודד גם כלפי החברה והצוות, וגם כלפי המשקיעים שלנו, וחייבים להודות שמשהו לא עבד. הרבה יותר קשה לצאת מהשקעה מאשר לעשות השקעה חדשה. אנחנו רואים כ-500 חברות בשנה, ומשקיעים בערך בשלוש מהן. אבל לכתוב לחברה את הצ'ק הראשון זה החלק הקל. זה קצת כמו בנישואים - הקשר נוצר לפחות חצי שנה לפני, מתחילים בתהליך בדיקת נאותות אינטנסיבי, והעבודה האמיתית מתחילה אחרי ההשקעה.

מיכל גבע/ צילום: רמי זרנגר
 מיכל גבע/ צילום: רמי זרנגר

"אחרי שמשקיעים אנחנו מאוד מעורבים בחברות, ונוצרת סוג של שותפות חזקה לאורך הרבה שעות עבודה בחודש, במשך הרבה שנים. לכן להיפרד מחברה שלא בדרך משמחת של אקזיט, זה אחד התהליכים הכי קשים שיכולים להיות למשקיע".

רותם נעמן: "צריך להבין שיש 'סייקל' בעולמות האלה, ושסטארט-אפ הוא אוסף של יזמים עם ניסיון שיודעים לקחת כישלון ולהוציא ממנו לימונדה. אנחנו יודעים שנפגוש את האנשים האלה שוב, לכן צריך להיות אמפתיים ולזכור שמערכת היחסים איתם לא פחות חשובה מהתוצאה. אבל כשסטארט-אפ מגיע למצב שבו נגמר לו הכסף או כשמשהו בשוק השתנה, היזמים הם בדרך כלל אלה שמחליטים בעצמם אם לסגור או לא".

סגל: "מכל סטארט-אפ שנסגר יוצאים עובדים טובים ומנהלים עם ניסיון, שהרבה פעמים מתגלגלים לחברות חדשות יותר מוצלחות. העיקר זה לנהל את התהליך בצורה טובה מבחינה אנושית, וללמוד מטעויות".

אין חיים שקטים

עד כמה צריך 'בטן חזקה' בתחום שלכן?

גבע: "צריך עצבים של ברזל, כי עבודה בתחום ההשקעות, בוודאי עם סטארט-אפים בתחילת הדרך, זה כמו רכבת הרים. יום אתה למעלה ויום למטה, ואפילו בהפרש של שעות. וכשיש פורטפוליו של 15-20 חברות, תמיד יש כאלה שמצליחות, כאלה שבדרך וכאלה שבמשבר, ואותן חברות שואבות אותך פנימה, כי צריך לדעת לתת לכל אחד מה שהוא צריך מבחינת עזרה ומעורבות. עם הזמן לומדים להסתכל יותר על תהליכים, ופחות על יום דרמטי שבו נראה שחרב עליך עולמך, משום שיש בתחום עליות וירידות מאוד חדות. צריך לנשום עמוק, ולהבין שמה שעולה - יורד, ולהיפך. אבל אני עדיין לוקחת את הדברים ללב".

נשיץ: "צריך סבלנות, כי אנחנו מגדלים פה משהו, וצריך לתת לו זמן לבנות ערך, ולהמשיך להאמין בו גם כשנתקלים בקשיים והפתעות. עם זאת, צריך להיות עם עיניים פקוחות היטב כדי לזהות סימנים מוקדם מספיק במקרה שמשהו מתפתח בכיוון הלא נכון, או לחילופין כשיש הזדמנות שמשנה את האסרטרטגיה".

דוקטור אירית יניב/ צילום: רמי זרנגר
 דוקטור אירית יניב/ צילום: רמי זרנגר

יניב: "יש מקומות שבהם ההתמודדויות גוזלות כוחות נפשיים לא קטנים, כמו במשא ומתן. שם, לפעמים, צריך להעמיד פני פוקר, לפעמים להיראות כאילו נפגעת, ולפעמים לסגת מעסקה כדי שהיא תחזור אלייך אחר כך. בכל מקרה, צריך להיראות חזק. זה תהליך של למידה שמתחזק מעסקה לעסקה".

סגל: "רמות המתח והאדרנלין בתחום מאוד גבוהות, בגלל תנאי חוסר הוודאות הקיצוניים שדיברנו עליהם, והעבודה המרובה. מי שרוצה חיים שקטים, זה לא התחום בשבילו".