"אנחנו מכבדים כל אמנות אם היא לא נגד מדינת ישראל"

פסטיבל הנכבה? "דיברתי עם שרת התרבות" ■ הברנז'ה? "לא רק הקהל התל-אביבי מגיע אלינו" ■ דינה פלד, המנכ"לית הטרייה של הסינמטק, בראיון

דינה פלד / צילום: כפיר זיו
דינה פלד / צילום: כפיר זיו

לפני קצת יותר משנה, כשאושר מינויה של דינה פלד למנכ"לית סינמטק תל-אביב, היו בברנז'ה מי שהתקשו לקבל איך מי שניהלה את היכל התרבות במודיעין, מעזה בכלל להיכנס לנעליו של המנכ"ל המיתולוגי הפורש אלון גרבוז. כשאני שואלת את פלד אם הרגישה בהתנשאות כלפיה, או בחוסר שיתוף פעולה מסביבה, היא מבטלת ב"לא" חטוף, כאילו לאאוטסיידריות שלה אין משמעות. אפילו שברור לכול שזו מאוד נוכחת, גם תשעה חודשים מאז נכנסה רשמית לתפקיד.

"לא רק הקהל התל-אביבי מגיע אלינו", היא אומרת כשאני מנסה לברר מה היא, כמי שמרבית חייה הבוגרים ניהלה מרכזי תרבות בפריפריה, יכולה לתרום לקהל התל-אביבי המפונק. "עם הידע והניסיון שלי, אני יכולה להוביל לפיתוח תחומים חדשים. הקהל התל-אביבי הוא כמו הקהלים הנפלאים במודיעין וקריית אונו, ומה שחשוב הוא שאני יודעת כיצד להגדיל קהלים".

- בכל זאת קצבו לך שנת ניסיון.

"אין קשר. זה הנוהל בלשכת התאגידים של עיריית תל-אביב בקבלת מנהל חדש. חוץ מזה, כל תקופה ראשונה בתפקיד היא בחינה של ממלא התפקיד את הארגון, ולהפך. בסופו של דבר, יש את השורה התחתונה".

- איך הגעת לתחום התרבות?

"הייתי קצינת חינוך בבית ספר לטיסה בחצרים, ועשיתי תואר ראשון באמנות פלסטית ובחינוך בלתי פורמלי בבית ברל, ותואר שני במדע המדינה עם התמחות בניהול ארגונים ציבוריים. ניהלתי מתנ"ס בהרצליה, ואת היכל התרבות באור יהודה, הקמתי וניהלתי את מרכז הבמה בגני תקווה, שם עבדתי עם משה קפטן שביים אצלנו, וגם הקמתי וניהלתי את מרכז התרבות במודיעין-מכבים-רעות. במקביל, ליוויתי מרכזי תרבות בבנייה ובתכנון הפיזי בראש-העין, בסביון ובגן שמואל - תוכנית כלכלית, בניית האולמות, ההגברה, ואחר כך בפרוגרמה התוכנית, בחירת אנשי המקצוע וליווי המנהל החדש עד שאני משחררת".

- אחרי פרויקטים כאלה, מה פתאום סינמטק?

"אני מחפשת הזדמנויות וחייבת אתגרים. לא ידעתי על המכרז הראשון לבחירת מנהל סינמטק תל-אביב, שנפסל בסופו של דבר, וכשנודע לי במקרה על השני, ניגשתי. חברים חשבו שזה קטן עליי".

- מאיזה בית את באה?

"אבא היה מנהל חוזים וזכויות בשדה התעופה. הוא היה האחראי על הקמת הדיוטי פרי, ולצורך העניין טס ברחבי העולם כדי ללמוד את התחום. אמא הייתה עקרת-בית ועבדה בעבודות מזדמנות כדי לעזור בפרנסת הבית".

- אז את יכולות הניהול ירשת מאבא, ומאיפה הנטייה האמנותית?

"מגיל צעיר ההורים לקחו אותי להצגות, סרטים, הופעות, וכשהייתי קצינת חינוך הבנתי שאני רוצה לעסוק בזה".

- יצא לך לעסוק באמנות בעצמך?

"פיסלתי בחומר, אבן וגבס, אבל בשנים האחרונות, לצערי, אין לי פנאי לזה".

- את מעורבת בתכנים האמנותיים.

"פיני שץ, מנהל התוכנייה שלנו כבר 20 שנה, ומי שהתווה את האסטרטגיה תמיד, ממשיך לעשות את זה בהצלחה, ויש את מנהלת תחום ילדים וחינוך, וגם אני מעורבת".

- וזה נותן את המענה המקסימלי לניהול האמנותי של הסינמטק? אתם בתחרות עזה עם הסינמטק בירושלים למשל.

"סינמטק תל-אביב הוא המוביל בארץ. בירושלים סוגרים אולמות, אנחנו נמצאים באיזון תקציבי".

- אני לא מדברת על כסף, אלא על עומק אמנותי.

"יש לנו תכנים נפלאים. אנחנו חוגגים השנה בר-מצווה לפסטיבל הילדים והנוער ומביאים כ-50 סרטים מרחבי העולם בבחירת אנשי תוכן מובילים".

- סרטים מרחבי העולם מעניינים את הילדים?

"כן. יש קהל שמגיע אלינו לפסטיבל שנה אחרי שנה, יחד עם ההורים שלהם, ואנחנו פונים אליהם במדיות החברתיות, בדיגיטל. אנחנו עובדים עם ארגונים ומדי שבת יש אצלנו רצועת ילדים שמאפשרת צפייה בסרט וסדנה לשתי קבוצות גיל, שלוש ומעלה, סרטים מדובבים, ולילדי בית ספר ונוער סרטים ייעודיים להם. הקיץ התחלנו בפרויקט של תרגום סרטים ישראלים לצרפתית".

- ויש לזה קהל כאן?

"כמובן. פרסמנו את הפרויקט בצרפת, במטוסים, מתוך רצון לגרום לדוברי הצרפתית להתאהב בקולנוע שלנו. סיימנו את הפסטיבל הסיני ובתכנון יש פסטיבל דרום אמריקאי, אפריקאי ופסטיבל לרגל חגיגות ה-80 לויסוצקי".

- את מדברת על פסטיבלים שיביאו את העולם לסינמטק, אבל למה שאנשים בכלל יצאו מהבית לראות סרט אצלכם, כשיש להם את נטפליקס בבית?

"החוויה של צפייה בטכנולוגיה המדהימה, עם הסאונד והחושך, לא תסולא בפז ואין מה להשוות לחוויה של צפייה בקולנוע ביתי".

- איזו חוויה זאת, אם אסור אצלכם להכניס פופקורן לאולמות?

"צריך להפריד בין החוויה התרבותית ובין הקולנועית. גם בתיאטרון לא מכניסים אוכל, ולא פעם שומעים את קול הלעיסה".

- כדי לא להפריע לשחקנים. הפופקורן הוא חלק מהחוויה התרבותית.

"זה בעיני המתבונן".

- נכנסת לתפקיד בדיוק עם קיומו של "פסטיבל הנכבה", שלא את ארגנת, אבל חטפת בגללו.

"באמנות כמו באמנות צריך לתת במה לכל הזרמים".

- בדיעבד, היית מבטלת אותו כדי לא להסתבך עם השרה רגב?

"אני לא רוצה להיכנס לזה בגלל הרגישות. דיברתי עם השרה מירי רגב הרבה, ואנחנו מכבדים כל אמנות אם היא לא נגד מדינת ישראל וערכי הקיום שלנו".

- תקיימי שוב את האירוע בשנה הבאה?

"הוא כבר התקיים השנה, ובשקט, כי הבינו שאנחנו ענייניים לגמרי".

- מה עמדתך ביחס להתערבות בתכנים?

"צריך להשאיר את בחירת התוכן לאנשי האמנות על-פי קריטריונים אמנותיים בלבד, כל עוד הם מכבדים את ערכי המדינה".

- ואז נתקלים בצנזורה עצמית של עירום, כמו שהייתה בהצגה בהבימה, לאחרונה.

"אני מאמינה שזה היה ענייני. המנהל האמנותי והבמאי נמצאים באולם כדי לחוש את הקהל וייתכן שהרגישו שהעירום פוגע בחלק ממנו".

- את באמת מאמינה בזה?

"תקוותי היא שלא הייתה התערבות, ובכל מקרה, אני לא נתתי לזה להשפיע עליי. בגני תקווה העלינו את 'עבד' של גשר, בבימויו של יבגני אריה, שנפתחת בעירום מלא של גבר ואישה".

- יבגני אריה אמר פה בראיון בשבוע שעבר, שהצנזורה האמיתית באה מוועדי העובדים והקניינים, שאת היית חלק מהם עד לפני שנה.

"יש בזה משהו. רוב הקהל שמגיע היום לראות הצגות הוא של ועדי עובדים ויש להם השפעה, בעיקר כאשר אדם אחד בוחר את הרפרטואר. ב'חבר', למשל, יש ועדה שבוחרת, אבל יש ארגונים שמרנים יותר שרוצים הצגות טפלון".

- עוד מעט את סוגרת את שנת המבחן שלך. אם זה תלוי בך, תישארי פה?

"בוודאי, יש פה עשייה נהדרת ואפשר לעשות עוד. אני עובדת מבוקר עד ליל, קמה בחמש וחצי בבוקר עם שיר בלב ובשבע כבר נמצאת באימון במכון כושר ברמת גן, שנותן לי את הכוח להחזיק מעמד".