עידן הקונסיליירים

קונסיליירי. זו המילה וזה המושג שקופץ בראש, ומשמעותו איש אמונו ויועצו, כולל המשפטי של ראש ארגון. רבים בעולם עשו היכרות עם הקונסיליירי בעקבות סדרת סרטי "הסנדק".

מדובר במהלך החדש שמקדמת שרת המשפטים איילת שקד, שלפיו כל שר בממשלה יוכל לבחור אישית ביועץ משפטי למשרד שלו. אם היוזמה תעבור, זה יהיה סופה של שיטת המכרזים, שבה מצופה לבחור את האדם המתאים ביותר לתפקיד. בשלב ראשון במכרז פנימי במשרד, ואם לא נמצא מועמד מתאים - במכרז חיצוני.

לשיטתה של השרה שקד, זה יהיה יועץ משפטי לטעמו של השר. היועץ ייבחר בתהליך של ועדת איתור פיקטיבית, שהמלצתה ידועה מראש, וכולם משחקים את משחק ה"כאילו". וכך, מי שאמור להיות עצמאי וכפוף רק לחוק, יהפוך לנאמן של השר.

לשיטתה של השרה שקד, המהלך הזה חיוני כדי להפסיק את "שלטון הפקידים", הרשעים האלה, שמעכבים ומפריעים לשרים הנבחרים לממש את מדיניותם. קוראים לזה "בעיית משילות", שהוא מושג מכובס לבעיה של שרים המצטיינים בכוח הדברא, אבל מחפשים אליבי לבעיית החולשה בכוח הגברא, בביצוע.

הקונסיליירים החדשים אמורים ליהנות מצעדים נוספים שמקדמת השרה החרוצה: צמצום זכות העמידה בבג"ץ וייקור מאסיבי של אגרות הגישה לבתי המשפט, מהלכים שיפחיתו את כמות עבודתם של הקונסיליירים.

התוצאה תהיה ברורה: כאשר שומר-הסף העיקרי של המשרד יהיה קונסיליירי, יתרחשו פוליטיזציה של השירות הציבורי ומינויים של חברים ומקורבים. תפקידו של הקונסיליירי יהיה להכשיר מכרזים תפורים לחברינו ולחברי מפלגתנו, לאיוש משרות במשרדים ולאספקת שירותים ומוצרים. בעצם, למה רק להכשיר בדיעבד את המכרזים התפורים, אם אפשר להשתתף מראש בתהליך תפירתם? המרחק מחברי מפלגה לחברי משפחה אינו גדול.

הסכנה כפולה: היועץ המשפטי של משרד ממשלתי הוא לא רק שומר-הסף של הציבור ועובדי המשרד, אלא הוא שומר-הסף שאמור להגן על שני שומרי-הסף הנוספים: המבקר הפנימי והגזבר. בלי הגנה שלו, גם השניים הללו ירכינו ראש. ובעצם למה לא להרחיב את המגמה ולבחור גם אותם באותה שיטה?

הרעיון כל-כך מוצלח, אז למה לא ליישם אותו גם ברשויות המקומיות, בחברות הממשלתיות ובכל גוף ממשלתי?

ברוכים הבאים לעידן הקונסיליירים.