מיני-מבחן לסוזוקי איגניס: עשוי להיות להיט מקומי

מקור כוחה של סוזוקי, מעצמת מכירות ביפן, הוא התמקצעות ברכבי מיני זעירים וברכבי ההנעה הכפולה, שזוכים לביקוש רב ביפן הצפופה והמושלגת. בין שוק הרכב של יפן לבין מקבילו האירופאי מפרידה תהום שיווקית, ולפיכך הופתעו רבים כשסוזוקי החליטה לייצר ולשווק במערב את האיגניס החדשה, קרוס-אובר עירוני קטנטן, שכאילו נתפר ספציפית עבור הלקוחות העירוניים של טוקיו וזוכה שם להצלחה רצינית. האם ניתן לחבר בין העולמות?

עיצובו החיצוני של האיגניס נראה כאילו מישהו כיווץ את כל הסממנים של רכבי פנאי מערביים בזבזנים למידות הגיוניות וידידותיות לתנועה בערים צפופות. בתור מרכב שאורכו של 3.7 מ' בלבד הצליחו אנשי סוזוקי לדחוס ערב-רב של מאפייני עיצוב מעולם רכבי הפנאי המערביים כמו זנב גבוה עם שמשה אחורית זקופה, עמוד גג אחורי מאסיבי, פגושים קשוחים למראה, מסילות גג, מרווח גחון מוגבה, חרטום קשוח עם פנסי LED מעוצבים ועוד.

ביחד עם צבעים חיצוניים רעננים וחישוקים גדולים וכהים מקבלים רכב, שנראה הרבה יותר גדול ויקר מכפי שהוא באמת. עדות לאפקטיביות של העיצוב הייתה, שהנהגים בכבישי ישראל לא ניסו לאיין אותנו, כפי שקורה לנו לעתים ברכבי מיני קלאסיים.

תא הנוסעים של האיגניס ממצה היטב את אמנות ניצול המקום היפנית ומעניק תחושה של מרחב מכובד לארבעה מבוגרים. הנוסעים מאחור נהנים ממרווח רגליים סביר בהחלט וסף הכניסה נוח מאוד לבני כל הגילים. המחיר הוא ריפוד מושבים דקיק ודלתות שמרגישות צנומות. גם דיפוני הפלסטיק הקשיחים די דקיקים, אבל הניסיון מלמד שהם שורדים עידן ועידנים.

עמדת הפיקוד היא מופת למינימליזם יפני: צביר מרוכז של שעונים וצגים שמציגים את המידע הנחוץ, וצביר נוסף של מתגי תפעול ומסך מולטימדיה מתוחכם מהתקנה מקומית. יש גם אלמנטים צעירים כמו פתחי אוורור עגולים, מתגים בשרניים ואפילו קצת צבע פה ושם בדגמים עם דיפון דו גוני.

מנוע ה-1.2 ליטר של האיגניס מסתפק ב-90 כ"ס ובמומנט צנוע של 12 קג"מ, אבל עם משקל עצמי של כ-850 קילו בלבד הוא מרגיש זריז בעיר ומחוצה , עם תאוצה ל-100 ב-11 שניות ויכולת להעפיל למהירות מכובדת ולשייט בה. זה לא המנוע המעודן ביותר ואת מירב הדחף הוא מייצר בסל"ד גבוה וקולני, שאליו מטפסת תיבת ההילוכים הרציפה לעתים די תכופות. תושבי ההר ונהגים כבדי רגל יצטרכו להתרגל לפס קול לא חרישי. צריכת הדלק מכובדת ולא התקשינו להשיג 15 קילומטרים לליטר.

העיר הצפופה היא הסביבה הטבעית של האיגניס והוא מרגיש בה זריז עם יכולת לתמרן בקלות ולהשתחל למקומות חניה דחוקים. מנגד, שילוב של חישוקים עם צמיגים בחתך נמוך, משקל מזערי וכיול בולמים רך מדי גורם למתלה האחורי להתרסק בקול רעש על מהמורות עירוניות גדולות ולטלטל את הנוסעים כהוגן. מחוץ לעיר העסק משתפר. באגף התנהגות הכביש צריך להתאים את הציפיות: ההיגוי מעורפל למדי, נטיית הגוף בפניות הדוקות מוחשית, וברור שזה רכב שתוכנן ל-90% של שימוש עירוני.

מחיר של 85 אלף שקלים לדגם האוטומטי מציב את האיגניס בין הקצה העליון של פלח המיני לבין הקצה התחתון של הסופר-מיני. לרכב יש כמה קצוות הנדסיים לא מהוקצעים, אבל למרחב הפנימי המרשים, מקדם הסטטוס והמוניטין של המותג יש בהחלט ביקוש. עם עוד קצת מאמץ בתמחור, האיגניס עשוי להיות להיט מקומי.