"תקציב הביטחון יגדל, כי ביטחון עולה כסף וכל הזמן מתייקר"

"תחייך, ששון, תחייך. אתה משתחרר תכף, כבר מותר לך לחייך. הסבל נגמר", מתערב איש מערכת הביטחון במלאכתו של צלם "גלובס", איל יצהר, שמשתרע על הקרקע כמו חי"רניק מאומן היטב ומכוון בנחישות עדשה בגודל של טיל קטן אל היועץ הכספי של הרמטכ"ל וראש אגף התקציבים של משרד הביטחון, תת-אלוף ששון חדד.

בין שני המגדלים המרכזיים של הקריה, ועל רקע המרגנית - מגדל האנטנות המפורסם - הדמות הכלכלית הבכירה והחשובה ביותר במערכת הביטחון מגיבה לקריאה שהופנתה אליה בחיוך קטן, מעט ביישני, כזה שמסווה את קוצר הרוח ואת חוסר הנוחות מהמעמד החריג: לאורך 31 שנות שירות בצה"ל המעיט חדד במגע עם התקשורת, ובשלוש השנים הסוערות שבהן עמד בראש הפירמידה הכלכלית-ביטחונית-צבאית כלל לא התראיין.

משמאל ומימין חיילות וחיילים שממלאים את שבילי הקריה ואת כרי הדשא הירוקים שלה, מראות שכבר גויסו בעבר בידי פקידים עלומי שם ממשרד האוצר בניסיונם להזין את הקמפיין אודות האבטלה הסמויה שפושה בצה"ל ובמערכת הביטחון, כמובן שעל חשבון הכסף של כולנו.

אבל אלה היו ימים אחרים: היום, וחדד יוצא מגדרו כדי להבהיר זאת, היחסים עם משרד האוצר נמצאים במקום אחר; במקום טוב, נוח, מבין ובעיקר מכיל.

בימים אלו הוא פושט מדים, ישאיר שולחן נקי ואחריות בגודל של כור גרעיני איראני ממוצע למחליפתו, תת-אלוף אריאלה לזרוביץ', שתהיה האישה הראשונה שתכהן בתפקיד זה בתולדות צה"ל. רגע לפני שהוא מעביר את המקל ללזרוביץ', חדד מעניק ראיון בלעדי, ראשון ואחרון בתפקידו ל"גלובס".

- מה זאת אומרת "הסבל נגמר"? סבלת פה?

"זה מתח נפשי גדול מאוד. בתפקיד הזה אתה לא שולט על כל התהליכים אבל אתה נמצא בתוכם, חי אותם. צריך לתרגם החלטות למעשים. ובסוף, זה תפקיד ציבורי לכל דבר, אחריות ציבורית. אתה שותף בתהליך בניין הכוח של צה"ל, בתהליך ההגנה על מדינת ישראל. אם לא תעשה את זה כמו שצריך, מי יעשה את זה?".

- ניכר ששרדת. ברכות.

"זה הגיבוי המלא שקיבלתי. מאוד קל ליפול כאן על שטויות. אם אין לך גיבוי מלא מהרמטכ"ל, משר הביטחון וממנכ"ל המשרד - אי אפשר'".

- ואיך אפשר לרצות בו-זמנית כל כך הרבה אדונים שלפעמים פועלים מתוך אינטרסים מנוגדים?

חדד צוחק: "אני עדיין לא יודע".

- התפקיד הזה, גם ראש אגף התקציבים של משרד הביטחון וגם היועץ הכספי של הרמטכ"ל, הוא ניגוד עניינים מובנה אחד גדול.

"זאת יחידה דואלית. בנוגע לניגוד אינטרסים, אז יש - אבל גם אין. החיבור הזה, של יועכ"ל וראש את"ק התחיל כבר בשנות החמישים, והוא מוכיח את עצמו. כל אחד שהיה בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון וגם כל רמטכ"ל התאהבו בזה. ניגוד העניינים בהחלט תלוי בשאלה מי הבוסים שלך. בכל הכנות? גם ככה הם רבים, כך שבמקרה הטוב אפשר לפשר ביניהם".

- ושם מצאת את עצמך? במקום של מי שמפשר בין הרמטכ"ל לבין מנכ"ל משרד הביטחון או לבין שר הביטחון?

"בתקופה שדן הראל היה מנכ"ל המשרד ובני גנץ היה הרמטכ"ל הייתי צריך לפשר קצת ביניהם. אבל מאז שגדי איזנקוט נכנס לתפקיד הרמטכ"ל, הכל שמן. ממש שמן".

- איפה נדרשת לפשר בין הראל לגנץ?

"היו ויכוחים. מה לפה, מה לשם. אבל זאת הייתה תקופה קצרה יחסית, רק שלושה חודשים. לא משהו מהותי. צריך להבין שמדובר בשני אנשים שעומדים על שלהם ויודעים מה הם רוצים, וגם שלא כל דבר בא על חשבון השני".

- מי הרגולטור של מי?

"תקציבית, הרגולטור שלי הוא המנכ"ל, ופיקודית - הרמטכ"ל. הוא גם המפקד שלי. הוא יכול להגיד לי מחר בבוקר שאני לא פה ואז אני לא פה".

- ואין לך בעיה עם זה?

"אין לי. זה מצב נחמד".

"האמון והשקיפות הפכו ליעד אסטרטגי"

במערכת הביטחון מגדירים את ששון חדד כאחד ממעצביו המרכזיים של ההסכם מסוף 2015 בין שר האוצר, משה כחלון, לבין שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון. בליבת ההסכם עומדת תר"ש גדעון - תוכנית רב-שנתית עם תקציב קבוע, ברור וקשיח בכל שנה ולמשך 5 שנים, שעל בסיסו צה"ל יתכנן את הוצאותיו הכספיות על אימונים, התעצמות, תשלומי שכר וגמלאות, ובתמורה יקיים שורה של רפורמות, בעיקר בכוח אדם, בשינוי מודל שירות הקבע, ואיתו יפחית בטווח הארוך את תשלומי הפנסיה לקצינים הפורשים, יעמוד ביעדי התייעלות נוקשים ובכלל - ינהיג מדיניות של שקיפות תקציבית אל מול משרד האוצר, זה שמזרים לו את עשרות המיליארדים מדי שנה.

לדברי חדד, עד כה ההסכם עובד טוב: "האמון ההדדי והשקיפות המלאה הפכו ליעד האסטרטגי של ההסכם הזה. ברגע שאחד הצדדים יפר את האמון, לא באמת משנה מה כתוב בהסכם עצמו".

- איך דברים כאלה מתגשמים הלכה למעשה?

"זאת ממש רעות מוחלטת בין מנכ"לי המשרדים והצוותים המקצועיים שפועלים אחד מול השני. אנחנו מצרפים את אנשי משרד האוצר לסיורים במתקנים, חושפים אותם לאתרים ולפעולות של המערכת. גם אנשי אגף התקציבים באוצר פותחים לנו דלתות שבעבר היו נעולות בפנינו, באופן שמאפשר לנו לעשות שינויים ולהתייעל. המטרה היא לפעול כגוף אחד שרואה לנגד עיניו רק את טובת מדינת ישראל".

- ויש אמון מלא?

"אמון מלא היא המטרה הגדולה של כולנו. עשינו כבר 70%-80% מהדרך לשם".

- ועם כמה התחלתם?

"ב-0%. ישבתי כאן, בישיבות הראשונות בתפקידי כיועכ"ל וראש את"ק, ואמרתי לזה שישב מולי שאני לא מאמין לו. ויותר מזה, אני לא מאמין שאנחנו שייכים לאותה מדינה. אמרתי לו 'לא משנה לי מה תכתוב, לא משנה לי מה נסכם, אני לא מאמין לך'. וזאת הייתה הרגשה משותפת. גם הצד השני לא האמין לנו בכלל. אפס אמון".

- זה נשמע סיוט. איך אפשר לעבוד ככה?

"מאוד-מאוד קשה. באותם הימים קראנו למבנה תקציב הביטחון 'הכל כלול' או 'מלון טורקי', כי לא משנה מה מערכת הביטחון הייתה צריכה, התשובה שקיבלנו מהאוצר הייתה שהכל כלול בתקציב שהוקצה לנו".

- והיום? ממלון הכל כלול בטורקיה עברתם למלון בוטיק במלדיביים?

"היום, כשאני צריך משהו, אני מרגיש שיש לי עם מי לדבר. הדוגמה הכי טובה היא החומה התת-קרקעית שמוקמת מסביב לעזה: זה פרויקט שטומן בחובו תוספת אדירה של כסף ולא כלול בתוכנית הרב-שנתית שעל פיה אנחנו פועלים. בשיתוף פעולה מלא עם משרד האוצר מצאנו מקור כספי מחוץ לתקציב הביטחון והצלחנו לממן את זה. פשוט הלכנו לאוצר, אמרנו להם מה שצריך להגיד, תיארנו להם את הצורך וחשבנו ביחד. זה נגמר בלחיצת ידיים".

למרות ההרמוניה שאתה מתאר, החשב הכללי, רוני חזקיהו, מעיר במסגרת הדוחות הכספיים של המדינה שהתפרסמו באחרונה שהוא לא מצליח להתכנס להערכה אקטוארית על העלויות של פנסיות הגישור בצה"ל. הוא מסביר את זה בכך שמערכת הביטחון לא מזמנת לו נתונים רלוונטיים והכרחיים. אז יש או אין שקיפות?

"זאת אחת הנקודות היחידות שעוד נשארו לנו בהסכם ולא תפרנו אותה לגמרי עד הסוף. הקמנו צוות משותף שעובד על זה, 95% מהדברים מוסכמים ומסוכמים ויש עוד 5% שעליהם יש ויכוחים. שני המנכ"לים, אודי אדם בביטחון ושי באב"ד באוצר, סיכמו שהם יגמרו את זה בימים הקרובים. יש משא ומתן שעוד מתנהל, עניין של פיפס קטן או שניים".

- איך היחסים שלך עם חזקיהו?

"אני מרגיש במחיצתו טוב יותר מכל אדם אחר שאני מכיר באגף התקציבים או בכלל במשרד האוצר. הוא אמין לחלוטין, הוא נכס למדינה. אנחנו עובדים חזק ביחד".

האידיליה הזאת לא נמצאת בסכנה בעקבות הניסיונות של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, לפתוח את ההסכם עם האוצר, תוך ביטול התוכנית לקיצור שירות החובה לגברים לשנתיים וחצי ודרישת הגדלה של תקציב הביטחון?

"האידיליה עם האוצר היא אינטרס של שני הצדדים, והוא מקבל לא פחות ממה שאנחנו מקבלים. בנוגע לקיצור השירות, הממשלה סיכמה שהנושא יובא לדיון נוסף ב-2019, ואני לא חושב שעל זה ייפלו ויקומו דברים".

- ומה לגבי הגדלת תקציב הביטחון?

"אנחנו מקיימים זה מספר חודשים דיונים עם משרד האוצר ומגבשים פתרונות משותפים".

- בכמה מדובר?

"בכמה מיליארדי שקלים. הרבה או מעט - זה כבר בעיני המתבונן".

פתאום חסרים לך 6 מיליארד שקלים

תקציב הביטחון של ישראל לשנת 2017 הוא 71.7 מיליארד שקל, סכום שכולל את ה-3.8 מיליארד דולר שמזרים הממשל האמריקאי מתוקף הסכם הסיוע הביטחוני החדש, שנחתם בשנה האחרונה, בשלהי כהונתו של ברק אובמה כנשיא ארה"ב.

ב-2018 יעמוד תקציב הביטחון המתוכנן על 71.5 מיליארד שקל. "הפער בין ההיקף התקציבי בכל אחת מהשנים הוא מינורי, והוודאות שקיבלנו מתוקף ההסכם עם האוצר מאפשרת לנו לצאת בכל שנה לביצוע נקי, בלי מהמורות ובלי מריבות. אנחנו יודעים לעבוד ב'מוד תר"שי', לחשוב ולתכנן 5 שנים קדימה, ולא להתנהל רק במוד של 'אכול ושתה כי מחר כולנו נמות'. היציבות התקציבית שעומדת לנו חשובה יותר מעוד שקל יותר או עוד שקל פחות. היציבות התכנונית הזאת היא המוטו שלנו, ועבדנו קשה מאוד כדי לקבל אותה", אומר חדד.

- היא בעיקר פותרת את קרבות הרחוב בין מערכת הביטחון לבין משרד האוצר.

"בוודאי. מאוד לא נעים להיות בחודש מאי ולגלות שחסרים לך כמה מיליארדים שתכננת עליהם הרבה מאוד דברים ואין לך מושג מאיפה להביא אותם. לי זה לא קרה, כי כבר עבדתי עם תוכנית רב-שנתית, אבל הייתי כאן כשזה קרה לקודמיי, מהרן פרוזנפר ואחריו ראם עמינח. ביום בהיר אחד מנחיתים עליך קיצוץ, ואתה לא יודע מה לעשות עם זה: אז יום אחד עצרו אימונים בצבא, יום אחר עצרו אחזקות, רכבים עמדו בחניות בלי טיפולים, וזה לא משהו בריא לגוף שצריך להיות 'סטייט אוף דה ארט'. זה צה"ל".

- זה מידתי?

"יש כאן בעייתיות גדולה וגם קיבלנו על זה ביקורות מכאן ועד לפתח תקוה".

- הרווחתם אותן ביושר.

"אני מסכים איתך. אבל אם אני נכנס לרגע לנעליו של מי שישב כאן במאי 2014, אני באמת לא יודע מה הייתי עושה במצב כזה. זאת סיטואציה בלתי אפשרית: ביום אחד אין לך 6 מיליארד שקלים, ולא יעזור כלום. הרי בהוצאות על הקיום אני לא יכול לגעת. תחמושת אתה קונה כמה שנים מראש, לנכי צה"ל חייבים לשלם. ואז אתה מסתכל ימינה ושמאלה, ומה נשאר לך? אתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות קשות ואז הופך את השאלה המרכזית מ'איך אני יכול לצאת מזה?' ל'איך אני יכול לזעזע בגלל זה?'. אבל בוא נשאיר את זה שם".

- מה, כבר לא בבית ספרנו?

"זה נוראי. כבר לא בבית ספרנו, בוודאי. הרמטכ"ל איזנקוט שם את האימונים במקום הראשון, לפני הכל. לא משנה מה, האימונים קודמים. כל תוכנית שמביאים אליו, מה שמעניין אותו זה לראות את התוכנית המלאה של אימון יחידות צה"ל, אבל קודם כל לתקצב את האימונים. מבחינתו מוכנות, אימונים, חלפים ותחמושת - לפני הכל".

- אתם עומדים ביעדי ההתייעלות שנקבעו במסגרת ההסכם הזה?

"אנחנו עושים מאמצים גדולים. קבענו יעד התייעלות של חצי מיליארד שקלים לשנה, ויעד ההתייעלות הכללי הוא 7.5 מיליארד שקלים לכל תקופת התר"ש. לעצמנו הגדרנו יעד התייעלות פנימי של 9 מיליארד שקלים. כבר ביצענו התייעלות של 2.3 מיליארד שקלים מתוך כל היעדים האלה. גם משרד האוצר מסייע לנו בזה. אפילו החלפנו את הנורות במשרדים לנורות חסכוניות, אבל זו דוגמה ביזארית מעט. אנחנו עושים מעברים לעבודה עם מדמים ביחידות השונות של הצבא, ובמקום לרכוש כלי רכב חדשים קונים משומשים, ומקצים את מה שחסכנו לדברים אחרים".

- מכמה אנשי קבע נפרדתם בשנתיים האחרונות?

"הצבנו יעד להגיע ל-40 אלף אנשי קבע, ויצא שפרשו יותר ממה שתכננו, כך שיש לנו היום כ-39 אלף אנשי קבע. כ-5,500 אנשי קבע פרשו".

- אז אתם קולטים עכשיו עוד 1,000 אנשי קבע?

"כן. אנחנו מנסים להחזיר כ-1,000 אנשי קבע. בשנה האחרונה גם עשינו הסכם שמסדיר את שכרם של הנגדים הצעירים כדי שיישארו במערכת ולא יפרשו. הם השתכרו רק מעט יותר ממה שמשתכר מתדלק".

- ועדיין, עם כל ההתייעלות, ניכר שהמערכת מאוהבת ברעיון של התקשרויות עם ספקים יחידים, במקום לצאת לתהליכי רכש של שירותים וציוד באמצעות מכרזים שבכוחם להפחית עלויות. כ-70% מההתקשרויות של מערכת הביטחון נעשות מול ספקים יחידים. אפשר לחסוך שם הרבה מאוד כסף.

"בוודאי שחלק מהכספים נחסכו בגלל שהם הוצאו בעבר על התקשרויות עם ספקים יחידים. הפסקנו אותן, פרסמנו מכרזים ופתחנו תחרות. במקרו של תהליכי הרכש הגדולים מתקבלות החלטות אסטרטגיות, אבל הן מתקבלות בחדרים אחרים: במפא"ת (המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות) או במנה"ר (מינהל הרכש) או אצל המנכ"ל. נשקלים שם הרבה מאוד שיקולים, גם שמירה על תעשייה כזאת או אחרת".

- ואיפה אתה נמצא בתהליכים האלה?

"אני לא אומר לאף אחד מה לקנות ומה להעדיף. אני נכנס לדיון בשלב השאלות התקציביות".

- והיו תוכניות שהפלת בגלל שהן לא התיישבו עם אילוצים תקציביים?

"כן, בוודאי, אז מעבירים את תוכנית הרכש לשנה אחרת".

- בכלל, נראה שהצבא נמצא בקדחת של מיקור חוץ והפרטות - פעולות צבאיות מובהקות יוצאות החוצה, לחברות פרטיות. אתה מרוצה מהמגמה הזאת?

"מיקור חוץ ומיקור פנים הם לאו דווקא שאלה כלכלית ושל מחיר, אלא גם שאלה על מידת הרצון שלך להשתעבד ולהיות תלוי במישהו. נשדר לשוק שאנחנו לא שבויים של אף אחד, ואם אני לא אקבל מהספק מחיר טוב - אני לא אהיה לקוח שלו".

- זה מההיבט הכלכלי. אבל יש למצב כזה עוד היבטים, כמו מוכנות לחירום וכיו"ב.

"נכון, יש היבטים נוספים שנכנסים לשקלול הסופי".

- והגישה הבררנית כלפי הפרטות ומיקור חוץ באה בגלל שאתם מתחילים להבין שהלכתם עם הדבר הזה יותר מדי רחוק?

"כן. הרגשנו שיש גופים שהלכו עם זה רחוק מדי".

- חיל האוויר למשל? שמוציא יותר ויותר מערכים שלו לחברות חיצוניות?

"אתה אמרת".

- רק עיוור לא רואה את זה: ההפעלה של סימולטורים, מערכי אחזקה של כלי טיס.

"בהרבה דברים חיל האוויר עשה נפלאות עם מערך הסימולטורים. להצדיע לו על זה. אותו הדבר אנחנו מנסים לעשות גם ביבשה וגם בים. אתה לא יכול לתרגל התהפכות של טנק כשאתה יושב בתוך טנק אמיתי. יש הרבה דברים שאנחנו מקבלים בגלל שפרצנו לרגע את הגבולות של עצמנו, אבל מצד שני אתה מגיע למצבים שבהם אתה אומר 'רגע, אני לא רוצה להפריט את זה בגלל שזה יפגע ביכולות שלי לשעת חירום'. והיו מקרים שהחלטנו לעצור מהלכים כאלה".

"כשלנו בשקיפות בנושא הפנסיה"

הכהונה בת שלוש השנים בתפקיד היועכ"ל החלה קצת אחרי מבצע "צוק איתן" בעזה, וכבר בימיו הראשונים בתפקיד חדד נגרר בשם מערכת הביטחון לסדרת משאים ומתנים עם משרד האוצר על כיסוי ההוצאות של אותו קיץ משוגע, עם תג מחיר של כ-8 מיליארד שקל, לא פחות.

וזאת הייתה רק ההתחלה. כל תרחיש אימים בגבולות ישראל הגיע עם תג מחיר משלו: מאיראן שהולכת ומתבססת בסוריה, דרך חיזבאללה בלבנון שממשיך בכל הזמן בניסיונותיו להתחמש מכף רגל ועד ראש, ועד חמאס שחופר את עצמו לדעת בעזה ועוד צרות אחרות - הובילו להתאמת בניין הכוח של צה"ל לקדחת השיפוצים והשדרוגים שעברה מפת האיומים על ישראל.

התשובה באה בצורה של השקעות עתק ברכש של מטוסי חמקן מתקדמים, שהראשונים שבהם נקלטו בחיל האוויר בשנה האחרונה; הצטיידות ופיתוח של טנקים ונגמ"שים חדשים שישמשו את כוחות השריון והרגלים של הצבא במלחמות הבאות; השלמת התוכנית להקמת מערכת הגנה רב-שכבתית מפני רקטות וטילים בליסטיים; פיתוח יכולות בתחום הסייבר; רכש של כלי שיט להגנת תשתיות הגז בים התיכון וצוללות חדשות מגרמניה, עסקאות בעייתיות שפתחו תיבת פנדורה בגודל של מגדל ממוצע בקריה והניחו את מערכת הביטחון ובעיקר חלק מפורשיה מתחת לזכוכית מגדלת. ובתסבוכת הזאת, שמדיפה שחיתות למרחקים, החקירה נמשכת, מסתעפת ומעמיקה בתוך בורות של סחי.

- הייתכן שקצינים בצה"ל היו מעורבים בשחיתות כזאת?

"הנושא הזה נמצא בחקירת משטרה. אני לא מתייחס אליו".

- כלום?

"כלום".

לצד הדיונים הקדחתניים ואין-ספור הבדיקות שקדמו למציאת המשאבים התקציביים שיאפשרו את בניין הכוח של צה"ל תוך גיבוש תוכנית רב-שנתית שלפיה יפעל בשנים הבאות, חדד נאלץ להתמודד בתחילת כהונתו בתפקיד גם עם אווירה ציבורית עכורה שהתאפיינה בביקורת שלוחת רסן שהופנתה בעיקר כלפי מערך אנשי הקבע.

"בשנייה שבה חתמנו על 'הסכם כחלון-יעלון' כמות הרעש מבחוץ או כמות הפרסומים השליליים שיזמו עלינו אנשי האוצר ירדה כמעט לאפס", הוא אומר על כך. "רוב הדברים התאדו מהמפה. זה יותר בריא, כי צה"ל שייך למדינה, הוא מקבל ממנה את מה שהיא החליטה לתת לו והוא עושה את הדברים בצורה הכי נקייה - רק שהוא לא אוהב לשתף בזה את כולם. אבל לאט-לאט אנחנו מנסים לשנות את זה".

- אז כבר לא פועלים במחשכים?

"כשבאתי לתפקיד, בכל שני וחמישי היו כותרות בתקשורת, גם על אנשי אגף התקציבים במערכת הביטחון, על כך שפועלים במחשכים. הזדעזעתי והחלטתי שאצלי זה ייגמר. אם אנחנו פרופסיה, אז אנחנו צריכים אתיקה".

כ-500 כלכלנים ורואי חשבון משרתים ביחידת היועץ הכספי לרמטכ"ל ובאגף התקציבים של משרד הביטחון, ולדברי חדד, במסגרת כל השתלמות שעברו מאז הוא הקפיד להטמיע במערכי השיעורים שיחות על אתיקה. "המוטו הוא כסף ציבורי, והדרישה שלי מאותם אנשים היא שברגע שהם מסתכלים על כסף, שיבינו שהם חייבים לעשות איתו את המקסימום בשביל יחידות צה"ל. ביקשתי מהם לשאול את עצמם אם הכסף מיועד למטרות ראויות וטובות. אמרתי להם שאם התשובה לשאלה הזאת שלילית, שיביעו על כך את מורת רוחם וינסו לתקן. שיהיו שומרי הסף".

- למה? כי במערכת כל כך גדולה שמגלגלת כל כך הרבה מיליארדים אנשים מפתחים קהות רגשית לכסף?

"ברור".

- ראית?

"בלי ספק, ובלי שמות: מילאתי בעבר תפקידים, ראיתי מקרים, ובחלק מהם גם הלכתי לגורמים הממונים עליי כדי לעצור פעילויות מסוימות".

- היו הרבה מקרים כאלה?

"לא אחד ולא שניים. אלה היו מקרים של חריגה מהטעם הטוב ומהנורמות. אגב, זה קורה לשני הצדדים, כי יש גם את אלה שלוקחים את התפקיד שלהם הפוך, ומסתכלים על כל שקל בשבע עיניים בגלל שסוגיית הנראות משגעת אותם, עד כדי כך שכל העסק נהיה בלתי כלכלי בעליל. זה מתבטא בכך שאתה הולך לשכור חדר אבל עלות השכירות שלו כל כך גבוהה, שכבר עדיף לבנות בניין חדש".

- זה טוב ויפה, ואז בא מבקר המדינה וחושף כיצד הרמטכ"ל מנפח את הפנסיות של קציני הקבע בעלות כוללת של מיליארדי שקלים.

"הכשל היחיד שאני רואה בסיפור הזה הוא בתחום השקיפות. אני לא רואה שום כשל אחר לאורך התהליך, שהיה מובנה ונעשה בצורה תקינה. אסטרטגית, לא הגענו למצב שאלה שיושבים מולנו חושבים שנהגנו בנושא זה בשקיפות, והתוצאה הייתה שחטפנו ביקורת קטלנית. זה בגלל שלא העברנו להם את הכללים המדויקים שעל פיהם פעלנו בנושא הזה. כשלנו".

- ובמקרה אחר, עוד מיליארדים שולמו לאנשי קבע בגלל "היעדר ביטחון תעסוקתי". גם אני רוצה מעסיק כזה.

"הסיפור כאן ברור. זה היה ב-2006-2007, משרד האוצר הגיע למסקנה שהכסף הזה מגיע לנו, אבל אם הוא ישלם לנו אותו גם השוטרים והסוהרים יבקשו, כי יש הסכם מסוף שנות השבעים שלפיו כל עדכון שכר בצבא יחול אוטומטית על הסוהרים ועל השוטרים. אמרנו לאנשי האוצר שאנחנו שונים, כי לנו אין ביטחון תעסוקתי. גם קבענו לעצמנו שערי יציאה קבועים משירות הקבע, ואני לא מכיר אף גוף שיש לו את זה, כך שבוודאי אין פה ביטחון תעסוקתי".

"הביטחון מתייקר כי הטכנולוגיות יקרות"

- מערכת הביטחון מבזבזת כסף?

"אין מערכת ציבורית שלא מבזבזת. וכן, יש גם אבטלה סמויה ותמיד תהיה. זה קורה בכל גוף כזה. אבל היום המודעות לשימוש בכסף ציבורי במערכת הביטחון שונה לאין ערוך מזו שהייתה כאן לפני 5-6 שנים".

- בכל זאת, נראה שהמחאה החברתית עשתה לכם משהו.

"זה לא רע לבקר. לקראת סוף לימודי התיכון שלי, בישיבת 'אוהל שלמה' בבאר שבע, אני וחבריי ביקשנו משהו ולא קיבלנו, והחלטנו לקום וללכת. ראש הישיבה כינס אותנו ונזף בנו קשות. אמרתי לו 'ראש הישיבה, אנחנו מקבלים את הדברים שלך באהבה, אבל תבין, אנחנו חייבים להשמיע את הביקורת שלנו. אתה הרי לימדת אותנו ש'מכל מלמדיי השכלתי'".

- ובמהלך השירות שלך, היו אירועים מכוננים במערכת שגרמו לך להסתכל על הדברים אחרת?

"היו כמה כאלה. למשל, כשהייתי קצין צעיר התמודדתי עם בעיה מסוימת שהייתה קשורה לראש המדור שפיקד עליי, וביקשתי שיחה עם מפקד היחידה. נכנסתי, סגרתי אחריי את הדלת וסיפרתי לו מה בוער לי בבטן. שלושה חודשים אחר כך הביקורת הזאת הובילה לכך שראש המדור זז מתפקידו, ואני מוניתי במקומו. אני מנסה להגיד שאסור לשתוק. אם אתה מרגיש שמשהו בוער לך תגיד אותו, כי אין דבר כזה מושלם. לא בצבא ולא במדינה".

- צה"ל כבר פועל על בסיס תר"ש גדעון וסביר להניח שיש מחשבות על התר"ש הבא. קווים לדמותו?

"בעיניי הוא יצטרך להתבסס על נתון מאקרו-כלכלי, להצמיד את ההוצאה הביטחונית לנתון שהוא לא שנוי במחלוקת ובאופן שלא יגרור את כולנו לדיונים אין-סופיים".

- אחוז מהתוצר למשל?

"למשל. ולהצמיד אותו לטווח הארוך, כדי שהצבא ומשרד הביטחון יוכלו לתכנן כמה שיותר רחוק, ולא להסתכל רק שנה-שנתיים ואפילו 5 שנים קדימה. לפעמים גם 5 זה לא מספיק זמן. יש דברים שאם לא מתקצבים אותם 10 או 15 שנה לפני כן הם לא קורים, ולכן זה מחייב תכנון ארוך ככל הניתן".

- על כמה אחוזים מהתוצר אנחנו מדברים?

"שמנו לעצמנו יעד של 5%-6% מהתוצר. כמובן שעד אז אלוהים גדול. להבנתי, התר"ש הבא יהיה דומה מאוד לתר"ש גדעון. הבאנו לתר"ש הנוכחי את כל המרכיבים בצורה מאוזנת. גם בתר"ש הבא נצטרף להשקיע בדברים חשובים וחדשים לצד השמירה על המלאים וכו', אבל בבסיס שלו הוא סביר. מה שמצריך השקעות גדולות מאוד, כמו מנהלות שכבר פיתחנו בשנים האחרונות, אני לא רואה קפיצה משמעותית בהוצאה במסגרת התוכנית הבאה. אבל חייבים להביא בחשבון שככל שאנחנו הולכים ומתקדמים יותר עם טכנולוגיות, זה יעלה עוד כסף. הטכנולוגיות האלה יקרות בטירוף".

- אז התר"ש הבא יהיה מן הסתם עם תקציבים גדולים יותר?

"כל עוד נהיה המדינה החזקה באזור, אז כנראה שכן. ביטחון עולה כסף. מדי שנה הביטחון מתייקר, כי הטכנולוגיות יקרות".

- ובעולם אוטופי שחף מאילוצי מסגרות תקציביות, כמה אתה רוצה בכל שנה כדי להעמיד למדינת ישראל את חבילת הביטחון המושלמת?

"בפעם האחרונה שעשינו ניתוח מלא מסביב לשאלה הזאת הגענו למחיר של 84.5 מיליארד שקל".

התר"ש הבא של צה"ל הוא כבר לא כאב הראש של ששון חדד. בימים אלו הוא משתחרר משירות של עשרות שנים, ובגיל 51 ינשום סוף-סוף אוויר של אזרחות. את התר"ש הבא תתכנן כאמור הבאה אחריו, תא"ל אריאלה לזרוביץ', שתהיה גם חברה מן המניין בפורום המטה הכללי שבו כיהנו עד כה רק שלוש נשים, האלופה במיל' אורנה ברביבאי ודוברות צה"ל לשעבר, רות ירון ומירי רגב.

- יש לך כבר תוכניות לאזרחות?

"אני נמצא 39 שנה בתוך מסגרות קבועות, אף על פי שלא תכננתי את זה אף פעם. יש לי מושג, יש לי ידע, אפילו כמה מקצועות והכשרות, אבל אני עדיין לא יודע אם זה יהיה במגזר הפרטי או במגזר הציבורי. אני לוקח כמה חודשים לנוח, לעשות טיול של אחרי הצבא. אני חושב על משהו עם מטרה ציבורית אבל לאו דווקא ארגון ציבורי. אפשר גם משהו באמצע, ויש מספיק גופים כאלה. לשם אני חותר".

"מסתמן פתרון למשבר המעבר לנגב"

לאחר שבחודשים האחרונים הורה מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף (במיל') אודי אדם, להקפיא את ההליכים לפרסום המכרז להקמת קריית המודיעין של צה"ל ליד צומת שוקת שבנגב, אומר חדד כי הפתרון למשבר נמצא מעבר לפינה.

ההחלטה של אדם לעכב את פרסום המכרז התקבלה על רקע היעדר תשתיות תחבורה מספקות שיאפשרו את ניודם של אלפי חיילים ואנשי קבע שעתידים לשרת בקריה החדשה. זאת, בין השאר בשל סירובו של משרד התחבורה להקים בשנים הקרובות מסילה נוספת בקו הרכבת תל אביב-באר שבע.

"זה הולך לכיוון של פתרון", מבשר חדד, "מנכ"לי משרדי האוצר והביטחון ישבו עם מנכ"ל משרד התחבורה וסיכמו על עיבוי מספר הרכבות בקו הקיים ועל הקמת תחנת רכבת במקום שקרוב לקריה המתוכננת".

- אז הקפאת המכרז בוטלה?

"עוד לא. קודם נחתום ואז נבטל. זה יקרה כנראה אחרי החגים".