פייסבוק, הדור הבא: מחקר השפנים שישנה את הרשת החברתית

המחקר של ד"ר עמיעל אילני, שמפצח את חיי החברה של שפני הסלע, אולי יעזור יום אחד להבין גם את הרשתות החברתיות של בני אדם ■ פרויקט מיוחד: המדענים המבטיחים

דר עמיאל אילני  / צילום: שרון אילני
דר עמיאל אילני / צילום: שרון אילני

אחרי "העשור האבוד" של תחילת שנות האלפיים, שבו תקציבי מוסדות המחקר היו מוגבלים ונפתח רק מספר קטן של תקנים לחוקרים חדשים, העשור הנוכחי הביא עמו התאוששות. המגמה החיובית ניכרת בעיקר בכוח האדם, במימון של מעבדות מחקר חדשות ובקליטת חוקרים צעירים והתבססותם כחוקרים בוגרים.

בריחת המוחות אמנם נמשכת, ומספר היוצאים ללימודים גבוהים בחו"ל ולא חוזרים עולה כל הזמן ביחס למספר החוזרים, אולם בשנים האחרונות ניכרת התייצבות בפערים. בשלוש השנים האחרונות שבו לארץ בין 600 ל-900 אקדמאים בכל שנה, בתום תהליך הכשרה ממושך בחו"ל. לפי הלמ"ס, בין 2013 ל-2015 עזבו 1,700-1,900 חוקרים בכל שנה לתקופה של יותר משלוש שנים, לעומת כ-3,600 חוקרים שעזבו ב-2012 - שנה שבה מספר החוזרים היה הנמוך ביותר. המאמצים הנעשים לשימור המוחות בארץ ולהשבת מוחות בהחלט מורגשים.

"דווקא האקדמיה באירופה במשבר"

המרואיינים בפרויקט החוקרים הצעירים של "גלובס" - ד"ר עמיעל אילני, ד"ר אילנה ניסקי וד"ר מור ניצן - נמצאים בנקודת זמן מעניינת בקריירה שלהם: מעבר מחוקרים מונחים ואחר כך עצמאיים, לחוקרים המובילים קבוצות מחקר. שניים מהם חזרו לישראל אחרי תקופה בחו"ל, ואחת עומדת לצאת בקרוב. כולם כבר ביצעו מחקרים פורצי דרך ובעלי משמעות, ושלושתם נערכים לבצע מחקרים נוספים ולפרוץ דרכים נוספות בשנים הקרובות.

לשלושתם ברורה שייכותם לעולם המדע הישראלי, והם אפילו נשמעים מופתעים כשהם נשאלים על כך. לתחושתם, יש בארץ מה שדרוש כדי לעשות מדע טוב, למרות שבדוח האחרון של הוועדה הלאומית למדעים נכתב כי יש פער משמעותי בין ישראל למדינות מתקדמות אחרות בהשקעה בתשתיות מדעיות מתקדמות.

אילני, מאוניברסיטת בר-אילן, אף אומר שהפניות המגיעות אליו מעידות על עניין רב של סטודנטים זרים במחקר הישראלי, ולא רק ממדינות מתפתחות. "אנחנו מקבלים פניות רבות מסטודנטים באירופה, ונראה כי דווקא שם האקדמיה במשבר מסוים, הן מבחינת ההשקעה, והן מבחינת הירידה בנכונותם של הסטודנטים לקבל את המודל ההיררכי הקשיח שמקובל שם ביחסים בין סטודנט למנחה", הוא אומר. כך שאולי גם באקדמיה הישראלית, כמו בסטארט-אפ ניישן, החוצפה של הצעירים היא זו שתהפוך לתבלין שנותן לנו את היתרון היחסי. 

בריחת המוחות
 בריחת המוחות

הפייסבוק של השפן

מה שפני סלע מוכנים לעשות בשביל פרסום עצמי ומדוע שירתם נתקלת באדישות מצד חבריהם: המחקר של ד"ר עמיעל אילני, שמפצח את חיי החברה של שפני הסלע, אולי יעזור יום אחד להבין גם את הרשתות החברתיות של בני אדם

המחקר: גם שפנים מפרסמים את עצמם

"כל מי שהיו לו שני כלבים, יודע שלבעלי חיים יש אישיות", אומר ד"ר עמיעל אילני, מרצה בכיר בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן. ואם יש להם אישיות, אולי גם יש להם העדפות של "חברים" מהקבוצה שלהם, שאפשר לבנות על פיהן את ה"פייסבוק" שלהם, וזה אכן אחד מתחומי המחקר המרכזיים של אילני.

העיסוק ברשתות החברתיות של שפנים החל בדוקטורט שבחן מדוע מבצעים שפני הסלע שירים מורכבים, הדומים לשירת ציפורים, אך אינם קשורים בעונת ההזדווגות דווקא. "בסופו של דבר, התיאוריה המובילה היא שמדובר ב'פרסום עצמי', דרך להזכיר לעולם ולקבוצה הקרובה שאותו זכר קיים", הוא מגלה.

אפשר לתאר את השירה הזאת כ"עמוד הפייסבוק" של השפן. "היא מעבירה הרבה מאוד מידע עליו. איננו יודעים מה השפנים האחרים באמת מפיקים מכך, אבל מצאנו קורלציה בין שירת השפן לבין מאפיינים רבים כמו גיל, רמות הורמונים ומעמד חברתי". כמו עמוד הפייסבוק, כך גם שירת השפן מעניינת בעיקר את השפן שמפיק אותה. "יחסית למאמץ ולמורכבות בשירה, היא יוצרת מעט מאוד עניין בקרב השומעים אותה. הנקבות נותרות די אדישות. לפעמים זכר אחר יצטרף וייווצר מעין דואט, לפעמים אפילו מקהלה, אבל לרוב לא תהיה התייחסות רבה". כך לפחות על פני השטח.

עדיין לא ידוע אם השירים נועדו לאוזני נקבות או להפגנת יכולת מול הזכרים האחרים, אבל כן נפסלו שתי אפשרויות: האחת שמדובר ב"עקרון ההכבדה" שבו בעלי חיים לוקחים על עצמם משימות מאוד תובעניות וחסרות פואנטה הישרדותית רק כדי להראות שהם יכולים, והשנייה שמדובר בקריאה לעזרה. "כמעט תמיד כאשר גור צועק, תהיה תגובת שירה של זכרים, אבל התגובה הזאת כנראה לא נועדה לגייס תגבורת לעזרה לגור. הזכרים ששרים לא בהכרח רצים במקביל לעזור, ואביו של הגור לא בהכרח שר חזק יותר משפן אחר באותו מצב. הגענו למסקנה ששירת שפנים בעת מצוקת גורים היא פשוט 'פרסום עצמי בפריים טיים'", אומר אילני. "תשומת הלב של הקבוצה בשיאה, והשפן המזמר מנצל זאת כדי להזכיר את קיומו". גם לזה כמובן יש מקבילות בהתנהגות בני אדם, שרבים על הזכות להישמע גם בענייני אסונות ומוות. "המנוח ואני", גרסת השפן.

אף שהנקבות נראות אדישות לשירת השפנים, אילני לא בטוח שלא אכפת להן. "זה כמו שנשים אינן מתעניינות במשחק כדורגל עצמו, אבל אכפת להן בהחלט שפלוני הוא שחקן כדורגל מצליח".

המחקר של אילני תפס כיוון ייחודי כאשר התגלה לו מדע הרשתות. "הבנתי שמחקרי רשתות יכולים לעזור לי לכמת את מה שאני רוצה למדוד. הכנסתי את כל הנתונים שהיו לנו לגבי הקשרים החברתיים והמיניים בין השפנים והנה - קיבלתי גרף שבבת אחת מיפה את כל הקשרים בקבוצה!". יש מערכות רבות בעולם שניתן להתייחס אליהן כרשתות - ממערכת רכבות, דרך חלבונים בתא החי ועד רשתות חברתיות אונליין, או דווקא אוף-ליין. "מה שמצא דווקא חוקר רשתות הוא שרשתות חברתיות שונות מרשתות אחרות בכך שיש להן נטייה 'לסגור משולשים'. למה הכוונה? אם אני חבר שלך ואת חברה של דינה, ואני לא אוהב את דינה, אז נוצר חוסר איזון. הוא יושב אם את תנתקי את הקשר עם דינה או שאני אשנה את דעתי עליה או אם תנתקי את הקשר איתי. לעומת זאת, אם אני ודינה חברים, ומגיע צד שלישי שאוהב גם אותי וגם את דינה, אנחנו 'נסגור משולש' ונהפוך לקליקה. כך גם אצל השפנים".

אילני מיפה את הקשרים בין השפנים על בסיס קרבתם זה לזה. "אם נביט על בני אדם היושבים זה ליד זה היום בבר, לא נדע הרבה על הקשר ביניהם, אבל אם גם היום וגם אתמול הם ישבו יחד, אולי מדובר בדפוס. אם הגיעו יחד, כנראה הקשר חזק יותר", הוא מסביר את העבודה. במיפוי השפנים, הוא מצא העדפות ברורות של שפנים מסוימים לשפנים אחרים, גם אם לא היה ביניהם קשר גנטי מיוחד. הוא גם גילה ש"חבר מביא חבר".

קבוצות של שפנים לרוב מורכבות מזכר אלפא אחד, נקבות ושפנים בגיל ההתבגרות. שפנים בוגרים עוזבים את הקבוצה וחיים בשולי קבוצות אחרות. "חלום חייהם הוא להשתלט על קבוצה אחרת. אז יקבלו את ההזדמנויות הרבות ביותר להזדווג. אם לא יצליחו, הם ימשיכו לחיות בשולי קבוצה, ובעונת ההזדווגות יצליחו מדי פעם להזדווג עם נקבות מהקבוצה, כשזכר האלפא עסוק". נראה כי זו אחת הסיבות לכך שכאשר נקבה מתחילה להתעניין בזכר מחוץ לקבוצה, מסתמנת בתוך הקבוצה מצוקה.

אילני, שניתח גם מידע על צבועים נוקדים, משלב את הממצאים הללו בגישה הולכת ומתפתחת של "הורשה חברתית". "הרעיון הוא שבתחילת הדרך, שפן או צבוע הולכים לכל מקום עם האימהות שלהם והן מכירות לצאצאיהן את החברים שלה. כך היא מורישה את מקומה ברשת החברתית. גילינו שאצל הצבועים, ככל שאמא שלך נמצאת גבוה בהיררכייה, כך יגבר הסיכוי שתירש את הקשרים שלה. לעומת זאת אם המקום שלה פחות טוב, אתה תימנע מלרשת את הקשרים שלה ותנסה ליצור קשרים אחרים משלך".

- בשביל מה דרושה העדפה של חבר אחד על פני אחר גם בתוך קבוצה קטנה, של עד 20 שפנים?

"אם אני ואת רגילים לשתף פעולה, אנחנו יכולים להשיג כך יותר. אולם אם תלכי עכשיו לשתף פעולה עם מישהו אחר, אני אהיה מנוטרל ואצטרך לחכות שתחזרי. בינתיים, אני יכול לשתף פעולה עם מישהו אחר, אבל כשתתפני אליי, אולי אהיה עסוק ואת תהיי מנוטרלת. הבחירה בפרטנרים קבועים למשימות מסוימות היא חסכונית באנרגיה ובזמן.

"אצל בני אדם המבנים האלה נשברים בגלל הטכנולוגיה. אנחנו לא נמצאים כולנו בשבט אחד כל היום, יש לנו שבטים מפה ומשם. זה גם יכול ליצור חוסר יציבות כי המחויבות לצוות בעבודה מתנגשת במחויבות למשפחה ולחברים".

בתקופה הקרובה אמורים להגיע אל אילני ואל שותפיו למחקר, פרופ' אלי גפן וד"ר לי קורן, נתונים ממחקרים חדשניים מבחינה טכנולוגית בשפנים. באחד המחקרים, הוצמד לכל שפן מוניטור לביש זעיר שבחן ללא הרף את הקירבה בין שפנים שונים. כל הנתונים שבעבר היה ניתן לאסוף בתצפיות, יהיו זמינים כעת 24/7, כולל מה שמתרחש בתוך המחילות.

יום עבודה של שפנולוג: "עוסקים ברכילות"

אם חשקה נפשכם בעבודתו של אילני, תחשבו פעמיים. החוקרים יוצאים להניח מלכודות בשלוש לפנות בוקר, מגיעים לבדוק מי נלכד בערך בחמש, אחר כך מוציאים את השפנים, דוגמים שיער לדנ"א ומתייגים באמצעות מספר על האוזן. שום דבר בתהליך אינו כואב או פוגעני לשפן, והוא אף זוכה לארוחה טובה ושינה ללא סכנת טורפים. התצפיות הארוכות ביותר נעשות בעונת ההזדווגות, כלומר ביולי-אוגוסט, בתנאי שטח. "אחרי שבוע של שטח, אתה גמור. גם מי שמגיע הכי בכושר", הוא אומר ומוסיף כי העבודה יכולה להיות מאוד משעממת אם לא מכירים את הנפשות הפועלות. "הזואולוג המפורסם אמוץ זהבי נהג לומר, 'אנחנו עוסקים בעצם ברכילות'. מה שמעניין את החוקר הוא שהשפנה רינה יושבת ליד השפנה דינה, כשאתמול הן ישבו רחוק יותר, ואילו הזכר הזה הצטרף עכשיו לקבוצה, כשבשנה שעברה הוא היה רק בשוליים שלה. אז איך זה קרה? זו הדרמה".

הדרך למחקר: הילד שגדל עם נמר

קשה להתייחס לעבודתו של אילני בלי לציין את העבודה שאביו היה הזואולוג המפורסם גיורא אילני, שחקר את הנמרים במדבר יהודה. אילני האב גידל בבית מגוון של חיות - שועלים, צבאים, טווסים, צבועים ואפילו נמרה אחת. מבחינת עמיעל ואחיו עפרי אילני (היסטוריון ובעל טור בעיתון "הארץ"), אלה היו חיות מחמד. "אין מה לקנא בי על שגדלתי עם נמר", אומר אילני, "זו החיה הכי גרועה שיש. נמר חי לבד, וכשאתה משכנע אותו לחיות איתך, הוא עושה כל מה שהוא יכול גדי להודיע לך שאתה לא מעניין אותו. כל מה שיצא לי ממנו אלה שריטות ונשיכות. כבר עדיף לגדל אריה, זו חיה חברתית. כן, יש אנשים שמגדלים אריות".

מאז שגידל האב נמר כי רצה לראות מה קורה איתו במשך 24 שעות, הנמרים במדבר יהודה נכחדו, ואילני הבן נותר עם השפנים. בכל מקרה, לא נראה שהוא מרגיש שקופח. "לנמרים אין בכלל רשת חברתית, כי זו לא חיה חברתית. שפנים מעניינים פי כמה במישורים שאני חוקר. מעבר לכך, אם תאמץ שפן, הוא יחשוב שאתה חלק מהקבוצה שלו ויהפוך אותך לחבר שלו".

- כמי שגדל כך, עם השריטות והכול, הייתה לך דילמה אם להמשיך בדרכו של אביך?

"למדתי ביולוגיה ומדעי המחשב ולמעשה עבדתי תקופה בהיי-טק. זו כמעט הייתה הקריירה שלי, אבל נמשכתי חזרה לתחום. כעת חזרתי קצת לעולם הזה כי היום אני עובד יותר במשרד, בניתוח הנתונים. יש לי היום משפחה ואני לא יכול להרשות לעצמי לשבת חצי שנה בעין גדי, בכל שנה".

ד"ר עמיעל אילני

גיל: 43

מצב משפחתי: נשוי ואב לשלושה

חוקר: רשתות חברתיות של שפני סלע

מוסד: אוניברסיטת בר-אילן

לימודים בחו"ל: פוסט-דוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה

התרומה הפוטנציאלית של המחקר: הבנה של רשתות חברתיות, כולל של בני אדם

עוד משהו: "הפתגם על חיי המין של השפנים בכלל כיוון לארנבים"

דר עמיאל אילני / צילום: שרון אילני
 דר עמיאל אילני / צילום: שרון אילני

לנ

צרו איתנו קשר *5988