שילמת ולא קיבלת? לא תידרש לפרוע את הצ'ק

הכנ"ר בטור מיוחד ל"גלובס" בעקבות ביטול "הלכת גויסקי" ששלטה בדיני השטרות בישראל והעניקה הגנה גורפת לבנקים

השופטת אסתר חיות / צילום: אלון רון
השופטת אסתר חיות / צילום: אלון רון

באחרונה ביטל הרכב מורחב בן 7 שופטים של בית המשפט העליון את "הלכת גויסקי", שמשלה בדיני השטרות בישראל זה כיובל שנים. פסיקה זו היא חשובה ומהפכנית באיזון הרגיש שבין קונים המשלמים בעד סחורות ו/או שירותים בצ'קים לבין הבנקים שאליהם מוסבים צ'קים אלה מידי המוכרים או הספקים.

המקרה הטיפוסי הוא זה: אדם קונה סחורה או שירותים, ומשלם בעדם למוכר-הספק בצ'ק. המוכר מסב את הצ'ק לבנק שלו לפירעון של יתרת חובו לבנק או כביטחון לאשראי שהבנק נותן לו. כלומר, הבנק משלם (בלשון המשפטית "נותן ערך") למסב בעד הצ'ק, והבנק אינו מודע לכל תקלה במגרשו של המוכר-המסב. קורה, שלאחר שהצ'ק הוסב לבנק, המוכר-הספק מפר את חוזהו עם הקונה (החייב על-פי הצ'ק, או בלשון דיני השטרות "המושך"), והמוכר אינו מספק לקונה את הסחורה או השירותים המובטחים (הפרת חוזה מכונה בלשון דיני השטרות "כישלון תמורה").

בהמשך, הבנק פונה לקונה, קרי: מושך הצ'ק, מבלי שהבנק מודע לכישלון התמורה, ותובע את פירעונו. ואולם, הקונה (ששילם לשווא) מסרב לפרוע את הצ'ק לאור הפרת החוזה (או: כישלון התמורה), שבגינו התחייב לשלם באמצעות הצ'ק.

דיני השטרות קובעים "תקנת שוק", המאפשרת לצד שלישי (לרוב הבנק), לפרוע (לשלם)את הצ'ק, אפילו אם היה מכשול מוקדם יותר לפירעונו, דוגמת אי-הספקת הסחורה או השירותים לחייב על-פי הצ'ק (לקונה). תקנת שוק זו מכונה בלשון דיני השטרות "אחיזה כשורה". היא מזכה את הצד השלישי שאליו הוסב הצ'ק (על-פי רוב בנק) בזכויות טובות יותר וטהורות יותר משהיו למקבל הצ'ק המקורי.

אולם על-מנת ליהנות מתקנת השוק של "אחיזה כשורה", צריכים להתקיים כל התנאים הבאים במצטבר: (א) האוחז בצ'ק (קרי: הבנק) נתן ערך בעד הצ'ק; (ב) האוחז קיבל את השטר בתום-לב, בלי שידע על כל בעיה או פגם בקיום העסקה שבין הצדדים הקודמים לצ'ק; ו-(ג) אין בשטר כל דופי צורני.

בית המשפט העליון קבע בשעתו ב"הלכת גויסקי", כי גם צד שלישי שלא הצליח למלא את כל התנאים המצטברים הנ"ל (ולפיכך אין הוא נהנה מתקנת השוק של "אחיזה כשורה"), יהיה זכאי לגבות צ'ק מן המושך, אם הצ'ק הוסב אליו במועד מוקדם יותר ממועד הפרת החוזה ("כישלון התמורה") על-ידי המוכר-הספק שקיבל את הצ'ק מן המושך.

בית המשפט נימק זאת אז בכך שבעת העברת צ'ק לידי הצד השלישי טרם נפל כל פגם בצ'ק, שכן העסקה הבסיסית טרם הופרה. לפיכך, סבר בית המשפט כי צ'ק שקיבל הצד השלישי הוא צ'ק הראוי לפירעון, ולפיכך המושך צריך לשלמו.

ב"פרשת טל טריידינג" שב בית המשפט העליון, כעבור קרוב ל-50 שנה, לבחון את תוקפה של "הלכת גויסקי". בפרשה זו חתמה הקונה, טל טריידינג, הסכם לרכישת יהלומים עם המוכרת, חברת יהלומי צבי אור בע"מ. חברת צבי אור הסבה את הצ'ק לבנק לאומי, אולם בחותמה על הצ'ק לשם הסבתו, חתמה המוכרת בשם של חברה אחרת שבשליטתה, חברת יהלומי צבי אור (1981) בע"מ. שוני זה בשמות הצדדים לצ'ק, שולל את התקיימותו של התנאי הצורני ל"אחיזה כשורה" - שהשטר יהיה תקין ושלם לפי מראהו.

לפני כשנתיים פסק בית המשפט העליון בערעור בעניין טל טריידינג, ברוב דעות כי הלכת גויסקי מבוטלת. בית המשפט קבע כי אין לאפשר לבנק, כצד שלישי שאינו "אוחז כשורה", לפרוע את הצ'ק מטל טריידינג, הקונה בעסקה הבסיסית, לאור הפרת החוזה ואי-הספקת הממכר אליה מצד המוכר, אפילו שהמוכר הסב את הצ'ק לבנק קודם להפרת החוזה עם הקונה.

בית המשפט הבהיר, כי לפי דיני הקניין ודיני החוזים, הצד השלישי, הבנק, לא יכול ליהנות מזכויות טובות יותר בצ'ק משהיו למוכר כל עוד הוא (המוכר) אינו נהנה מתקנת שוק. זכותו של המוכר לפרוע את הצ'ק כפופה לקיום התחייבותו כמוכר (לספק את היהלומים). בהתאמה, גם הבנק זכאי לזכות זו ולא מעבר לכך, ואין זה משנה שהצ'ק הוסב אליו לפני הפרת ההתחייבות על-ידי המוכר..

בית המשפט נעתר לבקשת בנק לאומי והחליט על קיום דיון נוסף בעניין טל טריידינג (דנ"א 8447/15). וכך, בספטמבר האחרון אישר בית המשפט העליון בדיון הנוסף, ברוב של שישה שופטים נגד אחד, את פסיקתו בערעור, וביטל את הלכת גויסקי.

השופטת אסתר חיות מציינת בפסק הדין של הרוב את הביקורת הרבה שספגה הלכת גויסקי לאורך השנים, ואת היותה יציר שאינו תואם את דיני החוזים ודיני הקניין. לטעמה, אכן קיימת אפשרות להגן על המסחר השוטף של צ'קים ולכבד את זכות הפירעון של צד שלישי שקיבלם בתום-לב, חרף קיומו של כשל מוקדם יותר בשרשרת. אולם את זאת ניתן להשיג רק באמצעות החריג לדיני הקניין והחוזים, קרי: תקנת שוק המפורשת בחקיקה.

שינוי תקנת השוק - רק על-ידי המחוקק

נזכיר, כי כאמור, כדי להיכנס לתקנת השוק של "אחיזה כשורה", צריכים להתקיים תנאים מצטברים אחדים. די שאחד מתנאי "האחיזה כשורה" לא התקיים, ויתרון תקנת השוק יירד. הצד השלישי אינו יכול ליהנות מכעין "תקנת שוק חלקית" כפי שיצרה בשעתו הלכת גויסקי.

יצוין כי הן השופטת חיות והן השופט סולברג (שהיה דעת המיעוט) הסכימו שייתכן שתקנת השוק הרצויה לשם עידוד המסחר בצ'קים ושימוש בהם כאמצעי תשלום עשויה לוותר על הרכיב הצורני. של "שטר שלם ותקין לפי מראהו" (וזאת, הגם שממילא הצרכנים עוברים לאורך השנים לתשלומים בכרטיסי-אשראי ובאמצעים אלקטרוניים נוספים). ייתכן, שניתן להסתפק בכך שהצד השלישי קיבל את צ'ק בתום--לב ונתן ערך (התנאים המהותיים) על-מנת שיהיה זכאי לפרוע את הצ'ק חרף כל מכשול שנקרה מוקדם יותר בשרשרת.

אולם השופטת חיות הבהירה כי שינוי כאמור של תנאי תקנת השוק, יכול להיעשות רק על-ידי המחוקק, ואין לעקוף את תקנת השוק דרך הלכת גויסקי. השופט סולברג סבר, שניתן לסמוך בעניין זה על הלכת גויסקי ולזכות את הצד השלישי בפירעון בנסיבות שבהן הכשל בשרשרת היה צורני בלבד.

האתגר ש"הלכת טל טריידינג" מציבה

ברצוני להעיר הערות קצרות אחדות על הלכת טל טריידינג. ראשית, אני מברך על ביטול הלכת גויסקי. כפי שציין בית המשפט העליון, ללא תקנת שוק מפורשת, צד שלישי אינו יכול לגבור על כשלים שקדמו לו בשרשרת ולזכות בזכויות טובות מקודמיו. זה היה עקב אכילס של הלכת גויסקי.

שנית, ההלכה החדשה משנה את מאזן הכוחות בין האזרח-הצרכן, ששילם מראש בצ'ק עבור סחורה שטרם סופקה לו, לבין צד שלישי שאליו מוסב הצ'ק. פסיקה זו מגינה על הקונה ומגלגלת סיכון להפסד כספי בגין הצ'ק על כתפי הצד השלישי (הבנק). הלה יצטרך לבחון עתה טוב יותר בעת הסבת צ'ק אליו את התקינות הצורנית של הצ'ק, על-מנת להבטיח את אפשרות הנאתו מתקנת השוק של "אחיזה כשורה". כל עוד לא התקיימו תנאי "אחיזה כשורה" לא ייפרע הצד השלישי ממושך צ'ק שלא קיבל את הממכר שהובטח לו תמורת הצ'ק.

שלישית, יש לזכור כי הפגם היחיד שמנע מן הבנק ליהנות מתקנת השוק במקרה זה, הוא הפגם הטכני-הצורני. כלומר, הבנק הסתמך כאן על אמצעי תשלום זמין וסחיר באופן שוטף, במסגרת מימונו את המוכר-המסב. בעניין זה, אני מצטרף לעמדת השופטים שייתכן שראוי לעדכן את הדין ולקבוע תקנת שוק לאוחז בשטר רק על-סמך התנאים המהותיים של תום-לב ומתן ערך, תוך ייתור הדרישה הצורנית.

זהו האתגר שהלכת טל טריידינג מציבה עתה בפני המחוקק.

לבסוף, ראוי להזכיר כי בכל מקרה, אזרח מושך צ'קים (שמשלם בצ'קים) יכול להגן על עצמו אפקטיבית מפני גבייה של צדדים שלישיים, במקרה שהמושך נפגע אף הוא. זאת, באמצעות כך שיציין "למוטב בלבד" על גבי הצ'ק.

נקנח אפוא בחומר למחשבה משפטית בעניין "למוטב בלבד": ייתכן, שלאור ביטול הלכת גויסקי וההגנה המשופרת על הקונה-המושך מפני צד שלישי שאינו "אוחז כשורה", בשלה השעה להפוך בעתיד גם צ'ק שרשום עליו "למוטב בלבד" לצ'ק בר-העברה. אמנם הצ'ק יאבד את טהירותו (כלומר: את האפשרות לרכוש בו "אחיזה כשורה"), אולם - כפי שהציע בשעתו שופט המיעוט, השופט ברק, בפסק דין ציטיאט - עדיין יהיה בר-הסבה לצד שלישי. צד שלישי יוכל ליהנות מצ'ק זה ולגבותו, אם לא התעוררו פגם או תקלה בעסקה הבסיסית שבין מושך הצ'ק ומקבלו המקורי לפני דרישת פירעונו.

■ הכותב הוא פרופסור בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; לשעבר האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי.