לא מחכים לממשלה: חסידי גור פשוט דואגים לעצמם לדיור מוזל

משבר השבת הנוכחי וכניעתו המתוקשרת של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, כיוונו אלומת אור לפעילותם של חסידי גור, שמיוצגים בכנסת על ידי יעקב ליצמן, אך מנהיגם הוא הרבי יעקב אלתר, האדמו"ר מגור.

בשנים האחרונות נקשר שמם של חסידי גור, יותר מפעם אחת, לקונפליקטים על רקע ענייני תכנון ונדל"ן. כך בערד (התפרעויות והקמת "התנועה לשמירת צביון ערד", ספטמבר 2017), בראשל"צ (השתלטות חסידי גור על בית פא"י, אוקטובר 2017) ובחצור הגלילית (עימות במועצת העיר סביב הקמת שכונה חדשה, אוגוסט 2017). המיתוס השגור הוא שהם באו לכבוש, או להשתלט, אך המציאות היא כמו תמיד הרבה יותר מורכבת.

א', תושבת חילונית ותיקה מערד, שמסרבת להיחשף בשמה, מספרת שהכניסה של החרדים לעיר ערד הייתה הדרגתית: "חסידי גור הגיעו לערד בתחילת שנות ה-80, כשבייגה שוחט עוד היה ראש העיר. רוב המשפחות שהגיעו לא היו קבועות. הרבי מגור שלח את הזוגות הצעירים, אלה שלא היה להם כסף לרכוש דירה, לגור בפריפריה. חלק מהמשפחות נשארו, אבל אלה היו המיעוט".

אגב, בוועדת הדיור שפעלה באותם ימים על ידי החסידות ובמצוות הרבי מגור ישב בן היתר גם בחור צעיר, האברך יעקב ליצמן.

"שלטים פיקטיביים שנועדו להוריד מחיר"

א': "ב-2007 קרה משהו והמצב הדמוגרפי השתבש. עד אז היו 350 משפחות ופתאום חל גידול גדול. החרדים היו אלה שהביאו לביטול הוועדה הקרואה ובחירתה של טלי פלוסקוב לראשת עיריית ערד כי הם הבינו שהכוח בידיהם. מאז, הכל השתנה וכמות החרדים בעיר גדלה בצורה לא הגיונית. מ-350 משפחות יש פה עכשיו 1,200. העיר משנה את הצביון שלה".

שלומי טבצ'ניק, בן ערד ומראשי הפעילים בקונפליקט מול החרדים, מספר שכרגע יש "הודנא", אך המצב אינו פשוט: "יש להם מצוקת דיור, אז הם החליטו לבוא לפה. בהתחלה הם היו בשכונת חלמיש. לפני כמה שנים הם נכנסו לקואליציה עם טלי פלוסקוב, נפתח להם התיאבון ועכשיו הם בכל שכונות העיר. המטרה היא ברורה: להשתלט על כל העיר.

"זה מתחיל בזה שהם השתלטו על מוסדות ציבור, כולל בית הכנסת האשכנזי, גירשו את המתפללים החוצה וניכסו אותו לעצמם. זה ממשיך עם זה שהיו הפרעות לשכנים, וגם היו שלטים פיקטיביים של בתים למכירה שנועדו להוריד את המחירים".

- מה זה אומר?

"שמו שלטים על דירה שבה הם גרו, עם מספרי טלפונים לא מחוברים, וככה גרמו להיצע גדול כביכול ולהורדת מחירים, כדי שהם יוכלו לקנות. בראש השנה נפגשנו עם רבנים שלהם ואז כל השלטים ירדו".

מנהל משרד התיווך "גור בארץ", הרב ועורך הדין נתן רוזנבלט, הוא אמנם חסיד ברסלב, אך לדבריו, מצבם של החרדים, בני כל הזרמים, כרגע דומה מאוד: "לא צריך להצטדק, זו השתלטות. חרדים הם בני אדם, כמו כולם, הם מעדיפים לגור במרכז, אבל כשאין להם אפשרות אז הם עוברים לפריפריה.

"המדינה עושה את כל מה שהיא יכולה כדי שהחרדים לא יוכלו לגור במרכז, או באזורים חרדיים. קח למשל את הסיפור של חריש. הייתה שם עיר שתוכננה על ידי שר שיכון חילוני. היא הייתה אמורה להיות עיר חרדית, ואז באו רשויות התכנון ועשו את כל המאמצים, וגם הצליחו, להוציא את הציבור החרדי מהעיר (בעקבות פסילת ההצעות החרדיות במכרז, בשל תיאום מחירים). 7,000 משפחות היו צריכות לחפש מקומות אחרים. בין היתר, במקומות שגרים בהם חילונים. כך הגיעו משפחות לערד, לחצור, לעפולה ואפילו לקרית גת".

- אחת הטענות שעולות היא שחסידי גור מייצרים רגולציה במחירי הדירות. זה נכון?

"זה הרבה יותר מאשר נכון, אבל זה לא רק חסידי גור בערד. ויז'ניץ עושים את זה והליטאים עושים את זה. החרדים מגיעים לשכונות פשע, מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר שיש במדינת ישראל. בחיפה הם לקחו את הרחובות בהדר ששם לא היית יכול להיכנס לפני חמש שנים. נרקומנים שכבו ברחובות, והם הפכו אותה לשכונה נורמלית. מה קורה עם שכונות כאלה? המחירים קופצים לשמים, ולכן חייבים למנוע את זה. איך עושים את זה? מקימים ועדה שמפקחת על המכירה והקנייה, השכירות וההשכרה, ומגיעים לשמירה של המחירים במצב סטטי, שלא יעלו הרבה מדי".

התפיסה הגוראית: ליהנות מתשתית קיימת

ד"ר לי כהנר, שמכהנת כראש החוג ללימודים רב תחומיים במכללת אורנים וחוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, עוסקת כבר לא מעט שנים בחקר דפוסי החיים בחברה החרדית. לדבריה, מטרת מהלך היציאה מירושלים ובני ברק אל הנגב והגליל, שהוביל האדמו"ר מגור כבר בשנות ה-70 (שמחה בונים אלתר, ה"לב שמחה"), הייתה קודם כל כלכלית. המחשבה הייתה להביא לצמצום הוצאות המשפחה על ידי התקנת תקנות מפורטות בנוגע להוצאות הזוג הצעיר החרדי. חסידות גור שלחה את חסידיה לפריפריה בשל מחיר הדירות הזול, אך גם בשל "התפיסה הגוראית": ללכת אך ורק למקום מפותח, ליהנות מתשתיות קיימות (קופת חולים, ביטוח לאומי) ולידן להקים תשתיות תורניות עבור הקהילה ומוסדות חינוך.

כהנר מדגישה שבשונה מקהילות דתיות או חרדיות אחרות, אין בכוונתם של חסידי גור להשתלב. המוטיבציה שלהם היא לבנות שכונות סגורות (הומוגניות) בערים מעורבות-כלליות, במטרה ליהנות מהתשתיות המוניציפליות הקיימות באותן ערים.
הכוונה אינה "לכבוש" - אך הדמוגרפיה "מדברת" ויש צורך בדירות ובשטחי ציבור (ובחלוקות קהילתיות ומגדריות). כמו כן, הצורך להתבדל בחסידות זו הוא משמעותי. על פניו, המאבק על המרחב בערים היותר קטנות, יותר מורגש.

כהנר מציינת שתליית השלטים שנועדו להוריד את המחירים, כמו גם מנגנון הרגולציה של המחירים, הם חלק ממאפיינים של קהילה שצריכה לשרוד: "זו קבוצה שיש לה יכולות כלכליות מסוימות ומאפיינים תרבותיים והיא מתארגנת בתוך מרחב שבו היא קבוצת מיעוט. באופן בסיסי, לאורך שנים לחברה החרדית יש כלכלה פנימית מאד מפותחת. כך למשל יש מרחב שלם של חנויות פרטיות וגמ"חים. העניין הכלכלי התפתח מצורך".

עשרות מליונים ביישוב ארסוף

חסדי גור נוהרים לערים זולות, אבל זה לא סוד שבבעלות הרבי מגור וקבוצה מחסידיו קרקעות באחד היישובים היקרים בארץ: למעלה ממחצית מהמגרשים בארסוף, הממוקמת בין הרצליה פיתוח לקיבוץ שפיים, היו בבעלותם. המגרשים נקנו לפני שנים רבות, כשייעוד הקרקע היה עדיין חקלאי (הקרקע הופשרה לבנייה רק בשנת 1990).

מתווך המתמחה באזור מספר שמדובר בקרקע בשווי עשרות מיליוני דולרים. לדבריו, חסידי גור, בעלי המגרשים, אינם ממהרים למכור אותם והמגרשים שנמכרו עד כה הם בבעלות אנשי החצר. עם האדמו"ר עצמו אין משיחין כמובן בנושא רכושו הפרטי, אולם בשנת 2012 העריך "פורבס" את הונו של הרבי ב-350 מיליון שקל. האדמו"ר עצמו אגב גר בדירה צנועה ברח' ירמיהו בירושלים.