מדד הדמוקרטיה: 72% מהציבור מביע אי-אמון בתקשורת

זאת לעומת 80% אי-אמון ברבנות ורק 19% בצבא - כך עולה מסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה ■ התקשורת עדיין בתחתית סולם האמון הציבורי

רשת קשת וערוץ 10
רשת קשת וערוץ 10

בסיומה של השנה הסופר-תקשורתית הזאת, רשות השידור הייתה לתאגיד (11) בהרצה, ערוץ 2 פוצל לרשת (13) וקשת (12), ערוץ 10 שינה מקום (14), בוואלה! עברו משבר עם בעל הבית בבזק, עיתונים נרכשו ("גלובס"), ואתרי חדשות ורשתות זינקו.

גם עיתונאים הובילו אג'נדות, שתמציתן: "רק ביבי!" מול "רק לא ביבי!", דיווחו ובעיקר פרשנו, בכאב ומבוכה מתנצלות מצד אחד ושמחה לאיד והתלהבות מגחכת מצד שני, סדרה ארוכה של חקירות אח"מים, פוליטיים ומקורביהם - והיום מגיע מדד הדמוקרטיה, שערך מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, ועושה סדר ברור בהתלהבות ובהתלהמות.

זמן פרופורציות והפקת לקחים: 72% מכלל הציבור הישראלי הביעו השנה אי-אמון בתקשורת (70% בקרב היהודים ו-82% בקרב הערבים), כלומר רק 28% מאמינים בה. זאת לעומת שנת 2013, אז עמד אמון הציבור בתקשורת על 46% - כלומר "רק" 54% הביעו אי-אמון.

התקשורת נמצאת בשפל מתמשך, ומתחתיה בתחום אי-האמון נמצאים רק כמה גופים עתירי ביקורת: 74% הביעו אי-אמון בכנסת, 80% - ברבנות, ו-85% - במפלגות.

התקשורת נמצאת רחוק-רחוק מאחורי צה"ל, ש-81% מהציבור נותן בו אמון, וזה קורה בשנה הקשה של פרשת אלאור אזריה, שבה נפרצו כל הגבולות והמגבלות מכל הצדדים כולם, והצבא נחשף בבית המשפט וגם בצילומים; וגם מאחורי בית המשפט העליון, שגם השנה הפך מושא דיבור במערבולת ההרסנית של הימין-שמאל, ואמון הציבור בו עומד על 57% בלבד. 

מגמת התקשורת
 מגמת התקשורת

נחמת עניים

עם זאת, "מגמת ההתרסקות של האמון הציבורי בתקשורת נבלמה", לפי המדד, שכן 28% מהישראלי הביעו אמון - ביחס ל-26% בלבד בשנה שעברה, אבל "התקשורת נמצאת עדיין בתחתית סולם האמון הציבורי".

עוד ממצא מביך: 56% מכלל הציבור הישראלי סבורים כי כלי התקשורת מתארים את המצב במדינה כהרבה יותר גרוע ממה שהוא באמת.

לעניין חופש העיתונות מציין הדוח כי זו השנה השנייה שבה המדד בנושא של ארגון Freedom House מגדיר את התקשורת בישראל כ"חופשית למחצה", וציונה הוא הנמוך ביותר מאז תחילת פרסום המדד ב-1994.

הסיבות שמפרט הארגון להידרדרות ישראל בדירוג, על-פי דיווח המכון לדמוקרטיה, הן: "מתקפות ראש הממשלה על עיתונאים, ריבוי תביעות הדיבה והצנזורה המופעלת על בלוגרים ומשתמשים ברשתות החבריות".

נמצא כי המקור המרכזי לעדכונים בחדשות הוא עדיין התקשורת המסורתית: טלוויזיה - 53%, עיתונות מודפסת - 28%, אחרי כן הרדיו עם 26%. בהתאם, 69% מהישראלים - רוב ברור - ציינו כי אינם עוקבים באופן שוטף באינטרנט אחר אתרים של פוליטיקאים או מפלגות. כלומר התקשורת היא עדיין מקור המידע המרכזי שלהם.

עוד מתברר כי הקרע המחריף בין ימין לשמאל מתבטא במלוא חריפותו ביחס לתקשורת. 74% מהישראלים הביעו התנגדות לחוק שיאפשר לסגור כלי תקשורת אם הוא מבקר את מדיניות הממשלה, אך בקרב הימין נמצאו לכך 38% תמיכה, במרכז - 12%, ובשמאל רק 4% תמיכה.

רוב הציבור (66.5%) אינו מסכים עם האמירה שלממשלה צריכה להיות השפעה על תוכני השידור הציבורי מאחר שהיא מממנת אותו - אך גם בעניין זה 47% ממצביעי הימין סבורים כי יש לאפשר השפעה כזו, לעומת 20% ממצביעי המרכז ו-6% מהשמאל.

הדוח אינו שואל למה, אבל סביר להניח כי השמאל יגיב לממצאים אלה באמירה: מזמן אמרנו לכם שאין בימין תודעה או הבנה דמוקרטית - בעוד הימין יאמר: הם נלחמים על שארית ההגמוניה השלטונית שנותרה להם, זו שהביאה אפליה, פריפריה בבעיה וילדי תימן אבודים.

למה זה קשור? כי אם התקשורת מתייחסת לעצמה ברצינות, אם אנשיה באמת רוצים להשביח את פני הארץ ואנשיה, כפי שהם חוזרים ואומרים - הרי הדרך היחידה לזה היא זכייה מחדש באמון הציבור.