כשהמדינה מחליטה,גם לקק"ל אין שום סיכוי

ברוב של 95 מול 12 אושר אתמול החוק למיסוי קק"ל בקריאה שנייה ושלישית. הכוח האדיר של קק"ל, המיליארדים שבקופה, הקשרים הפוליטיים עם כל המפלגות, המקורבים לשרים ולראשי השלטון המקומי וכל שפע טובות ההנאה שחולקו לח"כים והתקציבים שפוזרו לרשויות המקומיות - כל אלה היו שווים בסוף לא יותר מ-12 אצבעות של חברי כנסת שהונפו למען קק"ל ברגע המבחן.

שוב התברר כי כשהממשלה מגיעה מוכנה, לקרב חזיתי מול גורם אחר במשק, חזק ככל שיהיה - זה לא כוחות בכלל.

ההצבעה אתמול הזכירה את ההצבעה על חוק ששינסקי למיסוי רווחי הגז במארס 2011. גם אז שמענו סיפורי אלף לילה ולילה על עוצמתם של יצחק תשובה וטייקוני הגז, על גדודי הלוביסטים והסנאטורים שסרים לפקודתם ובהצבעה בקריאה שנייה ושלישית החוק עבר במליאת הכנסת ברוב של 78 מול 2.

כמה זה דרמטי? כששר האוצר הקודם יאיר לפיד ניסה להעביר את החוק במתכונתו המקורית הוא נכשל. חוק קק"ל היה זרז להקדמת הבחירות ופיטורי שר האוצר. ב-2015, כשמשה כחלון העלה את החוק מחדש, קק"ל היו מוכנים לשלם יותר משני מיליארד שקל כדי שהחוק שעבר אתמול לא יעבור.

המפסיד: דני עטר

מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, היה האיש שעמד בחזית המאבק מול הקרן הפעם וספג את האש מראשי קק"ל. הוא ראוי לקרדיט ולהכרת תודה. שום דבר לא היה קורה בלי תמיכת נתניהו שליווה את המאבק באמצעות ראש הסגל שלו יואב הורביץ, וגם ללא תמיכתו של שר האוצר משה כחלון שאחד מידידיו הקרובים ביותר, שמעון סוסן, הוא יו"ר עמית בקק"ל.

המפסיד הגדול הוא יו"ר קק"ל דני עטר. בהובלתו הגיעה הקרן למאבק חלשה מאי פעם. בסיבוב מול יאיר לפיד, תחת היו"ר הקודם אפי שטנצלר, הובילו את המאבק בשם קק"ל זאב אלקין, יריב לוין וסיעת ישראל ביתנו. הפעם הצליח עטר בקושי לגייס את בצלאל סמוטריץ', מיקי זוהר ואיתן ברושי. והייתה כמובן הטעות האסטרטגית שבאי-החתימה על הסכם הפשרה שהושג - טוב לכולנו שקרתה.

חוק מושלם? ממש לא

זה לא חוק מושלם. היה מקום להחיל את הקרן את חוק חובת המכרזים ואת ביקורת מבקר המדינה, היה מקום לחייב את קק"ל להשתתף בהוצאות הפיתוח של הקרקעות שלה ולא להעביר אליה באופן אוטומטי את מלוא הכנסותיה - אבל כל זה פוגם מגודל ההישג במעט.

לקק"ל יש כעת 10 ימים להודיע באיזה מסלול תבחר: ויתור על הפטור ממס או הסכמה להארכת הפטור עד 2021 תמורת 65% מהכנסותיה בשנים 2018-2019. ההערכה באוצר היא שקק"ל תעדיף לוותר על הפטור, מתוך הנחה שתצליח להקטין את חבות המס שלה ולשלם סכומים קטנים בהרבה מ-2 מיליארד השקלים שתידרש לפי ההערכות לשלם במסלול השני.

הבחירה במסלול ויתור הפטור ממס יוצרת קושי לאוצר לסגור את תקציב המדינה - ותחייב כנראה קיצוץ רוחבי נוסף של 1% בתקציב 2018. מצד שני אם עניין המיסוי היה כל כך שולי וזניח, הקרן לא הייתה מציעה ב-2015 לשלם 2 מיליארד שקל תמורת ויתור עליו.

רק בשנת 2017 קיבלה הקרן מרשות מקרקעי ישראל 2.8 מיליארד שקל, רווחים מניהול קרקעותיה, חצי מיליארד שקל יותר מכפי שהעריך מנכ"ל האוצר בשיחה עם כתבים לפני שבועיים. על הרווחים האלה הזה היא תידרש לשלם מעתה והלאה 23% מס חברות. בנוסף, הקרן תחויב בתשלום מע"מ על התקשרויות ובתשלום היטל השבחה מלא (50%) על קרקעותיה - במקום היטל של 12% כיום.

מה שחשוב יותר - רשות המסים תיכנס כעת לספרים של קק"ל ומעניין מה תגלה שם.

ההתנהלות החשבונאית של הקרן עד היום הייתה בעייתית, אומרים באוצר. הוצאות הייעור למשל נרשמו כהוצאה מוכרת למרות שהן אינן משמשות לייצור הכנסה. צריך רק לקוות שהשינויים לא יפגעו בפעילויות החשובות והראויות שקק"ל מבצעת לטובת היערות והסביבה, משק המים הטיולים והכרת הארץ.

מי הבא בתור?

ונקודה אחרונה: קק"ל לא לבד. היא חלק מקבוצת המוסדות הלאומיים שקדמו למדינה וממשיכים להתנהל כאילו המדינה עדיין לא קמה, בכל הקשור לחוקי המס. הסוכנות היהודית וקרן היסוד עדיין פטורות ממס וכך גם ההסתדרות הציונית העולמית והיחידות הכפופות לה כמו המחלקה להתיישבות. וישנה גם קרן קיסריה שממשיכה ליהנות מהפטור ממס שקיבלה תמורת הבטחה לתמוך במוסדות להשכלה גבוהה - עסקה מפא"יניקית שהמדינה מפסידה בגלל עשרות מיליונים בשנה. בקדנציה של כחלון, קק"ל היא הגוף השני שמאבד את הפטור ההיסטורי שלו ממס אחרי קצא"א והמסר ברור: המתחיל במצווה אומרים לו גמור.

הפוליטיקה שהכריעה את קק"ל לבחור בתשלום המופחת

באחד הרגעים המשעשעים אתמול במליאת הכנסת סיפר יו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה) כי בעודו מציג את חוק מיסוי קק"ל לקריאה שנייה ושלישית, הוא חושב שבכל רגע הוא יקבל טלפון שיקרא לו לרדת מדוכן הנואמים כי תצוץ עוד איזה עסקה בין קק"ל לאוצר המדינה, שתעצור את החקיקה. "בטח תיכף יתקשרו אלי ויגידו לי, גפני אל תעביר את זה. שאלתם אותי במליאה אם אני לא חש מבוכה מן ההתנהלות סביב החוק הזה - והתשובה היא כן, למרות שיש ימים שאני נאלץ לנאום על דברים מביכים עוד יותר".

גפני התכוון בדבריו לחודשים ארוכים של ויכוחים וכיפופי ידיים בין מנכ"ל משרד האוצר שי באבד לבין יו"ר קק"ל דני עטר, ודירקטוריון קק"ל.

במשך כל החודשים שקדמו לחקיקה, חשבו הצדדים שהצעת חוק המיסוי או חקיקה אחרת, שתכפיף את קק*ל לחוק מבקר המדינה או חובת מכרזים ועד חקיקה שתלאים את קק*ל לגמרי - נזרקו לחלל האויר כאמצעי הפעלת לחץ על קק"ל. גם גפני האמין שמרבית המהלכים היו איומי סרק - ללחוץ את קק"ל ולהוציא ממנה סכומים נוספים, בהסכמה.

לפיכך, בחקיקת קק"ל נוצרו בכנסת שיתופי פעולה מוזרים וחריגים. בסופו של דבר הייתה זו הצעתו של ח"כ מיקי רוזנטל מהמחנה הציוני, שהשיג השבוע את הפשרה בין הצדדים - קק"ל תעביר 65% מהכנסותיה ב-2018 ותהיה פטורה ממס עד 2020. החוק מאפשר לקק"ל למעשה בחירה במסלול נוסף עליו היא צריכה להודיע בתוך שבוע - "מסלול המיסוי" שיכניס לאוצר המדינה 250 מליון שקל בכל שנה. אבל לאור הפער בתשלומים אין סיכוי שתבחר במסלול זה.

הסיבה המרכזית לשיתוף הפעולה בין סמוטריץ* (הבית היהודי) לברושי (המחנה הציוני) היתה כדי להבטיח שאדמות קק"ל לא יוקצו למי שאינם יהודים. לשיטתם, יש לשמור את קק"ל מחוץ להסדרים של חוקי מדינת ישראל כדי שהגוף לא ידרש לפעול על פי ערך השוויון. המטרה הזו קידשה את כל האמצעים, אפילו ויתור על הכנסות ממיסוי.

אתמול, באופן מפתיע נעלם סמוטריץ* מן המסכים בנושא קק"ל. חבר הכנסת שהיה כה קולני ובוטה ביחס למהלכי המדינה נגד קק*ל - נדם. חוק קק"ל עבר אתמול ברוב של 96 ח"כים, סמוטריץ* אפילו לא עלה לנאום בעוז נגד החוק. ל"גלובס" אמר סמוטריץ* כי "בסוף מבחינתנו כל עוד החוק כולל רק מיסוי, אז למרות שאנחנו לא אוהבים אותו הוא לא היה קו אדום מבחינתנו. הוצאנו ממנו את כל הרכיבים הבעייתיים והשארנו רק את המיסוי ולכן תמכנו בו.

 הכספים של קקל