החפיפות בין תיקי האשראי עלול להפוך לזעזוע משמעותי

בנק ישראל העמיק את בדיקת חשיפות הבנקים ללווים השונים, ומהבדיקה שביצע עולה כי קיימת חפיפה לא מבוטלת בין הבנקים באשר ללקוחות שהם מממנים. "יש חפיפה מסוימת בין תיקי האשראי של הבנקים. תופעה זו יוצרת ערוץ קישוריות שדרכו זעזוע ייחודי לבנק מסוים או ללווה גדול יחסית מתעצם ומתפשט ועלול להפוך למערכתי", כך כותב בנק ישראל במסגרת דוח היציבות הפיננסית שחלק מתוכו פורסם היום.

בנק ישראל אסף מהבנקים נתונים לגבי לווים משמעותיים. הכוונה היא בעיקר להלוואות בהיקף של מעל 20 מיליון שקל (בבנקים קטנים נבדקו גם הלוואות בהיקף נמוך יותר של כמה מיליוני שקלים). בסך הכל נבדקו הלוואות המהוות מעל ל-40% מתיק האשראי של הבנקים. הבנק בדק קרוב ל-305 אלף הלוואות שניתנו ל-19.2 אלף לווים, כאשר 536 מתוכן הם חברות ציבוריות. בדיקת ההלוואות נעשתה מדי רבעון לאורך עשור, כאשר בכל רבעון נבדקו בממוצע 7,000 הלוואות.

במסגרת ניתוח שעשו בבנק המרכזי שכלל התייחסות לנתונים במהלך עשור (השנים 2005-2015) עולה כי ישנה חפיפה לא מבוטלת של הבנקים בחשיפה לאותה לווה. יחד עם זאת, החפיפה ירדה במהלך השנים. מהנתונים עולה כי הקורלציה בין תיקי האשראי עומדת נכון לסוף 2015 על 19%, לעומת 25% בשנת 2005.

הרחבת מסד הנתונים של בנק ישראל אמורה לסייע לו לבצע מבחני לחץ בצורה איכותית ועמוקה יותר, ולזהות מוקדם יותר פוטנציאל לבעיה מערכתית. כך למשל, אם בנק מסוים ייקלע לבעיות, שייאלצו אותו למכור תיקי הלוואות שלו במחיר נמוך, הדבר עלול להשפיע גם על בנק אחר שלכאורה נמצא במצב טוב יותר, אבל גם לו יש חשיפה לאותו לווה. תמחור ההלוואה של הבנק האיתן יותר יושפע, שכן מדובר בסוג של נכס משותף ששני הבנקים מחזיקים.

"קשרי הגומלין בין הבנקים הם ערוצים פוטנציאליים להעברת סיכונים, להעצמתם ולהפיכתם למערכתיים, ובבנק ישראל עוקבים אחר התפתחותם של קשרים אלה", כותבים בבנק ישראל. כאמור, מהממצאים עולה כי מידת החפיפה בין תיקי האשראי של הבנקים נמצאת במגמת ירידה. הסיבה לכך היא שכל הבנקים הקטינו דרמטית את החשיפה שלהם ללווים הגדולים (והגדילו חשיפה למשקי בית), כך שבאופן טבעי כתוצאה מכך גם החפיפה קטנה.

יחד עם זאת, בבנק ישראל מציינים כי עדיין קיימת חפיפה לא מבוטלת בין תיקי האשראי. בבנק ישראל מסבירים זאת בכך שישנן מגבלות לגבי החשיפה המקסימלית האפשרית של הבנק ללווה בודד, כך שחברות ולווים גדולים לא יכולים להרשות לעצמם להסתמך על בנק אחד בלבד. כמו כן ישנן מגבלות על החשיפה המקסימלית האפשרית של הבנק לענף מסוים (הדבר רלוונטי בעיקר לגבי ענף הנדל"ן), מה שמאלץ גם כן את החברות לגוון את מקורות המימון שלהם. יש גם לזכור שהמשק הישראלי הוא קטן, ומספר השחקנים בשוק האשראי נמוך יחסית, ולכן טבעי שתהיה חפיפה בתיקי האשראי בין הבנקים.

 הירידה במתאם בתיק האשראי