שומרי הסף של שומרי הסף: הלוחמים החדשים עם הגלימה

החיכוך המתמיד בין התקשורת לנבחרי ציבור ובעיקר רה"מ, ותחושת חוסר האונים הכללית בציבור מהשחיתות שפשתה בישראל, הביאו להתעצמותו של סקטור חדש-ישן של לוחמים שנשקם הוא ספרי משפט וגלימה ■ אנשי השנה של "גלובס"

זה לא סוד שלראש הממשלה, בנימין נתניהו, יש "בעיה" עם רוב התקשורת בארץ. נתניהו הגדיר את התקשורת כ"תעשיית הדכדוך", כינה אותה "חמוצים" ואמר על העיתונאים, בין השאר, כי "איפה שהם רואים כלכלה הרוסה, אני רואה כלכלה פורחת. איפה שהם רואים פקקים - אני רואה מחלפים".

היחס המיוחד של נתניהו לתקשורת הוא זה שכנראה גרם לו להחזיק בידיו את משרד התקשורת מתחילת כהונת הממשלה הנוכחית, בנובמבר 2014. אבל אז הגיעו שני אירועים שאילצו אותו לוותר על התיק הנכסף. הראשון היה שהמשטרה פתחה בחקירת תיק 2000 שבמרכזו החשד כי ערב הבחירות, נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות, ארנון (נוני) מוזס, נפגשו כמה פעמים ורקמו 'דיל' מושחת שבמסגרתו נתניהו יפעל לצמצום השפעתו של "ישראל היום", ואילו מוזס ידאג לסיקור אוהד לנתניהו ב"ידיעות".

האירוע השני, המשמעותי אפילו יותר לגורלו של נתניהו כשר התקשורת, היה עתירה שהגישה ב-18 בינואר התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ בטענה כי נתניהו לא יכול להמשיך לשמש כשר התקשורת לאור ניגודי העניינים הרבים שלו.

הטענות לא נסובו רק על יחסי נתניהו-מוזס, אלא גם על יחסי החברות בין נתניהו לבין שאול אלוביץ', בעל השליטה בחברת בזק ובאתר החדשות וואלה. התנועה הלינה בעתירתה על "הפגיעה הקשה באמון הציבור, הפגיעה הקשה במשרד התקשורת וחוסר הסבירות הקיצוני שבהמשך כהונתו של נתניהו". מאוחר יותר הצטרפה לעתירה גם מפלגת המחנה הציוני.

ב-20 בפברואר השיגה העתירה לבג"ץ את מטרתה - המדינה עדכנה את ביהמ"ש כי נתניהו החליט להתפטר מתפקיד שר התקשורת, וכי צחי הנגבי ימונה לממלא מקום שר התקשורת. מאוחר יותר מונה איוב קרא לשר התקשורת הקבוע והוא מכהן בתפקיד עד היום.

עו"ד אליעד שרגא / צילום: אוריה תדמור
 עו"ד אליעד שרגא / צילום: אוריה תדמור

העתירה הזאת של התנועה לאיכות השלטון שיסד ומוביל עו"ד אליעד שרגא כבר כמעט שלושה עשורים לא הייתה צריכה לבוא לעולם במדינה שבה יש משטר תקין ומנהל תקין. אבל בישראל של שנת 2017, אי אפשר כנראה לסמוך על הפוליטיקאים שיפעלו ביושרה ותוך מנהל תקין. גם "שומרי הסף" ה"קלאסיים" כמו הרגולטורים והיועצים המשפטיים של משרדי הממשלה לא תמיד ממלאים את תפקידם בצורה אופטימלית. אל הוואקום הזה נכנסו גופים שונים, עמותות ועורכי דין פרטיים שעושים שימוש בכלים משפטיים כדי לקדם ערכים של מנהל תקין ופועלים למען הציבור.

התנועה לאיכות השלטון הוותיקה כמובן לא לבד. עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", אומר שמקרב ארגוני מגזר שלישי צמחו בשנים האחרונות כמה וכמה גופים שמהווים שומרי סף אלטרנטיביים. "אפשר היה לראות במשך שנים ארגונים כמו תנועת אומ"ץ, התנועה למען איכות השלטון, האגודה לזכויות האזרח, שהתעסקו ומתעסקים גם היום בנושאי הליבה של תקינות שלטונית, מניעת שחיתות, ביחסים שבין השלטון לאזרח", אומר מן. לדבריו, "היום, נוסף מעגל נוסף של ארגונים שמתעסקים גם ביחסים שבין הפרטים לבין עצמם וגם מתמקדים בנושאים שמעסיקים יותר את החברה היום, כמו כלכלה, צרכנות, סוגיות שנוגעות לחופש מידע ולשקיפות ועוד".

עו"ד אלעד מן / צילום: שלומי יוסף
 עו"ד אלעד מן / צילום: שלומי יוסף

כמות הארגונים הללו גדולה ובטוח נשכח מישהו בדרך. בין היתר, ניתן להזכיר בנוסף ל"הצלחה", "התנועה לאיכות השלטון", "אומץ" ו"האגודה לזכויות האזרח", את תנועת "שקיפות בינלאומית ישראל", "המשמר החברתי", "אנו", "100 ימים של שקיפות", "התנועה לחופש המידע", "התנועה למשילות ודמוקרטיה", "התנועה לטוהר המידות" ו"הסדנא לידע ציבורי".

עו"ד יובל יועז, היועץ המשפטי של "התנועה לטוהר המידות" ומייסד התנועה שהוקמה לפני שלושה חודשים בלבד, אומר ש"הרעיון שהציבור צריך לפקוח עין על נבחריו חלחל לתודעה הציבורית כבר מזמן. באותו אופן, תפקידו של הציבור לפקוח עין על הגופים שתפקידם להיות שומרי סף של אותם נבחרים כדי לוודא שגם הם ממלאים את תפקידם". לדברי יועז, שבעבר שימש כתב משפט ב"גלובס", "העמותות הציבוריות פועלות בשם הציבור כולו והן במידה רבה 'שומרות הסף של שומרי הסף'".

עו"ד יובל יועז / צילום: עינת לברון
 עו"ד יובל יועז / צילום: עינת לברון

מטבע הדברים ריבוי הגופים העושים שימוש בכלים משפטיים לקידום מנהל תקין ומשטר תקין הוא ככל הנראה פועל יוצא של הגידול בשחיתות ובהסתאבות. יועז, ששימש במשך כשנה כיועץ המשפטי של תנועת "אומץ", אומר ש"המצב היה שקמנו כל יום בבוקר והיו שישה-שבעה נושאים בוערים לטפל בהם, אבל יכולנו לטפל רק באחד".

יש הרבה היגיון בלעשות שימוש בכלים משפטיים כדי לקדם מטרות חברתיות ולשמור על הממשל מפני שחיתות והסתאבות. במידה רבה, זו גם דרך שהוכחה כיעילה הרבה יותר ממחאה או יציאה לרחובות. בעיצומה של המחאה החברתית ב-2011 פרסם אלעד מן מאמר ב"דה מרקר" תחת הכותרת "קפלו את האוהלים, לכו לבתי המשפט".

במבט של יותר משש שנים לאחור, מן מאמין שהוא לא טעה. "אני חושב שאחד מהדברים הכי יעילים בהתמודדות מול שלטון ומול אי-תקינויות שלטוניות זה להשתמש בכלים שלטוניים והכלים המשפטיים הם כאלו", הוא אומר. "כשהשלטון צריך להתמודד באופן מובנה עם פרוצדורה וכללים וזכויות שמעוגנות בחוק הרבה פעמים זה גורם לו 'להתיישר' למסלול מסוים שהוא יותר יעיל מבחינת מי שמנסה להגן על זכות מסוימת או לנתב לתוצאה מסוימת. השימוש בכלים משפטיים מביא את השלטון למשחק במגרש שלו ומוכיח לו שהמשחק הוא לא חד-צדדי. שלא רק על האזרח יש חובות ונהלים אלא גם השלטון נמצא במסגרת של חובות ונהלים. למשל, שהוא חייב להתנהג באופן שוויוני כלפי אנשים שונים. השימוש בכלים המשפטיים גורם לא אחת לשלטון להתבלבל".

גם מערכת המשפט היא חלק מ"השלטון".

"נכון. מערכת המשפט היא חלק ממארג האיזונים והבלמים. ולכן התוצאות תלויות באיכות מערכת המשפט, אבל רוב התוצאות המשפטיות הן די ניתנות לצפייה. המשפט הוא כלי יעיל שכן כללי המשחק סביבו ברורים".

למן יש קבלות. לתנועת "הצלחה" היו בשנת 2017 לא מעט עתירות משפטיות חשובות שבהן השיגה את מבוקשה. כך, למשל, לאחרונה קיבל ביהמ"ש העליון עתירה של התנועה וחייב את ראש עיריית קריית-גת למסור את יומן הפגישות שלו לעיון הציבור אחרי מאבק של שנתיים וחצי. "זאת היא הפעם הראשונה שביהמ"ש העליון קובע באופן מפורש שיש חובה גילוי של יומנים של נבחרי ציבור ופקידי ציבור", אומר מן בסיפוק. "גם העתירה שלנו לחשיפת הסיכום תקציבי בין משרד האוצר למשרד הביטחון שבזכותו משרד האוצר חשף עוד חלקים בהסכם היא הישג גדול, וכמובן פסק הדין של העליון בעניין מיסוי דירה שלישית שהיינו שותפים לו ביחד עם חברי סיעות האופוזיציה". מן מדבר כאן על פסק דין של העליון מה-6 באוגוסט שבו הוחלט כי חוק מיסוי דירה שלישית שקודם על ידי שר האוצר, משה כחלון, יבוטל בשל פגם שנפל בהליך חקיקתו.

יש מן הסתם גם מניע כלכלי בעבודה שלכם.

"אחד הדברים המעניינים במודל שלפיו פועלת 'הצלחה' הוא שהפעולות שלה במישור המשפטי, בין השאר בתחום התובענות הייצוגיות, אמורות לאפשר לה איתנות כלכלית בעתיד, שתהפוך את הפעילות שלנו עצמאית ולא תלויה בתורם כזה או אחר. אנחנו מקבלים כסף בעיקר מהקרן למימון תובענות ייצוגיות או מרשות ניירות ערך כאשר מדובר בתביעות בתחום ניירות ערך. קיבלנו עד היום רק תרומה אחת פרטית בסך 1,200 שקל. מאוד לא בריא לקבל מחברות פרטיות או בעלי שליטה תרומות. המטרה שלנו היא להימנע מניגודי עניינים שאינם בריאים לגוף שרוצה להיות משוחרר מלחצים".

יש תחרות בין הארגונים?

"הקהילה הזאת היא לא יותר מדי גדולה ואנשים מכירים אחד את השני. בסופו של דבר יש הבנה והכרה לגבי התחומים שכל אחד בוחר להתמקד בהם ויש סוג של השלמה בין הגופים. לפעמים נולדים גם שיתופי פעולה בין כמה ארגונים שחושבים שאותה מטרה ראויה לקידום משותף. למשל, בתחום חופש המידע יש לנו שת"פ עם התנועה למען חופש המידע, התנועה למען איכות השלטון וגופים נוספים".

למרות שהפעילות שלהם דומה במהותה לזו של התנועה לאיכות השלטון ולתנועות אחרות, החליטו יועז ועו"ד דורון ברקת להקים לפני שלושה חודשים בלבד תנועה נוספת שתאבק בכלים משפטיים בשחיתות השלטונית והם קראו לה, כאמור, "התנועה לטוהר המידות". "אנחנו רואים את עצמנו ככוח משימה משפטי למען טוהר המידות והמנהל התקין", מספר יועז.

אתה לא חושב שיש כבר מספיק גופים ציבוריים שפועלים למען אותן מטרות?

"זה מבורך שיש הרבה גופים ציבוריים משום שפעילות תוססת של החברה האזרחית בנוגע לשלטון החוק זה סממן של דמוקרטיה חיה. עם זאת, לכל עמותה יש את המאפיינים שלה. האגודה לזכויות האזרח עושה המון בתחום של זכויות האדם ואנחנו לא נגיע לכל אותם אזורי פעילות. מאידך גיסא, האגודה לזכויות האזרחי לא תטפל בנושאי ליבה של איכות שלטון".

הפעילות שלכם לא משיקה לזו של התנועה לאיכות השלטון?

"לתנועה לאיכות השלטון יש המון מניות בתהליכים חשובים ויש לי רק מלים טובות עליהם. ועם זאת, אני חושב שיש ערך בכך שיותר מעמותה אחת תטפל בנושאים מהסוג הזה. אני חושב שבסופו של דבר גם ילך ויתבדל הבידול בינינו לבינם. בלי להישמע ציניקן, 'יש מספיק שחיתות לכולם'".

יועז נתלה באילנות גבוהים ומצטט את נשיאת ביהמ"ש העליון בדימוס, מרים נאור, שבטקס שערכה לאחרונה לשכת עוה"ד אמרה "המשפט אינו מוגבל לדינים להלכות משפטיות ולתיאוריה, הוא נוגע בחיי המעשה. חובת עורכי הדין להגן על טוהר המידות, לבצר את שלטון החוק ולהגן על זכויות האדם". "זאת אומרת", אומר יועז, "לכל אדם הנושא בצקלונו את הכלי המשפטי יש חובה ציבורית וערכית לפעול לטובת הכלל. ציונות של ימינו בעיניי היא לפעול למען תקינות הפעולה של רשויות השלטון שלנו נוכח מה שאנחנו רואים ביום-יום".

מהם מקורות המימון שלכם?

"קודם כל חשוב לי לומר שבעיניי פעילות במגזר השלישי בעידן של היום צריכה להיות פעילות מקצוענית. יש המון התבססות על התנדבות, אבל ליבת הפעילות חייבת להיות מקצועית ומקצועיות עולה כסף. אחרת זה תחביב לשעות הפנאי. נכון להיום, אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו עובדים על זה".

ייצגת באופן פרטי גם את אלדד יניב וגם חלק מהמפגינים שמשתתפים בהפגנות באזור בית היועמ"ש בפתח תקוה. יש לתנועה למען טוהר המידות זיהוי פוליטי שמאלני?

"אני חובש שני כובעים. אני עו"ד פרטי ומלבד זאת אני גם ממייסדי התנועה החדשה למען טוהר המידות ויש הפרדה מוחלטת בין הדברים. חשוב לומר שהמאבק בשחיתות הוא א-פוליטי בהגדרה. אנחנו מנסים להנחיל את הרעיון הזה בכל דרך. אני חושב שכל האנשים במדינה צריכים להצטרף למאבק בשחיתות ללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות. גם ביהמ"ש העליון אמר זאת בנוגע להפגנות בפתח תקוה שההפגנות הן לא פוליטיות שכן הן הפגנות שקוראות למאבק בשחיתות שלטונית לא יכולות להיות פוליטיות".

גוף חדש באופן יחסי נוסף בנוף הגופים המתיימרים להיאבק בכלים משפטיים בחוליי המשטר והשלטון הוא "התנועה למשילות ודמוקרטיה". עם זאת, התנועה למשילות היא חריגה בנוף הזה משום שבשונה מרוב הגופים, התנועה מתמקדת דווקא בפעילות של מערכת בתי המשפט. או כפי שמוסבר באתר שלה: "בשנים האחרונות היטשטשו הגבולות בין המערכת המשפטית על שלוחותיה השונות לבין סמכות נבחרי הציבור. המערכת המשפטית החלה לעסוק בהכרעות ערכיות, מוסריות ופוליטיות דבר יום ביומו. כוחם של נושאי תפקידים במערכת המשפט גובר לעיתים על כוחן של הממשלה והכנסת ונבחרי הציבור מוצאים את עצמם מנועים מלקדם ולבצע את המדיניות שלשמה נבחרו". התנהלות זו, לדברי התנועה, "פוגעת בעיקרון הכרעת הרוב שבדמוקרטיה שכן רצון העם נחסם על ידי מערכת בלתי נבחרת אשר כופה את ערכיה ועמדותיה על הכלל. בנוסף פוגעת התנהלות זו בתפקידיה העיקריים של מערכת המשפט".

לא עם כל מה שהתנועה למשילות כותבת על מערכת המשפט אנחנו מסכימים, אבל אין ספק שהפעילות שלה ניכרת בשטח. כך, למשל, בזכות עתירה שהגישה התנועה, נחשף ב-15 בדצמבר יומנה של נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. חשיפת היומן גילתה כי חיות השתתפה בישיבות ההתייעצות שקיימו שופטי ביהמ"ש העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים בטרם התמנתה חיות לנשיאה, ועל אף שלא הייתה חברה בוועדה.

לדברי עו"ד שמחה רוטמן, היועץ המשפטי של התנועה למשילות, "לקחנו על עצמנו לעשות שימוש בכלים משפטיים בניסיון לשפר את מערכת המשפט. וזו משימה לא רק קשה אלא כמעט בלתי אפשרית שכן לדעתנו מערכת המשפט לא מכילה על עצמה את הסטנדרטים שהיא דורשת מרשויות אחרות. אבל, כאמור, זאת משימה לא קלה". לדוגמה, לאחרונה ביהמ"ש המחוזי בירושלים בשבתו כביהמ"ש לעניינים מנהליים, דחה עתירה של התנועה למשילות לחשוף פרוטוקולים והחלטות של "ועדת השתיים" - כינוי ל'ועדה' שבה חברות השופטות בדימוס, עדנה ארבל ואורית אפעל גבאי. שתי השופטות מראיינות מועמדים לקידום המכהנים כשופטים בבית משפט השלום לתקופה העולה על חמש שנים, בוחנת את פסקי הדין הנמסרים לה לפי בחירת המועמד, מראיינת גם אחרים ואוספת נתונים ולאחר מכן מעבירה את המלצתה לגבי קידום השופטים למחוזי לנשיאת בית המשפט העליון.

כשרוטמן מדבר על דחיית העתירה של התנועה שלו במקרה הזה הוא כועס: "יושבות שתי 'אזרחיות' שלא נבחרו במכרז ומקבלות החלטות איזה שופט יקודם למחוזי ומי לא יקודם. זאת דוגמה למה שאנחנו רואים כמוסר כפול של מערכת המשפט. אנחנו מרגישים הרבה פעמים שאנחנו מנהלים מאבק סיזיפי".

אתם נתפסים כגוף ימני.

"אנחנו גוף א-פוליטי ולא עוסקים בפוליטיקה. מייחסים לנו ימניות בין היתר כי אני מתנחל שגר בגוש עציון. אני חושב שלאט לאט אנשים מתחילים להבין שלמערכת המשפט יש יותר מדי כוח וזה לא קשור בעמדה פוליטית".

מי מממן אתכם?

"אנחנו חיים פחות או יותר על אוויר ואהבה. יש לנו קצת תורמים פרטיים מהארץ ומחו"ל ואנחנו עושים גם גיוס המונים במקרים ספציפיים. השאיפה שלנו היא לקבל תרומות נמוכות מהרבה תורמים ולא תרומות ממעט תורמים כדי להיות משוחררים מלחץ כזה או אחר".

עובדים לבד

עם כל הכבוד לעמותות ולגופים האחרים שפועלים למען מנהל תקין, ויש כבוד, ישנם תחומים שבהם בולטים דווקא עורכי דין פרטיים כמי שמקדמים את האינטרס הציבורי. בתחום של שוק ההון ושל שמירה על ממשל תאגידי אחד הכלים המרכזיים לעשות את זה הוא באמצעות הגשת תביעות ייצוגיות או תביעות נגזרות נגד אותם תאגידים גדולים שעלולים להסתאב או לנצל את כוחם לרעה. גם כאן ניתן להזכיר שמות של עורכי דין רבים ולא נסתכן בהזכרה של כולם. ובכל זאת, שלושה מהבולטים בתחום הם יצחק אבירם, אופיר נאור ושותפו, רנן גרשט.

עו"ד אופיר נאור / צילום: יונתן בלום
 עו"ד אופיר נאור / צילום: יונתן בלום

"60% מהפעילות שלנו היא בתחום של הליכים ציבוריים", אומר נאור. "מדובר בתביעות ייצוגיות, תביעות נגזרות, וגם תביעות או חקירות במסגרת הליכי פירוק של חברות. אנחנו עושים את זה למשל באי.די.בי שבה הגשנו תביעה על 650 מיליון שקל בגין חלוקות דיבידנדים שנעשו סמוך לפני קריסת החברה, בסיפור של חברת 'סקיילקס' של אילן בן דב הגשנו תביעה על סכום של 250 מיליון שקל בין היתר בטענה למצגים מטעים צד בעלי השליטה. אנחנו מגישים תביעות ייצוגיות בתחום של שוק ההון ובתחום של הגבלים עסקיים. אני הגשתי למשל את הייצוגיות בעניין המונופול על הקוטג'. זאת הייתה הפעם הראשונה שהתקבלה תביעה כנגד מונופול (תנובה, שטראוס, וטרה) על ניצול לרעה של כוח מונופוליסטי בקביעת מחיר לא הוגן".

התביעה עדיין מתנהלת.

"התביעה מתנהלת עד היום אבל במסגרת ההחלטה שאישרה את ניהול התביעה כייצוגית אישר ביהמ"ש את העילה הזאת ומאז הגשנו כעשר תביעות דומות בין היתר נגד החברה המרכזית למשקאות בגין המחיר הלא הוגן של קוקה-קולה, כנגד בזק בגין הפעולות שהיא עשתה בשוק התקשורת כדי לסבך רפורמות של משרד התקשורת ועוד. אנחנו מראים איך אזרחים יכולים לנהל מאבק נגד התאגידים הגדולים ביותר בתחום של יוקר מחיה".

זה לא אמור להיות תפקיד הרגולטורים?

"הרבה מאוד שנים המדינה כמפקחת, כרגולטור, נכשלה בתחום המחירים והיא נכשלה גם בתום הריכוזיות. לא רק אני אומר את זה. אמרו את זה לפניי ועדת טרכטנברג לגבי יוקר המחיה, וועדת הריכוזיות בנושא הריכוזיות וגם דוחות של מבקר המדינה. כשזה המצב, אז צריך לעשות אכיפה פרטית וכשהיא עושה שינוי, אז אני רואה בכך ערך ציבורי מאוד גדול.

עורכי הדין המייצגים בתביעות הללו גם מרוויחים הרבה מאוד כסף.

"רוב התביעות הייצוגיות והנגזרות שאני הגשתי עדיין מתנהלות. אבל כן, המנגנון בחוק בנוגע לייצוגיות ונגזרות בהחלט נותן תמריץ כספי אם אתה מצליח להביא תוצאה. אבל חשוב לומר שאנחנו עושים את הדבר הזה כמעט עשור והחיבור לתחום הוא הרבה מעבר לאינטרס הכספי. אם היינו רוצים היינו יכולנו לייצג את התאגידים הגדולים ולעשות הרבה כסף. פנו אלינו טייקונים ובנקים, ובחרנו להישאר בצד של הציבור ולא לייצג גופים גדולים".

יש לך דוגמה נוספת לשינוי בממשל התאגידי שהצלחתם להביא בזכות השימוש בכלים המשפטיים?

"לפני בערך שמונה שנים התחלנו להגיש תביעות בנושא של חלוקות דיבידנדים. ואין להשוות בין אופן קבלת ההחלטות לגבי חלוקות דיבינדים בחברות ציבוריות בהשוואה להחלטות חלוקות דיבידנדים שמתקבלות היום. לפני עשר שנים בכלל לא היה דיון בדירקטוריון על החלוקה. היה מגיע בעל השליטה ואומר מה הוא רוצה וכל הדירקטורים פעלו כמריונטות והרימו את היד באוויר. מאז שהבינו שחלוקת דיבידנד זה נושא שאפשר להיתבע עליו, איכות קבלת ההחלטות על חלוקות דיבידנד השתפרה משמעותית. אין ספק שההליכים המשפטיים גרמו לשינוי של הנורמות". למרות זאת, הגשתם לאחרונה תביעה בנוגע לחלוקות הדיבידנד שנעשו בחברת טבע שיצאה מאז לתוכנית פיטורים נרחבת.

"נכון. המצב עדיין לא מושלם. בטבע ראינו מצב שבו גם אחרי ששתי עסקאות רכישה שעשתה החברה כשלו, וגם אחרי שהקופקסון 'חטף את המכה' של סוף תקופת הבלעדיות, הם עדיין חלקו ביד אחת דיבידנדים וביד השנייה פיטרו מאות ואלפי עובדים ולא סתם חילקו, אלא חילקו דיבידנדים במעל מיליארד דולר בשנת 2017. אין ספק שהמצב לא מושלם. יש לנו ולחברינו עוד הרבה עבודה לעשות".

השומרים של כלבי השמירה

לא רק ארגונים אזרחיים, עורכי דין פרטיים ועמותות עושים שימוש מוגבר בשנים האחרונות בכלים משפטיים. גם התקשורת, שממילא אמורה להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה", עושה יותר ויותר שימוש בעתירות משפטיות ככלי עבודה.

המבקרים טוענים שבכך הופכת התקשורת לכזו שלא רק מדווחת ומביעה דעה, אלא גם "נכנסת למגרש" והופכת לשחקן שמשפיע יותר על המציאות, אבל האמת היא שהתקשורת מנצלת את המשפט בעיקר לחשיפת מידע שנדרש לצורך עבודתה. במלים אחרות העתירות המשפטיות שמגישים עיתונאים הם לרוב פשוט כלי עבודה.

לדברי עו"ד אלעד מן, עיקר השימוש התקשורתי בערוצים המשפטיים הוא בעתירות להסרת איסורי פרסום ובעתירות לפי חופש המידע. "התקשורת הפכה בשנים האחרונות הרבה יותר אקטיביסטית מבחינה משפטית. תראה כדוגמה אצלכם ב'גלובס' את העתירה שהעיתון וסגן העורך לשעבר, אלי ציפורי, הגישו והביאה לחשיפת הטבות המס שקיבלו מהמדינה חברות ציבוריות גדולות כמו חברת טבע - זו דוגמה מצוינת לנחישות מערכתית שהביאה לתוצאה ציבורית טובה. במרחק הזמן, לאור הפיטורים הנרחבים שקורים היום בחברת טבע למשל, זה אפילו מוצדק עוד יותר".

רביב דרוקר / צילום: רמי זרנגר
 רביב דרוקר / צילום: רמי זרנגר

דוגמה טובה נוספת, היא עתירה לביהמ"ש העליון שהגישו ערוץ 10 והעיתונאי רביב דרוקר, בדרישה כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ימסור לפרסום מידע על שיחות שקיים עם מו"ל "ישראל היום", שלדון אדלסון ועם העורך הראשי לשעבר עמוס רגב. ב-7 באוגוסט קיבל העליון את טענותיו של דרוקר והורה לנתניהו למסור את מועדי השיחות שנערכו בינו לבין אדלסון. מסירת המידע אפשרה לבדוק את נכונות הטענות כי נתניהו התערב בתכני העיתון בסמוך לבחירות לכנסת. "אני אישית עותר לבתי משפט מ-1998", מספר דרוקר, "במקרה הזה הסיפור הוא מאוד פשוט - רציתי להביא עובדה שהיא חלק בפאזל שפשוט לא הייתה דרך אחרת להביא אותה. לא היה לי מדליף מסוג 'גרון עמוק' שהיה מוכן לרכז את המידע שהיה דרוש לי על השיחות של נתניהו ואדלסון".

כלומר, העתירה הזו היא מבחינתך חלק מהתהליך של העבודה העיתונאית שלך?

"בהחלט. זה חלק מהתהליך העיתונאי. אם כבר, אני מלקה את עצמי על זה שלא חשבתי להפנות את השאילתה לגבי מועדי השיחות מוקדם יותר ואז הייתי יכול להכניס את המידע הזה במסגרת התחקיר עצמו".