"יש באלי"ן את התבלין הסודי של הסטארט-אפ ניישן"

על-אף שרוב הילדים המונשמים הם גם משותקים, הם יכולים להפיק הרבה מאוד מטיפול במים. הבעיה היא שאסור להרטיב את המנשם שלהם. "הרופאים שלנו מצאו פתרון מעניין בעזרת צידנית, שמומחה הביומכניקה שלנו התאים אותה למנשם שהוכנס לתוכה. את הצידנית עם המנשם הנחנו על אבוב, והילד הושב על אבוב נוסף, לידו, וכך הוא נכנס למים. אולי זה נשמע פשוט, אך זו בריכת ההידרותרפיה היחידה בעולם, שבה מטפלים גם בילדים מונשמים".

כך מספרת דנה מאן, מנכ"לית אלינוביישן, חברת החדשנות החדשה של בית-החולים השיקומי אלי"ן, ובעבר מנהלת בקרן מימון ההמונים OurCrowd ובקרן הון סיכון JVP. "כשהגעתי לתפקיד גיליתי שהחדשנות היא חלק מחיי היומיום של הטיפול בילדים הללו", היא מספרת. "יש בתרבות הארגונית של בית החולים את 'התבלין הסודי' של הסטארט-אפ ניישן - מתאימים עזרים רפואיים לצרכים של כל ילד ולא מוכנים לשמוע ש'אי-אפשר'".

כשהבינו באלי"ן את פוטנציאל החדשנות שנובע מבית החולים, הוחלט להקים מיזם לשיתוף פעולה עם חברות סטארט-אפ כדי למסחר חלק מן ההמצאות שמפותחות, כך שגם ילדים שאינם מאושפזים בו, ואפילו מבוגרים, יוכלו ליהנות מהן. "המניע של החברה היה להוציא את השיקום מחוץ לבית החולים. רק אחר כך הגיעה המחשבה שפעילות כזו יכולה גם להוות מקור הכנסה לבית החולים".

הגישה הזו מתאימה לרקע של בית החולים, כפי שמתארת אותו מאן. "בית החולים אלי"ן הוקם ב-1932 על-ידי רופא יהודי אמריקאי בשם ד"ר הנרי קלר, שהגיע למזרח התיכון וראה את הילדים הפגועים, יהודים וערבים כאחד, ונאמר לו שאין מה לעשות - שזה משמיים או מן אללה, כי זו הייתה הגישה אז. בהתחלה פתח קלר את הקליניקה לבד. אף מוסד רשמי לא הכיר בו, עד שהגיעה מגיפת הפוליו". המגיפה, שפגעה באלפי ילדים בסוף שנות ה-40 ותחילת ה-50, הובילה לדרישה מוגברת לשיקום בבית החולים.

"החזון של קלר, שנשאר איתנו עד היום, הוא שאנחנו מטפלים בכל ילד באשר הוא", אומרת מאן. מה שאולי נשמע תחילה כקלישאה, מסתבר כקריטי לפעילות של אלינוביישן. "אם מוצר המדף לא עושה מה שצריך, יושבים במעבדה ומנתחים את הבעיה ומוצאים פתרון. כיוון שזה בית החולים השיקומי לילדים היחידי בארץ, נתקלים בכל הבעיות וגם בכל הרקעים התרבותיים".

שיתוף הפעולה הראשון בין אלי"ן לתעשייה היה כיסא גלגלים שפיתחו היזמים פבלו קפלן וחווה רוטשטיין, יוצאי חברת "כתר פלסטיק". היזמים פנו לאלי"ן בהצעה לבנות כיסא גלגלים במיוחד שמותאם למדינות מתפתחות. "לילדים רבים במדינות אלה אין כיסאות גלגלים בכלל", אומרת מאן, "הם לא יכולים להתנייד, הם נמצאים בבית כל היום, אלא אם מישהו נושא אותם החוצה. הם לא יוצאים לשחק, בטח שלא הולכים לבית הספר. 5 מיליון ילדים בעולם לא משתתפים בחברה כי הם לא יכולים ללכת. אובדן השכלה של 5 מיליון ילדים פירושו אובדן של 3 מיליארד דולר לתל"ג העולמי בכל שנה".

מדוע אין להם כיסאות גלגלים? הבעיה אינה רק המחיר. "כיסאות רבים נתרמים לאפריקה, אבל הם לא מתאימים לשטח. המתכת מתחממת בשמש והגלגלים מותאמים לנסיעה על אספלט ולא על דרכי עפר משובשות. אנחנו הכרנו את הבעיה מהאוכלוסייה הבדואית שמטופלת אצלנו. תמיד היינו צריכים לעטוף להם את הכיסא בבד כלשהו ולחזק את הגלגלים".

"לגייס תרומות זו עבודה קשה"

שיתוף הפעולה בין הבנת תנאי השטח של רופאי אלי"ן עם היכולת של היזמים בתחום הפלסטיק, הוביל להקמת מיזם "Wheelchairs of hope", שמכר עד היום 3,000 כיסאות ב-4 יבשות במחיר של כ-100 דולר לכיסא. בעקבות זאת הבין בית החולים שניתן למנף את הידע שנצבר בו למוצרים שישמשו ילדים רבים וגם מבוגרים. זאת, לצד המחשבה שלא תזיק הכנסה נוספת. כיום, 70% מהמימון של אלי"ן מגיע מתשלומי קופות החולים עבור חלק מן השירותים הניתנים בבית החולים ("טופס 17"), ו-30% מתרומות. אין לו תקצוב ממשלתי והוא אינו מבצע שר"פ (שירותי בריאות פרטיים - ג.ו).

"לגייס כל שנה שוב תרומות, זו עבודה קשה מאוד. המנכ"ל, ד"ר מורית בארי, והנהלת בית החולים הרגישו שהרבה יותר נכון למנף להכנסות את הליבה של בית החולים ולא משהו שאינו טבעי לו", אומרת מן.

צעדים ראשונים כבר החלו. חברת "מליסה ודאג", חברה לפיתוח צעצועים שלה גם מחלקה לצעצועים לבעלי מוגבלות, פיתחה בעזרת אלי"ן משחק דמוי "סיימון" (משחק שבו נדלקים אורות ברצף מסוים ועל הילדים לזכור אותו וללחוץ על כפתורים צבעוניים כדי לשחזרו - ג.ו) לשימוש בבריכת ההידרותרפיה. כך הופך הטיפול בבריכה למשחק. אין סיבה שלא למכור את הצעצוע הזה גם לילדים בריאים, אך הוא נוצר במחשבה מיוחדת על הילדים הפגועים.

מוצר אחר שפותח באלי"ן הוא מחוך רך ליציבה. היום, ילדים שאינם מסוגלים להחזיק את פלג גופם העליון יציב נעטפים בסד פלסטיק קשה שמחזיק אותם. "הצלחנו לייצר את אותו אפקט ייצוב, אבל בעזרת מוצר גמיש שעשוי מבד של חליפת צלילה שלתוכו תפורות רצועות ברזל דקות שתומכות ביציבה. המוצר הזה הרבה יותר נוח, ואנחנו תופרים אותו בתוך בית החולים", אומרת מן. "ילדים שקיבלו כזה מוצר כשהיו מאושפזים, חזרו להזמין אותו מאיתנו והוא נמכר ב-900 שקל ליחידה. עד היום, בית החולים לא התייחס אליו כאל 'מוצר', אך זהו מוצר לכל דבר - יש לו ביקוש ואפשר למכור אותו".

מוצר אחר פותח עבור נער שיושב בכיסא גלגלים ממונע. "אותו נער הסביר לנו שהוא לא מעוניין שהכיסא יהיה לידו כשהוא יושב עם חברים על הספה, אבל הוא גם לא רצה לבקש מהם להזיז את הכיסא הצידה או להחזיר אותו. לכן פיתחנו שלט רחוק שמחובר לטלפון הסלולרי שלו, באמצעותו הוא יכול להזיז את הכיסא הצידה ולהחזיר אותו. ראינו נער צעיר שרוצה עצמאות וזו הייתה הבקשה שלו. כשהמוצר נחשף בתקשורת הוצפנו בפניות של בעלי כיסאות ממונעים שרצו להזמין אותו".

מאן מספרת שבאלי"ן ישנו בית ספר וגם הוא דורש טכנולוגיות חינוך ייחודיות. "המורה עומדת מול חמישה ילדים שמתקשרים דרך מחשב. היא רואה רק את הגב של המסך ושומעת חמישה קולות זהים. איך יודעים מי מדבר? פיתחנו מערכת שנותנת לכל אחד מהם קול אחר, וכך נוצר שיח קבוצתי. זה לא קשה, אבל עובדה שעד כה לא פיתחו את זה".

השאלה היא תמיד מי ישלם על זה? נהוג לומר שמוצרים רפואיים שהם רק "Nice to have" ולא "Must Have" לא יקבלו סבסוד של חברות הביטוח ולכן לא יהיה להם שוק.

"ככל שתחושת העצמאות של אנשים גוברת, גם ההשתתפות שלהם גוברת לא רק בגלל יכולת אלא גם בגלל ביטחון עצמי. לכן כדאי לחברות הביטוח לתמוך. לא כל פיתוח שלנו יהיה סטארט-אפ שירשום אקזיט של מאות או אפילו עשרות מיליוני דולרים, וזה בסדר. למזלנו, אנחנו יכולים להגיע לאב-טיפוס מאוד בקלות ולבצע ניסויים בקלות כי אנחנו כבר בבית החולים. כך שגם אם המוצרים לא יגיעו לשווקים ענקיים או לאקזיטים מרהיבים - ההחזר על ההשקעה מספק", היא אומרת.

"שהבשורה תגיע לעוד קהלים"

כעת פונה אלי"ן ליזמים נוספים. אלה שיבחרו לשתף פעולה עם בית החולים יקבלו מקום לעבוד, צרכי משרד בסיסיים, גישה למעבדה הביומכאנית המיוחדת של אלי"ן שיש לה כבר מומחיות בנושאים הללו, ואולי הכי חשוב - גישה לרופאים, למטפלים ולמטופלים. "אתה לא צריך לכתת רגליים כדי לבדוק את המוצר שלך", אומרת מן. "ברוב החברות עובר זמן רב מתחילת פיתוח מוצר ועד שמכירים את הצרכנים".

אלינוביישן תצא לגיוס של 2 מיליון דולר למימון חמש שנות פעילות ראשונות, אבל אחר-כך הכוונה היא לעמוד על הרגליים ולא לחזור לתורמים והמשקיעים. "יכול להיות שבעוד כמה שנים נגייס גם קרן, אבל אנחנו לא בשלב הזה", אומרת מאן.

לסיכום היא מציינת כי "עולם הטכנולוגיה המייעסת (כך קוראים לטכנולוגיה המשפרת את חייהם של אנשים עם מוגבלויות - ג.ו) מאוד התעורר לאחרונה בארץ. ישראל היא כבר זמן רב סטארט-אפ ניישן והגיע הזמן שהבשורה תגיע לקהלים שעוד לא נהנו מזה. מגוון טכנולוגיות כבר הומצאו - בין אם יכולות זיהוי פנים, חיישנים או רובוטים. צריך רק ליישם אותן גם בתחום הסיוע לבעלי מוגבלויות".

חברת ההשקעות מדקס תציע את שירותיה לאלי"ן בהתנדבות

חברת מדקס, המפעילה את חממת מדקס ומחזיקה גם בחברות מיקרובוט הנסחרות בנאסד"ק, XACT Robotics ועוד, בחרה להעניק סיוע לאלינוביישנס ללא תשלום, כתרומה לקהילה. מדקס עוסקת בתחום המכשור הרפואי, ויש לה התמחות מיוחדת ברובוטיקה - יכולת נדרשת בפיתוח עזרים לתמיכה באנשים עם מגבלות גופניות.

לדברי הראל גדות, מייסד יו"ר קבוצת מדקס, "בחנו כמה אפשרויות לתרומה לקהילה, בעיקר רצינו למצוא משהו שקשור לילדים. כשנתקלנו בפעילות של אלי"ן הבנו שזה שידוך מעולה. יש אצלם יזמות, חדשנות, רופאים ואת קהל היעד, אבל אין להם את הדברים שיש במדקס - מהנדסים, אנשי עסקים, יועצים בתחום הפטנטים והרגולציה ומומחים לשיווק בינלאומי של מכשור רפואי.

"בעיני, שותפות כזו המאפשרת לתאגיד לתרום את הידע שלו כדי לאפשר לארגון חברתי ליצור הגנות עצמאיות, תוך שהוא מביא פתרונות לאנשים הזקוקים להם - זו תרומת האימפקט של העתיד. גישה כזו משנה את המשחק בתחום התרומה לקהילה".

דרך מדקס יוכלו יזמי אלי"ן לפגוש גם את המשקיעים בחממת מדקס, ביניהם בית החולים שיבא, בוסטון סיינטיפיק וקרן Intellectual Ventures, שבה משקיע, בין היתר, ביל גייטס. מן מסכימה ואומרת כי "בשבילנו מדקס הם שחקן חיזוק מאוד משמעותי".

שותפים נוספים להקמת מיזם אלינוביישנס הם הקרנות החברתיות של ביטוח לאומי שתרמו מיליון דולר לשיפוץ המרחב שבו תתקיים פעילות החדשנות, וכן הרשות לפיתוח ירושלים יחד עם המשרד לירושלים ומורשת שנתנו סכום משמעותי להקמה ולתפעול של הפעילות המסחרית. משקיעים נוספים הם לוקהיד מרטין וכן קרן פיקו פרטנרז המקדמת יזמות בירושלים. "אנחנו צריכים עוד משקיעים", אומרת מן, "גם אסטרטגיים וגם פילנתרופים".

 אלין