למה ישראל מעדיפה להפסיד, ומה אם היא הייתה חברה עסקית?

כמה הפסידה מדינת ישראל בשנת 2017, איך היא משחקת בהכנסות ובהוצאות שלה, איזו קופה סודית יש למשרד האוצר, ומה מציל את דוחות המדינה כל שנה מחדש? ■ פרשנות

משרד האוצר בירושלים / צילום: שאטרסטוק
משרד האוצר בירושלים / צילום: שאטרסטוק

כשחברת טבע פספסה את תחזיות האנליסטים, המשקיעים דרשו לפטר את ההנהלה; כאשר מלאנוקס מדשדשת בביצועים, המשקיעים האקטיביסטיים דורשים שינוי בדירקטוריון; כשאפריקה ישראל לא מחזירה את חובותיה, מחזיקי האג"ח משתלטים עליה. אבל כשהמדינה מפספסת את היעדים התקציביים, מדשדשת כלכלית ולא משלמת חובות בזמן - אז לא קורה כלום.

לפני כשבוע התפרסם מסמך של משרד האוצר על ביצוע התקציב השנתי ב-2017 (אומדן). מדובר בעצם על דוח מקביל לדוח רווח והפסד בחברות, שבו יש הכנסות, יש הוצאות ויש שורה תחתונה שמבטאת את הרווח, או ההפסד, בתקופה.

נכון שזה לא בדיוק אותו הדבר - לחברה לרוב יש מטרות ברורות (ובעיקר מקסום הרווח) והדוחות שלה נערכים בהתאם לעקרונות מקובלים, ואילו לממשלה יש מטרות שונות ומגוונות (ולפעמים מנוגדות) ודוחות יחסית מבולגנים. ועדיין - מה בעצם ההבדל בין דוח רווח והפסד של פירמה לדוח של ממשלה?

במהות לא אמור להיות הבדל - שני הדוחות בודקים הכנסות, הוצאות ורווח (או הפסד). את הדוח של הפירמה וגם של הממשלה אפשר וצריך לבדוק ולנתח; בדיוק כפי שאנליסטים מנתחים דוחות של חברות נסחרות ונותנים להם "ציון", כך יש את כלכלני המאקרו שאמורים לנתח את הדוח של הממשלה ולתת לה ציונים.

ודאי שמדינה זה דבר מורכב, משתנה תוך כדי תנועה, פתאום מצב חירום, פתאום משבר כלכלי. לנהל מדינה זה לא פיקניק, זה נכון, אבל גם לנהל חברה גדולה זה לא פשוט. גם היא תלויה בהרבה גורמים (פנימיים וחיצוניים), גם היא מושפעת ממצב ביטחוני, ממשברים כלכליים ועוד. דווקא המדינה כגוף גדול המפוזר על כל המשק פחות נתונה ורגישה לשינויים בתחומים מסוימים, כלומר היא פחות רגישה לתנודות ענפיות. לדוגמה - בעוד שבית השקעות ייפגע מאוד אם תהיה ירידה בהיקפי המסחר בבורסה, הרי שהמדינה פחות תיפגע ממשבר בשוק ההון, מאחר שההכנסות שלה תלויות בהרבה אפיקים אחרים בנוסף לבורסה.

ועדיין, יהיו שיאמרו "לנהל תקציב של מדינה זה לא כמו לנהל תקציב של חברה", זה בממדים אחרים. אז... זה לא ממש נכון - יש הרבה חברות גלובליות שההכנסות שלהן עולות על ההכנסות של המדינה שלנו - מעל 300 מיליארד שקל בשנה. לדוגמה ג'נרל אלקטריק מכניסה מעל 400 מיליארד שקל, ג'נרל מוטורס מעל 500 מיליארד שקל, וזו כמובן רשימה חלקית.

המדינה מעדיפה לדווח על הפסד

המסקנה עד כאן היא שיש דמיון בין ניהול חברה לניהול הצד הכלכלי/תקציבי של המדינה, בין דוח של חברה לדוח של המדינה/הממשלה (תקציב ממשלתי), ומכאן שצריך להיות הרבה דמיון בין איך שאנחנו שופטים מנהלי חברה למנהלי מדינה, במיוחד אלו האחראים על המדיניות הכלכלית. אז בואו נשחק משחק: נניח שמדינת ישראל הייתה חברה שנסחרת בבורסה - "ישראל בע"מ", המנכ"ל שלה היה שר האוצר משה כחלון, ומדי רבעון הממשלה הייתה מפרסמת דוחות כספיים. עכשיו נשאר רק לנתח את הדוחות של ישראל בע"מ, להבין אם המנכ"ל כחלון היכה את התחזית או פספס אותה, ולראות איך ואיפה הממשלה משחקת במספרים (כמו כמעט כל חברה אחרת).

נתחיל בבסיס: ההכנסות של המדינה הן בעיקר ממסים, וההוצאות שלה מגוונות - ביטחון, חינוך, רווחה, תחבורה ועוד. בשנת 2017 "הפסידה" ישראל 24.8 מיליארד שקל - הפסד אבסולוטי ענק, והפסד יחסי ענק בהינתן שההכנסות היו בסדר גודל של 300 מיליארד שקל (היווה מעל 8% מההכנסות). אבל מדינות מודדות את ההפסד שלהן ביחס לתוצר - יש לזה צידוק כלכלי, אבל האמת היא שזה בעיקר נראה טוב יותר, כי ביחס לתוצר ההפסד הוא פחות מ-2%.

ההפסד של ישראל לא נקרא הפסד בדוחות, אלא גירעון. הגירעון אקוויוולנטי להפסד של פירמה. מהנתונים עולה כי מתוך הפסד של 24.8 מיליארד שקל, 21.5 מיליארד שקל הוא ההפסד בחודש דצמבר. נו באמת, איך זה ייתכן שחודש אחד אחראי על רוב ההפסד? אם זה היה קורה בפירמה נסחרת היו צולבים את המנכ"ל. ובכן, כשחוזרים לשנים קודמות מבינים שככה זה בישראל - בדצמבר נזכרים משרדי הממשלה שלא גמרו את התקציב ומבזבזים אותו, כי אחרת הוא לא יישמר לשנה הבאה. העניין הזה נראה טריוויאלי, אבל הוא מעמיד בשאלה את גודל התקציב - אולי מדובר בתקציבים מנופחים שפשוט חשוב לגמור אותם?

חוץ מזה, דצמבר זה החודש של "המשחקים החשבונאיים" - לישראל יש קופה סודית, היא נמצאת ברשות המסים וקוראים לה "קרן הפיצויים למס רכוש". הקרן הזו ממומנת על ידי רשות המס ובדצמבר הועבר לה סכום של 4.15 מיליארד שקל. למה? לא ברור, אם כי גם בדצמבר הקודם הועבר לקרן סכום נאה, הגם שנמוך משמעותית - 1.6 מיליארד שקל.

ההעברות לקרן הזו מקוזזות מהכנסות המסים, כי הקרן היא באחריות וניהול רשות המסים, ולכן הן מסבירות חלק מהירידה בהכנסות ממסים בדצמבר וחלק מהגירעון. ההכנסות ממסים בדצמבר הסתכמו ב-18.9 מיליארד שקל בלבד, לעומת ממוצע חודשי העולה על 25 מיליארד שקל. אם "נחזיר" את התשלום לקופה הסודית/לקרן הפיצויים, ההכנסות יסתכמו ב-23 מיליארד שקל - עדיין נמוך אבל לא דרמטית.

על רזים, שמנים ומשקיעים סלחנים

המשחק החשבונאי הזה עשוי לנבוע מצורך אמיתי של מס רכוש (אלא שאין פרטים על הקרן הזו), ועשוי לבטא רזרבות שהמדינה משאירה בקרן. כלומר, המדינה מעדיפה לדווח על הפסד/גירעון ולשמור רזרבות. למה? אולי כדי "להוריד מעצמה" כל מיני גורמים שמעוניינים לשאוב כספים מהמדינה - קל יותר לסרב כשאתה מפסיד.

ההפסד כאמור הוא 24.8 מיליארד שקל, רובו נוצר בדצמבר (הוצאות גדולות של המשרדים, וקרן הפיצויים). אבל במשקפיים של אנליסט - בתמונה הכללית של כל השנה החברה "ישראל" עמדה בציפיות, שכן בתקציב המקורי לשנת 2017 תוכנן גירעון/הפסד של 36.6 מיליארד שקל. כלומר, ההפסד קטן מהצפוי. אבל כמה שאלות תם - למה בכלל להפסיד? מדוע אנחנו מקבלים את העובדה שהמדינה בהפסד כנורמה. אם היה מדובר בחברה עסקית, היה מצב שאנחנו כמשקיעים היינו מוכנים שהיא כל שנה תפסיד כסף? מספרים לנו שהמצב הכלכלי נהדר, שישראל חזקה כלכלית, אז תתחילו להרוויח, תתחילו להיות בעודף.

זה מזכיר לי את הסיפור הנהדר על השמן והרזה. בנימין נתניהו כשר אוצר הציג את השמן והרזה - המגזר הציבורי והמגזר הפרטי, וטען, בצדק רב, שהרזה סוחב את השמן, והוא ישנה זאת. זה לא השתנה. יש שומנים גדולים, גדולים מדי, במגזר הציבורי, יש מיליארדים רבים שנעלמים למטרות לא ידועות, יש העברות תקציביות (אחרי אישור התקציב) שאיש לא יכול להתחקות אחריהן ומעשירות כל מיני מקורבים. הדרך לטפל בזה, חוץ מאכיפה, היא פשוט לעשות רה-ארגון מקיף, ולהקטין את התקציבים. כשלמשרדים יהיה פחות כסף, הם פחות יוכלו במקרה הטוב לעשות קומבינות, ובמקרה הרע לגנוב.

ושאלה נוספת - האם ההפסד/גירעון כולל הכנסות חד-פעמיות? בדוחות החשבונאיים של חברות מפורטות כל ההכנסות וכל ההוצאות, כולל אירועים חד-פעמיים. גם למדינה יש הכנסות והוצאות חד-פעמיות, כשבשנת 2017 נרשמו הכנסות מאוד גדולות בזכות שני אירועים מרכזיים - הכנסות מס בגין אקזיטים יוצאי דופן (מובילאיי) והכנסות מס מ"מבצע גביית דיבידנדים" - שבו אפשרו לבעלי חברות למשוך דיבידנדים בשיעור מס מופחת. שני האירועים האלו הכניסו למדינה 16 מיליארד שקל (בקירוב). הסכום הזה הוא בתוך הדוח, כלומר הוא חלק מהגירעון, ואלמלא ההכנסות הללו הגירעון היה גדול יותר. עם זאת, נרשמה כאמור גם "הוצאה" חד-פעמית לקרן הסודית, ויש סעיפים נוספים, כך שעדיין מדובר בהכנסות חד-פעמיות אך בסדר גודל של 10 מיליארד שקל פלוס.

ההכנסה הזו צריכה היות מנוטרלת בהינתן ההפסד/הגירעון - חברה ומדינה לא "חיות" מאירועים חד-פעמיים, ומה שחשוב לדעת זה את ההפסד השוטף/תפעולי; ועדיין גם בנטרול האירועים החיוביים - ההפסד/גירעון הוא בהתאם לציפיות המוקדמות.

כמו לסמוך על הכנסות חד-פעמיות

מהדוח של ישראל עולה תמונה מעניינת - הכנסות המסים עולות, למרות ששיעורי המס יורדים. זה עניין חשוב במדיניות המסים - הרי כשמורידים מס, אז לכאורה סך המס הכולל יורד, אבל מנגד היקף הפעילות גדל (יותר עסקאות במיסוי נמוך), וזה גורם להיקף הכולל של המס לעלות - כלומר שני גורמים מנוגדים משפיעים על כמה מס יהיה אחרי הורדת שיעור המס. אצלנו המס הכולל עולה. לכאורה מצוין, אבל בין השורות מוסבר שהכנסות המסים עולות בעיקר בזכות מאמצי אכיפה מוגברים. בחמש שנים הן עלו ב-6% ריאלית בכל שנה - זה הישג ענק של רשות המסים, אבל האם אפשר להסתמך על העלייה הזו? הרי זה לא באמת נובע משיפור בהכנסות בשנה המסוימת, זה נובע מפעולה אקטיבית. זה כמו שפירמה מסוימת תדווח על הכנסות מעסקה שנעשתה לפני שנתיים. כלומר, זה מצוין כמובן, אבל זה סוג של עודף חד-פעמי.

שר האוצר אמנם מתייחס לזה כאל הכנסה שלו, כהכנסה אינטגרלית, אבל האמת היא שאין קסמים - אם המשק לא זז, והכנסות המסים עולות ב-6%, זה מעיד על משהו עקום מאוד שקרה בעבר (חוסר גבייה), ועל הכנסות נוכחיות שיש בהן מרכיב מסוים של חד-פעמיות (הסדרים עם הגופים הנאכפים). האם אפשר לבנות על זה להמשך? האם זה ימשיך לצמוח בשיעורים כאלו? ממש לא בטוח. כחלון לא צריך לבנות על זה. ובכלל, צריך לשאול מה היה קורה אם לא הייתה אכיפה מוגברת? היינו במצב של הפסד/גירעון ענק - לא 40 או 50 מיליארד שקל, אלא אולי 80 ואף 100 מיליארד שקל.

אז אם לסכם, הדוחות לא משהו, בלשון המעטה. החברה הזו צריכה רה-ארגון, השמן הזה צריך דיאטה.

המשחקים החשבונאיים
 המשחקים החשבונאיים