המחדל של מדד הלמ"ס: בכירים שבבכירים לא עשו את עבודתם

לפני שרצים להקים עוד לשכת סטטיסטיקה, יש לעשות סדר בנוגע לכל מי שנושא תפקיד ■ פרשנות

ראובן גרונאו / צילום: אייל יצהר
ראובן גרונאו / צילום: אייל יצהר

אין שום צורך להקים למ"ס שנייה. זה אפילו יהיה יותר גרוע, כי אז יצטרכו גם למנות, ובטוח שימנו, גם סטטיסטיקאי מכריע, על צוותו, שיפסוק בין השתיים. אין חובה, בטח שאין זכות, להמשיך לנפח את הכמות האדירה ממילא של פקידות המדינה. הדבר היחיד שצריך הוא שכל אחד יעשה את העבודה שלו, כל הזמן.

פרשת הטעות בת עשר השנים בחישוב מדד השכירות, שהשפיעה גם על מדד המחירים לצרכן וגם על ההתייחסות הכללית והממשלתית לדיור, סביר שקרתה בגלל קידוש המסורת האוטומטית של החישובים, חוסר תעוזה, ואולי היעדר עניין ושקיקה של אנשי המקצוע המועסקים בחוזי קביעות (בממשלה, גם חוזים אישיים מבטיחים למעשה תנאי קביעות) לבדוק, להטיל ספק ולערער על מוסכמות אבות אבותיהם ומנהליהם. אם זה כך ואם לא - זה קורה. טעויות לא צריכות לקרות, אבל קורות. הבעיה הגדולה היא שאותה תרדמת בירוקרטית נפלה גם על מי שאמור להיות המרענן הסטטיסטי הלאומי - הגוף הציבורי שנועד ויועד לעשות את דבר הביקורת מלמעלה, להטיל ספק, לשאול שאלות.

מי שחוקק את החוק על פיו פועלת הלמ"ס, כבר חשב בחוכמתו על האפשרות הזו מזמן. פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש) התשל"ב - 1972, מגדירה את תפקידי ומחויבות הלמ"ס ומבטיחה את עקרונותיה המרכזיים: עצמאות, אמינות ושמירה קפדנית על סודיות נתוני הפרט. גם קובעת את עקרונות "המועצה הציבורית לסטטיסטיקה", שהיא כמו דירקטוריון מורחב שכולל את כל בעלי העניין הסטטיסטי בציבוריות הישראלית - מומחים סופר-בכירים וסופר-מקצוענים. המועצה הציבורית לסטטיסטיקה, כתוב ומוצהר, "מלווה את עבודתה המקצועית-מדעית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה". המועצה הוקמה ב-1963 וקיבלה מעמד חוקי ב-1978, כשהתקבל בכנסת התיקון לחוק פקודת הסטטיסטיקה. היא מורכבת מ-50-80 חברות וחברים המתמנים על ידי ראש הממשלה בהמלצת הסטטיסטיקן הלאומי.

החבורה הענקית הזו מורכבת מהפקידות הבכירה בממשלה, רשויות מקומיות, מוסדות לאומיים ומוסדות אחרים העוסקים בפעולות סטטיסטיות. כמו כן, מנציגים בכירים של המוסדות האקדמיים שיש בהם פעילות להוראה ומחקר סטטיסטי, ומגופים ציבוריים אחרים שעוסקים או נזקקים לסטטיסטיקה. בקיצור: כל המכובדים והמכובדות המקצוענים והמקצועניות בסטטיסטיקה. תפקידם העיקרי: 1. לייעץ לראש הממשלה ולשרי הממשלה בעניינים הנוגעים לפעולות סטטיסטיות של מוסדות המדינה. 2. לייעץ לסטטיסטיקן הממשלתי בעניינים הנוגעים לפעולות הסטטיסטיות שהלשכה עורכת.

באיזשהו מקום, בתוך בליל המכובדות המייעצת, מישהו מהם צריך היה, מצופה ממנו, ש"ירים שאלה להנחתה", ישאל, יברר, יהסס, יחלוק, יבדוק, יערער. מסתבר שזה לא קרה. לא בטעות הזו ולא בפעמים קודמות של שגיאות וטעויות שקרו.

יו"ר המועצה הציבורית הוא פרופ' ראובן גרונאו, מהמוכרים והמוערכים באקדמיה ובמשרות הציבוריות, גם היה חבר הוועדה המוניטרית בבנק ישראל. תחתיו פועלת "הוועדה המרכזת", בה יושבים בכירי המקצוענים: מנהל חטיבת מידע וסטטיסטיקה בבנק ישראל, כיום ד"ר איל רוזן; יו"ר האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, כיום הנשיאה ענת סאקוב; נשיא האגודה הישראלית לכלכלה, פרופ' יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית; מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר; יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, פרופ' אבי שמחון; הסטטיסטיקן הראשי, פרופ' דני פפרמן; הכלכלן הראשי באוצר, יואל נוה; וסגנית הממונה על התקציבים באוצר, עד לאחרונה יעל מבורך.

בין חברי מליאת המועצה הציבורית לסטטיסטיקה ישבו ויושבים דרגים גבוהים של אנשי המקצוע העוסקים בסטטיסטיקה במוסדות המדינה, כמו מנהלת המחקר והמידע בכנסת, בכירים ברשות ההגירה, שירות בתי הסוהר, משרד החוץ, ביטחון, בריאות, ביטוח לאומי, משרד לביטחון פנים, חקלאות, משפטים, כלכלה, עלייה וקליטה, מדען ראשי, תרבות וספורט, רשות המסים, הגנת הסביבה ועוד. לצדם קבוצת מינויים אישיים, בכירי מכוני מחקר חברתיים כמו ברוקדייל, ג'וינט ישראל, גם נציגי לשכות המסחר, רואי החשבון, איגוד הבנקים, ראש ישיבה, האיגוד הישראלי לסטטיסטיקה, התאחדות בעלי המלאכה. אלה יושבים לצד בכירי אקדמיה, כמו למשל (מתוך הרשימה המצויה כרגע באתר הלמ"ס והמועצה ולא בטוח שהיא מעודכנת) פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת הנגב, קמיל פוקס מאוניברסיטת תל אביב, יוסי רינות מהאוניברסיטה העברית, שטיינברג דוד מתל אביב, גם פרופ' צבי אקשטיין מהמרכז הבינתחומי ועוד.

אפשר, וחלקם גם יאמר כך, שתשומת ליבם לא הוסבה, שהם לא רואים עצמם "מועצה מייעצת" בפועל, שהם לא יותר מוועדת קישוט שבאה למלא אחר הקוסמטיקה של החובות הבירוקרטיים והרגולטוריים, שהם לא רואים עצמם כדירקטוריון אמיתי (קצת מזכיר את האדישות המרוחקת, במקרה הטוב, של חברי דירקטוריון אי.די.בי שהולך, ששואף, להיחלץ בעור שיניו מפרשת הדיבידנדים. "גלובס", 29.1.17). ואפשר שהעשרות הרבות הללו, מאות במהלך העשור האחרון, בכירים שבבכירים, מומחים שבמומחים - פשוט לא עשו את עבודתם, שנה אחר שנה.

אז, לפני שרצים להקים עוד לשכה, עוד מחלקת ביקורת, עוד ועדה ציבורית ועוד פקידות מקצועית - ראוי לעשות סדר בהגדרת החובות, המחויבות ובעיקר האחריות המוטלת על כל מי שנושא תפקיד.