לא רק ליכודניקים: משה כחלון מחפש אלקטורט חדש לכולנו

בין מחיר למשתכן לנטו משפחה, ב"כולנו" יודעים שהמפלגה תקום או תיפול בבחירות על התוצאות של כחלון באוצר ■ "לרוב המפלגות יש נרטיב אידיאולוגי. אצלנו יש הרבה ששואלים, מה קיבלנו?"

משה כחלון / צילום: שלומי יוסף
משה כחלון / צילום: שלומי יוסף

חמישי בערב, סערה בחוץ. יו"ר סיעת כולנו, ח"כ רועי פולקמן, מתייצב לחוג בית ברעננה. בפנים ממתינים כ-25 איש, שני שליש מתוכם הם חברים ובני משפחה של בעל הבית, והשליש הנותר מורכב מפעילים מקומיים של המפלגה. חששתם שאנשים לא יבואו בגלל הגשם או שרציתם להרים להנחתה עם שאלות נוחות? אני שואלת את ישי ויסמן, רכז השטח של המפלגה, שנודד בין חוגי בית וכנסים כמעט מדי ערב. 105 אירועים רשומים לו ביומן מעכשיו ועד סוף מארס. "זה בדרך כלל היחס בחוגי הבית בין הקהל החדש לקבוע", הוא משיב. "חוג הבית נועד גם כדי לשמור על קשר עם הפעילים האזוריים. במפלגה כמו כולנו, שאין בה פריימריז, זו דרך טובה לכבד אותם. יש לי 7,000 אנשי קשר בסלולרי, מסודרים לפי יישובים. בכל פעם שיש אירוע ביישוב מסוים, אני מזמין פעילים אזוריים".

אז אתה פה על תקן מושתל של ההפקה? אני לא מתאפקת ושואלת בכל זאת את אחד הוותיקים. האיש צוחק, "דווקא לא. יש כמה דברים שמטרידים אותי, ואני אשמח לקבל עליהם תשובות". מאוחר יותר, הוא יאמר לפולקמן, "הבת שלי מיואשת ממחיר למשתכן, היא גדלה ברעננה ורוצה לגור כאן, אבל קיבלה בהגרלה את ירוחם". פולקמן ירגיע ש"היא תוכל להשתמש בדירה להשקעה או לוותר על זכותה בירוחם, כי גם ברעננה יורדים המחירים בזכות מחיר למשתכן כמובן. ובכלל", הוא יוסיף, "השתכללנו, עכשיו כבר אפשר לבחור הגרלה רק באזור שרלוונטי עבורך". שני הצדדים יצאו מרוצים.

שאר השאלות, ינועו גם הן סביב קשיי היומיום: אחד יעלה את סוגיית הפקקים בדרך לעבודה, אחרת תבקש שיסביר יותר על דיור בר השגה; "דוחפים אנשים לקנות דירה בגיל צעיר מדי", יאמר לה פולקמן, "אני קניתי בית רק בגיל 39". עם עובד בנק ועצמאי בעל עסק, הוא ידון בחקיקה שתאפשר לעבור בנק בקלות וביחס המפלגה לחברות כמו טבע שנדרשו לפיטורים המוניים. "אנחנו לא רוצים ליצור אווירת שלי יחימוביץ' במגזר העסקי ולהתגולל על חברות עסקיות", הוא יעיר.

במהלך הדיון, פולקמן שם לב שהוא מצולם כל הזמן בסלולרי. מנהל דף הפייסבוק של "פורום תושבים ברעננה", שהוזמן כדי להגדיל את החשיפה למפגש, מספר לו שהוא בשידור חי בפייסבוק, ושואל אם ירצה שיפסיק לצלם כשהוא משיב לשאלה על העלאת משכורות השרים על-ידי הכנסת. פולקמן מבליע אנחה, אבל אומר שזה בסדר, ומשיב ש"אומנם הכנסת לא צריכה לקבוע את מנגנון השכר של עצמה, אבל הביקורת כאן היא פופוליסטית - לא סביר ששר ירוויח פחות מהפקידות".

לקראת הסוף, שואלת אותו אחת מהנשים המעטות שהיו בקהל, למה לא שומעים את אנשי כולנו יותר בסוגיות עקרוניות-ערכיות. "אתם יושבים בקואליציה פופוליסטית ולא הגונה", היא אומרת, "אתם הבודדים שלא מצטיירים כך, אבל אתם גם לא משמיעים את דעתכם בנושאים כאלה, רק במחיר למשתכן". פולקמן מחייך ומשיב ש"הפוליטיקה הישראלית מתחלקת היום לביבי ואנטי ביבי, אבל המציאות מורכבת יותר, ובשביל להיות בקואליציה ולקדם את המדיניות החברתית שלך, צריך לפעמים להתפשר. בסוף, מה שחשוב לאנשים זה לא טראמפ ולא עונש מוות למחבלים, וגם לא המשא ומתן עם הפלסטינים. נכון שיש אנשים שמעוניינים בשיח הזה, שחלקו דמיוני, אבל הרוב מתעניין בתורים בבתי החולים ובמחירים בסופר - ובזה אנחנו בעיקר מתעסקים".

בעל הבית, רואה חשבון במקצועו, שאירח בדירתו את חוג הבית והנהן בהסכמה לאורך המפגש, מרוצה. "היה תענוג", הוא אומר בסופו, "שעה וחצי של שאלות על החיים עצמם, זה מה שחשוב לנו. הבן שלי ירצה בעוד כמה שנים לקנות דירה, ואני דואג לו. אלה הנושאים שמעניינים אותי, לא ההפחדות על הפצצה האיראנית".

"איבדנו חלק גדול מהשמאל"

כשיו"ר המפלגה הוא גם שר האוצר, קל לעצב סדר יום כלכלי-חברתי גם עם עשרה מנדטים בלבד. ואנשי כולנו משתמשים ברפורמות של האוצר על בסיס קבוע כדי לשווק את העשייה של המפלגה. "נטו משפחה", "מחיר למשתכן" - בכל שיחה עם נציגי כולנו, המושגים האלה עולים שוב ושוב, ולא במקרה. בכולנו מעריכים שהאלקטורט שלהם השתנה מאז הבחירות האחרונות, והוא מורכב בעיקר מהקליינטים של אותן יוזמות.

"כשהקמנו את כולנו ב-2014, הלכו אחרי כחלון הרבה גברים שדומים לו, מזרחיים בשנות החמישים והשישים, שהוא הכיר מימיו בליכוד", מציינים גורמים במפלגה. "כיום רואים אותם פחות. חלק חזרו לליכוד כבר ביום הבחירות, בגלל האיום של 'הערבים הנוהרים לקלפיות'. אנחנו יודעים על משפחות שתמכו בנו והתפצלו ברגע האחרון בינינו לבין הליכוד - העיקר שהשמאל לא יעלה. אחרים עזבו בגלל שלא אהבו את הרפורמות שכחלון הוביל, כמו מס על דירה שלישית. מדובר בקבלנים ואנשים עם כסף, שהרגישו נפגעים מהיוזמות האלה".

אז מי הקהל שלכם כיום?

"הקהל של 'כולנו' הוא עדיין מזרחי, אבל פחות. והוא בעיקר, הרבה יותר צעיר. חלק גדול מהבייס שלנו מורכב מגילאי 40-24, שהרבה מהעשייה שלנו השפיעה עליהם - נקודות הזיכוי במס הכנסה לילדים מתחת לגיל 6, סבסוד הצהרונים, הפחתת המיסוי על הסלולר ועל מוצרי תינוקות".

אתם רואים אותם בחוגי בית ובכנסים? כי בזה שאני הייתי, כולם היו מבוגרים.

"אלה אנשים פחות פעילים, בגלל הילדים. אנחנו לא מצפים מהם להסתובב בשטח או לבוא למזנון הכנסת ביום שני. בעידן הרשתות החברתיות אנחנו מגיעים אליהם באמצעות הפייסבוק והאינסטגרם, וזה עושה עבודה. כחלון גם בטראומה מימי מרכז הליכוד ולכן המנגנון אצלנו רזה. מנכ"ל המפלגה יואב רפאל (לשעבר ראש מועצת באר יעקב), הוא האחראי על השטח, והוא נפגש הרבה עם ראשי ועדים וראשי מועצות שמזוהים איתנו".

"לא תראי אף ראש מועצה לשעבר שחורש את השטח כמוני", אומר רפאל, ובמידה לא מבוטלת של הנאה. "כחלון ואני 26 שנה ביחד, לפני ארבע שנים עזבתי יחד איתו את הליכוד, שהיה הבית שלי במשך ארבעים שנה. יש לי מעל לאלפיים פעילים מרכזיים שאני מביא לו ביום פקודה - ראשי ערים, חברי מועצות, פעילי שכונות, רובם דווקא לא אנשי ליכוד מזוהים. אנשים מתחברים למי שמתייחס לחשבון הבנק שלהם ולחינוך לילדים שלהם. הסיפור הוא לתת תקווה. אם תתני תקווה, אנשים ילכו איתך גם אם הצ'ק לא ייפרע ב-100%".

כחלון, מתוקף תפקידו, מגיע רק להופעות אורח רבות משתתפים או לאירועים שבהם אפשר לגזור את הסרט - התחלת פרויקט בנייה, טקס קבלת קביעות לעובדי קבלן או כנסים גדולים במיוחד. "כחלון הוא שר אוצר", מסבירים אותם גורמים, "אין לו זמן לרוץ בשטח כמו ליאיר לפיד שיושב באופוזיציה, וזה נכון שהוא שם את כל הז'יטונים על מה שהוא מביא מהאוצר. הוא תמיד אומר לנו - אני אביא תוצאות ואתם תשווקו אותן".

ופולקמן מוסיף: "בכולנו יש קבוצה גדולה של 'מצביעי תוצאות'. אלה שמחפשים מה יוצא להם מזה. לרוב המפלגות, מהיותן ותיקות, יש נרטיב אידיאולוגי. אצלנו יש הרבה ששואלים, 'מה קיבלנו?', 'האם מצבנו הכלכלי השתפר?'. הקהלים האלה, ואני שם בצד חיתוך של ימין ושמאל, אשכנזים ומזרחים, צעירים ומבוגרים, רואים בנו מפלגה מדידה שעוסקת בדברים שחשובים למעמד הביניים.

"אז מצביע אידיאליסטי של הבית היהודי אולי לא יצביע לנו כי הורדנו את מחירי מכונות הכביסה, אבל הרבה אחרים כן. יש בין 30 ל-40 מנדטים 'גמישים' ו'פריכים', לפי ההגדרות האהובות על הסוקרים, שמחפשים כתובת. יש גם אנשים במחנה הלאומי שקשה להם עם ראש הממשלה, ולא בגלל עניינים מדיניים וביטחוניים, אלא בגלל הכוחנות והמתקפות על שלטון החוק והסגנון המתלהם כלפי נשיא המדינה - ואנחנו מציגים דוגמה אחרת. מפלגה ניצית ברמה הביטחונית, אבל גם ליברלית וממלכתית. הרי גם כחלון כשר אוצר יכול להאשים כל היום אחרים, והוא לא עושה את זה".

לא במקרה, פולקמן בוחר בהגדרות האלה. "לפני בחירות 2015", מספרים מי שליוו את המפלגה מראשיתה, "קהל המצביעים שלנו הורכב מ-75% שנטו ימינה והיתר שמאלה. בגלל שאנחנו בממשלת ימין, איבדנו חלק גדול מהשמאל שקיווה כנראה שנלך לאחדות, ובמקום זה קיבלנו צעירים שמתעניינים יותר ביוקר המחיה מאשר במשא ומתן מדיני, אפשר לומר שהם באמצע. הסוקרים האמריקאים יגידו שאנחנו מרכז עם נטייה ימינה וזנב ממש קטן בשמאל".

"הוא לא בן של מלך"

איפה אותן משפחות צעירות ממוקמות מבחינה סוציואקונומית? האם ההנחה שאחרי כחלון הולך המעמד הבינוני-נמוך, ואילו אחרי לפיד הולך באופן טבעי הקהל השבע יותר, עדיין תקפה? בכתבה שפורסמה פה בשבוע שעבר, ביקשו אנשי לפיד להראות שהם חזקים גם בפריפריה ולא רק ברמת השרון. גם אנשי כחלון בדרכם מנסים לטשטש את אותה פוליטיקה של זהויות, להחזיק במרכז משני קצותיו ולטעון שהתמיכה בהם חוצה מעמדות. באותה נשימה הם גם מתארים עבודת שטח סקטוריאלית ממוקדת מאוד, כמו כנס לאימהות יחידניות, חוג בית להייטקיסטים מהמגזר הרוסי, חוג בית נפרד לצרפתים ומפגש עם יוצאי העדה האתיופית.

ועדיין, בסופו של דבר, הם מודים שביישובים עם אוכלוסיות קשות יום, מגיעים לשמוע אותם קהלים גדולים יותר מאשר ביישובים המבוססים, וגם הפניות אליהם שם הן אחרות - פחות תיאוריה, יותר בעיות אישיות. בכיר במפלגה שהתארח בכנס כזה הופתע לגלות ששאלות על גובה הארנונה או בקשות עזרה במילוי הטפסים לביטוח לאומי עניינו את הקהל יותר מכל נושא אחר. "בסוף ארגנו שם תור של 200 איש", הוא מספר, "ועברנו אחד-אחד. הרגשתי כמו בש"ס".

והם יזכרו לכם את זה בבחירות הבאות?

"יש לנו קהל נאמן יותר מאשר לשמאל, שכל חצי שנה בועט במנהיג שלו. אנשים זוכרים את החסמים ששחררנו בדיור ציבורי, ואם נתקשר אליהם שבועיים לפני הבחירות, הם יצביעו לנו. אנחנו מעריכים שיגיעו אלינו מש"ס ומהמחנה הציוני, אבל מנוע הצמיחה הגדול שלנו מבוסס על מאוכזבי יש עתיד והליכוד. ליכודניק שנגעל מהשחיתות בליכוד מתחבר בקלות לכחלון, שהיה בליכוד ועזב שם בטוב בסך הכול. ולפיד, מעבר לזה שבניגוד לכחלון, אין לו שום קבלות להציג על התקופה שלו באוצר - לא היה בליכוד, והוא גם לא דומה לליכוד, אם יש לו את עפר שלח ויעל גרמן. הוא כבר שנתיים רץ כאנטי-ביבי, כאלטרנטיבה, בזמן שכחלון לא נתפס כאלטרנטיבה אלא כיורש - וזה הבדל גדול. זה נכון שהוא לא יחזור לליכוד כל עוד נתניהו שם, אבל אחר כך הכול פתוח".

איך יקבלו אותו הליכודניקים, אם וכאשר? לפי התיאור של ח"כ מירב בן-ארי, כנראה שללא קשיי קליטה מיוחדים. "אנשים מתחברים לכחלון, לא בקטע של קיפוח, אלא בקטע של אותם ערכים", היא סבורה. "אלה אותם אנשים שעושים קידוש ביום שישי, וביום שבת נוסעים לטייל. את צריכה לראות את הקהל שהולך אחריו בחתונות. לפני שנה וחצי הייתי עם כחלון בחתונה של יולי אדלשטיין. לא יכולתי לדבר איתו מרוב שלא עזבו אותו, וכולם חבר'ה מהליכוד. אין לנו יותר מדי עימותים עם הליכוד. אנחנו מסתדרים איתם טוב. הם מאוד אוהבים אותו, ובטח שלא כועסים עליו".

"כחלון מצליח להביא הרבה אנשים", אומר איש השטח ויסמן. "עשינו כנס באשדוד - 800 איש. בחולון היו אלף, ו-300 חזרו הביתה כי לא היה מקום. בבית שמש - 1,500. בבת ים ובחולון אנחנו מפוצצים אולמות. אמרו לי שאין לי מה לחפש בכפר סבא, אבל גם שם ארגנתי חמישה חוגי בית של 40 איש לח"כ. ואם אני מביא שר, אז יהיה גם כנס. רק בחנוכה עשינו 25 אירועים. יש פה משהו גדול. אנשים צמאים לעיסוק בנושא החברתי, הם לא שואלים אותו על התחום המדיני-ביטחוני, והם גם מאמינים לו שהוא יודע מה זה קושי. הוא לא בן של מלך, והסיפור האישי שלו מרגש אנשים".

יש סיפור שקונה אותם במיוחד?

"דווקא לא סיפור אישי שלו, אבל כשהוא מספר על חבר שמכר את האופניים של הילד כדי להמר במכונות המזל של מפעל הפיס, המון מתקשרים אליי אחר כך. הוא הצליח לייצר קשר בין הדמות למדיניות, כי מה בסוף מחבר אנשים לפוליטיקאי? הדמות. אנשים רוצים שהוא יבוא לחתונה שלהם, ויישב אצלם בבית עם החבר'ה, וכשהם מתקשרים, אז אתה או העוזר הפרלמנטרי שלך - תענו לטלפונים שלהם. ואצלנו תמיד חוזרים לכולם".

"לא מביישת ולא מתנשאת"

עוד נקודה ששווה התייחסות בקרב הדימויים היא השאלה המזרחית, אפילו שכחלון מתחמק דרך קבע מלהתייחס אליה. "כחלון לא מדבר מזרחית, הוא עושה מזרחית", מסבירה רותם כהן-כחלון (אין קשר משפחתי), מנהלת בקרן אייסף, שמובילה את החוג הרעיוני של המפלגה. "אני שומעת אנשים שאומרים 'יאללה, תוציא את זה כבר. תגיד שאתה מזרחי ומקדם אג'נדות של מזרחיים'; וגם לי הייתה תקופה שחשבתי שהוא צריך לתת נאומים חוצבי להבות כאלה, ולמה הוא לא נותן. זה לא בגלל שיתקפו אותו אם הוא ידבר ככה, אלא כי יש בו משהו מאוד ממלכתי.

"אולי זה בגלל שהוא לא הגיע מהביצה החברתית - כפעיל אקטיביסט, אלא צמח בפוליטיקה והשיח שלו כולל יותר ממגזר אחד. ואולי זה בגלל שהוא גדל בגבעת אולגה ויודע מקרוב שהשכבות החלשות מורכבות גם מיוצאי העדה האתיופית ומיוצאי ברית המועצות שלא התאקלמו. כי את אלה שהתאקלמו, תמצאי אצל לפיד. יש לי גם חברים שלא מתאים להם כל הזמן להדגיש את הנושא המזרחי - והגישה הזו נוחה להם".

איפה את כן רואה את המזרחיות שלו?

"המנגנון שלו מזרחי. אצל ביבי - כולם גברים אשכנזים, אם לא אמריקאים, חובשי כיפות סרוגות. זה של לפיד - אנשים שדומים לו או שרוצים להיות כמוהו. את כחלון מקיפים מזרחיים - מנהלת הסיעה, היועצים הקרובים, האנשים מהפרלמנט שלו בחיפה. היית צריכה לראות את הרמת הכוסית שעשינו בראש השנה לח"כים וליועצים באחד המושבים בדרום. עשינו על האש, חתכנו סלטים, הייתה מוזיקה מזרחית וקריוקי. כחלון בירך את האמא של בעל הבית בטריפוליטאית, נתן לה כבוד של בעלת בית. בתור מזרחית, אקדמאית, מסורתית מהפריפריה, הרגשתי שהגעתי הביתה".

וקבוצת ההתייחסות שלך חושבת כמוך?

"הרבה מזרחיים אקדמאים שהגיעו מבתים של ימין ומרכז מחפשים בית, וכחלון מתיישב להם בצורה נוחה, כי זו לא מפלגה שהם יתביישו להגיד במשפחה שהצביעו לה, כמו שיקרה אם יצביעו לעבודה ואז יהיה רגע כזה של שקט ומבוכה. וזה גם לא כמו הצבעה לליכוד שנחשבת לצעד פריפריאלי, שמפנים את הדיכוי - הנה שוב הצבעת לביבי שדופק אותך. בכלל, בליכוד יש אווירה של סיאוב ובלגן גדול ויש את אורן חזן - זו פדיחה להצביע להם. וכולנו זה בינגו. היא לא מביישת ולא מתנשאת. כחלון בחיים לא ישב ביציע של בית"ר במשחק מול סכנין. וכשהוא אומר בגין, זה מושלם, כי ההורים של אותם צעירים הצביעו לבגין, ומבחינתם זו חזרה הביתה".

גם המסורתיים שמאוכזבים מש"ס ירגישו אצלכם בבית?

"זו שאלה שעולה עכשיו. אנחנו מקיימים מפגשים אינטלקטואלים עם אקדמאים שהצביעו לכחלון או שוקלים להצביע לו, ומדברים על ההיחלשות של ש"ס, והאם המצביעים המסורתיים שלה הם פוטנציאל אלקטורלי בשבילנו. כחלון לא אומר במובהק דברים מסורתיים, אבל המסורתיות שלו מתבטאת בהרבה דברים - בזה שהוא מגיע לבית כנסת ויודע את התפילה בעל-פה. בזה שהעשייה שלו היא לא עשייה חילונית. הוא לא יצא בהצהרות על חוק המרכולים, כי מהמקום שהוא בא ושהמצביעים שלו מגיעים, הוא לא יעביר חוקים נגד דת או בעד דת".

רמי אדוט, דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון, שכתב את עבודת הדוקטורט שלו על התגבשות מעמד הביניים המזרחי בישראל, נשמע מסויג יותר. "אני לא בטוח שהציבור המסורתי שיעזוב את ש"ס ירגיש בבית בכולנו, כי תפיסת העולם של כחלון מתמקדת במענה למזרחיים של שכבות הביניים, והמסורתיים נמצאים למטה מזה", הוא מסביר. "כחלון לא יעלה פתאום קצבאות, אלא יתמוך בפתיחת השוק לתחרות מתוך אמונה שמי שמוכשר, ירוויח. והוא יאפשר לאנשים להרוויח, גם בלי שיהיו חייבים לעבור מסלול של השכלה גבוהה. זו תפיסה שמתאימה לציבור שהצביע לליכוד בשנות ה-70 ופרץ בעיקר באמצעות עסקים, ואם כבר השכלה, אז לימודי מקצוע - בין אם זה משפטים או טכנאים והנדסאים".

איך אתה מסביר את הביקורת על כך שהוא מתחמק מהנושא העדתי, שדווקא כן מעסיק את האלקטורט שלו?

"להגיד שכחלון מסתיר את המזרחיות שלו, זה חוסר הבנה של הקודים. האופן שבו כחלון בוחר לא לדבר על הנושא, הוא ביטוי מובהק למזרחי במעמד הבינוני. זו לכשעצמה אמירה ולא התחמקות. אמירה שאומרת שהמזרחיות רלוונטית לנפש שלי ולזיכרון הקולקטיבי שאני לוקח איתי, אבל משם אני ממשיך הלאה - באמצעות יזמות והסרת מחסומים. זו פוליטיקה אתנו-מעמדית חזקה, שמזהה את האינטרסים של המזרחיים גם בלי לדבר מזרחית".

יש הבדל בין המזרחיים שיצביעו לכחלון ולאלה שיצביעו ללפיד?

"המזרחיים של לפיד 'עשו את זה' דרך המערכת. הם השתכנזו או הלבינו את עצמם. אצל כחלון, הם לא צריכים להשתכנז, אבל גם לא חייבים לדבר מזרחית, הוא מציע להם להיות איתו בלי להיות מתויגים".

"הדילמה תהיה בין ביבי ליאיר"

האם יש סיכוי לאחד בין שתי הקבוצות וליצור קואליציה רחבה של מעמד ביניים? ד"ר נסים ליאון מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, שחוקר את מעמד הביניים בישראל, מעריך ש"צעד כזה יוכל להביא למפץ גדול בפוליטיקה, ולשבור את החלוקה לישראל הראשונה והשנייה. כחלון ולפיד יכולים לייצר את ישראל החדשה, בעוד שהליכוד והעבודה, שמסמנים את ישראל הישנה, יישארו מאחור. עבור נתניהו זהו צחוק הגורל, כי הוא היה הראשון שהבין שהכול מתחיל ונגמר בכלכלה, ודווקא הוא נשאר מאחור עם מפלגה שעוסקת בנושאים כבדים, מזוהה עם סיאוב ושחיתות, ונוהה אחריה קהל לא צעיר".

בכולנו, בכל אופן, הודפים בינתיים את האפשרות הזו. "הליכוד ויש עתיד מחזרים אחרינו", אומרים במפלגה, "כי הם מבינים שבבחירות הבאות אנחנו נהיה לשון המאזניים. יש עתיד מחבקים אותנו כדי שנצטרף אליהם".

במה מתבטא החיבוק הזה?

"בזה שהם לא תוקפים אותנו. היית מצפה שללפיד כשר אוצר לשעבר, יהיה הרבה מה לומר על כחלון, יורשו בתפקיד. והוא לא עושה את זה בגלל שהוא יודע שזה יחזור אליו כמו בומרנג, ובגלל שהוא גם יצטרך אותנו בהמשך. שתי המפלגות מבינות שהדילמה של כחלון תהיה בין ביבי ליאיר. הוא לא יכתיר ממשלת שמאל (בראשות המחנה הציוני). זה לא בדנ"א שלו".

למה כל ההערכה הציבורית שאתם מתארים, לא מקבלת ביטוי בסקרים?

"שר אוצר זה בדרך כלל בית קברות פוליטי, אז בהשוואה לתפיסה הזו, מצבנו טוב. כשסדר היום כלכלי-חברתי, זה מצוין לנו. למשל, כשהתפרסמה תוכנית נטו משפחה עלינו בסקרים ל-12-11 מנדטים. כשסדר היום עובר לדת ומדינה, זה טוב ללפיד, וכשזה יהודים-ערבים, זה טוב לנתניהו. כשהתעסקו בחוק ההמלצות, ירדנו ל-7-6 מנדטים וכיום אנחנו סביב 9-8, קצת פחות מעשרת המנדטים שכבר יש לנו. אין לנו עניין בהקדמת הבחירות, כי ככל שיעבור זמן, יהיה קל יותר לראות את התוצאות למהלכים של כחלון באוצר. זה כמו שישראל כ"ץ נשאר במשרד התחבורה. גם הוא מבין שכדי לקטוף את הפירות, לא כדאי ללכת לשום מקום".