מגבלות הלמ"ס: המיתון שלא היה, מוקש הנדל"ן ומחדל הבדואים

תמונת המצב שעולה מדיווחי הלמ"ס אינה תואמת תמיד את המציאות ■ האם הלשכה עדיין מסוגלת לספק תמונת מצב אמינה למקבלי ההחלטות?

נתונים / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
נתונים / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

תמונת המצב שעולה מדיווחי הלמ"ס אינה תואמת תמיד את המציאות, ולא חסרות לכך דוגמאות. להגנת הלמ"ס אפשר לומר שהפערים מעידים בעיקר על מגבלות היכולת של סטטיסטיקאים לספק למקבלי ההחלטות תמונת מצב אמינה בזמן אמת, ולא נובעים בהכרח מחוסר מקצועיות, או חלילה רשלנות.

דוגמה בולטת לכך הייתה מיתון השווא שהכה במשק בתחילת 2016. נתוני האומדן הראשון שפורסמו במאי אותה שנה על ידי הלמ"ס, הדליקו את כל נורות האזהרה: המשק צמח ב-0.8% בלבד ברבעון הראשון - נתון שמשמעותו צמיחה שלילית לנפש. נתונים ראשוניים מהרבעון השני, שהצביעו על המשך המגמה, גרמו לכלכלנים בכירים להכריז כי המשק נמצא על ספו של מיתון. קבוצות לחץ ואינטרסנטים כמו התאחדות התעשיינים מיהרו להרים קול צעקה ולדרוש מהממשלה לנקוט בצעדי חירום. גם הורדת ריבית הייתה עולה מן הסתם על השולחן, אלמלא היא כבר הייתה ממילא ברמת אפס. הממשלה, למרבה המזל, לא מיהרה לפעול, אלא שבינתיים הלכה התמונה הסטטיסטית והשתפרה בכל חודש עם העדכון התקופתי (הלמ"ס מפרסמת שלושה אומדני צמיחה לכל רבעון וממשיכה לעדכן בדיעבד גם לאחר מכן). הנתון המעודכן בתוצר לרבעון הראשון של 2016 עמד על לא פחות מ-4.5% - קצב צמיחה מהגבוהים ביותר נרשמו בשנים האחרונות.

בלמ"ס מתעקשים שהנתונים שהיו בידיהם בעת הכנת האומדן הראשון היו נכונים, אך חלקיים. האם היה נכון להמתין עם פרסום האומדנים עד לקבלת תמונת מצב מלאה יותר? נדמה שהתשובה היא 'כן', אבל מצד שני טעויות באומדני צמיחה אינן נחשבות לאירוע יוצא דופן. בדיקת הסטיות באומדני הצמיחה שבוצעה בבנק ישראל הראתה כי לפחות בתקופת הבדיקה (2005-2010) הלמ"ס הייתה במקום טוב באמצע ביחס לביצועיהן של לשכות סטטיסטיות אחרות בעולם. כנראה שהמסר בשורה התחתונה הוא פשוט להמתין. גם עולם נתוני הנדל"ן הפך בשנים האחרונות לשדה מוקשים של ממש עבור הסטטיסטיקאים. לפני שנה הודיעה הלמ"ס כי תפסיק לפרסם נתונים על מלאי הדירות הבלתי מכורות בשל בעיה באיכות הנתונים. קודם לכן התעוררה מחלוקת סביב נתוני מחירי הדירות, שהובילה את שר האוצר לאסור על השמאי הממשלתי או כל גוף אחר מלבד הלמ"ס לפרסם נתונים ולהורות על הקמת ועדה ציבורית לבחינת הנושא.

באוקטובר האחרון הודתה הלמ"ס כי מדד מחירי הדירות שהיא מפרסמת סובל מאי-דיוקים בשל נתונים חלקיים שמסופקים על ידי רשות המסים, נכון למועד פרסומו. בעקבות הבדיקה - וליקויים נוספים שהועלו, בין היתר, ב"גלובס" - הודיעה הלמ"ס כי תתחיל לפרסם מדדי מחירי דירות מחוזיים. אבל נדמה שאת הביקורת המקצועית הקשה ביותר ספגה הלמ"ס מבנק ישראל שקבע כי האומדן הראשון שהלמ"ס מפרסמת לגבי מספר התחלות הבנייה בכל שנה מוטה באופן שיטתי ב-10% כלפי מטה, ורק האומדנים המאוחרים יותר (המתפרסמים לעתים רק שנתיים לאחר הנתון הראשוני) הם אמינים.

בתחום התעסוקה קיימת מחלוקת מתודולוגית בין הסטטיסטיקאים. הסטטיסטיקאי בני פפרמן, לשעבר מנהל המחקר במשרד הכלכלה, טוען כי הגדרת האבטלה המקובלת בישראל מיושנת ולא רלוונטית ואינה מספקת תמונה רב-ממדית של תופעת האבטלה. ההגדרה הקיימת מודדת את האובדן הכלכלי או את שיעור הפוטנציאל שלא מומש לעבודה במשק. במניין המובטלים לא נכללים, למשל, אנשים שנואשו ממציאת עבודה, או אנשים שמבקשים לעבוד במשרה מלאה אך נאלצים להסתפק במשרה חלקית בשל מגבלה כלשהי. להערכת פפרמן, יישום ההגדרה האופטימלית לאבטלה היה מקפיץ את שיעור האבטלה בשיעור שבין פי 1.8 לפי 2.4 לעומת האומדנים הרשמיים.

גם בתחום העוני סובלת תמונת המצב ממגבלות משמעותיות ביכולת איסוף הנתונים של הלמ"ס. הבעיה מתמקדת בקושי אובייקטיבי לראיין את תושבי הפזורה הבדואית בדגש על היישובים הלא-מוכרים. עקב כך פורסמו בשנים 2012-2015 דוחות עוני חלקיים שלא כללו את נתוני העוני של הבדואים בנגב.