פרשנות: למאוכזבי נתניהו יש הרבה סיבות לבחור בו שוב

אין ספק: נתניהו צריך ללכת הביתה בגלל אהבתו למתנות ■ אבל - המיאוס מהתקשורת, הפרקליטות והח"כים יוביל את אנשי הליכוד והימין לבחור בו שוב ■ השבוע שהיה

בנימין נתניהו, ועידת ישראל לעסקים / צלם: איל יצהר
בנימין נתניהו, ועידת ישראל לעסקים / צלם: איל יצהר

אלוביץ ונתניהו  / איור גיל ג'יבלי
 אלוביץ ונתניהו / איור גיל ג'יבלי

1. לא ראוי לנתניהו להמשיך להיות ראש ממשלה. כי במשך שנים הוא קיבל ודרש מתנות. כי הוא לא מבין שזה רע. כי אם הייתם יודעים שקיבלתי אלף דולר מתנה מאיש עסקים, שלא כתבתי עליו, לא הייתם קוראים אותי והיו מסלקים אותי מהעיתון.

כי לקחת מתנות זה לא מוסרי. זה עלוב, מעליב. משחית. הופך מדינאי ומנהיג לאיש קטן פושט יד. בנימין נתניהו מאמין שמתנות מחברים זה בסדר. רק שחברים זה הדדי. הסיכוי שהוא, חסכן ותאוותן באופיו שנדבק בתחושה שמגיע לו, נוהג להעניק לחבריו מתנות אישיות מקבילות על חשבונו - הוא לא סביר. לכן, מרגע שלקיחת המתנות הפכה לעובדה שהוא מודה בה, מצהיר עליה ולא מתבייש בה - הופכים כל תיקי החקירה הממוספרים, ההולכים ומתרבים, הסיפורים והאמיתות, העובדות והגוזמאות, המניפולציות וחיסולי החשבונות - לפחות דוחקים. את אלה יש להשאיר למסלולי החוק והסדר, בתקווה שאלה עדיין מתקיימים כאן: חקירה, עדים, עדי מדינה, עימותים, יועץ משפטי, שימוע, כתב אישום, בית משפט, ערעורים. אבל המתנות - אלה כבר כאן. על זה הוא צריך ללכת. עכשיו.

2. אין ספק ש"מחפשים" את נתניהו. אותו ואת מי ומה שהוא מייצג. אין ספק שבשני עשורים הוא סיפק די "סחורה" שמצדיקה חיפוש. הבעיה היא שבדרך להפלתו הסוערת מהבמה, פוגעים, מעליבים, בזים למחצית מהציבור, לפחות, וממשיכים לפרום את הרקמה החלשה ממילא של החברה.

בוחרי ליכוד ואנשי ימין כועסים על חוסר הכבוד ועליבות תאוות המתנות של נתניהו. גם על החשדות המתגברים. למרות שהם מטילים ספק בחלק גדול מהדיווחים, החקירות וההדלפות, משוכנעים שהם שקריים ומונעים מאג'נדות פוליטיות ואישיות - הם מאוכזבים מנתניהו. התקווה הגדולה שהוא האיש שיעמוד זקוף מול היהירים והמתנשאים ויעשה כאן סדר חדש של אליטות - התנפצה בפרצופם. הוא העדיף מתנות. אבל הם לא יאמרו מילה. סקרים שהתקיימו גם השבוע מראים שבוחרי ליכוד שומרים על בחירתם, שאילו התקיימו בחירות עכשיו ונתניהו היה מתמודד - הוא היה נבחר. אפילו מתחזק. זה לא מאהבת נתניהו, זה מטינת הכוחות שמולו. כלומר מולם. כי הוא זה הם. זו הייתה ותהיה בחירה בהתרסה.

מי שיוצא מגבולות השמנת הממוסדת, מדבר עם מה שכונה פעם "ישראל השנייה", לומד שכבר שנים לא בוחרים בנתניהו אלא לא-בוחרים באחרים. נקמה קטנה בצדקנים ובשליחיהם, שפניהם מדושנות העונג, הבוז והשמחה-לאיד, נגד נתניהו ונגד בוחריו, ממלאים ושולטים בשבועות אלה במרקעים ובעיתונים. התשובה תבוא בקלפי.

3. ציבור הולך וגדל, במרכז המפה, גם מתנגדי ימין בכלל ונתניהו בפרט, מאס בתקשורת, במשטרה, בפרקליטות, בחברי/ות כנסת, במחוברים ובזחוחים. ציבור הולך וגדל פגוע מאלה המתייחסים לעצמם ולחבריהם כאל "החלק החכם בעם", "השפויים", "מגיני שלטון החוק", "אחרוני שומרי הדמוקרטיה", "אנשי התרבות" - בניגוד לאחרים. בניגוד למזוהי ימין, לפריפריה שהאבטלה בה עולה על 15%, שאנשיה הושלכו לחולות ונותרו הרחק מאחור, שמוצגים בגיחוך כפרימיטיביים, מושחתים, פשיסטים, שונאי ערבים, אלה שההגמוניה השלטת מכנה בבוז "הם". "איך הם בוחרים אותו", "הם עוד יבחרו אותו שוב", "איך הם לא מבינים".

4. "מה אתם בוכים, הליכוד כבר 40 שנה בשלטון ואתם עוד מתחשבנים עם מפא"י שדפקה אתכם", שואלים בזלזול את הפגועים. התשובה היא: כל עוד חיה פרשת חטיפת ילדי תימן; כל עוד תוחלת החיים ב"פריפריה" של מדינה, שכל אורכה 550 ק"מ, קצרה בשלוש שנים מהמרכז; כל עוד בכל הנגב אין בית חולים שיקומי אחד וחולים קשים מהצפון מיטלטלים לטיפולים בתל אביב; כל עוד "עיירות פיתוח" ממשיכות להתקיים, 70 שנה אחרי קום המדינה, והמורה עדיין שואלת "מאיזה מוצא הוריך?"; כל עוד מי שזקוק נואשות לעזרת הציבור הם אלה שעלו אחרי שהארץ חולקה - שום דבר לא עבר. לא הטינה ולא הכעס.

5. נתניהו רצה להשתלט על וואלה!, "ישראל היום", רצה גם את "ידיעות אחרונות". אכן, האיש לוקה באובססיה תקשורתית. אפשר לדעת ממי למד וגם להבין למה. אבל נתניהו די שולי לעומת מה שהתקיים כאן שנים ארוכות. דב יודקובסקי המנוח היה מהעורכים הנערצים, החכמים והמצליחים שהיו כאן.

העורך שבנה את "ידיעות אחרונות" כ"עיתון של המדינה". הנה מה שכתב עליו, לאחר מותו בדצמבר 2010, מעריץ גדול, רפי מן, פרופסור וחוקר תקשורת, ב"העין השביעית". אלה היו שלושה עמודים נלהבים ומלאי הערכה על "האיש שפקח עין למציאות הישראלית, זיהה הלכי רוח... איש התקשורת הראשון שגילה את ישראל השנייה...", ובקרבם משפט אחד אחר: "...עם מוזס (הכוונה לנח מוזס, אביו של ארנון מוזס, המו"ל והבעלים הנוכחי של "ידיעות אחרונות") שמר בקפידה על רשימת הפרחים המוגנים: פוליטיקאים ואנשי עסקי מסוימים שאין לגעת בהם מעל דפי העיתון לשלילה, ומאידך כאלה שאין להזכירם".

רבים מהעיתונאים שששים לבוז לנתניהו על התערבותו בתקשורת מכירים את זה היטב. איכשהו רק נתניהו מזעזע אותם.

stella-k@globes.co.il