ישראל היא מעצמת תוכן, למה אין חוק לעידוד התעשייה?

עשור לאחר פריצת הגבולות, אין ולו חוק אחד שבאפשרותו לקדם את ישראל לעבר שגשוג תרבותי וכלכלי ■ למכירת הסדרות, מעבר לצד הכלכלי, ישנה חשיבות למעמדה של ישראל בעולם ■ כתבה זו התפרסמה במוסף פירמה של ״גלובס״ שהופק בשיתוף פעולה מסחרי עם ״קשת״

טלי גורן / צילום: עדי אורני
טלי גורן / צילום: עדי אורני

ראש הממשלה התקשר אמש למנכ"ל גוף השידור X ובירך אותו על מכירת הפורמט הישראלי לרשת טלוויזיה אמריקאית מובילה. "העסקה שסגרתם מוכיחה באופן דרמטי שהחזון שאנו מובילים מתממש. לא רק סייבר והייטק, ישראל הופכת למרכז תוכן עולמי", אמר.

השיחה הזאת מעולם לא התקיימה במציאות. שיחות כאלה מקיימים ראש הממשלה, הנשיא ושר הכלכלה עם בכירי עולם ההייטק לאחר עוד אקזיט מוצלח, אבל על הספיד דייל שלהם לא נמצאים בכירי עולם הטלוויזיה והתוכן הישראלי.

וחבל. כי ווייז אמנם נמצאת בעשרות מיליוני כלי רכב בעולם, אבל סדרות ישראליות, חלקן אפילו בעברית (!) נמצאות על עשרות מיליוני מסכי טלוויזיה. בהודו, בסין, בקנדה, באנגליה, באוסטרליה וברומניה. דרכן, מכירים עשרות מיליונים את ישראל כמו שהיא, יפה, ברוכת כישרונות ונופים, ללא התיווך המעוות לעיתים של התקשורת העולמית.

ימים דרמטיים עוברים על שוק התקשורת, שנמצא במוקד השיח הציבורי בממשלה, בכנסת - ולמרבה הצער גם במסדרונות גורמי החקירה. עיקר תשומת הלב מופנית לאינטרסים ולסביבת מקבלי ההחלטות, בעוד שעולמות התוכן והיצירה המשודרים בערוצים כלל אינם מקבלים תשומת לב מצד מקבלי ההחלטות והרגולטורים, ולא כל שכן השקעות.

תעשיית התוכן אינה שונה מתעשיות רבות אחרות בארץ. למעלה ממיליארד שקל מושקעים מדי שנה ומועסקים בה יותר מ-5,000 עובדים ועובדות ביצירת תוכן איכותי.

אולם, במדינת ישראל של היום עולם ייצור התוכן חומק מתחת לאפם של קובעי המדיניות. התוכן לא נתפס כתעשייה שיש לטפח אותה ולעודד אותה. זאת בזמן שענפים רבים במדינה זוכים לתמיכה ועידוד ממשלתיים באופן מובנה ותוך השקעת משאבים רבים. כך למשל חוק עידוד השקעות הון מעודד השקעות משמעותיות שעיקרן טכנולוגיות, חוק עידוד השקעות הון בחקלאות נועד גם הוא לייצר ולעודד השקעות, וחוקים והוראות רבות בפקודת מס הכנסה מעודדים השקעות בסטארט-אפים ותעשיות טכנולוגיות.

"The A Word" הגרסה הבריטית / צילום: באדיבות קשת
 "The A Word" הגרסה הבריטית / צילום: באדיבות קשת

ועדיין, עשור לאחר פריצת הגבולות, אין ולו חוק אחד שעוסק בעידוד השוק לייצר תוכן איכותי, שבאפשרותו להמשיך ולקדם את ישראל אל-עבר שגשוג תרבותי וכלכלי לצד הפצת הערכים התרבותיים המייחדים את ישראל.

בזמן שמקבלי ההחלטות עסוקים, ישראל כבר מזמן הפכה להיות מעצמת תוכן מקומית ובינלאומית. גופי התוכן בישראל מצליחים לייצר מוצר איכותי, שמהווה סחורה מבוקשת ברחבי העולם, על אף שוק השידורים המגודר ושוק הפרסום המוגבל. כך לדוגמה סדרות ישראליות, כמו "פלפלים צהובים", "כפולים", "פאודה", "להיות איתה", "הכוכב הבא" ו-"רמזור", נמכרו להפקה ושידור במדינות זרות וישנן עשרות תוכניות נוספות ורבות. למכירת הסדרות, מעבר לצד הכלכלי, ישנה חשיבות מכרעת למעמדה של מדינת ישראל ברחבי העולם.

אני רוצה להאמין, שאילו קובעי המדיניות במדינה היו מבינים יותר את משמעות וחשיבות הפצת התוכן הישראלי ברחבי העולם, הם היו פועלים לגבש צעדים שתכליתם עידוד יצירת תוכן, גם אם הוא לא בהכרח מיועד לשידור בארץ (בכל זאת, זמן השידור מוגבל). יצירת תוכן איכותי הוא אינטרס של כל השחקנים - גופי השידור, היוצרים, השחקנים, הצרכנים וגם הרגולטורים. ללא הצבת יעדים ממשלתיים בתחום וההבנה כי יש צורך במתן מעטפת עידוד לתעשייה זו לא ימשיך להתפתח ולהתקדם עולם יצירת התוכן המקומי.

עלינו, גופי השידור, מוטלת החובה להצעיד את תעשייה זו קדימה. לאפשר לה להמשיך ולהתפתח. אבל לבד לא נוכל למשימה. מבלי שיתגייסו משרדי הממשלה והרשויות לטובת פיתוח תעשיית התוכן בארץ, לא נזכה לראות את פריחתה. יש להגדיר יעדים לאומיים, יש להקצות לכך משאבים ויש לפעול לכך שישראל תהיה לא רק מעצמת סייבר והייטק אלא גם מעצמת תוכן ותרבות. אנחנו כבר שם, יש הרבה מקום לכולם.