תביעה: "לוקסנבורג לא משלם דמי תיווך על עסקאות נדל"ן בחו"ל"

לטענת יעקב הרץ, הוא היה הגורם המקשר הבלעדי שהביא לביצוע שתי עסקאות עבור בעל השליטה בחברת לפידות: הסכם מימון ורכישת קרקע ברומניה והסכם מכירת המקרקעין לאחר מכן, שהניבו ליעקב לוקסנבורג ולשותפיו רווח של כ-45 מיליון שקל ■ לוקסנבורג: "תביעה הזויה שהתיישנה"

יעקב לוקסנבורג / צילום: גיזי
יעקב לוקסנבורג / צילום: גיזי

האם איש העסקים יעקב לוקסנבורג (לוקסי), בעל השליטה בחברת לפידות העוסקת בביצוע קידוחי נפט ומים, מנסה להתחמק מתשלום דמי תיווך בסך כ-4 מיליון שקל בעבור עסקאות נדל"ן שביצע לפני יותר מעשור ברומניה? טענה זו נטענת כלפי לוקסנבורג בתביעה שהוגשה נגדו השבוע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

לטענת התובע, יעקב הרץ, לוקסנבורג מתחמק מתשלום דמי התיווך בעבור עסקאות עבר, משנת 2006 ו-2007, אשר הניבו לו ולשותפיו רווח של כ-45 מיליון שקל תוך שנה.

יעקב הרץ הוא איש עסקים אשר עסק, בין היתר, בתיווך בעסקאות נדל"ן בחו"ל. הרץ טוען בתביעה שהגיש, באמצעות עו"ד אילן אלמקייס, כי הוא (הרץ) היה הגורם המקשר הבלעדי אשר הביא לביצוען של שתי עסקאות בעבור לוקסנבורג: הסכם מימון ורכישת קרקע בין לוקסנבורג לאריה אלתר, והסכם מכירת המקרקעין לאחר מכן.

התביעה מגוללת סיפור, שלפיו אריה אלתר היה בעל המניות בחברה רומנית, שהייתה בעלת קרקע בשטח משוער של 40 דונם בעיר פלוישט ברומניה.על הקרקע היה מפעל שהעסיק עובדים רבים, והחברה נוהלה תחת פיקוח של נאמן מטעם הרשויות, כאשר אריה אלתר רכש את החברה במסגרת תוכנית הבראה תחת הנאמן, והתחייב לשלם את חובותיה. בין חובות החברה היו חובות לרשויות השונות ברומניה, בסך כ-4 מיליון יורו, אשר הורכבו ממרכיב של קרן וממרכיב של ריבית משוערת של 1.5 מיליון יורו.

בתביעה נטען כי בשלב מסוים הודיעו הרשויות ברומניה כי הן מוכנות להסדר שלפיו אלתר ישלם את קרן החוב לרשויות עד לתאריך מסוים; ואלה בתמורה יוותרו על מרכיב הריבית בחוב. בתגובה, נטען, פנה אלתר להרץ, וביקש ממנו - לאור הדחיפות הגדולה והמועד הקרוב שבו נקבו הרשויות ברומניה - למצוא משקיע שייכנס איתו לשותפות בעסקי החברה. זאת, על-מנת לממן את התשלום ו"להרוויח" את מרכיב הריבית שלא יצטרכו לשלם.

"פעל במרץ"

עוד נטען בתביעה כי הרץ יצר את הקשר והיה החוט המקשר הבלעדי והמוציא והמביא בין אלתר לבין לוקסנבורג, אשר הסכים להיכנס לשותפות עם אלתר. בעקבות זאת, אלתר ולוקסנבורג ייסדו חברה בקפריסין אשר ההחזקות בה נחלקו חצי-חצי ביניהם; והחברה הקפריסאית רכשה את המקרקעין מהחברה הרומנית, תמורת סך של 7 מיליון יורו.

"בין התובע לנתבע סוכם כי כמקובל בעסקאות דומות בחו"ל, ישולם לתובעים על-ידי הנתבע, בין שבאופן ישיר ובין שבאמצעות חברות בשליטתו, סך של 5% בתוספת מע"מ מסכום העסקה; קרי, סך השווה ל-200,000 יורו בהתאם לשערם במועד עריכת העסקה בתוספת מע"מ כדין", נכתב בתביעה.

לטענת הרץ, זמן קצר לאחר רכישת המקרקעין על-ידי החברה הקפריסאית, פנו אליו נציגי החברה הקפריסאית, לוקסנבורג ואלתר, וביקשו ממנו לפעול למציאת רוכש למקרקעין, בדרך של רכישת מניות החברה הקפריסאית, רכישת המקרקעין ישירות, או איתור שותף אסטרטגי גדול לצורך הקמת פרויקט במקרקעין.

לטענת הרץ, הוא פעל במרץ רב תוך כדי ניצול שמו, קשריו וכישוריו רבי השנים, ויצר את הקשר בין חברת אפריקה ישראל ומנהליה ומנהלי פעילויותיה מחוץ לישראל, לבין נציגי החברה הקפריסאית בעלת המקרקעין, לוקסנבורג ואלתר.

עוד נטען כי הם הגיעו להסכם שבמסגרתו רכשה אפריקה ישראל את מניות החברה הקפריסאית בעלת השליטה במקרקעין, באמצעות חברה בשליטתה ובין שבכל דרך אחרת, והפכה לבעלת השליטה במקרקעין.

העסקה נחתמה בחדש נובמבר 2007 (זמן קצר לאחר העסקה הראשונה), כאשר אפריקה ישראל שילמה תמורת מניות החברה הקפריסאית - ובפועל עבור המקרקעין - סך של 15.6 מיליון יורו; כשלטענת הרץ, הוא "היה מעורב בכל שלבי העסקה וללא מעורבותו העסקה לא הייתה יוצאת לפועל".

לוקסנבורג מכחיש

לטענת התובע, כתוצאה ממאמציו זכה לוקסנבורג (והחברות שבשליטתו) בתוך פרק זמן קצר ביותר למיליוני יורו לא מועטים. על-פי הנטען, בתמורה להצלחת פעילותו סיכמו לוקסנבורג והרץ כי הרץ (באמצעות החברה בבעלותו) יקבל, כמקובל בעסקאות דומות, סך של 3% מסכום העסקה בתוספת מע"מ - ובסך-הכול 468,000 יורו בתוספת מע"מ. חלקו של לוקסנבורג בתשלום, נטען, הוא 234,000 יורו לפי שערו היציג של היורו במועד העסקה בתוספת מע"מ; אולם עד כה שילם לוקסנבורג להרץ, כ-275 אלף שקל, כולל מע"מ, בלבד.

הרץ טוען עוד כי סך-הכול יתרת החוב של לוקסנבורג אליו היא כ-2.6 מיליון שקל, נכון למועד העסקה השנייה מ-2007, ולסכום זה יש להוסיף הפרשי ריבית והצמדה ממועד חתימת העסקה ועד ליום התשלום בפועל. 

לוקסנבורג: "תביעה הזויה שהתיישנה לפני שנים"

יעקב לוקסנבורג מסר בתגובה: "אין שום חוב, כספי או אחר, שאני או חברות בשליטתי חייבים לתובעים. לא הורשעתי בכל עבירה, ולא מתנהלת נגדי כל חקירה. נעשה כאן שימוש פסול בכתב תביעה כדי להפיץ נגדי לשון הרע, ומי שפעל כך בזדון יטופל בכל חומרת הדין. אין ספק כי הגשת תביעה אישית כיום נגדי, המתייחסת לחוב נטען מלפני 12 שנה, מלמדת יותר מכל על אי-רצינות התביעה וסיכוייה.

"הנטען בכתב התביעה סותר בבירור עדות של התובע בבית משפט ותצהיר עליו חתם תחת אזהרה כי לא חבים לו דבר בגין העסקה הנטענת. מכאן, או שהתובע שיקר בעבר - או שהוא משקר היום. מדובר בתביעה הזויה שהתיישנה לפני שנים, ולפי עצה משפטית שקיבלתי, בית המשפט יסלק אותה על סף הדיון".