"אבא של מסי שאל איך מביאים אותו לכותל בלי שיידעו"

"שילמנו על הזיכיון לחברה הארגנטינאית 2 מיליון דולר, זה הסכום שהם דרשו. הם צריכים 90-80 חדרי מלון, וביום ההגעה שלהם הם ביקשו לעשות מיסה בירושלים עם כומר מיוחד שהם ביקשו מהוותיקן. ארגנטינה ביקשה אותו ספציפית, ואנחנו נהיה אחראים להביא אותו לכאן".

לפני שנה יצא דני בנעים, הבעלים של חברת ההפקות קומטק, לאיטליה לבחון אפשרות דמיונית - להביא את ההזנקה של מירוץ הג'ירו דה איטליה לישראל. הג'ירו הוא מירוץ האופניים השני בחשיבותו בעולם אחרי הטור דה פראנס ומתקיים ברציפות (למעט הפסקות בשתי מלחמות העולם) מאז 1909. אחת לשנתיים מאפשרים מארגני הג'ירו למדינות מחוץ לאיטליה להיות חלק מהאירוע ומוציאים "החוצה" למרבה במחיר את ה-Big Start - שלושת ימי הרכיבה הראשונים של המירוץ הנחשבים ליוקרתיים מאוד.

מי שמכיר את ענף האופניים, יגיד שהסיכוי שישראל תקבל את הג'ירו משול פחות או יותר למצב שבו הוועד האולימפי הבינלאומי יחליט לקיים בחרמון את משחקי החורף. ישראל היא לא מדינת רכיבה, אין לה שום קשר לענף ולהיסטוריה שלו, ועל ה-Big Start התמודדו לא מעט מדינות רכיבה אמיתיות כמו יפן, דנמרק, בלגיה ופולין. חוץ מזה שהג'ירו מעולם לא יצא לקטע הפתיחה מגבולות אירופה, אז דווקא לישראל?

אלא שבעולם של הספורט המקצועני הנוכחי, שבו רוסיה תארח את המונדיאל הקרוב וקטאר את זה שאחריו, לא המסורת היא שקובעת. לבנעים היה בכיס משהו שלמתחרות לא היה: צ'ק פתוח שהעניק לו איל הנדל"ן הפילנתרופ היהודי-קנדי סילבן אדמס, שעלה לאחרונה ארצה, ושהונו מוערך ב-1.7 מיליארד דולר. "סילבן אמר לי 'דני, אל תגיד לאיטלקים כלום, אבל יעלה כמה שזה יעלה, אנחנו מביאים את הג'ירו לישראל", מספר בנעים. כשההתמחרות הגיעה ל-7.5 מיליון אירו כבר היה ברור לו שהוא מתחרה נגד עצמו, כאשר "בנוסף לסכום הזיכיון, התחייבנו לשלם עד 150 אלף אירו לכל אחת מ-22 הקבוצות המשתתפות במירוץ, ועוד מיליון אירו זכויות שידור עבור שלושת הימים הללו. בסך הכול 11.5 מיליון אירו רק כדי להביא את המירוץ לישראל".

אז בסוף הכול כסף. מי שמציע הכי הרבה, לוקח?

"זה לא היה רק כסף. האיטלקים מאוד התרגשו מסיפור הכותרת של המסע הזה, שבין ירושלים לרומא. הם באו לסיורים וחרשו את המדינה, ואחרי שהם התאהבו ברעיון, הם התחילו לנהל דיאלוג עם הקבוצות - וחלק מהן לא התלהבו. רק אחר כך הגענו להסכם הכספי. ואני שמח שהאיטלקים רואים בזה אירוע ספורט ולא אירוע פוליטי".

ועכשיו? אחרי סוף השבוע בעזה הם כבר מצטערים?

"בסוף השבוע התקשר אליי בלילה מנכ"ל התאחדות האופניים העולמית ושאל אותי על מה שהוא רואה בטלוויזיה, ורצה לדעת מה קורה בפועל במדינה".

ומה אמרת לו?

"אמרתי לו את האמת - שמדינת ישראל יודעת לטפל בזה, ושהג'ירו רק בתחילת מאי. הם יודעים שם עם מי הם חתמו על הסכם. חוץ מזה, הם ביקשו לתאם שיחת ועידה, שבה אני אמור לתת להם הבהרות ועדכונים לגבי המצב הביטחוני, ובין 9 ל-12 באפריל יבקרו כאן בארץ מנהלי הקבוצות ביחד עם אנשי הג'ירו, בין היתר כדי לקבל עדכונים שקשורים לביטחון ואבטחה".

בנעים מנסה באופן טבעי להרגיע, אבל בפועל העניינים היו הרבה יותר בעייתיים. מלכתחילה, חלק מהקבוצות הביעו התנגדות נחרצת לקיים בישראל חלק מהמירוץ, ורק אחרי שהן הבינו שאין להן ברירה - כי מי שלא יתייצב לקו ההתחלה של המירוץ לא יוכל כמובן להצטרף בהמשך - הן יישרו קו. ובהמשך התרחשו תקלות דיפלומטיות קלות, כמו למשל כאשר שרים בממשלת ישראל הבחינו כי בהצגה הרשמית של המירוץ נרשם כי הוא יחל ב"מערב ירושלים", והבהירו שאם הסטטוס לא ישונה, ממשלת ישראל לא תהיה חלק מהאירוע. המארגנים התקפלו מהר והמילה "מערב" הוסרה.

מסי בחיפה או בירושלים?

איך התגלגלה קומטק - חברה שמפיקה אירועים, ועידות וכנסים (לרבות ל"גלובס" בעבר) - אל הג'ירו, לכך עוד נגיע בהמשך. אבל מה שמעניין לא פחות הוא שמדובר רק באחד משלושה אירועי ספורט גדולים שהיא תפיק בפרק זמן של חודש וחצי - וזאת אחרי שבקיץ האחרון הפיקה את אירוח הבית הישראלי באליפות אירופה בכדורסל ("ועכשיו זכינו בזכות זה גם באירוח אליפות אירופה עד גיל 21 בשנה הבאה"). קצת לפני שלושת ימי הרכיבה של הג'ירו, שייערכו בישראל ב-6-4 במאי, היא תפיק את אליפות אירופה בג'ודו (28-26 באפריל), וקצת אחר כך תביא לישראל את נבחרת ארגנטינה וליאו מסי ב-9 ביוני, למשחק הכנה אחרון שלה, לפני המונדיאל שאותו תקיים מול נבחרת ישראל.

מה הכאב ראש הכי גדול להפקה?

"האירוע של הג'ודו הוא גדול - הוא יתקיים בגני התערוכה, זה אירוע של כ-440 מתחרים מ-45 מדינות ובסך הכול יגיעו 1,200 אנשים שיתפרסו על שבעה בתי מלון. יש פה בסביבות 10,000 לילות של בתי מלון רק מהג'ודו, וזו הכנסה למדינה ולשירותי התיירות. והמטרה היא מעבר - יגיע לכאן גם נשיא התאחדות הג'ודו העולמית, והם באים כדי לראות את התחרות על מנת שנוכל לתת הצעה גם לאירוח של אליפות העולם בג'ודו, וזו כבר קפיצה מטורפת קדימה. שכרתי 4-3 אולמות בכפר המכביה שמתפעלים את הסיפור הזה של הג'ודו עם 270 עובדים, מעבר ל-40 העובדים הקבועים של קומטק. יש חטיבת תקשורת שלנו שקמה עבור האירוע הזה, וזה מעיף אותנו בעולם.

"אבל האירוע של הג'ודו הוא בשליטה. מסי בישראל נמצא בשליטה. הצ'אלנג' של הג'ירו דה איטליה לא דומה לאחרים. זה אירוע שכמותו לא היה בארץ. זה ראשוני, זה מרגש, לוגיסטי, אני תלוי פה בהמון גורמים".

ואם אתה צריך לדרג את כאבי הראש שלך?

"ג'ירו דה איטליה ראשון, ג'ודו שני, ארגנטינה שלישי".

ובכל זאת, אתה יודע לאיזה משלושתם הולכת להיות מלחמה על כרטיסים?

"כן. זה האבסורד. זה מה שגם סילבן אדמס אומר לי - אנחנו מביאים ג'ירו דה איטליה לישראל, אירוע עם 847 מיליון צופים בעולם, האירוע הרביעי בתקשורת בגודלו בעולם; ואז מגיע מסי לישראל - וכולם משתגעים. כולם, מבחינת תקשורת וכרטיסים, ושרת הספורט שמעורבת וראש הממשלה שהזמין את ראש ממשלת ארגנטינה לבקר בישראל באותה הזדמנות. סיפרתי לארגנטינאים לאיזה רמה האירוח הזה הולך ומי מעורב במשחק הזה. אבל בסדר, מסי זה מסי וכריס פרום (ארבע פעמים זוכה הטור דה פראנס) זה כריס פרום".

 הג'ודוקא שגיא מוקי בריו / צילום: רויטרס - Toru Hanai

במסגרת ההסכם קומטק תשלח מטוס אל על ("כנראה שזה יהיה אחד ממטוסי הדרימליינר") לברצלונה, שם תסיים ארגנטינה מחנה אימונים של שבוע, שעליו יעלו כ-120 אנשים חברי המשלחת הארגנטינאית. הבעיות היחידות שהתעוררו - ועדיין לא נפתרו - הן סביב האצטדיון שבו ייערך המשחק. "שרת התרבות והספורט ביקשה שהמשחק יהיה בירושלים", אומר בנעים. "מצד שני, הארגנטינים מעדיפים דווקא את אצטדיון סמי עופר בחיפה, שהוא אצטדיון יותר עדכני. אנחנו כרגע בודקים אם אפשר יהיה לעשות את האירוע בטדי ולהעמיד שם פסיליטיז ל-1,200 אורחי VIP, וגם יש פערים כספיים בין שני המקומות - בירושלים הכול יותר יקר מאשר בחיפה, ואם נצטרך לעשות את המשחק בסופו של דבר בטדי, זה יעלה לנו עוד 4-3 מיליון שקל בהשוואה לחיפה".

מה היו הדרישות של הארגנטינים?

"קודם כול שילמנו על הזיכיון לחברה הארגנטינאית 2 מיליון דולר, זה הסכום שהם דרשו. בערב, כשהם נוחתים בישראל, הם רוצים אימון. זה המשחק האחרון שלהם לפני המונדיאל והם מתייחסים להכנה הזאת בכל הרצינות המקצועית. הם צריכים 90-80 חדרי מלון, וביום ההגעה שלהם הם ביקשו לעשות מיסה בירושלים עם כומר מיוחד שהם ביקשו מהוותיקן. ארגנטינה ביקשה אותו ספציפית, ואנחנו נהייה אחראים להביא אותו לכאן".

מה אתם מקבלים בהסכם?

"אנחנו יכולים להעלות כתבים ואורחים למטוס שנוסע להביא אותם מברצלונה, שיילוו אותם עד הנחיתה בנתב"ג. הם מרשים לנו בשבת בבוקר לקיים אימון פתוח לקהל, שזה מהמם כי זה יאפשר לנו להביא קהל וילדים מהפריפריה שידם לא משגת לנסוע לראות את מסי בחו"ל".

 ליאו מסי בכותל / צילום: רויטרס - Oliver Weiken

"מקווים לאזן את הסיפור"

אין זו הפעם הראשונה שקומטק מעורבת בהבאתו של מסי לארץ. לחובבי הכדורגל בארץ היא זכורה משני מקרים - אחד שיצא אל הפועל, השני שנעצר בשל עניינים משפטיים. הראשון היה הבאתם של ברצלונה ומסי, יחד עם מרכז פרס לשלום, לסיור שכלל אימון פתוח לקהל בקיץ 2013 וביקור נדיר בכותל בירושלים. שנה מאוחר יותר ניסתה קומטק לנצל את הקשרים הטובים עם ברצלונה והנהלת המועדון ועמדה במרכז של יוזמה גדולה ביחד עם משרד הספורט, אז עדיין תחת לימור לבנת, להביא את ברצלונה כחלק מפרויקט "פרחי ספורט" להגדלת כמות הכדורגלנים הפעילים בישראל.

ההתקשרות עם ברצלונה כבר הגיעה לפסים מעשיים בצורת פגישות עם ראשי המועדון וסיכומים כספיים, אולם נעצרה בקיץ 2014 לאחר התערבות, בעיקר מצד אנשי האוצר וגורמים בדירקטוריון הטוטו שהתנגדו אז לפרויקט. הם פנו למשרד הספורט וטענו כי הבחירה בברצלונה לפרויקט לא הייתה תקינה, וכי יש לפנות לקבוצות נוספות ברחבי העולם. בין היתר, טענו נגד הסיכום הכספי שנעשה עם ברצלונה - שדרשה אז 400 אלף אירו עבור הזכות להשתמש בשם המותג ברצלונה, עוד 100 אלף אירו עבור הוצאות, ועוד 150 אלף אירו עבור שלב א' בתוכנית. בנוסף, יצאו כנגד שימוש בחברה פרטית, קומטק, ששימשה כמתווכת והייתה אמורה לזכות באחוזים מכל הסכם מסחרי.

גם הפעם לא היה מכרז.

"קודם כול, היו מעורבים עוד כמה גופים שניסו להביא חברות פרטיות. אני לא הייתי היחיד. היו גופים שהלכו וקיבלו מכתבי מינוי שמסמיכים אותם לנהל מו"מ ולהביא את ארגנטינה - אבל בסוף זה אנחנו. המדינה לא מעורבת בזה בכלל, זו יוזמה של גופים פרטיים בלבד. ברגע שלא המדינה מביאה את ארגנטינה - אין צורך במכרז. אפילו לא באנו להתאחדות. לקחנו על עצמנו את כל ההוצאות. ההתאחדות רק צריכה להתחייב ולהעמיד מבחינה מקצועית את הנבחרת".

ולא תרוויח מזה?

"אנחנו מקווים לאזן את הסיפור, לאף אחד אצלנו אין פה חלומות לרווח".

אז מה האינטרס?

"כי זה פותח לי חלונות קדימה. כחברה בינלאומית שמארגנת אירועים גדולים, אנחנו רוצים להיות במקומות האלו, ואז כשמגיעים דברים גדולים, אתה כבר היית שם. זה ברזומה שלך. עכשיו תראה, אולי נרוויח כסף בסוף, הלוואי, אבל לא הבאנו את ארגנטינה למטרה הזו. המטרה היא הקשר הבינלאומי, אנחנו רוצים להמשיך הלאה מכאן ולמשוך את הקשר עם החברה שמנהלת עבור ארגנטינה את המשחקים בחו"ל. האינטרס שלנו הוא קדימה".

לאיזה אירוע גדול אתם נושאים עיניים?

"אל הטור של ברצלונה בסין בנובמבר, שאנחנו רוצים לעשות. וגם לקחת על עצמינו משחקים של נבחרת ארגנטינה, במשחקים הבאים שלה בעולם".

ולא מזיק שיש לך קשר אישי עם אבא של מסי.

"כן, יש לי קשרים מצוינים עם אבא של מסי. הביקור הנוכחי שלהם בארץ נולד לפני כשנה, עוד לפני שארגנטינה הבטיחה את העלייה שלה למונדיאל, כשאבא שלו התקשר אליי ושאל אם אני יכול להביא את מסי לפה לכותל בלי שאף אחד יידע. אמרתי לו שזה אפשרי רק אם הוא יעבור ניתוח פלסטי.

"אחרי שהם עלו למונדיאל, הטלפון הראשון שלו היה אל השותף שלי אריאל ראבר, שהוא ארגנטיני, ושאל מה אפשר לעשות. פנינו לחברה ארגנטינאית בשם טורנאוס שהיא הזכיינית של נבחרת ארגנטינה ומוכרת את הנסיעות של הנבחרת למשחקים בחו"ל. יש לנו איתם יחסים בלתי אמצעיים טובים מאוד והחלנו לנהל מו"מ. הם רצו לדעת עלינו פרטים, והתקשרו לפיב"א ושאלו על האירוח שעשינו לאליפות אירופה בכדורסל בשנה שעברה, והם יודעים שאם אנחנו מביאים את הג'ירו לישראל - אז זה מרגיע אותם שאנחנו יכולים לעשות אירוע מכונן עם נבחרת ארגנטינה".

 ליאו מסי עם הנשיא פרס בביקור ברצלונה ב-2013 / צילום: רויטרס - Nir Elias

"פשוט מזיזים את הכיכר"

נחזור אל הג'ירו, ואל בעיות שמדינה קטנה ופקוקה, שאינה מורגלת באירוח אירועי ספורט ענקיים, מורגלת בהן. למשל, סידורי התנועה. "המשטרה חשבה בשלב מסוים", אומר בנעים, "שבזמן שהרוכבים יעברו בכביש החוף, אז הכביש ייסגר רק בכיוון אחד, כלומר שאפשר יהיה להשתמש בנתיב השני לטובת תנועת הרכב. אבל המארגנים הודיעו לנו שאי אפשר לצלם אירוע כזה כשבצד השני יראו פתאום מכוניות נוסעות. משטרת ישראל נסעה איתי כבר שלוש פעמים לאיטליה כדי להבין איך עובדים באירוע כזה, והם קיבלו שם הרבה טיפים - וכחלק מזה המשטרה נותנת לנו את כל יחידת האופנוענים שלה".

מה עוד דרשו המארגנים?

"הבעיה המרכזית של המארגנים הייתה שאחרי שהרוכבים יסיימו את הקטע השלישי ב-6 במאי באילת, הם צריכים להמריא מיד לקטניה, כדי להמשיך משם את המירוץ אחרי יום אחד הפסקה. אז כדי לשכנע אותם לבוא לכאן, היינו צריכים להעמיד לרשותם 8-7 מטוסי קרגו מאילת, שיטיסו את כל הציוד של הקבוצות משדה התעופה בעובדה".

והיו עוד דברים לא מתוכננים שדרשו פתרון - למשל, מה קורה כאשר הרוכבים ייכנסו לספרינט לקו הסיום בעיר אילת במהירות של 70 קמ"ש ויצטרכו לעבור בכניסה לעיר שתי כיכרות? "באילת אנחנו מפרקים לגמרי שתי כיכרות ומשפצים עוד שבע בעלות של חצי מיליון שקל", אומר בנעים. "פשוט מזיזים את הכיכר והופכים אותה לכביש ישר, כדי שהרוכבים יוכלו לעבור ולנסוע ישר בשיא המהירות. בעכו אנחנו מפרקים כיכר במרכז העיר, ובזיכרון יעקב השקענו 140 אלף שקל בתיקוני כבישים ומדרכות".

בנוסף, ההפקה הטלוויזיונית תהיה על-פי הדרישה לאירועים כאלו - צילום על-ידי אופנוענים שמלווים את הדבוקה ושני מסוקים באוויר בכל זמן נתון שמצלמים את הרוכבים - אחד שצמוד לדבוקה ואחד "מסוק נוף" שמדי פעם ייתן לצופים על-פי נקודות ציון מוכנות מראש, סקירה על היישוב או האתר המצולם. "זה קמפיין שאם מישהו רוצה להעריך אותו בכסף, זה 16 שעות של שידור ישיר של טלוויזיה מהנופים של מדינת ישראל - וזה שווה כמה וכמה מיליונים למדינה", מסכם בנעים. "וזה מה שסילבן אדמס (שבימים אלה משקיע גם עשרות מיליוני שקלים בהקמת ולודרום לרכיבה בהדר יוסף) התכוון לעשות: להראות שישראל היא מדינה נורמלית ושיש פה ספורט בינלאומי".