מתי בדיוק החלה ההיפרדות של משה כחלון מבג"ץ

"אני שומר על שלטון החוק, ואני שומר על בית המשפט העליון. בית המשפט העליון זה המעוז האחרון של החלשים, החזקים רוצים להרוס אותו כי הוא מפריע להם. אני לא רוצה לחיות במדינה שלא תהיה בה ביקורת שיפוטית ושאנשים ייעלמו פה בלילות".

לדובר, למי שלא הספיק לשכוח, קוראים משה כחלון. שר האוצר אמר את הדברים בשנה שעברה כשנשאל על עמדתו לגבי פסקת ההתגברות שראשי הבית היהודי הציעו לשלב בחוק יסוד: השפיטה. חצי שנה חלפה, ומנהיג כולנו תומך בהוספת פסקת התגברות מאותו סוג ממש בחקיקה בנושא הפליטים.

את הדברים שאמר כחלון בשנה שעברה כדאי לגזור ולשמור, כי הסיכויים שנשמע אותם ממנו בעתיד הולכים ומתמעטים. צירופי מילים כמו "אני השומר של בית המשפט העליון" או "בית המשפט העליון זה המעוז האחרון של החלשים" - אלה דברים שכחלון חזר עליהם בעבר כמנטרה, אך לא עוד.

התפכחות ערכית, סגירת חשבון אישי או ריאל פוליטיק ציני - מה שברור הוא שכחלון ובג"ץ כבר לא, ושתהליך ההיפרדות הזה, ההינתקות של כחלון מהשופטים בירושלים, לא החל בשבוע שעבר אלא לפני 8 חודשים ויום, אם להיות מדויקים.

נחזור לגרסה הרשמית. בסביבתו של כחלון הפנו אתמול ל-28 באוגוסט, היום שבו הודיע כחלון כי יתמוך בתיקון החקיקה שתביא שרת המשפטים איילת שקד בעניין המסתננים. דברי כחלון נאמרו אז בתגובה להחלטת בג"ץ לאסור את השימוש במאסרים ממושכים ככלי להפעלת לחץ על מסתננים להסכים לגירוש מרצון. במפלגת כולנו הוסיפו, בהמשך לאותה תגובה, כי תיקון החקיקה דרוש כדי להקל על סבלם של תושבי דרום תל-אביב.

היום מסבירים בסביבתו של כחלון ששום דבר לא השתנה. כחלון פעל כפי שהצהיר. באשר לתמיכה בפסקת ההתגברות - מה שנעשה, על-פי דובר השר, הוא "איזון בין שני אינטרסים", ששניהם חשובים בעיני מנהיג כולנו: השמירה על בג"ץ מצד אחד ותושבי דרום תל-אביב מהצד השני.

השימוש האירוני ב"איזון אינטרסים"

השימוש במונח איזון אינטרסים כנראה אינו מקרי. הוא מחדד את המסר האירוני שכחלון מעביר לבג"ץ: איזון אינטרסים הרי היה הכלי המשפטי החביב על נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק בפסקי הדין שהביאו לעולם את המונח הכל-כך מעורר מחלוקת הזה, האקטיביזם השיפוטי.

אבל עם כל הכבוד ל-28 באוגוסט, את שורשי השינוי ביחס של כחלון לבג"ץ יש לחפש באירוע אחר, שהתרחש 3 שבועות קודם לכן. ב-6 באוגוסט פסל הרכב של 5 שופטי בג"ץ, ברוב של 4 שופטים מול דעת יחיד של השופט מני מזוז, את חוק מס דירה שלישית.

ההחלטה הכתה את כחלון בהפתעה מוחלטת. אפשר להאמין לכחלון, שראה בבג"ץ מגן החלשים - הזוגות הצעירים במקרה זה - והתאכזב לגלות שלשופטי בג"ץ יש שיקולים נוספים. אפשר בהחלט גם לחשוד בכחלון, שכפוליטיקאי ממולח, הוא לא האמין שדווקא הוא - האיש שמינה את עצמו למגן בית המשפט העליון, שדרש, קיבל והפעיל זכות וטו על כל חקיקה עוקפת בג"ץ ונהג כבוד בבית המשפט ובשופטים - יחטוף כזו סנוקרת ממי שאמור היה להיות בן-ברית. גם זה וגם זה ייתכנו, והשניים לא בהכרח סותרים.

תאמרו אולי שבג"ץ פעל במס דירה שלישית בהתאם לשיקולים משפטיים טהורים וללא משוא-פנים. ייתכן, אך לא כך רואה זאת שר האוצר. "בג"ץ לצערי קיבל החלטה שלצערי אני חושב שהיא לא נכונה ולא במקום, ואני לא מבין לאיזה לחץ נכנעו שם", אמר שר האוצר ב-2 באוקטובר בהופעה בפייסבוק בתשובה לשאלה שהפנה אליו אחד הגולשים. כחלון מאמין שהכול פוליטי; זו אמונה שקשה אולי לקבל אבל גם קשה להפריך.

אז מה הלאה? כחלון לא יצטרף למחנה של איילת שקד או בצלאל סמוטריץ' ולא יניף את נס המרד בבג"ץ. הוא היה ונותר מתון בדעותיו ופרגמטי. "נמשיך לשמור על שלטון החוק על עליונות המשפט ועל המצע של כולנו, כפי שהתחייבנו לבוחרים", אמר בפתח מושב החורף של הכנסת.

"בנושאים ערכיים עקרוניים אף חבר סיעה לא יצביע בניגוד למצפונו", אמר בהמשך אותם דברים, אמירה שמקטינה את הסיכוי שיכפה משמעת סיעתית על חברי סיעתו, שחלקם בוודאי אינם חשים בנוח עם חקיקה עוקפת-בג"ץ.

יחד עם זאת, קשה להשתחרר מהרושם שכחלון רואה בתמיכתו בפסקת ההתגברות על בג"ץ סגירת חשבון אישי שנפתח ביום שבג"ץ הרג לו את מס דירה שלישית. גם אצל כחלון, המשקעים האישיים אינם מנותקים מההתנהלות הפוליטית הממלכתית, לכאורה.