"המערכת שאמורה להגן על הזכות לחפות מפקירה את הנחקר"

אני: רב תחומי, מחויב לסביבה שבה אני חי.

משפחה: סבא וסבתא מצד אבא באו מבית מאוד דתי בבצרה שבעיראק. סבא היה גבאי ורב, איש משכיל מאוד שדיבר שבע שפות. סבתא גידלה את הילדים. הם עלו לארץ ב-1951, כשלאבא מלאו 9, הגיעו למעברה ברמלה ומשם עברו לבית המושל. משפחתה של אמא הגיעה מסופיה בבולגריה. במהלך המלחמה סבתא הייתה במחנה עבודה וסבא הצטרף לפרטיזנים ביערות. הם נפגשו בחגיגות סיום המלחמה, לא ברור לנו אם התחתנו אי פעם, אבל הם עלו ביחד לישראל ב-49' והגיעו לרמלה.

הורים: כשאמא הייתה בת 17 היא פגשה את אבא במסיבת ריקודים. מאוחר יותר הם התחתנו ואני נולדתי. אבא עבד כקניין בעיריית רמלה ואמא הקימה מעון יום פרטי, שהפך לשם דבר בעיר במשך עשור, עד שחלתה בסוכרת.

סוכרת: אמא חלתה בה בגיל צעיר יחסית. היא נפגעה בכליה, עברה כריתת רגל, הפכה למאושפזת כרונית בבתי חולים, שם נחשפה לזיהומים, ונפטרה בגיל 68. כדי להנציח אותה הקמנו את עמותת "מהיום", עם פרופ' איתמר רז, מומחה למחלה. בקרוב נשיק דף פייסבוק שיסייע לחולים במיצוי הזכויות שלהם, ואנחנו מקימים באסף הרופא מרכז לאומי, יחיד מסוגו בארץ, לטיפול בכף רגל סוכרתית.

ילדות: רמלה. נעתי בין העולמות, מזרח ומערב, דתי וחילוני. למדתי במגמה ביולוגית, שיחקתי כדורסל בשכונה, אבל האהבה הכי גדולה שלי הייתה הספרים.

עידית: אשתי, מרפאת בעיסוק במכבי, במרכז להתפתחות הילד בראשל"צ, הגיבוי החזק שלי והחברה הכי טובה שלי. נפגשנו בקורס מדריכים של הנוער העובד, שמרנו על קשר ואחר כך נפגשנו שוב בנוער שוחר מדע במכון ויצמן. מסוף י"ב אנחנו יחד, נשואים 31 שנים. כל הדברים המשמעותיים שעשיתי מתגמדים לעומת הצלת העולם שהיא עושה, כשהיא מעמידה ילד על הרגליים. יש לנו ארבעה בנים ואנחנו גרים בכפר דניאל.

8200: השירות ביחידה היה נקודת מפנה, כי שם נחשפתי לעוד הרבה חנונים וניתנה לי האפשרות לבטא את היכולות שלי. למדתי ערבית על בוריה, יצאתי לקורס קצינים, השתחררתי אחרי חמש שנים והמשכתי להיות בתפקידי הדרכה עד שהשתחררתי ממילואים בדרגת סגן-אלוף.

לימודים: למדתי יחסים בינלאומיים ולימודי מזרח תיכון באוניברסיטה העברית. כדי להתפרנס, אבא סידר לי ג'וב להיות עוזר לסגן ראש עיריית ירושלים בתקופת טדי קולק. התחלתי להכיר שחקנים פוליטיים, וכשאהוד אולמרט רץ לראשות העירייה, הצטרפתי למטה שלו.

אהוד אולמרט: הייתי יועץ שלו בעירייה ולוויתי אותו גם כשר התמ"ת וממלא מקום ראש הממשלה, והייתי מזכיר הממשלה שבראשה עמד. כשסיים את תפקידו, פנינו כל אחד לדרכו. היו לי איתו 16 שנים מצוינות בשירות המדינה ואין אף אחד שיכול לקחת אותן ממני. היום אנחנו לא בקשר.

הוראה: הייתי מורה להיסטוריה בתיכון "לידה" בירושלים, אחר כך בבית הספר לממשל בבינתחומי, ולאחרונה במכללה האקדמית תל אביב יפו, שם אני עומד בראש מכון המחקר לחקר הרגולציה.

 ת.א.ר.א 1: יום לפני שהתמניתי למנכ"ל בחברת טכנולוגיה גדולה, אמרתי לעידית שאני לא יכול לעשות את זה, כי אחרי שנים כשכיר, בתוך עולם של בית הקלפים, רציתי לעשות טוב. הקמתי את המשרד, שעוזר לחברה האזרחית לקדם אינטרסים מול המדינה בעבודה שנשענת על בסיס מקצועי. זה לא לנצל את הקשרים שיש לי, אלא לאמץ את שפת הרגולציה ולמנף אותה לטובת הציבור.

ת.א.ר.א 2: אנחנו עוסקים בניהול משברים ואסטרטגיה ציבורית. יש לנו מחלקת מחקר שעושה סדר במידע הרגולטורי ומשננת אותו. בין היתר, אנחנו עובדים עם פורום המכללות של ההשכלה הטכנולוגית, פורום השמת אנשים עם מוגבלות, פורום הרפואה הפנימית בישראל, פורום חברות החשמל הפרטיות, אסף הרופא ועיריית אריאל.

חקירות: עברתי כמה, ולשמחתי כל התיקים נגדי נסגרו. מצד אחד, אני בעד מערכת משפט חזקה, ומהצד השני, כל בדיקה הופכת לפרהסיה. המערכת שאמורה להגן על הזכות לחפות של הנחקר, ולהגיע לחקר האמת, מפקירה אותו וגוזלת אותה ממנו.

פנאי: קורא הרבה וכל הזמן, כותב מאמרים, ובימים אלה כותב מחקר עם ד"ר אסף שמיס, שעוסק בתפקיד רה"מ. עושה ספורט ביער ליד הבית ואחראי על הגינה.

תפיסת עתיד: להמשיך להיות מחויב לטוב ולהשפיע לטובה על החברה.