הקרקס סביב בזק וההפסדים הכבדים של וואלה

הניסיון למכירת החברה יסתיים היום כנראה כשהשופט אורנשטיין יחליט על פירוק יורוקום • הניסיון להחלפת הדירקטורים רק נראה כאלטרואיסטי - בפועל מדובר בצביעות • ועל הקרקסים שעוד בדרך • פרשנות

1. שני קרקסים מתנהלים במקביל סביב חברת בזק. קרקס אחד מתנהל בבית המשפט המחוזי בת"א בניסיון מתמשך ולא מוצלח במיוחד למכור את יורוקום או את השליטה בבזק. הקרקס הזה, לשמחתנו, כנראה יסתיים היום כשאיתן אורנשטיין, נשיא בית המשפט, ישלח את יורוקום לפירוק. הקרקס הזה נמשך כבר למעלה מארבעה חודשים, כשבכל פעם נדמה שאו-טו-טו נסגרת עסקה עם נתי סיידוף ואו-טו-טו עוברת השליטה בבזק מידיה של יורוקום ושאול אלוביץ' לידיו של בעל שליטה חדש.

הקרקס הזה נמשך עד לרגע האחרון ממש, יום שישי האחרון אחרי הצהריים, כשסיידוף והאחים נוימן שלחו עוד הצעה, או עוד דמויי הצעה, או עוד כותרת לאתרים הכלכליים, כשלכולם כבר ברור: אין מנוס מלפרק את יורוקום ולמכור אותה בחתיכות.

זה לא רק הפתרון הנכון במצב שנוצר, זה גם הפתרון הצודק מבחינה משקית. אין טעם למכור חבילה של חברות כמו בזק, חלל, אנלייט ויורוקום נדל"ן בחבילה אחת.

2. הקרקס השני שמתנהל במקביל הוא כזה שהשפיע בהחלט גם על הקרקס הראשון - ואני מתכוון למה שמתנהל בחודשים האחרונים בדירקטוריון החברה, או ליתר דיוק המאבק שמתנהל על הרכבו של דירקטוריון החברה. קמה לה חברת אנטרופי, חברה שמייצגת חלק מהגופים המוסדיים, ושמה לה לפתע מטרה נשגבת: לשפר את איכות הממשל התאגידי בבזק ולסלק מהדרך את כל הדירקטורים הסוררים שהיו נגועים בממשל התאגידי הלקוי שהיה נהוג בחברה.

לכאורה, זו נראית מטרה ראויה. בפועל, זו צביעות אחת גדולה. אנטרופי היא לא בדיוק ארגון אלטרואיסטי, אלא ארגון למטרת רווח שגם לו יש אינטרסים, בין היתר, להשיג לעצמו כמו נקודות ביחסי ציבור כמי שנלחם על טוהר המידות בדירקטוריון בזק, כמובן אחרי שהסוסים ברחו מהאורווה.

בכל מקרה, הקרקס הזה לא תרם ולא יתרום לניסיונות למכירת גרעין השליטה בבזק (הדרך הראויה ביותר היא לפזר אותו בשוק, אך זו לא נראית אופציה ריאלת כרגע). שום בעל שליטה עתידי לא אוהב שקובעים לו את הרכב הדירקטוריון עוד לפני שהוא נכנס לנעלי בעל השליטה. במצב שנוצר אין בעל שליטה ויש שלטון מנהלים. אבל זה שלטון מנהלים שידיו כבולות, בין אם האיש החזק הוא יו"ר בזק, דוד גרנות, שהחליט שלא להעמיד את מועמדותו, או שלמה רודב שצפוי להיכנס לנעליו.

3. בין שני הקרקסים הללו נמצאת חברה - בזק - שצריך לנהל אותה, בין מאבק אחד על עתיד השליטה שלה ובין המאבק השני על עתיד הדירקטוריון שלה. זו חברה שהמנכ"לית שלה, סטלה הנדלר, החליטה לפרוש, וצריך לבחור לה מנכ"ל קבוע חדש. חברה כזו, למעשה כל חברה, יכולה להתנהל מעצמה במשך חודשים, אבל לבזק יש בעיות ייחודיות: בעיות של רגולציה, שכל האירועים מסביב רק שיתקו את יכולת קבלת ההחלטה בנוגע לרגולציה העתידית בחברה, וגם בעיות (טובות יש לומר) של תחרות הולכת ומתגברת בעסקי הליבה שלה (אינטרנט וטלוויזיה רב-ערוצית).

זו חברה שהלחץ התחרותי מתחיל לתת את אותותיו בביצועים הכספיים שלה ובשחיקת הפרמטרים התפעוליים שלה. זו חברה שתסבול מהוואקום שנוצר בה - בשדרת הניהול, בשדרת הדירקטוריון ובהידיינות שלה עם הרגולציה. זו חברה שכל מה שתואר כאן פוגע במניותיה (הן איבדו 40% מהשיא תוך שנתיים בלבד) - וכל זה רק פוגע וימשיך לפגוע בתמורה העתידית שיקבלו הבנקים על גרעין השליטה בחברה.

זה מה שקורה שהמשפטיזציה מנהלת חברות, זה מה שקורה שהמשפטיזציה נמרחת על יותר מדי זמן רב, וזה מה שקורה שמאבקי אגו בין הבנקים גם הפכו את העסק לקרקס. לכאורה, לבנקים הייתה הזדמנות לסגור עסקה מהירה עם סיידוף על השליטה ביורוקום, אבל ככל שהזמן נמרח וככל שחילוקי הדעות בין הנושים השונים רק הלכו והחריפו, מניית בזק אמרה את דברה והרחיקה את ההצעות הראשוניות מהמדף.

4. אל תטעו, הקרקסים עוד לא הסתיימו. הופעת הקרקס הטובה מכולם עוד לפנינו: פירוק יורוקום. זה לא צריך להפתיע איש שעשרות עורכי דין גדשו היום את אולם בית המשפט שבו התקיים הדיון על החברה. עשרות עורכי דין שמייצגים נושים קטנים כגדולים: הם לא מריחים את הדם, הם מריחים את הכסף הגדול של עסקי הפירוק.

כפי שתיארתי פה בעבר, מדובר בריטואל די קבוע שראינו בעשרות ובמאות תיקים בשנים האחרונות: עסק נקלע לקשיים פיננסיים ונגרר לבית המשפט כדי לבקש הגנה מנושיו וכדי לנסות לארגן את חובותיו (תספורות, תגלחות וכל הרפרטואר הזה). בשלב הזה בית המשפט ממנה לעסק כונסים-מפרקים, שאפשר לכנותם "קבלני הלכלוך". כלומר, הם נדרשים למכור את העסק, בשלמותו או בחלקיו (חברות-הבנות שלו כמו במקרה של בזק) כעסק חי, לאחר שניהלו אותו בתקופה שעד המכירה. אפשרות אחרת, לא נעימה, היא לשלוח את העסק לבית הקברות העסקי, כלומר, לפרק אותו ולנסות במהלך הפירוק להוציא את המקסימום ממה שנותר ממנו.

בדרך-כלל מתקיים מכרז על העסק (למשל, מגה, קלאבמרקט וגלובוס מקס) שבו נמכר העסק החי למרבה במחיר. כל התהליך הזה מתאפיין במשפטיזציה: הידיינות עם הנושים, הידיינות עם העובדים ודיונים בבתי המשפט עד לחתימת הסכם המכירה. בסופו של דבר, התהליך מתמצה בדבר אחד: מכירת העסק או פירוקו. או אז, מבקשים הנאמנים את שכר-טרחתם בהתאם לכמה תקנות מאוד גמישות בחוק. הם רוצים כמובן כמה שיותר, כמה שהחוק מאפשר להם, אבל מטיחים בהם ביקורת חריפה (כמו במקרה של מגה וקלאבמרקט), אז בית המשפט "נענה" לביקורת ומפחית את שכר הטרחה מהדרישה ההתחלתית. אז זה כמו שוק? כן, למרבה הצער. בית המשפט הוא שוק וגם המספרים שמשחקים איתם. השופט הוא שקובע את שכר הטרחה הסופי - שוב, כמו בשוק - במסגרת הגמישות הרבה שמאפשר החוק, תוך מתן מרחב לכמה צורות חישוב שאפשר לנפח בקלות.

מעניין לראות מי ייבחר כמפרק יורוקום, אבל ההיסטוריה מעידה שנוצר מועדון אקסקלוסיבי של משרדים שמקבלים את רוב התיקים של חדלות פירעון, בין שבזכות היכרות-קירבה ארוכת שנים עם שופטים, ובין שבזכות היכרות-קרבה עם הבנקאים. מועדון אקסקלוסיבי של גוזרי קופונים - שמור לי ואשמור לך.

וזה מביא אותי לשאלה הטריוויאלית שרלוונטית מאוד בתיק בזק: מי צריך את המפרקים? לא תמיד צריך אותם. אם יש כמה נושים גדולים, כמו בנקים, במקרים מסוימים אין צורך להוציא למיקור-חוץ את הטיפול המשפטי במכירת הנכס במכרז, אלא לעשות זאת "בתוך הבית", כלומר באמצעות המחלקות המשפטיות של הבנקים. הרי מה שצריך, פה, בעיקר, זה לפתור את מאבקי האגו בין הבנקים, לפתור את הפלונטר ביורוקום נדל"ן ולהוציא למכרז את הנכסים המרכזיים בקבוצת יורוקום - בזק, חלל ואנלייט. בשביל זה לא צריך מפרקים שיגזרו קופון של עשרות מיליונים, אלא אפשר להסתפק במחלקות המשפטיות וביועצים המשפטיים הרבים שיש כבר לבנקים.

5. אחת החברות הקטנות בקבוצת בזק שעלתה לכותרות ושלא בטובתה היא וואלה!. מכיוון שמניות וואלה! נמחקו מהמסחר ומשקלה בקבוצת בזק לא משמעותי, אין בדוחות הכספיים של בזק די פרטים ללמוד על מצבה, לבד מהשורה התחתונה - קרי הרווח או ההפסד השנתי. ובכן, המצב בוואלה! לא משהו בלשון המעטה, ומעיד בעצם על מצבה של כל התקשורת. 

בשנת 2017 וואלה! הפסידה 23 מיליון שקל וכ-50 מיליון שקל תוך שנתיים בלבד - לא סכום של מה בכך. למזלה, היא עשתה בזמנו עסקה נהדרת: ההשקעה ב"יד2" שנמכרה ברווח ענק לתאגיד הגרמני אקסל שפרינגר. לרוע מזלה, הרווח הענק נשאב למעלה כדיבידנד לבזק (434 מיליון שקל), ורק מיעוטו - על-פי הערכות כמה עשרות מיליוני שקלים בודדים - נותר בחברה להשקעות.

כאמור, כיוון שוואלה! לא מפרסמת דוחות מלאים קשה לדעת מה מצבה התזרימי וכמה כסף נותר לה בקופה, אבל אין ספק שזו קופת מזומנים שהולכת ומצטמקת. הפרט היחידי שאפשר לדלות מדוחות בזק על וואלה! הוא שיש לה גם צרות עם רשות המסים שדורשת ממנה תשלום מס נוסף של 19 מיליון שקל על עסקת יד2, בניגוד לעמדת וואלה! ולמרות שלדבריה הדוחות הכספיים כוללים "הפרשות מתאימות".

בקיצור, עוד החלטה שתצטרך בזק לקבל בנוגע לוואלה!. הרציונל אומר שהגיע העת להיפרד, הבעיה היא שאין מי שיקבל החלטות עד שקרקס הפירוק יסתיים.