הפרקליטות בערעור דנקנר: "אין לנו שודד עם כובע גרב ואקדח"

"נוחי שניצב פה היום בפניכם הוא אדם שמבקש שתמצאו אותו זכאי, משום שאת הקרב הזה שילך בעולם ללא שדבק בו רבב פלילי, הוא הפסיד באופן לא צודק. משום שנוחי הורשע למרות שאשמתו לא הוכחה, למרות שעד המדינה שיקר, למרות שהראיות לא הוכיחו את אשמתו" - כך פתחה הבוקר (ג') עו"ד מיכל רוזן-עוזר את הטיעונים בערעורו של איש העסקים נוחי דנקנר בבית המשפט העליון על הרשעתו ועונש המאסר שנגזר עליו בפרשת הרצת מניות אי.די.בי.

לצד דנקנר התיישב בבית המשפט העליון גם איש שוק ההון איתי שטרום, המערער אף הוא על הרשעתו ועל העונש שנגזר עליו בפרשה. מנגד, המדינה מערערת על קולת העונשים.

יו"ר קונצרן אי.די.בי לשעבר דנקנר ושטרום הורשעו ביולי אשתקד בהרצת מניות אי.די.בי אחזקות ערב הנפקת החברה בפברואר 2012, שהייתה קריטית לצורך שיפור מצבה התזרימי החונק. כמו כן הורשעו השניים בעבירות דיווח והלבנת הון. גם החברות אי.די.בי ו"קלוז טריידינג", של שטרום הורשעו בעבירות אלה.

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי לקראת מועד הנפקה, קשרו דנקנר ושטרום קשר, במסגרתו ביצע שטרום, לבקשתו של דנקנר, רכישות מסיביות של מניות אי.די.בי, אותן מכר מחוץ לבורסה, ושב לרכוש מניות חדשות. הכול, כך קבע כבוב - כדי להשפיע באופן בלתי חוקי ומעושה על שער המניה ערב ההנפקה. זאת, בכדי להבטיח את הצלחתה. וההנפקה אכן עלתה יפה, ואי.די.בי גייסה באמצעותה 321 מיליון שקל.

לפי הכרעת הדין, לצורך ביצוע התכנית הורה שטרום לסוחר בניירות ערך, עדי שלג - שהיה זמן קצר קודם להנפקה שותפו של שטרום בחברת ISP והפך בהמשך לעד המדינה בפרשה - לרכוש באמצעות חשבונות ISP שבבעלות שטרום מניות של אי.די.בי אחזקות. שלג, כך נפסק, פעל בהתאם להוראות של שטרום ורכש מניות עד לניצול מלוא מסגרת האשראי שהייתה קיימת בחשבונות ISP בבנק הבינלאומי.

דנקנר הורשע בעבירות על חוק ניירות ערך (תרמית מניות, הכנסת פרט מטעה בתשקיף והפרת חובת דיווח) ובעבירה על חוק איסור הלבנת הון, ונידון לשנתיים מאסר, ואילו שטרום נידון לשנת מאסר. השניים, כאמור, הגישו ערעור לבית המשפט העליון הן על ההרשעה והן על העונש.

בפתח הדיון הציגה הסנגורית רוזן-עוזר דברי פתיחה על מצבו של דנקנר, ועל נפילתו. "לפני 5.5 שנים נחקר דנקנר במשרדי האגף לניירות ערך. הוא טען לכל אורך הדרך שמעולם לא ביקש ומעולם לא רצה להריץ מניות. מאז הוא מתמודד עם מאבקים שונים, איבד את ביתו ואת החברה שלו. הוא ירד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא".

בשלב זה השופט ניל הנדל ביקש מהסנגורית לוותר על דברי הפתיחה "ולטעון מדוע בית המשפט טעה".

השופט הנדל פתח את הדיון בכך שהרכב השופטים הדן בערעור - הוא, דוד מינץ וגו'רג' קרא - קרא את כל החומר. "אנחנו לא נאפשר חזרה על כל הטענות".

רוזן-עוזר קיבלה את ההערה וטענה לעניין הטעויות הנטענות בהכרעת המחוזי. "דנקנר הורשע בעבירה של השפעה בדרכי תרמית על השער מיוחדת... אף אחד לא מתווכח עם העובדה שמותר למכור ולקנות מניות. מה שמבדיל בין התנהגות לגיטימית להשפעה בדרכי תרמית, היא כוונת האדם. על הפער הזה בין התנהגות שהיא עבירה להתנהגות שאינה עבירה, אמר בית המשפט שההבדל הוא דק מן הדק. הפער הדק הזה מטיל על בית המשפט חובה לבדוק בצורה רצינית ביותר ולדקדק בראיות עד שהוא מגיע למסקנה שאכן התקיימה אותה כוונה... בענייינו, בית המשפט עצמו הבהיר שלא הובאו ראיות ישירות להוכחת כוונותיו של דנקנר. הוא עמד על כך בנוגע לראיה ישירה שהוצגה בעניין עד המדינה שלג שהוכח שהוא שיקר. בית המשפט אומר זה תיק שהוכרע בעיקר על ראיות נסיבתיות, ואף אחד מהצדדים לא הביא אותות ומופתים".

השופט הנדל: "זה לא מדויק שזה רק על ראיות נסיבתיות... יש סוגים שונים של ראיות נסיבתיות. יש ראיות שמראות שאדם ספציפי ביצע את העבירה. לעניין הכוונה, תמיד אין אפשרות לראיה ישירה... יש גם אמרות מסוימות של הנאשם שבית המשפט המחוזי הסתמך עליהם, וגם יש אמרות מסוימות של עד המדינה שעל כך הסתמך כבוב".

עו"ד רוזן-עוזר: "השאלה היא אילו ראיות הביאו להוכחת אותה כוונה שאנו נדרשים... אני מנסה להסביר שהראיות לא מתקרבות. אלה ראיות שבית המשפט צריך להסתכל על הפאזל שנבנה ולהבין ממנו האם הייתה כוונה".  

"בית המשפט הלך שבי אחרי התביעה"

עו"ד רוזן-עוזר המשיכה וטענה כי "הקביעות של בית המשפט מתאפיינות בטעויות קשות בבחינת הראיות הנסיבתיות, באופן שבית המשפט מתעלם מקביעות שלו וממסקנות שעולות מפורשות מקביעות שלו.

"מה שבית המשפט מתייחס אליו זו תמונה חלקית ביותר. בית המשפט הזיז הצידה את כל הראיות שיכלו ללמד על העובדה שדנקנר לא עשה את המעשים המיוחסים לו. בית המשפט לא בחן האם מר דנקנר בחן את ההתנהלות שלו כהתנהלות כלכלית. איזה בעל שליטה לא שמח שבאים לקנות את המניות שלו. מדובר בפעילות לגיטימית לחלוטין. את זה בית המשפט לא בוחן - שהראיות מתיישבות על ההסבר הלגיטימי של דנקנר. על זה ששטרום בא ואמר לו 'אני רוצה לקנות מניות של החברה'. ולכן הוא לא מצא פסול להרים טלפון לבצרי (אילן בצרי, מנהל החטיבה העסקית ומשנה למנכ"ל הבנק הבינלאומי) ולעזור לו בכך".

בערעורו תוקף דנקנר גם את עדותו של עד המדינה, עדי שלג, הסוחר שביצע את פעולות רכישת המניות של אי.די.בי לקראת ההנפקה, שלטענתו שיקר בעדותו כדי להציל את עורו ולהציל את אשתו מאישום פלילי. עו"ד רוזן-עוזר התעכבה גם על נקודה זו ואמרה: "הראיה הישירה שהתביעה הסתמכה עליה שהתחילה את הדיון היא עדותו של מר עדי שלג. מר דנקנר לא פגש את שלג לעולם, אין מחלוקת על כך. למרות זאת, עד המדינה אמר שהופעל עליו לחץ להביא ראיות מפלילות. הוא ואשתו יצאו ללא כל רבב מהתיק הזה, למרות שמר שלג ביצע מעשים שהם מעשי תרמית שלא שטרום ולא דנקנר ידעו על זה".

עד המדינה עדי שלג היה אחד מן האדנים שעליהם נשען כתב האישום נגד דנקנר ושטרום, בעיקר בשל עדותו על פגישות שקיים עם שטרום, במסגרתן חשף בפניו לכאורה שטרום את התכנית התרמיתית. ואולם, ההגנה טוענת כי הצליחה להפריך את גרסתו של שלג, באופן פשוט - על-פי איכוני מכשיר הטלפון של שלג, הוא בכלל לא היה היכן שטען שהתקיימו הפגישות, בשעה שטען שהתקיימו. במהלך חקירתו הנגדית של עד המדינה התברר כי נתוני האיכון סותרים את עדותו בדבר הפגישה עם שטרום במשרדי ISP ביום 21.2, שלפי הנטען במהלכה הנחה אותו שטרום להעלות את שער מניית IDB במסחר. לפי הנתונים, באותו יום שטרום לא שהה במשרד.

"ליבת העדות של עד המדינה סובבת סביב שתי פגישות - אחת ב-ISP פנים מול פנים. העד סיפר ששטרום אמר לו לקנות מניות והנחה אותו להרים את שער המניה. בפגישה השנייה - העיד על 'נאום הציונות' מצילים את אי.די.בי איזה חשוב זה וכו'. במהלך התיק שלנו הוכח שדברים אלה הם דברי שקר. זה הוכח, כי מר שטרום לא היה במשרדים ב-21.2. לא נשארה שום שאלה שלא התקיימו הפגישות הללו ששלג מדבר עליהם, וגם בית המשפט המחוזי קובע את זה, שראיית האיכונים מאיינת ומפריכה את עניין העדות של שלג בדבר הפגישה ומה שנאמר בה לעניין ההשפעה על שער המניה. אנחנו מדברים על האיש שהוא סוחר, הוא זה שבא ואמר 'מר שטרום ישב איתי בחדר ואמר לי ככה וככה'.

"זה השקר. זה האיש שביצע את פעולות המסחר. זה תיק שכל השאלה היא האם הייתה כוונה להשפיע על השער, וזה נתון שהוא נתון דרמטי, ובית המשפט לא ראה בזאת כך. בית המשפט התייחס לשאר העדות כעדות מהימנה. אין שום הסבר למה יש שקר בנקודה אחת ואמת ביתר".

עוד טענה עורכת דין רוזן-עוזר כי "בית המשפט הלך שבי אחרי התביעה". לטענתה, "דנקנר לא יזם את הפעילות של רכישת המניות על-ידי שטורם, לא ביקש אותה ולא היה שותף לפעילות ביום המסחר הראשון". 

"מניעים כלכליים בלבד"

לאחר כשעה וחצי במהלכן טענה עו"ד רוזן-עוזר, המשיכה את הטיעון בערעורו של דנקנר עו"ד אפרת ברזילי, שאף היא נמנית עם הצוות המשפטי המייצג את דנקנר בערעור. ברזילי טענה לעניין המניע של דנקנר והציגה בפני בית המשפט את טענת צוות ההגנה, לפיה לדנקנר לא היה כל מניע להריץ את המניות. והמניעים שלו בימי ההנפקה הסוערים היו כלכליים בלבד.

לדבריה, "גייסו 286 מיליון שקל לאחר יומיים. מתוך זה סכום גדול מגיע מהמפיצים, והיתר מגיע מהמקורבים (חבריו של דנקנר השיקעו בהנפקה, המכונה "הנפקת החברים", א' ל"ו ו-מ' ש')". לטענתה, דנקנר ומקורביו האמינו בחברה ובהצלחה שלה, ולכן לדנקנר לא היה מניע להריץ את המניות.

השופט הנדל: "הטענה שהיה למערער מה להרוויח מהעניין, זו ראיה נסיבתית לכך שהמערער רצה בתוצאה וחפץ בה. אפשר להגיד שזה לא נכון, וגם שהוא לא ידע".

ברזילי: "ראשית, אני אומרת בצורה הכי ברורה - ברקע הסיפור הזה נמצא הרצון של בעל השליטה בהצלחת ההנפקה, שזה דבר לגיטימי, וזה לא שובר שוויון מבחינת מניעים... הרצון להצלחה הוא רצון לגיטימי, וזה דבר שאי-אפשר להתעלם מזה. במקרה הספציפי הזה לא הוכח המניע, כיוון שמאפייניה המיוחדים של ההנפקה הפכו את שערי המניה לדבר שהוא פחות חשוב לבעל המניה. ההנפקה הייתה חשובה, ורצו בהצלחתה. כשבודקים את האמירה של כבוב בעניין זה, בית המשפט סבר כי ברגע שהוחלט באי.די.בי בדרך של הנפקה (לא משנה אם היו חלופות), היא לא נועדה לפתור את הבעיות לאורך זמן. בית המשפט אומר שהיעדים שהציבו באי.די.בי התייחסו למאי 2013. איך אפשר לומר שהמחשבה על חוב ביוני 2013, בניגוד לכל הראיות, היא הדבר שיוצר את העבירה?".

השופט ג'ורג' קרא: "בוא נתפשר על כך שזו הנפקה חשובה, קריטי לא קריטי... הייתה הנפקה חשובה, את מסכימה להגדרה הזו?"

בריזלי: "אי-אפשר שלא להסכים. השאלה הבאה, והיא קריטית, היא מידת הביטחון של דנקנר בהנפקה. צריך לבדוק מה הם חשבו. כשמגיעים לסיכום עובדות בהכרעת הדין, אי-אפשר לדבר על חשיבות ההנפקה בלי לדבר על זה שהיה ביטחון שהולכים לנצח. הממצאים האלה הם ממצאים שאי-אפשר להתעלם מהם. המחשבה שלפנינו אתגר שהוא בר-השגה. כאשר אנחנו מדברים על ביטחון, אנחנו חייבים לחזור לאותה התייחסות מוטעית למשקיעים... המילים 'הנפקת חברים' עלולות להטעות קצת, והן אכן מטעות.

"מדובר בחברה שהייתה בימים קשים ומאתגרים, חברה שהיה לה עבר מפואר, והיה אפשר להאמין שיהיה לה עתיד מפואר. המשקיעים שמר דנקנר ביקש מהם להשקיע האמינו ביכולת שלה להשתקם, הם חשבו האם יש להאמין בדנקנר שיוביל את החברה בשנים הבאות, שהחברה תצליח בהנהגתו של דנקנר. וזה שיקול כלכלי, זה לא טובה, זו לא ג'סטה. זה שיקול כלכלי. האנשים האלה לא באו להפסיד. מר דנקנר לא הזמין אותם להפסיד אלא לשקול את שיקולי כדאות כלכלית כאלה ואחרים. הם חשבו שיש פה אדם טוב שהם מעריכים אותו, ושהוא יכול לשקם את החברה. זה לא שיקול של שער, וזה לא שיקול של מחזורים. הובאו ראיות מאוד מאוד ברורות שאלה לא היו השיקולים של המשקיעים". 

"העונש חמור מדי"

לאחר כשעתיים בהן טענו הסנגוריות של נוחי דנקנר כנגד הרשעתו בהרמת מניות, ביקש השופט ניל הנדל מעו"ד ברזילי לטעון בערעור לעניין העונש שהוטל על דנקנר - שנתיים מאסר בפועל, כפול מהעונש שהוטל על שטרום.

דנקר ושטרום טוענים כי הענישה כלפיהם מחמירה ומצפים לביטול עונשי המאסר. מנגד, הפרקליטות הגישה ערעור שכנגד על קולת העונש ומבקשת להטיל על דנקנר 3 עד 5 שנות מאסר ועל שטרום בין 2.4 ל-4.5 שנים.

הסנגורית של דנקנר, עו"ד ברזילי, טענה לעניין העונש כי "העונש שהוטל חמור מדי ביחס לרמת הענישה הנהוגה בנסיבות אלה. אנחנו חושבים שהעונש חמור מדי גם כאשר אנחנו מסתכלים על האדם שהוטל עליו העונש, אדם טוב.

"צר לי לומר זאת - גם בגזר הדין אנחנו רואים ביטוי שהולך וחוזר: כאשר בית המשפט שוקל את נסיבות העבירה, הוא מצביע על נסיבות החומרה, ולא נותן משקל לנסיבות לקולא, וכאלה היו רבות. גם לנסיבות העבירה לא ניתן כל משקל. בראש ובראשונה זה שמר דנקנר לא כיוון להשפיע על שוק ההון. עבירות כאלה ברובן מטרתן להפיק רווח מהיר - הכוונה הרעה הזו לא עמדה לנגד עיניו של דנקנר, ולזה היה צריך להיות ביטוי בעונש. דבר נוסף: עובדה שהוא עצמו קבע שהשותפות (בין דנקנר לשטרום) הייתה ספונטנית. אם יש דבר שברור שלא הייתה כוונה, גם לשיטת בית המשפט, זה דבר שקורה במהלך הדרך".

עוד טענה עו"ד ברזילי כי "בית המשפט לא נתן שום משקל לזה שמר דנקנר לא היה היוזם של הפעילות ונענה לבקשת עזרה".

עוד טענה הסנגורית כי במקרה זה לא התקיימו נסיבות של הסתרה של המעשים על-ידי נוחי דנקנר. "בית המשפט עצמו מדבר על זה שהכול נעשה באופן גלוי, והדוגמה הבולטת ביותר היא ההלוואה של 8 מיליון השקלים שנתן לשטרום". לטענתה, "חוסר תחכום לא צריך להישקל לקולא".

עוד טענה ברזילי כי "בנוסף בית המשפט עמד על הנזק שנגרם לשוק ההון, ובמקרה זה לא הוכח נזק קונקרטי. מבלי להתכחש לערך המוגן, כשאין נזק נוסף, כשאין עקיצה של גורמים בשוק ההון, צריך להביא זאת בחשבון".

הסנגורית טענה עוד כי "להניף בתיק הזה את הדגל של המסר שיעבור לכל העבריינים בתיקים שלא דומים לתיק הזה, זה לא התיק להניף את דגל המסר". 

"שנים של עשייה" 

עוד טענה עו"ד ברזילי לעניין תרומתו של דנקנר לחברה. "החריגות של מעשיו של דנקנר הן יוצאים מן הכלל... שנים של עשייה שאין כדוגמתה מתוך אהבה ומחויבות למדינת ישראל שהוא קשור לה בכל נימי נפשו. עדי אופי, מכתבי הוקרה ועשרות מכתבי מעדי אופי, הוא גייס אחרים הוא גייס את הקבוצה שהוא הוביל לתרום לחברה. אנשים אוהבים אותו ומוקירים את הטוב שהוא עשה. אנחנו נבקש מבית המשפט העליון להתחשב בדברים האלה... המהות האמיתית נמצאת בפרטים, ואלה מגלים דרך של תרומה וסולידריות ויחס חם לאנשים... לא מדובר רק בכסף אלא בהרבה מעבר לזה, ליווי אישי ותמיכה... ולכן טענת המדינה כביכול שלעשירים יותר קל, כי הם יכולים להראות שהם תרמו כסף, והם מכינים לעצמם מעין תעודת ביטוח - היא טענה מקוממת. עשיית פעולה של יומיום על רקע שנים של עשייה - זה לא מתאים לטעון טענה כזו. לא מדובר באדם המנהל אופרציה עבריינית במקביל לתרומה לחברה".

הסנגורית הוסיפה עוד: "אנחנו לא מצפים שבית המשפט יסתכל על סכומי הכסף שנוחי תרם, אבל כן הוא צריך להתייחס להתגייסות חריגה של אדם אשר רואה עצמו כחלק אינטגרלי בחברה, והוא עושה המון מתוך אהבה, וזה הדבר שצריך להיות מול עיני בית המשפט. התנהגות זו היא חריג בעולם הזה. אין כאן תופעה של אנשים שמגלים סולידריות כפי שדנקנר גילה". 

"תחושה של עוול קשה מאוד" 

לאחר כשעתיים וחצי בהן טענו עורכות הדין של נוחי דנקנר לחפותו וכן טענו בקצרה לעניין חומרת העונש שהוטל עליו, הגיע תורו של איש שוק ההון איתי שטרום להעלות את טיעוניו בפני בית המשפט העליון. עיקר ערעורו של שטרום, בדומה לדנקנר, מתייחס להרשעתו.

עו"ד איריס ניס-סבג, באת-כוחו של שטרום, פתחה את טיעונה באמירה כי "ההרשעה של שטרום יצרה תחושה של עוול קשה מאוד. תחושה שבית המשפט לא נכנס לנעליו של שטרום, וקולו לא נשמע. לא הייתה התמודדות עם החקירות הנגדיות שלנו. לא הייתה התמודדות לחקירת עד מדינה שנחקר במשך 3 ימים, ויש שני אזכורים קטנים לחקירה הנגדית. יש התעלמות בהכרעה מעדים שנחקרו על-ידינו, התעלמות מוחלטת מהחקירה נגדית של עד מומחה, ד"ר קידר, והתעלמות גורפת מחקירות נגדיות בעניין הבנקאים (השיחות שערך נוחי דנקנר עם בנקאים כדי לסייע לשטרום להשיג אשראי לצורך רכישת מניות אי.די.בי, א' ל"ו ו-מ' נ') ועניין ISP, התעלמות מהרוכשים בבורסה, התעלמות מוחלטת מחקירה נגדית".

לטענת עו"ד סבג-ניב, "מעבר לזה שזה יוצר תחושה קשה שאנחנו היינו שקופים בבית המשפט, ומעבר לזה שאנחנו שילמנו מחיר כבד בהכרעת הדין, שטרום היה זכאי להתייחסות זו".

עוד טענה ניב-סבג כי "בפרק הדיון בהכרעה, החל מעמוד 102, אין כמעט התמודדות עם טענות הגנה, והדיון מתמצה בטענות המאשימה וזה כשל שחלחל למסקנות. היום אנסה להראות כמה הכרעת הדין תלושה מהראיות, והיא לא יכולה לעמוד".

לטענת הסנגורית, "הדינימיקה בתיק הייתה בעייתית, היא החלה במחשבה ששטרום הוא איש-קש של נוחי דנקנר. משהוכח כי שטרום לא איש-קש, הלכו לנרטיב אלטרנטיבי כי שטרום פעל בשם דנקנר. על יסוד מה? הטענה המקורית בכתב האישום הייתה ששטרום זימן את שלג להסביר לו כיצד תעבוד הרצת המניות. הטענה החלופית של המאשימה היא זו שהנחתה את בית המשפט בהכרעת הדין.

"שטרום הוא לא בעל מניות בחברת אי.די.בי. אין לו את האינטרסים של דנקנר בהצלחת ההנפקה. הוא ביצע את הרכישות ממניעים שלו, וודאי שהוא לא היה איש-קש. הוא רכש מכספו, מבלי שהובטח לו מימון, והוא לקח את כל הסיכון לירידת הערך.

"בית המשפט קבע כי שטרום לא עשה את מה שעשה מתאוות-בצע מאינטרס אישי. מה המניע שבית המשפט קובע? 'לשאת חן בעיני דנקנר'. הרצון לסייע לנוחי זה מה שהוביל להסתבכותו - ששטרום העדיף את אינטרס של דנקנר על פני שלו, אינטרס שגרם לו להפסדים כבדים של 12 מיליון שקל".

עו"ד סבג-ניב טענה את הקביעה הזו לגבי המניע, וטענה: "מצבה של אי.די.בי ושל דנקנר באותה העת הוא רחוק ממה שהיה לאחר מכן. אנשי עסקים רבים מקורבים לדנקנר נתנו אמון בדנקנר, מתוך 320 מיליון הרוב היה מגורמים אחרים. שטרום חשב שהוא מבצע עסקה טובה וכדאית. אלה שיקולים עסקיים לגיטימיים, ועובדה שעוד אנשים מהעולם הזה חשבו. כי ברכישות של שטרום הוא עשה צעד כלכלי וטוב". 

"בית המשפט התעלם מראיות"

עוד תקפה סבג-ניב את הסתמכותו של בית המשפט על עדותו של עד המדינה עדי שלג, אשר התגלה כמי ששיקר בעדותו בנוגע לאחת מהפגישות בהן לכאורה הדריך אותו שטרום לגבי הרצת המניות. "בבירור בית המשפט התעלם מראיות ולא התמודד נכון עם ראיות, וגם מבחינה ראייתית התיק הזה ייחודי. היה כאן עד מדינה ששיקר בנקודה הכי קריטית בתיק, והכרעת הדין מודה שהוא שיקר, וזה מה שעומד בבסיס עדותו.

עוד הוסיפה סבג-ניב כי "גם המומחה הכלכלי מטעם המאשימה עמדה מולו הנחת עבודה שגויה, ובית המשפט מודה בכך".

לטענת הסנגורית, "הכרעת הדין לא מנתחת כראוי את הדברים האלה. אני לא מערערת על בסיס תחושות, אני מערערת על בסיס טענות מוכחות, ואני אראה שהתחושה הכי חזקה שיש לי בתיק, וזו תחושה חזקה. שלא משנה מה עשינו בתיק, לרבות הוכחה שעד המדינה שקרן - שזה דבר שלא קרה במדינה הזו מלבד מקרה הבר נוער, והבאנו עדויות ומומחה מטעמנו להוכחת הראיות שלנו" .

סבג-ניב טענה כנגד מה שהיא כינתה, "הסתירות בהכרעת הדין" ו"חוסר הקוהרנטיות בהכרעת הדין", כאשר לדבריה, "אנחנו בתיק של עסקאות אמיתיות, וזה שורש העניין. כשמדברים על ביצוע מעשי תרמית בניירות ערך ועל הקשר בין שטרום ונוחי, בתיקים אחרים הובאו דברים ברורים שהשתלבו עם ראיות מדעיות. כאן לראשונה מורשע אדם בעבירת תרמית באמצעות ראיות נסיבתיות. זו סיטאוציה שלא מתקבלת על הדעת משפטית, אז הולכים לעד מדינה".

הסנגורית תקפה פעם אחר פעם את עדותו של עד המדינה, שלטענתה החוקרים דחפו אותו לומר כי שטרום הנחה אותו להריץ את המניות. "היה ברור שבלי האקדח המעשן אין תיק, והמפתח היה שלג", טענה. לטענתה, האיום על שלג שהוא ואשתו יעמדו לדין יצרו עליו לחץ ברור להפוך לעד מדינה. "הוא היה לכוד". 

השופט ג'ורג' קרא אמר, בהתייחסות לטענת עו"ד ניב-סבג כי מהודאתו של שטרום עולה כי כל קבוצת ISP (שבשליטת שטרום) עומדת מאחוריו: "אני לא חושב ש-ISP זו הנקודה החזקה שלכם בערעור".

נוכח התשובה האמורה, ניתן להבין כי השופט קרא חושב שיש נקודות חזקות בערעור של שטרום (לאו דווקא של דנקנר). 

ב"כ הפרקליטות, עוה"ד חנה קורין במענה לטענות ההגנה: "יש כאן סדרת אירועים שגם אם היינו רואים אותם כסרט אילם, כגון הקניות של שטרום, ההלוואה, המחלצים. בית המשפט לא התייחס וגם אם מסתכלים על זה כסרט אילם זה מאוד מאוד מחשיד. אבל אנחנו לא בסרט אילם, יש פסקול והפסקול זה הודאות המערערים. ולכן בית המשפט הגיע למסקנה של פליליות מעשי המערערים". 

עוה"ד חנה קורין המשיכה: "כבודו, אין לנו את השודד עם כובע הגרב והאקדח. אין לנו את האקדח מעשן. אבל יש לנו שני אנשים. אחד מנפיק והשני סוחר בבורסה, יש לנו שיחת סלון. לפעמים מספיקה הבנה הדדית שמושגת על ידי אנשים מתוחכמים ולא צריך תמיד להעלות את הדברים על הכתב לכדי תוכנית כתובה".

בתגובה לטענת המערערים, שההנפקה הייתה חשובה לאי.די.בי, אך לא קריטית, טוענת עו"ד קורין, כי יש לדמות זאת, "לפצוע קשה שמגיע לבית חולים. אבל אם לא היו מחברים לו בלון חמצן בדרך, ביה"ח לא היה מצליח לעזור לו. אז ההנפקה, היא כמו חמצן לאי.די.בי".

קורין עונה לטענות המערערים כי בקשתו של דנקנר מהבנק הבינלאומי הראשון כי יאשר הלוואה לשטרום היא בקשה פשוטה, רגילה ולגיטימית: "בשביל דנקנר של 2013 זו לא פעולה מסובכת. הוא ראשית מחפש את המנכ"לית אבל היא לא עונה אז הוא מתקשר למשנה. ותוך שעה אושר המימון. הפניה לבנק נודעה לסייע לשטרום לקנות מניות בשביל לסייע לדנקנר". בהקשר זה טוענת עו"ד חנה קורין, כי צריך להשליך את ההיגיון והשכל הישר על-מנת שנגיע למסקנה שצריך לזכות את המערערים. עוד המשיכה בציניות וטענה, כי הרי זה נשמע סביר והגיוני שדנקנר ילווה 8 מיליון שקל לשטרום, יתקשר עבורו לבכיר בבנק והכל, "כדי לעזור לחבר" להרוויח כסף.

השופט הנדל הגיב על כך ואמר לב"כ הפרקליטות כי "להגיד שזה סביר והגיוני זה לא מספיק".

קורין הגיבה בהקשר זה כי "האמור עולה מהודאותיהם של השניים". כך, ביחס לרכישת המניות על ידי שטרום, ענה דנקנר בחקירה : "הפעילות של שטרום סייעה להנפקה בכך שיש גם קונים ולא רק מוכרים ובכך שהשער לא התמוטט". בקשר עם ההלוואה, טענו בפרקליטות, כי בתחילת החקירה הכחיש דנקנר "שהיה קשר בין ההלוואה להנפקה". ולשאלה מדוע נתן לו הלוואה בסך 8 מיליון שקל, ענה דנקנר, כך לפי הפרקליטות: "כי שטרום התגייס לעזור בהנפקה". 

בכל הנוגע לתחילת הקשר התרמיתי שנוצר בין שטרום לדנקנר והאם זה נוצר בתאריך 21.2 (יומיים לפני ההנפקה) בבוקר או בערב, שאלו השופטים קרא והנדל את עו"ד קורין, מה ההסבר שלה לטעות בהיסח הדעת שעשה (או לא עשה) השופט כבוב בהכרעת הדין, בכל הנוגע למועד שבו החל הקשר התרמיתי בין שטרום לבין דנקנר.

עו"ד קורין טענה, "כי אין מנוס מלהגיד שבית המשפט (המחוזי - מ.ש.) טעה". לשאלת בית המשפט, מה המשמעות של טעות זו, ענתה עו"ד קורין, כי לגבי שטרום, "לא צריך להיות הבדל כי ביהמ"ש קבע שמהמניה הראשונה שהוא קנה הוא קנה בתרמית והקביעה הזו לא משתנה"

על כך נשאלה קורין, על ידי השופט הנדל, מה תהיה תשובתה ככל ויכריע העליון שלא נפלה טעות בהכרעת הדין של השופט כבוב בעניין זה, השיבה קורין, כי "המעורבות של שטרום הפלילית תהיה רק מהפגישה עם דנקנר".

בהמשך נשאלה על ידי השופט קרא: "איך זה מסתדר עם כל השיחות וההודאות שהיו לפני הערב של ה 21.2, זה לא מסתדר?".

קורין: "גם אנחנו כתביעה אנחנו חשבנו שהיו דיבורים והיה דיבור על סחירות המניה וכו'.  לנו יש ראיות מתאריך 21.2 בבוקר".

הנדל: "מה שאת אומרת זה שביהמ"ש טעה שהוא קבע שהקשר נוצר בלילה ולא בבוקר, אני רוצה לשמוע מדוע כל כך ברור לך שיש בסיס לכך שהוא טעה?".

ב"כ הפרקליטות השיבה לשאלה זו, כי "קריאת הכרעת הדין כולה. דברים שנאמרו לפני ואחרי, כולל גזר הדין. מלמדים שכך ראה את זה בית המשפט".

לשאלת השופט הנדל מדוע נדרשו לחתום הסכם עד מדינה אם ידעו שמדובר בעד בעייתי, ענתה קורין כי  "הדבר הדרמטי, ולא אקל ראש בזה, הוא האיכון של המכשירים (שמוכיחים לכאורה שלא הייתה פגישה במועד שבו עד המדינה אמר שהייתה פגישה עם שטרום - מ.ש.). הם רואים בזה נקודת ארכימדס. ועל כך הם טוענים שצריך לחזור מכתב האישום. הם טוענים שההרשעה היא על בסיס עד המדינה ובלעדי זה אין לנו כלום. אבל עד המדינה הוא רק דבק בחוליה מסוימת".

עוד הוסיפה עו"ד קורין בעניינו של עד המדינה, כי הסיבה שעשו איתו הסכם עד מדינה, כי הוא היה סוחר ובמצב שלא תמיד אפשר להביא עדות מתוך החדר, אתה מסתפק בד"כ בספר המסחר ומכך אפשר להבין למה התכוון "המשורר". כמו כן ובמענה קונקרטי לשאלתו של הנדל, ענתה קורין "בפירוש חשבנו שיכול להיות יתרון לכך. עד המדינה היה צריך להתייחס לחוליה של המסחר", תוך שהיא מייחסת לו את תפקיד "הדבק".

דיון גורלי

כשנה וחצי אחרי שנשלח לשנתיים מאסר בגין הרשעתו בהרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות, דנים היום שופטי בית המשפט העליון, ניל הנדל, ג'ורג' קרא ודוד מינץ בערעורו של נוחי דנקנר, לשעבר האיש החזק ביותר במשק הישראלי, על הרשעתו ועל העונש שהוטל עליו. 

כמו כן ידון העליון בערעוריהם של דנקנר ושל שותפו לביצוע העבירות, איתי שטרום, על עונשי המאסר של שנתיים ושנה בהתאמה שהוטלו עליהם במחוזי ובערעור הנגדי של הפרקליטות שמבקשת להחמיר בעונשם.

מדובר בדיון הגורלי מבחינתם של דנקנר ושל שותפו לביצוע העבירות, איתי שטרום, ותהיה לו השפעה רבה על עולם העסקים בישראל ועל שוק ההון בפרט. 

דנקנר ושטרום צפויים לתקוף את מהימנותו של עד המדינה נגדם, עדי שלג, ולטעון כי לאור השקרים שהתגלו לפי הנטען בגרסתו של שלג, יש לקבל את ערעוריהם. 

לדנקנר ושטרום ביחד ובנפרד יש טענות רבות ומגוונות נגד הרשעתם על-ידי השופט חאלד כבוב ביולי 2016. הניסיון המרכזי של דנקנר בערעורו, שמשתרע על 80 עמודים, הוא להציג הסבר אלטרנטיבי לזה של השופט שהרשיע אותו, חאלד כבוב, באשר למשמעות המעשים שלו ושל שטרום. 

■ "גלובס" חושף: העדות הגנוזה של נוחי דנקנר בפרשת רשות המסים

■ עד המדינה נגד נוחי דנקנר: "משעמם להיות סחי"

■ פרשנות: גם אם עדי שלג שיקר - נוחי דנקנר לא בהכרח יזוכה

■ מלחמת העצמאות של נוחי דנקנר: האם יצליח להציל את עורו?

■ הנשק החדש של נוחי דנקנר בערעור: נאום עדי המדינה של שי ניצן 

סתירות בעדותו של שלג

כאמור, דנקנר ושטרום תוקפים בערעור באופן חזיתי את מהימנותו של עד המדינה, הברוקר עדי שלג. שלג היה אחד מן האדנים שעליהם נשען כתב האישום נגד דנקנר ושטרום, בעיקר בשל עדותו על שתי פגישות שקיים עם שטרום, במסגרתן חשף בפניו לכאורה שטרום את התכנית התרמיתית והנחה אותו כיצד לפעול.

דנקנר ושטרום טוענים כי הם הצליחו להפריך את גרסתו של שלג, באופן פשוט - לטענתם, על-פי איכוני מכשיר הטלפון של שלג, הוא בכלל לא היה היכן שטען שהתקיימו הפגישות עם שטרום שבמהלכן הורה לו שטרום, לגרסתו, לבצע את הרצת המניות, בשעה שטען שהתקיימו.

בהכרעת הדין המרשיעה, השופט כבוב התייחס לדברים: "האם היה מפגש ביום 21.2.2012 בין שלג לבין שטרום? על פניו, המסקנה המתבקשת מניתוח ראיית ההגנה היא שמפגש כזה לא נערך במקום ובשעה המצוינים על-ידי שלג".

השופט ציין כי "אינני מקל ראש במשמעות של ממצא זה לעניין עצם קיומה של הנחיה מפורשת (ל"הרצת המניות". ח',מ') מצדו של שטרום". עם זאת, השופט קבע כי "אין בכך כדי לאיין את יתר גרסתו של שלג כעד מדינה או את גרסתו בחקירתו ברשות. בענייננו, מצאתי לקבוע כי אין זה המקרה בו הפרכת היבט מסוים בגרסתו של עד מדינה יש בה כדי למוטט את שאר ההיבטים של הודעתו ועדותו או לקעקע את מהימנותו באופן מוחלט".

יחד עם זאת, השופט קבע על סמך סתירות שונות בעדותו של שלג, כמו גם על סמך עצם היותו עד מדינה, כי "לעדותו יש משקל נמוך, והיא משמשת רק כתמיכה למכלול הראיות האחרות בתיק, שמורכב בעיקר אם לא רק מראיות נסיבתיות, אם כי יש הרבה מאוד ראיות שכאלה".

אם כן, כבוב התייחס בהכרעת הדין המרשיעה לבעיות שעלו מעדותו של שלג, וגם למשקל הנמוך שהוא נותן לעדותו. למרות זאת, דנקנר ושטרום, טוענים גם בערעור כי שלג הוא שקרן, ונוכל שלא ניתן להתבסס על עדותו נגדם. יתר על כן, הם סבורים כי הפרקליטות צריכה הייתה לבטל את הסכם עד המדינה עמו בשל שקריו. 

הפרקליטות, מן הסתם, לא תסכים לפרשנות הזאת. היא תתעקש גם בבית המשפט העליון כי דנקנר ושטרום אשמים, וכי עיקר עדותו של שלג היא נכונה, גם אם התגלו בה טעויות. 

הפרשה והמעורבים

האישום: הרצת מניות חברת אי.די.בי אחזקות סמוך להנפקה שביצעה החברה בפברואר 2012. ההרצה בוצעה באמצעות שורת עסקאות מתואמות שביצעו איתי שטרום, בעלי חברת ISP; שותפו, עדי שלג, שהפך לעד מדינה בתיק, דרך חשבונות שלהם ושל קרוביהם. 

המניע: נוחי דנקנר ביקש להציל את חברת אי.די.בי מקריסה. לכן, פעל עם איתי שטרום באופן תרמיתי (לכאורה), בכוונה להשפיע על שער מניית החברה, ולשפר את סיכויי הצלחת ההנפקה. 

היו"ר נוחי דנקנר: הורשע שסיכם עם שטרום על רכישה מאסיבית של מניות אי.די.בי, כדי ליצור מצג של התעניינות במניה ערב ההנפקה. 

איתי שטרום: הורשע כי בהתאם לסיכום עם דנקנר, ביצע יחד עם עד המדינה שלג, רכישה מאסיבית של מניות אי.די.בי, באמצעות חשבונות חברת ISP שבבעלותו. 

"הנפקת החברים": בתקופת ההרצה, שהתרכזה בשלושה ימי מסחר, דאג דנקנר שמקורביו וחבריו, רובם אנשי עסקים, ירכשו מניות במחיר נמוך מ"המריצים", כדי לא לגרום לחברים להפסדים. דנקנר פנה והיפנה כמה מחבריו לשטרום, כדי שירכשו דרכו מניות, ובכך ישמשו כ"מחלצים" שלו. ה"מחלצים" היו אנשי העסקים אילן בן-דב, לשעבר בעל השליטה בחברת פרטנר; יוסי ויליגר, שהיה בעלי חברת ויליפוד; שמעון וינטראוב, בעל השליטה בבראק-קפיטל; צביקה בארינבוים וגלעד טיסונה. 

הפנייה לבנקים: דנקנר ניסה לנצל את מעמדו ואת קשריו עם הבנקים כדי להשיג לשטרום מימון בהיקפים גדולים, על-מנת שיוכל להריץ את מניית אי.די.בי. דנקנר פנה לבכיר בבנק הבינלאומי, אילן בצרי, כדי להמליץ על שחרור אשראי לשטרום לצורך רכישת המניות. 

עד המדינה, עדי שלג: שותפו לשעבר של שטרום. שלג חתם על הסכם עד מדינה; והעיד כי קיבל הוראות משטרום והוציא לפועל את רכישת המניות המאסיבית עד לניצול מלוא מסגרת האשראי של ISP. בעדותו קשר שלג את דנקנר למסחר האסור; ובין היתר העיד על פגישה שנערכה בינו לשטרום במשרדו, שבה, לטענת שלג, קיבל הוראות להריץ את המניה, תוך שהובהר לו כי גם דנקנר מעורב במהלכים. 

הכרעת השופט כבוב: "נוחי דנקנר הקדיש את כל מאודו כדי להעביר סיגנל לשוק שיש ביכולתו לגייס סכום נכבד, שיאפשר לו לנווט את פעילותה העסקית של אי.די.בי, כאשר כישלון של מהלך כזה היה גם עלול להביא לאובדן השליטה בחברה. זהו התמריץ שהכווין את פעילותו של דנקנר, ולמרבה הצער הביא אותו לפעול דווקא בסמוך לפני ההנפקה באופן בלתי לגיטימי בעליל".