נלחמים ברגולציה? במקום גרזן קיבלנו טיפול קוסמטי עדין מדי

ספר הפחתת הנטל הרגולטורי שפורסם אתמול מוכיח כי למרות הצהרות הלוחמניות, בפועל הביורוקרטיה ממשיכה לנהל את המשק הישראלי • פרשנות

בנימין נתניהו / רויטרס
בנימין נתניהו / רויטרס

1. בנימין נתניהו, תולדות "המלחמה" ברגולציה ובביורוקרטיה. השנה היא 2003, ושר האוצר דאז נתניהו טוען כי "מה שממשלת ישראל עושה בתחום הכלכלי זה להפוך כלכלה ריכוזית, בלתי יעילה ומסואבת, שיש בה הכבדה ביורוקרטית אדירה ומונופולים קשיחים, לכלכלה בריאה".

שנה וחצי לאחר מכן, ב-2004 מספר נתניהו כי "אחרי שנה וחצי של רפורמות, אני שמח לבשר לכם: אם האיש "השמן" שקל 55 קילו ו"הרזה" שקל 45 קילו, היום הם שוקלים בערך 50 קילו כל אחד. החדשות הרעות הן שהאיש הרזה, במדינות המפותחות האחרות, הוא המגזר הציבורי שמשקלו במשק הוא בממוצע 40%, כך שהלכנו רק שליש הדרך".

הערה: גם בהנחה שהנתונים היו מדויקים לאותו רגע - הם מזמן התהפכו. נתוני בנק ישראל מראים על גידול מתמשך בשירות הציבורי - ביחס גבוה יותר מהגידול במגזר העסקי. ולא, לא מדובר ברופאים ואחיות כפי שהממסד הביורוקרטי אוהב לספר, כי דווקא בתחומים אלה אין ממש גידול.

ב-2012 נתניהו כבר אומר את הדברים כראש ממשלה: "ישראל סובלת מעודף רגולציה בכל ענפי המשק. אסור שעודף הרגולציה ישלוט על המשק", וב-2014 הממשלה מאשרת תכנית ראש הממשלה להפחתת 25% מהביורוקרטיה הממשלתית ורידוד הרגולציה. באותו המועד אומר נתניהו כי "רגולציה היא כלי חשוב, אך בישראל קיימת רגולציית יתר פראית".

ב-2015 מצהיר נתניהו כי "נילחם בעודף הרגולציה במשק בגרזנים. אנחנו פוגעים בכלל אזרחי ישראל על ידי רגולציה מבהילה. זה היעד הראשון, והוא יושג הרבה יותר מהר ממה שחושבים".

נלחמים ברגולציה
 נלחמים ברגולציה

2. במציאות מלחמתו של ראש הממשלה נתניהו ברגולציה נראית קצת אחרת. אתמול (א') שוחרר לפרסום ספר הפחתת הנטל הרגולטורי ל-2017. לא גרזנים לא גרזן, אפילו לא פטיש לילדים - זו בקושי פצירה - מה שהופך את כל הסיפור לסוג של מניקור - פדיקור. טיפ טיפה, בקצוות, בשוליים, קצת לק וזהו זה.

למשל "צעדים מרכזיים של הפחתת נטל" במשרד המשפטים. רשם הירושות בא בקיצוץ רגולטורי מרשים: "יצירת 'מסלול ירוק' לאישור בקשות לצו ירושה - הפיכת ברירת המחדל: במקום שכל הבקשות יועברו לבחינת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, רק הבקשות המורכבות יועברו לבחינתו". ברצינות? ומי יחליט מה מורכב ומה לא? יקימו ועדה? ימנו עוד משנה ליועץ? והסחבת? הדרישה לעשרות עמודים בהמוני עותקים? או בקצב הדיווח באתר הרשם לענייני ירושות?

"מהפכה" רגולטורית נוספת, הפעם רב-משרדית, היא: "מהלך רב משרדי של רשם העמותות במשרד המשפטים, רשות המסים והחשב הכללי במשרד האוצר - תיאום בין שלושה רגולטורים בממשלה במסגרתו יבוטל הצורך בדיווח כפול לשלושתם ובמקום זאת העמותות ידווחו רק פעם אחת למשרד המשפטים, ובנוסף תצומצם כמות המידע הנדרש לדיווח".

נתחיל בזה שכל המינוח הוא עתידי - יהיה או לא יהיה ומתי יהיה - עוד נראה. ושאלה המתבקשת: מה יעשו המוני הפקידים, אלה שנדרשנו לדווח להם שוב ושוב ושוב, בכל משרד? פתרון ישראלי: הם כבר ימציאו דרישה, מסמך אחר, כדי להצדיק את קיומם, עלייתם בדרגה והגדלת הצוות ביחידה.

עוד הערה: דיווחי ספר הפחתת הנטל לא מזכירים בכלל את הדרישות שנוספו במהלך השנה, מה שלפחות אומר שפרויקט הפחתת הנטל יתקיים לעולמי עד. לאין סוף.

3. אלי גרונר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, זה שהכריז - מכריז - ויכריז שהפחתת הביורוקרטיה והרגולציה הם מטרה לאומית, כותב בפתח הספר: "הנתונים שפרסם האחרונה הפורום הכלכלי העולמי מראים שמדינת ישראל קפצה בתוך שנתיים מהמקום ה-98 בעולם למקום ה-41 בנטל הרגולציה הממשלתית". הבעיה היא שנתוני הבנק העולמי סותרים את מדד הפורום הכלכלי - ארגון ללא כוונות רווח שהוקם על ידי מרטין שוואב, מארגן כנסי דאבוס, שוויץ.

המדד העולמי המכריע לעניין הוא "מדד קלות עשיית עסקים" (Doing business) של הבנק העולמי, הכולל 190 מדינות, ובודק את יעילות המערכת להשקעות ולעסקים. במדד הזה ישראל נמצאת במקום החמישי מהסוף מבין מדינות ה OECD, והיא מתדרדרת, שנה אחר שנה, בדירוג העולמי.

באמצע דצמבר 2017 נערך כינוס שדולת התעשייה (בהובלת היו"רים של השדולה ח"כ רועי פולקמן מכולנו ואיילת נחמיאס ורבין מהמחנה הציוני) תחת הכותרת "קופצים במדד ה-Doing business". לקראת הכנס הכין המכון הישראלי לדמוקרטיה ניתוח של דוח הבנק העולמי. הניתוח כלל פרמטרים שונים כמהלכים נדרשים, משך זמן הביצוע, עלויות, איכות הרגולציה הבונים את המדד הכללי.

ישראל מסתבר, (ראו גרף) מציגה הידרדרות של 25 מקומות מאז 2008. ממקום 29 למקום 54 בעשור. מתוכן צניחה של 21 מקומות - בחמש שנים. חשוב לציין: המדד הוא מדד מרכזי מעשי וקריטי למשיכת השקעות ולמשקיעים ברחבי העולם. מחקרים מצאו ששיפור של 1% במדד, עשוי להביא לגידול דרמטי של מאות מיליוני דולרים בהשקעות זרות במדינות היעד.

4. סיפור אחד קטן ממחיש את גודל הפער בין ההבטחות וההכרזות של השרים והמנכ"לים ליכולת הביצוע בשטח. לקראת העדכון הקודם של מדד Doing Business ב-2017 עשו בממשלה מאמץ גדול להעביר את לשכת רישום המקרקעין - טאבו בעברית - לדיווחים מקוונים.

כל הגופים נתנו כתף והתקנת המערכת הושלמה בזמן. הערכות הפנימיות בממשלה דיברו על זינוק דרמטי במיקום של ישראל בקטגוריה של רישום נכס: מהמקום ה-126 בעולם (!) ישירות אל סביבות המקום ה-80 ואולי אפילו ה-70. אבל כשהתפרסם המדד ל-2018 התברר שישראל עשתה את הבלתי-יאומן ובמקום לזנק קדימה הצליחה להידרדר מהמקום ה-126 אל המקום ה-130, משם כבר באמת קשה לרדת. כיצד זה קרה? מתברר שלא הודיעו על העברת הטאבו לאונליין לבנק העולמי. מייל פשוט באנגלית, זה כל מה שהיה צריך.

הלקח מהסיפור החלמאי הזה הופק. החשב הכללי באוצר רוני חזקיהו לקח אחריות וידאג לרכז מעכשיו את הטיפול במדד מול הבנק העולמי. הצוות של חזקיהו בדק את כל הפרמטרים וגילה "כסף שמונח על הרצפה". בתחום החיבור לחשמל, למשל, מדורגת ישראל במקום ה-77 רק בגלל שאף אחד בממשלה לא דיבר בשנים האחרונות עם חברת החשמל והתעדכן בשיפורים.

בתחום תשלום המסים אנחנו במקום ה-99 אבל הדירוג לא מבטא את המעבר לדיווח מקוון של מס הכנסה שיושלם השנה. האם זה אומר שבמדד 2019 מיקומה של ישראל צפוי סופסוף לזנק באופן דרמטי? לא בהכרח. דירוג Doing Business הוא יחסי ולא רק בישראל עלו על הפטנט של התמקדות בשיפור הפרמטרים שלפיהם נעשה הדירוג. העולם לא מחכה לנו.

5. רגולציה וביורוקרטיה. כל עוד חבר הכנסת המצטיין הוא זה שמציע הכי הרבה הצעות חוק, מה שבדרך כלל גורר רגולציה על רגולציה שגוררת עימה ביורוקרטיה, כל עוד בנק ישראל מדווח - ממש לפני שבוע - שהשכר הריאלי למשרת שכיר עלה בסקטור העסקי ב-2.7% בעוד שבשירותים הציבוריים, שגם נהנים מ"בטחון תעסוקתי", הוא עלה ב-3.2%, כל עוד מספר עובדי "השירות הציבורי" ממשיך לגדול ביחס לעובדי המגזר העסקי, כל עוד חלומו של צעיר וצעירה זה להיות "עובד מדינה" - ובכך להבטיח תנאים ושכר, תוספת קבועה של שעות נוספות, חופשות יותר ארוכות, ימי מחלה שניתן לצבור, לימודים, וגם קביעות שאין בה פיקוח על יעילות, מה שעלול להביא לסוג של בטלנות (בהחלט לא אצל כולם אבל מי שצריך שירות, לעתים נדירות מקבל אותו בנחת, בזמן, בלי צעקות ועגמת נפש) - אין סיבה שהרגולציה והביורוקרטיה באמת יצטמצמו והשירות יהיה עם הפנים לאזרח. דיבורים - לא נותנים כלום.