קו ההגנה הכפול של חיים כץ: חברות קרובה וטובת הציבור

חשוב להבהיר בנקודה הזאת את מה שרבים שוכחים או אינם יודעים: עבירת השוחד היא התנהגותית ולא תוצאתית • פרשנות

חיים כץ / צילום: שלומי יוסף
חיים כץ / צילום: שלומי יוסף

קו ההגנה שאותו מציג השר חיים כץ נוכח טענות הפרקליטות ליחסים המושחתים בינו לבין היועץ הפיננסי, מוטי בן-ארי, הוא בעיקרו כפול: ראשית, כץ שם דגש על יחסי החברות הקרובה לטענתו בינו לבין בן-ארי. שנית, כץ מנסה לשכנע שהתיקון לחוק ניירות ערך שאותו קידם לבקשת בן-ארי הוא חוק טוב שנועד להטיב עם הציבור הרחב ולא ספציפית עם בן-ארי.

"מוטי בן-ארי ואני חברי נפש מזה עשרות שנים", אמר היום (א') כץ, ובכך הוא אומר לפרקליטות ולציבור (במילים שלנו): כל ההטבות שקיבלתי מבן-ארי ניתנו לי בשל החברות הקרובה בינינו וללא כל קשר לתפקידי הציבורי. המשמעות לשיטתו היא שלא הייתה כוונה פלילית כשקיבל את ההטבות מבן-ארי, ולא ניתן להתייחס אל מערכת יחסים חברית כאל פלילית.

הטענות הללו של כץ מזכירות את טענות ראש הממשלה בנימין נתניהו בתיק 1000, לפיהן כל המתנות שקיבל נתניהו מארנון מילצ'ן ניתנו לו רק בשל החברות ביניהם.

הדיבידנד המרכזי שנתן כץ, לשיטת הפרקליטות, לבן-ארי, בתמורה לסיוע בגריפת מיליונים בשוק ההון בדרכים שונות ואסורות, היה קידום תיקון לחוק ניירות ערך. את התיקון, המכונה תיקון 44, יזם בן-ארי, והוא היה בעל ערך כלכלי גדול עבורו ועבור חברת אקוויטל שלה יעץ.

התיקון קובע כי כאשר חברה מסחרית נקלעת לקשיים, היא צריכה לפרוע קודם כל את חובה למחזיקי איגרות החוב שלה - כלומר, למשקיעים ולחוסכים מקרב הציבור - ורק אחר-כך יוכלו גם בעלי השליטה בה לפדות את איגרות החוב שבידיהם.

כאן, למרות הקשר הקרוב בין כץ לבן-ארי ולמרות ההסתרה שלו, טענת ההגנה של כץ היא טענה לא רעה. לדבריו, "תיקון 44 לחוק ניירות ערך הוא תיקון הכרחי למען האזרחים ומוסיף לקרנות הפנסיה מאות רבות של מיליונים שלא הועברו לידיהם של הטייקונים".

אומנם, לתיקון לחוק הייתה השפעה רבה על ישראמקו. אבל, מהותית, תיקון 44 לחוק ניירות ערך הוא באמת תיקון חברתי שהטיב עם הציבור הרחב על חשבון בעלי החברות. בנוסף, הצעת החוק זכתה לתמיכה של חברי כנסת רבים ועברה הליך חקיקה מסודר.

ואחרי שאמרנו את זה, חשוב להבהיר בנקודה הזאת את מה שרבים שוכחים או אינם יודעים: עבירת השוחד היא התנהגותית ולא תוצאתית. כדי להרשיע איש ציבור בשוחד, אין צורך להוכיח כי נבחר הציבור נתן תמורה עבור טובות ההנאה שקיבל. לצורך הרשעה בשוחד, מספיק שעובד הציבור ידע שהוא מקבל את ה"תמורה" (ייעוץ השקעות, ומידע פנים על השקעות במקרה של כץ ובן-ארי) - בשל היותו עובד ציבור. כלומר, גם אם כץ יוכיח שקידם את תיקון 44 לחוק למען הציבור, ניתן יהיה להרשיע אותו בקבלת שוחד.

זוהי סיבה נוספת לכך שלכץ כל-כך חשוב להוכיח את טענת ההגנה הראשונה שהזכרנו - הטענה כי הוא ובן-ארי חברים קרובים מאוד וותיקים מאוד.

כמו במקרים קודמים, גם בתיק של חיים כץ, קיים סיכוי שהפרקליטות תתקשה להוכיח את הטענות ליחסי שוחד. לאור הסיבות שהזכרנו, סביר שהפרקליטות תמיר את האישומים מעבירות של שוחד למרמה והפרת אמונים. בכל מקרה, לכץ יהיה קשה לשכנע שלא הפר את אמון הציבור ובגד בתפקידו הציבורי, כשפעל במחשכים בעניינים של מקורבו שסייע לו לגרוף מיליונים.

גם אחרי שמתחשבים בכובד-ראש בשתי טענות ההגנה המרכזיות של כץ, יש להניח שהוא יועמד לדין, לכל הפחות, בעבירה של מרמה והפרת אמונים. ומי שמזלזל בחומרת העבירה הזאת או בהשלכותיה, כדאי לו לדבר שר התיירות לשעבר, סטס מסז'ניקוב, שיושב בימים אלה בכלא בגין הודאתו בביצועה.

צרו איתנו קשר *5988