מיני-מבחן: אאודי A5 ספורטבק 1.4 ליטר בחירה רציונלית

מכונית הספורט-מנהלים היוקרתית של אאודי מסתדרת בקלות עם מנוע ה-1.4 ליטר המוכר מדגמים עממיים של הקבוצה • אולי יותר מדי בקלות

שיווק גרסאות בסיס של מכוניות יוקרה עם מנועים קטנים הוא תרגיל עסקי לא פשוט. מצד אחד, זה מביא אל המותג לקוחות חדשים, ש"משדרגים" מפלחים זולים יותר. מצד שני, קיים סיכון שגרסאות כאלה יעודדו "הגירה כלפי מטה" של הלקוחות הנחשקים והרווחיים ביותר בענף הרכב - אלה שמוכנים לשלם פרמיה של עשרות ומאות אלפי שקלים עבור סמל סטטוס.

אאודי A5 החדשה היא דוגמה טובה. זוהי "מכונית תכשיט" עתירת סטטוס, שמציעה אלטרנטיבת "סגנון חיים" עבור לקוחות עם תקציב נדיב. עד היום סף הכניסה לסדרה היה גרסת 2 ליטר טורבו במחיר של כ-360 אלף שקלים. אולם כעת נוחתת כאן גרסת בסיס עם מנוע 1.4 ליטר, 150 כ"ס ומחיר של קצת פחות מ-300 אלף שקל, לפני מיקוח. אז איך מסתדרת A5 עם מנוע של פולקסווגן גולף?

באגף הסטטוס, הוויתור הוא אפסי. במילים אחרות: אם לא תספר שזו גרסת בסיס, אף אחד לא יידע. מכונית המבחן, בגרסת חמש דלתות (ספורטבק) ובצבע שחור-סאטן, התייצבה למבחן עם חישוקי 19 אינץ' וצמיגים רחבים, וכמו אחיותיה היקרות לסדרה, היא נראית כמו שעון שווייצרי יוקרתיי: קווים מלוטשים והדוקים, שזורמים בקו אחד מהפגוש הקדמי לדלת האחורית, כשבאמצע נגיעות של הנדסה עילית מופגנת כמו קפלי מתכת אולטרה-מדויקים על מכסה המנוע ומשטחי הצד. כך או כך, מכונית המבחן שלנו זכתה לסטטוס כביש כמו אחיותיה היקרות, ואם מישהו עדיין סובל מרגשי נחיתות הוא תמיד יכול להדביק סטיקרים "משדרגים" מאחור.

תא הנוסעים של הרכב מאמץ את הקו המוכר של אאודי, שניתן לכנות אותו "מינימליזם שחצני". כלומר, דיפונים נקיים ונטולי הרפתקנות, שנראים ומרגישים כאילו יוצרו והורכבו בעבודת יד אצל טיפאני ולא בפס ייצור תעשייתי. מנגד, ריפוד העור של המושבים בגרסת הבסיס אינו מקיף ועשיר כמו בגרסאות הבכירות ואפשרויות הכוונון החשמליות דלות יותר.

אבל יש אבזור תקני סביר, מערכת קול רצינית ומערך מקיף של גאדג'טים ועזרי סיוע בנהיגה - כולל בקרת שיוט אקטיבית מהמרשימות בענף. בניגוד לגרסאות הקופה של הסדרה, שבהן פגשנו עד כה, גרסת ה-5 דלתות יכולה גם למלא תפקידים משפחתיים עם גישה נוחה למושב האחורי ומרחב רגליים מכובד לשני נוסעים. גם תא מטען של 480 ליטר ימלא מטלות משפחתות.

לפרק הביצועים הגענו עם ציפיות נמוכות והופתענו לטובה. ויתור על הנעה כפולה מציב את משקל ה-A5 ההתחלתית ב-1,425 קילו בלבד, ומנוע ה-1.4 החביב, שכבר פגשנו באין-ספור דגמים עממיים של קבוצת פולקסווגן- סיאט, מתמודד עם האתגר בלי קושי.

המנוע הזה מאיץ מאפס ל-100 ב-8.5 שניות, שומר על מומנטום ראוי בעליות ומשייט ללא קושי במהירויות רציניות. הוא אמנם עושה זאת עם קצת יותר מאמץ מובחן מאחיו הגדולים, התיבה כפולת המצמדים נדרשת להורדות הילוכים תכופות יותר, צליל המנוע די סתמי ואפשר לשכוח מדחיפה של גב הנהג אל גב המושב בתאוצה, אבל בסך הכל אין בשום מקרה תחושה של מחסור בכוח, ונהג שלא יודע איזה מנוע מסתתר מלפנים עשוי בקלות לחשוב שמדובר במנוע גדול וחזק הרבה יותר.

מערכת ה"קוואטרו" המהוללת ועתירת הטכנולוגיה של אאודי נוטה ללהסוות את יכולות השלדה ולהחמיא ליכולות הנהג. שמחנו לגלות שה-A5 בעלת ההנעה הקדמית הפשוטה היא עדיין מכונת נהיגה מענגת. תחושת ההיגוי מדויקת, המכונית חותכת פניות הדוקות כמו סכין בחמאה והשליטה בתנודות הגוף מרשימה. אין בעיה של עודפי כוח ביציאה מפניות וכל העסק מעודד תקיפת כבישים מפותלים. ספיגת הזעזועים מרגישה מעט נוקשה על אספלט ישראלי אבל ייתכן שגלגלים/צמיגים קצת יותר מתונים יפתרו את הבעיה.

עם מחיר של 299 אלף שקל, 60 אלף פחות מגרסת ה-2 ליטר, בגרסת הבסיס של ה-A5 אין שום דבר בסיסי. זו מכונית פרימיום מלוטשת, חיצונית והנדסית, שמיועדת למי שמעדיף יעילות ושימושיות (וססטוס) על פני ריגושי כוח. ברוכה הבאה למשפחה.