"התאחדות הכדורגל הארגנטינאית חשופה לתביעות ולסנקציות"

לא רק למירי רגב, לג'יבריל רג'וב ואולי גם ל-BDS יש אחריות כלשהי לפיאסקו של ביטול משחק הידידות מול נבחרת ארגנטינה • פרופ' מיגל דויטש, מומחה לדיני חוזים, מנתח את ההיבטים המשפטיים של הפרשה • "גם לארגנטינאים יש חלק לא מבוטל במחדל משחק הידידות, אולי גם למסי עצמו"

ליונל מסי / צילום: רויטרס
ליונל מסי / צילום: רויטרס

החדשות על ביטול המשחק עם ארגנטינה, חילופי ההאשמות בין קברניטי המדינה, הפרשנויות המדיניות על הפגיעה בתדמיתה של ישראל, והשיח הציבורי - לא יורדים מהכותרות מאז הודיעו הארגנטינאים על ביטול משחק הידידות שהיה אמור להתקיים במוצ"ש. כמעט כולם מדברים על "האחריות של השרה מירי רגב לביטול", על האיומים שהפריח יו"ר ההתאחדות הפלסטינית לכדורגל ג'יבריל רג'וב לעבר הארגנטינים, על "ההצלחה" הפעם של ה-BDS, ועל עוד שלל נושאים הקשורים למעמדה ולתדמיתה של ישראל בעולם.

כלומר, שאלת האחריות המדינית והפוליטית מרחפת כל העת באוויר, אבל איש לא שואל שאלה מעניינת נוספת - האם למישהו יש גם אחריות משפטית למחדל.

לדברי פרופ' מיגל דויטש, מומחה לדיני חוזים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, זו בדיוק השאלה שיש לשאול היום - ובין היתר: האם הארגנטינים יספגו חבויות משפטיות עקב ביטול המשחק. התשובה לכך עשויה להיות חיובית. "התאחדות הכדורגל הארגנטינית חברה בהתאחדות הבינלאומית - פיפ"א. אם תוגש תלונה מתאימה, היא עלולה להיחשף לכאורה לסנקציות משמעתיות. בנוסף, ההתאחדות הארגנטינית חשופה לתביעות אזרחיות".

מי יכול להגיש תביעה אזרחית נגד ההתאחדות הארגנטינית?

"אני מבין שקיים חוזה בין החברה המארגנת הישראלית לבין ההתאחדות הארגנטינאית, או למי שהתקשר מטעמה. פרטי החוזה אינם מוכרים לי, וחיוני לעיין בהם לצורך הבעת דעה מבוססת. בכל אופן, כפי שפורסם, ההתאחדות הארגנטינאית הייתה רשאית, על-פי החוזה, לבטל אותו רק בנסיבות חריגות מסוימות שלא התקיימו. לא ידוע לי מהו הדין אשר חל על החוזה הזה. לצורך כך יש לעיין בחוזה עצמו, אשר איננו בידיי, וליישם על הנסיבות את הכללים במשפט הבינלאומי הפרטי.

"מכל מקום, אם אין בחוזה הגנות מיוחדות להתאחדות הארגנטינאית, ניתן לשער כי הסתלקות חד-צדדית כזו מההסכם, ללא נסיבות מאוד מיוחדות, היא בגדר הפרת חוזה, יהיה כאשר יהיה הדין אשר חל עליו. המארגנים (בארץ) עשויים להיות זכאים לכאורה לפיצויים בגין הפרת החוזה, ולא רק להשבה של מה ששולם להתאחדות הארגנטינית. כפי שציינתי, יש צורך בבדיקות משפטיות נוספות לפני הבעת עמדה סופית. לא ידוע לי, למשל, אם קיים סעיף בוררות בחוזה הנדון".

דויטש מעלה בנוסף את התהייה-סוגיה - האם יש עילת תביעה אישית נגד השחקן ליונל מסי, כוכב נבחרת ארגנטינה; ומשיב, כי "תביעה כזו לא תוגש כנראה, והעניין איננו מעשי, אלא תיאורטי, אך הנושא מסקרן מבחינה משפטית". הסיבה ל"סקרנות המשפטית" טמונה בעובדה כי מצד אחד מסי איננו צד לחוזה עם המארגן הישראלי, כך שאין תביעה חוזית נגדו; אך מנגד עלו בתקשורת טענות כי מסי פעל על-מנת למנוע את ביצוע החוזה.

ודויטש מסביר, כי "אם הדבר נכון, עולה כאן שאלה מעניינת, אם קיימת עילת תביעה נזיקית נגדו. על-פי הדין הישראלי, כאשר אדם גורם ביודעין, וללא צידוק מספיק, להפרת חוזה שנכרת בין בני-אדם אחרים, לנפגע מהפרת החוזה יש תביעה נגד הגורם להפרה, בגין עוולה של גרם הפרת חוזה".

פיפ"א יכולה לנקוט סנקציות נגד מבטלי המשחק

אולם יש להניח שהדין הישראלי אינו חל במקרה של מסי. דויטש: "לפי הכללים במשפט הבינלאומי הפרטי, הדין הרלוונטי הוא הדין אשר חל על מקום ביצוע העוולה. בענייננו, ההתנהלות הנטענת של מסי הייתה בברצלונה, שם שוהה הנבחרת הארגנטינית, או מול ההתאחדות לכדורגל בארגנטינה, כך שלכאורה יש לבחון את הדינים הספרדי או הארגנטיני, ולנתח אם צומחת לפיהם עילת תביעה במקרה של 'גרם הפרת חוזה'. שאלה אחרת היא לאיזו מדינה תהיה סמכות שיפוט בינלאומית בעניין זה".

ומה לגבי תביעה אזרחית נגד רג'וב, שדחף לביטול המשחק?

"יש צורך בבדיקה משפטית גם בעניין זה, בהתאם למשפט הבינלאומי הפרטי. בנוסף לאפשרות לסנקציות משמעתיות של פיפ"א נגדו ונגד ההתאחדות הפלסטינית, הרי שאילו הדין הישראלי היה חל, הייתה כנראה צומחת גם נגדם עילת תביעה אזרחית לפיצויים, בגין העוולה של 'גרם הפרת חוזה'. אלא שגם במקרה זה, נראה שלא יחול כלל הדין הישראלי. הפעילות של רג'וב נעשתה מחוץ למדינת ישראל. יהיה צורך, אם כן, לבחון מהו הדין הרלבנטי לנסיבות העניין לפי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, ולבדוק אם אותו דין מטיל אחריות בגין גרימה להפרת חוזה".

האם לרוכשי כרטיסים יש תביעה כלשהי נגד החברה המארגנת הישראלית או נגד סוכנות "לאן" (מפיצת/משווקת הכרטיסים)?

"יש להבחין בין הזכות לקבל בחזרה את הסכומים ששולמו, לבין הזכות לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לרוכשים, מעבר למחיר הכרטיס. בין הרוכשים לבין החברה המארגנת יש חוזה, המשתקף בכרטיס. נראה, כי סוכנות 'לאן' שימשה רק כשלוחה או כמתווכת בין החברה המארגנת לבין הרוכשים. ההוראות בגב הכרטיס אינן מתייחסות לשאלת האחריות של המארגנת, בגין ביטול המשחק. הן רק קובעות כי סוכנות 'לאן' אינה אחראית לטיב השירות ולכל הניתן במסגרת הכרטיס. לגבי סוכנות 'לאן', בלי להיזקק לדיני החוזים האחידים ולהשפעתם על תוקף ההוראות בגב הכרטיס, הרי שכשלוחה או מתווכת, אין היא נושאת באחריות לקיום החוזה ע"י המארגן".

דויטש מוסיף ומציין, כי "באשר להשבת הסכומים ששולמו בגין הכרטיסים, סוכנות 'לאן' הודיעה כי היא תטפל בהחזרת כל הכספים שנגבו. השבת מה ששולם - בין שעל-ידי הסוכנות ובין שעל-ידי מארגן המשחק - מתחייבת מן הדין".

בעניין הזכות לפיצויים נגד החברה מארגנת המשחק, מציין דויטש, כי: "יש להניח שנגרמו לרוכשים נזקים מעבר למחיר הכרטיס עצמו, לאור ויתור על תוכניות אחרות שהיו לרוכשים, עוגמת נפש וכיוצא- באלה. לצורך שאלת הזכות לפיצויים בגין נזקים אלה יש לבדוק אם ביטול המשחק על-ידי נבחרת ארגנטינה מהווה הפרת חוזה מצד המארגן, כלפי הרוכשים. בחוזה הכרטיס אין התייחסות לכך".

מפסידים בכל מקרה - הרוכשים מספסרים

דויטש מביע ספק רב ביחס לקיום זכות לפיצויים בגין הנזקים הנלווים: "עקרונית, כשקיימת התחייבות של אדם להשגת תוצאה כלשהי, האחריות שלו לפי דיני החוזים אינה תלויה בקיום אשמה מצידו ביחס לאי-השגת התוצאה. אילו היה לפנינו חוזה מכר, הייתה מתבצעת הפרת חוזה. אבל בענייננו מדובר בחוזה שירות - הספקת שירות בידורי, התלוי מטבעו במעשיו של צד שלישי (הנבחרת הארגנטינית). חוזי שירות מטילים בדרך-כלל רק חיובי השתדלות, ושאלה היא אם כך הדבר גם לגבי עצם קיום המשחק הנדון, להבדיל מאשר ביחס לאיכות המשחק.

"אף שהדבר אינו נקי מספק, נראה שהתשובה לכך היא חיובית, כך שאם המארגן פעל תוך השתדלות הולמת לגרום לקיום האירוע, הוא כנראה מילא את חבותו, לא הפר את החוזה, ואינו חייב לשלם פיצויים לרוכשים. ייתכן גם שקיים נוהג המאפשר בנסיבות כאלה ביטול כדין של חוזה השירות, כנגד השבת מחיר הכרטיס. כאמור, בכל הנוגע לדמי השירות עצמם (התשלום בגין הכרטיס) המארגן בכל מקרה זכאי לסכומים אלה רק אם השירות סופק בפועל ובענייננו השירות לא סופק".

ומי, בכל מקרה ובכל תרחיש, יצאו קרחים מכאן ומכאן? רוכשי הכרטיסים מספסרים. הם ייאלצו לספוג נזק. דויטש: "מי שרכש כרטיס למשחק ומכר אותו בשוק המישני לאדם אחר, מבצע למעשה עסקה של המחאת הזכויות החוזיות אשר היו לו מול המארגן. על-פי דיני המחאת חיובים, ממחה זכויות חוזיות איננו לוקח על עצמו אחריות כלפי הנמחה, לכך שתבוצע העסקה על-ידי החייב, ובענייננו - לכך שתבוצע העסקה על-ידי המארגן (אשר כנראה גם הוא לא הפר במקרה זה את החוזה).

"בכל מקרה, הרוכש רק נכנס בנעלי המוכר מול המארגן, והמוכר 'יוצא מהתמונה'. המוכר עמד בהתחייבותו כאשר הוא היקנה לרוכש זכות משפטית תקפה כלפי המארגן, בהתאם לחוזה הכרטיס. מכאן, שנראה כי לרוכש כרטיס בשוק המישני אין עילת תביעה נגד מוכר הכרטיס, לפיצויים או להשבת הסכום אשר אותו הוא שילם למוכר."
אולם פרופ' דויטש מוצא נחמה מסוימת גם לרוכשים מספסרים: "הרוכש בשוק המישני זכאי על פי הדין לקבל בהמחאה את הזכות שיש למוכר כלפי סוכנות 'לאן' או כלפי המארגן, להשבת הסכום המקורי אשר המוכר שילם. כלומר, אם למשל אדם שילם 150 שקל לסוכנות 'לאן' בגין הכרטיס, ומכר אותו לאדם אחר תמורת 1,000 שקל, האדם האחר (ששילם מחיר מופקע) הוא בעל הזכויות הנכון לקבל בחזרה מ'לאן' או מן המארגן את הסכום של 150 שקל, והקונה מהספסר ייאלץ לספוג נזק של 850 שקל. נציין, כי על פי חוזה הכרטיס, הרי שביחסים מול 'לאן' והמארגן, הזכויות מוקנות ל'מחזיק' הכרטיס".