היום (ד') נעשה הצעד הכמעט סופי בהפרטה הכי מסתורית שידעה המדינה. לא שקודמותיה היו חלקות או חלילה שקופות באמת. אבל זו כנראה השיאנית. חמש נקודות על מכירת תעש לאלביט:
1. המחיר
כותרת ההודעה הרשמית של האוצר היא "המדינה מוכרת את חברת תעש מערכות לחברת אלביט בכ-1.9 מיליארד ש"ח." בשורה לאחר מכן כתוב שהמחיר, 1.8 מיליארד בתוספת 100 מיליון "תלויי תוצאות". באילו תוצאות? מה הקריטריונים לתוצאות מופלאות של תעש? בהמשך כתוב ש-1.4 מיליארד ישולמו במועד השלמת העיסקה, והיתרה בשני תשלומים, ב-2020 ו-2022. כמו כן, אלביט התחייבה לפנות את שטח תעש ברמת השרון עד סוף 2023. ולא? לא ברור.
עוד נכתב "כן הושגה הסכמה על שימור רמות המחירים הנוכחית ותשלומי התמלוגים של תעש מול משרד הביטחון" - מה זה "שימור" רמות מחיר? לכמה זמן? למה? הטענה הרשמית היא שזו הייתה דרישת מערכת הביטחון, והיא מתייחסת לחוזים ממשיכים. ואם מחירי תעשיות הביטחון בעולם יירדו דווקא במוצרים הללו - האם השימור עדין תקף? ואם ציון שימור מחירים שככל הנראה מופיע בהודעה בגלל טענה כבדה מאוד שהמכירה הזו מייצרת ספק ביטחוני בעל כוח רב מדי (30% מכלל הרכש של משרד הביטחון, 40% מכלל הרכש היבשתי), אז מה עם רמות המחירים של מוצרים שאלביט הממוזגת תמכור לצבא, האם אפשר לרכוש אותם במחירים זולים יותר בארץ או בחו"ל, אבל בגלל הכוח הגדול של המיזוג יהיה קשה לעשות את זה?
ומה עם רשת הביטחון שניתנה לאלביט בדמות התחייבות משרד הביטחון לרכוש מתעש מוצרים בהיקף 250 מיליון שקל לפחות, בכל שנה במשך 5 שנים, זה כלול במחיר? ומה קורה עם נושא הלוואת-מוכר, 400 מיליון שקל, שדרשה וקיבלה אלביט מהמדינה.
למה אלביט, חברה חזקה שיכולה לקבל הלוואה מכל בנק, התעקשה לקבל הלוואת מוכר? האם היא חוששת שלא קיבלה את הנתונים המלאים, ואז תוכל לעכב או לבטל את ההחזר? על פי עמדת המוכרים: הלוואת המוכר היא חלק מהמחיר, חלק מ-1.8 מיליארד, ועל פי דרישת החשב הכללי רוני חזקיהו, נדרשה אלביט לריבית "נאה" ולערבות בנקאית.
2. ההערכות השווי לא שקופות
כמה הערכות שווי בוצעו? 1? 2? 4? בפועל בוצעו ארבע הערכות שווי, שאחת מהן נפסלה בשל חשש לניגוד עניינים. למה הן לא חשופות לציבור? לפי עמדת האוצר, בחודשים האחרונים עודכנו הערכות השווי, ובכל מקרה המחיר שנקבע בשלוש הערכות השווי נמוך יותר ממחירה הסופי של העסקה. מה זה אומר על הערכת השווי? על המעריכים? ואם זה כך מדוע זה לא גלוי לציבור?
אי בהירות נוספת בעניין המחיר: בזמנו התנהל מאבק בין החשבת הכללית דאז, מיכל עבאדי-בויאנג'ו למנהל רשות החברות דאז, אורי יוגב. המחירים שהונחו אז על השולחן היו תחילה 1.1 מיליארד שקל, ואחר כך 1.6 מיליארד. באגף החשב הכללי לקחו את הערכת השווי, חישבו ומצאו שהמחיר אמור להתחיל ב-2 מיליארד, ואז נמשיך לדבר. עמדת האוצר היום: המחיר 1.8 הוא שיא השיאים. עיסקת המאה.
3. הליך מכירה תחרותי, לכאורה
עוד משהו משונה כתוב בהודעה הרשמית, בהתייחס למהלכים שקרו אחרי החלטת ההפרטה בדצמבר 2013 "בסופו של תהליך תחרותי שניהלה רשות החברות הממשלתיות ב-2015 למכירת החברה נותרה אלביט כמציעה יחידה". תהליך תחרותי? אכן פורסם מכרז, אכן נרשמו כמה וכמה מתמודדות, מהארץ והעולם. אבל איכשהו, חברות גייסו אנשי מקצוע רבים לצידן, שילמו ערבויות, קיבלו גישה לחדרי המידע אבל ברחו, נטשו, ממש כך. הם לא קיבלו תשובות לשאלות שלהם.
חדרי המידע הוירטואליים היו חסרים נתונים בסיסיים ועקרוניים, מה שהיה שם היה מבלבל ולא ברור. שאלות ברמת המיקרו קיבלו תשובות ברמת המאקרו. "היתה לנו תחושה מאוד חזקה שהמדינה לא באמת רוצה למכור את תעש, אם כן מדוע היא מקשה כל כך, עד כדי כך שאף אחד לא מצליח לעשות הערכת שווי ולהתכנס למחיר שהוא מוכן לשלם?", כך אמר ל"גלובס" בכיר באחת החברות שהתמודדו (פורסם ב"גלובס", 15.8.17). מהר מאוד התחיל השיח שהכל מכוון מראש לאלביט. ברשות החברות, יותר נכון אורי יוגב, הכחישו נמרצות. אבל אפילו באוצר לא ממש השתכנעו, עיכבו, ואף שקלו לבטל את המכרז כולו. והנה הכל קרה כמו שצפו. אלביט קונה את תעש.
4. תחרות א-סימטרית
תעשיות ביטחוניות גדולות היו בישראל. שלוש ממשלתיות: רפאל, תעשייה אווירית ותעש. אחת פרטית: אלביט. בעוד ששלוש הממשלתיות, מרביתן מנופחות מכוח-אדם חסר מעש, עברו שנים קשות, בכלל זה הזרמות ממשלתיות כבדות, הרי אלביט הצטיינה תמיד ביעילות ובתוצאות טובות, הרבה יותר. עכשיו היא בולעת את תעש - ואפשר לסמוך על בעלי ומנהלי אלביט שיידעו לעשות מהכמו-מונופול שבידיהם את שנכון לטובתם. מה יקרה עם רפאל ותעשייה אווירית? הרי מולם עומד עכשיו ענק, יעיל ומנוהל היטב. הן לעומת זאת, בעיקר התעשייה האווירית, עמוסות כוח-אדם כבד, חלקו מיותר, הניהול במידה רבה פוליטי, המינויים מוטים פוליטית, ועדי העובדים - קולניים בתע"א ושקטים יותר ברפאל - חזקים ומקושרים לשלטונות ולמוקדי הכוח. האם מישהו באוצר מתחיל להכין את הקופה הגדולה לחילוץ מי שיצטרכו לחלץ?
5. מרוץ נגד הזמן
אצו רצו השרים משה כחלון, שכבר מפנטז על אלפי דירות באיזור הביקוש ברמת השרון, ואביגדור ליברמן שמדמיין מפעלים חדשים שיוקמו בנגב, וגם "הגדרנו תנאים קשיחים לשמירת התחרות והגמישות של צה"ל", ומנהל רשות החברות, יעקב קווינט, מזדרז להתגאות בזה ש"החברה עובדיה והמדינה יוצאים לדרך חדשה.." והחשב הכללי רוני חיזקיהו, פחות דברן, כבר שומר על שלום-בית בינו לבין שר האוצר ושר הביטחון, ומדבר על: "חיזוק התחרות הבריאה בין התעשיות הביטחוניות ושיחרור קרקעות באיזורי ביקוש" - הם הודיעו היום על חתימה. גם בהנחה, יותר נכון בידיעה, שהממונה על ההגבלים תתן את האישור המיוחל, אבל מה עם מבקר המדינה?
הוא הרי בעיצומו של סיכום דוח ביקורת סביב הליך ההפרטה. באמצע ינואר האחרון פורסם דבר הדוח על מכלול ההפרטה של תעש שמבוצע על ידי החטיבה לביקורת במערכת ביטחון. כבר אז נשמעו ונכתבו דברי ביקורת שאמורים להופיע בדוח. אבל הדוח טרם פורסם. עכשיו אומרים שדוח המבקר או-טו- טו יתפרסם. ממש בקרוב. וזה יקרה, כך נטען שסוכם, לפני ה-1/7, בטרם לחיצות הידיים הסופיות. מה זה אומר? מה זה אומר על איכות הדוח?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
