ראנץ' כפול: נושה שהגדיל את קופת הפירוק יקבל שכר-טרחה

כעשר שנים לאחר קריסתה של רשת "בורגראנץ'" בשנת 2008, הגיעה הפרשה לסיומה. הבוקר (ב') אישר בית המשפט המחוזי בת"א את שכר-הטרחה הסופי של המנהלים המיוחדים של הרשת, עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח אליעזר שפלר, והנאמן של הרשת, ד"ר-עו"ד שלמה נס, בהיקף של כמיליון שקל, המתווסף לשכר-הטרחה שקיבלו עד כה בתיק בסך כ-1.35 מיליון שקל. עוד נפסק, באופן חריג ותקדימי, שכר-טרחה לנושה של החברה, שתרם להגדלת קופת הפירוק.

במסגרת ההחלטה האחרונה בפרשה (במקרה שלא יוגשו ערעורים עליה לעליון) דנה השופטת מיכל אגמון-גונן בשאלת שיעור השכר שיש לשלם לבעלי התפקיד (המפרקים והנאמן) שטיפלו בתיק הפירוק, ולפי איזה סכום הוא ייקבע, וכן בבקשה חריגה של אחת הנושות, חברת "אשפלסט" לשלם לה שכר. זאת, לאחר שהתנגדותה להסדר הנושים שהציעו בעלי התפקיד הביאה לכך שחברת פז, הנושה הגדולה של רשת ההמבורגרים, ויתרה על 640 אלף שקל מהחוב כלפיה לטובת הנושים הרגילים.

זכאות בגין התנגדות להסדר

הליך הפירוק בעניינה של בורגראנץ' בבעלותה הקודמת נפתח ב-2008. באוגוסט אותה שנה ניתן צו פירוק זמני לחברה, ובית המשפט מינה את עו"ד ברגרזון ורו"ח שפלר כמפרקים ואת עו"ד ורו"ח נס לכונס הנכסים הזמני של החברה.

בדצמבר 2011 הגישו שלושת בעלי התפקיד בקשה לאישור מקדמת שכר-טרחה, לאחר שפעלו למכירת החברה לקבוצת אורגד, דנו במאות תביעות חוב של עובדים וספקים וביצעו שורה של פעולות במהלך הפעלת החברה. השופטת אגמון-גונן אישרה את מקדמת שכר-הטרחה על חשבון שכר-טרחתם הסופי בסכום של מיליון שקל, שיתחלק באופן שווה בין בעלי התפקיד.

במקביל לבקשת שכר-הטרחה התנהלו הליכים סבוכים בפני אגמון-גונן בנוגע להסדר נושים בתיק, שהגיעו עד לבית המשפט העליון (ראו מסגרת). זאת, עד שלבסוף אושר הסדר נושים בתיק. בין לבין, הגישה הנושה, חברת "אשפלסט" בקשה כי ייפסק לה שכר-טרחה כנושה. בבקשתה לשכר-טרחה טענה אשפלסט כי היא זכאית לכך היות שבבית המשפט העליון היא הייתה היחידה שהתנגדה להסדר הנושים (בניגוד לעמדת בעלי התפקיד וכונסת הנכסים הרשמית שעמדה לצדם), וכי רק בשל התנגדותה, נאותה נששה אחרת, חברת פז, לוותר על 640 אלף שקל מסכום החוב כלפיה ולהעבירם לטובת הנושים הרגילים. כן הצהירו באי-כוחה של אשפלסט כי הם לא גבו מהחברה שכר-טרחה בגין אותו הליכים.

במקביל הגישו בעלי התפקיד בקשה לפסיקת שכר-טרחה סופי בגין הכספים שחולקו עד לאותו מועד לנושי בורגראנץ' ושיחולקו לאחר מכן. החישוב שערכו בעלי התפקיד התבסס על דיבידנד ממוצע של 87%, ועל כן, לפי תקנות שכר-טרחה, ביקשו בעלי התפקיד לקבל שכר לפי מדרגות שיעור חלוקה העומד על בין 11% ל-12% מהסכום שחולק. בין לבין, אישרה השופטת לבעלי התפקיד סכום נוסף של 350 אלף שקל, כתשלום חלקי נוסף על-חשבון שכר-הטרחה הסופי. 

 בורגר ראנץ'

מהי הנשייה המוכחת?

היום, לאחר שלל דיונים בעליון ובמחוזי, הגיעו בקשות בעלי התפקיד ובקשת הנושה, אשפלסט, לשכר-טרחה להכרעה. השופטת אגמון-גונן דנה בשאלה מהו שיעור הדיבידנד שחולק ממנו יש לגזור את שכר-טרחתם של בעלי התפקיד. בעלי התפקיד ביקשו שכר מכוח סעיף 8א(א) לתקנות שכר-טרחה, שקובע מדרגות שכר-טרחה באופן שככל שעולה שיעור הדיבידנד לנושים, עולה השכר המשולם לבעלי התפקיד. התקנה קובעת כי יש לגזור את שכר בעלי התפקיד מ"שיעור חלוקה בפועל באחוזים לכל הנושים מסך כל נשייתם המוכחת". לטענת בעלי התפקיד, שיעור זה עומד על 87%, כאשר הדיבידנד לפז חושב על-ידם בשיעור של 100%.

אגנון-גונן ציינה כי השאלה שיש להשיב עליה לצורך אישור שכר-הטרחה היא "מהי נשייה מוכחת", לאחר שלא הייתה מחלוקת כי תביעת החוב של פז לא הוכרעה. בעלי התפקיד טענו כי כיון שהגיעו לפשרה עם פז, הרי שהנשייה המוכחת היא סכום של 8 מיליון שקיבלה פז במסגרת הפשרה (כאשר את ההפרש בין סכום זה לגובה החוב של פז שעומד על 13.5 מיליוני שקל, שנקבעו כנשיה נדחית, אין לקחת בחשבון). מנגד אשפלסט טענה כי בהיעדר הכרעה, ולאור העובדה שהחוב כולו עומד לפירעון (גם אם חלקו במעמד של חוב נדחה) הרי שהנשייה המוכחת היא גובה החוב שתבעה פז, חוב שאינו שנוי במחלוקת, העומד על כ-13.5 מיליון שקל.

בעניין זה קבעה השופטת אגמון-גונן כי מאחר שגובה החוב של פז לא היה שנוי במחלוקת, וכיון שבעלי התפקיד בחרו שלא להכריע בתביעת החוב של פז לאור מורכבות השאלות, לטובת הנושים האחרים שיזכו לקבל את חלקם, לא ניתן לומר כי הסכום שעליו סוכם הוא ה"נשייה המוכחת הנדרשת בתקנות". לדבריה, "השיקול של הסכמה על סכום מסוים, כנגד הכרעה בתביעת החוב, כאשר מדובר בהכרעה מורכבת, הוא שיקול ראוי ולגיטימי. עם זאת, בנסיבות אלה, בהם חסכו בעלי התפקיד את הצורך להכריע בתביעת חוב מורכבת, קשה לקבל כי יראו בסכום התשלום לפז עליו סוכם, כ'נשייה מוכחת'".

עוד ציינה השופטת כי כיון שחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי  קובע בסעיף 39 כי "השר, באישור ועדת החוקה, רשאי לקבוע הוראות לעניין שכר הנאמן והוצאותיו, ובכלל זה את ההליך לקביעתם", ייתכן כי יש מקום להבהיר זאת במפורש במסגרת כללים חדשים, אם יותקנו. 

תרומה לקופת הפירוק

לעניין פסיקת שכר לנושה שתרם להגדלת קופת הפירוק, קבעה השופטת אגמון-גונן כי במקרים חריגים, יהיה ניתן לפסוק שכר כאמור, בין היתר, כאשר ברור שפועלו של הנושה הוא זה שתרם לקופת הפירוק. במקרה הספציפי נקבע כי מי שהעלה את שיעור הדיבידנד לנושים הרגילים, היה בתחילה בית המשפט המחוזי - החלטת השופטת אגמון-גונן לפסול את הסדר הנושים הראשון, הביאה לשיפור מצבם של הנושים בהסדר השני; ובהמשך בית המשפט העליון - כאשר בדיון בערעור על החלטת השופטת אגמון-גנון שלא לאשר את הסדר הנושים השני, הביא לכך שפז ויתרה על סכום של 640 אלף שקל לטובת הנושים הרגילים. בהקשר זה קיבלה השופטת את טענתה של אשפלסט כי התייצבותה לדיון בעליון היא שהביאה לשיפור ההסדר לטובת הנושים הרגילים.

"אמנם, קשה לדעת מה היו פני הדברים לולא התייצבות אשפלסט, ואולם יש להניח כי בהיעדר התנגדות כלשהי, לא היה מי שהיה מאתגר את ההסכם, ויתכן שהיה מאושר כפי שהוא", כתבה אגמון-גונן. עוד הוסיפה כי "אמנם היו 'גורמים נוספים' בבית המשפט, אך כולם תמכו באישור ההסדר". בין היתר, התייחסה בכך השופטת לבעלי התפקיד שגיבשו את ההסדר, לנציג הכנ"ר וגם לבאי-כוחה של חברת פז, שתמכו באישור ההסדר כפי שהוא. "היה זה בא-כוחה של אשפלסט שהעלה טעמים נגד אישור ההסדר וסבר כי יש מקום להורות לבעלי התפקיד להכריע בהסדר החוב, או לחלופין, להביא את ההצעה לשיפור בהסדר, לידיעת הנושים ולאפשר להם להתנגד", ציינה. "השופט יצחק עמית, כהצעת פשרה, הציע כי פז תוותר על 640 אלף שקל, אך בכך יסתיים הדיון בעניינה, וכך אכן סוכם", כתבה השופטת ופסקה: אשפלסט תקבל שכר-טרחה בגובה 48 אלף שקל, המהווה 7.5% מהסכום שמאמציה הביאו לקופת הפירוק. 

ההסכם בין פז לבעלים הקודמים של בורגראנץ' שהביא לתסבוכת משפטית בפירוק

הרקע להסתבכות המשפטית בתיק הפירוק של רשת בורגראנץ' הוא הסכם שנחתם בדצמבר 2005, בין יוסף חושינסקי המנוח, לבין חברת פז, שבמסגרתו רכש חושינסקי המנוח מפז 100% מהון המניות המונפק של בורגראנץ' ללא תמורה, בכפוף להזרמת 20 מיליון שקל לבורגראנץ' על-ידי חושינסקי כנגד שטר הון שיונפק לו.

במועד מכירת השליטה בבורגראנץ' עמדה יתרת שטר ההון שפז העמידה לחברה על סך כ-43 מיליון שקל. במסגרת ההסכם נקבע כי חושינסקי מתחייב שהחברה תפרע לפז סכום של 20 מיליון שקל מתוך יתרת שטר ההון, וכן שיתרת שטר ההון בסכום של 23 מיליון שקל, תיפרע בתשלומים המותנים ברווח עתידי של בורגראנץ'.

לצורך הזרמת 20 מיליון השקל לבורגראנץ' על-ידי חושינסקי כנגד שטר חוב חדש, העמידה פז לחושינסקי הלוואה בסכום זהה, שתנאיה נקבעו בהסכם ההלוואה והשעבוד שצורף כנספח להסכם העברת הזכויות. בד-בבד עם העמדת ההלוואה על-ידי פז לחושינסקי ורישומה בחברה כ"הלוואת בעלים" כנגד שטר הון לטובת חושינסקי, נרשם בבורגראנץ' פירעון על סך של 20 מיליון שקל מתוך שטר ההון שניתן לפז לפני המכירה.

בדצמבר 2008, הגישו עיזבון חושינסקי ורמי אלעד - שהיו בעלי השליטה בבורגראנץ' בעת מתן צו הפירוק  - תביעות חוב, שנדחו בסופו של דבר על-ידי בעלי התפקיד (המנהלים המיוחדים של בורגראנץ' והנאמן), כיוון שמדובר היה בנשייה נדחית. בינואר 2009 הגישה חברת פז לבעלי התפקיד תביעת חוב במעמד של נשייה מובטחת, בסכום של כ-13 מיליון שקל, אך תביעת חוב זו לא הוכרעה מעולם על-ידי בעלי התפקיד.

לפני כחמש שנים, באפריל 2013, הכריעה השופטת מיכל אגמון-גונן בערעור על הכרעת החוב בתביעות החוב שהגישו אלעד ועיזבונו של חושינסקי. הם טענו כי הלוו לחברה, בשעתם 20 מיליון שקל, סכום שהוחזר בחלקו עד למועד מתן צו הפירוק, כך שנותר חוב של קרוב ל-15 מיליון שקל.

השופטת דחתה את הערעור, אך ציינה במקביל כי בעלי התפקיד לא הכריעו בתביעת החוב של פז, אלא כללו במסגרת הבקשה לאישור הסדר נושים, תשלום מופחת לפז, כנושה מובטחת. במסגרת ההסדר הראשון, פז הייתה אמורה לקבל סכום של כ-8 מיליון שקל (כאשר תביעת החוב שהגישה כנושה מובטחת, ולא הוכרעה, עמדה על כ-13 מיליון שקל). בסדרה של החלטות שניתנו בתיק, דחתה השופטת את הסדרי הנושים שהציעו בעלי התפקידים, נוכח מתן מעמד עדיף כנושה לחברת פז, שלא כדין, לשיטתה של אגמון-גונן.

ספקות לגבי מעמדה של פז

על העסקה הסיבובית, שבמסגרתה הפכה פז מבעלת מניות שמעמדה כשל נושה נדחית, לנושה מובטחת, המקדימה את כל הספקים ובעלי החוב, כתבה השופטת: "לא כך הם פני הדברים, ומתעוררים ספקות רציניים באשר למעמדה של חברת פז". הסדר החוב נפסל, אף שאושר באסיפת הנושים, בנימוק שבעלי התפקיד, עו"ד שאול ברגרזון, רו"ח שלמה שפלר וד"ר-עו"ד שלמה נס, לא פעלו כראוי, והציגו את פז כנושה מובטחת, בלי שהחברה קיבלה מעמד זה באופן רשמי.

בעלי התפקיד ערערו לבית המשפט העליון על ההחלטה האחרונה, שדחתה את הסדר הנושים שהוצג לאישורו. ערעורם התקבל על-ידי השופט יצחק עמית, שקבע בהחלטתו כי הסדר הנושים זכה ל"שיפור" נוסף במהלך הדיון בעליון, כשפז "הסכימה" לקבל 8 מיליון שקל מתוך קופת הפירוק, במקום 8.64 מיליון שאושרו לה בהסדר הנושים השני, שאגמון-גונן פסלה.

עמית הדגיש עוד כי מעמדה של פז הוא של נושה רגילה ולא של נושה מובטחת, אך נמנע מלמתוח ביקורת על נס, ברגרזון ושפלר, שהציגו אותה ככזו באסיפות הנושים. עוד צוין בהחלטתו של עמית כי בקופת הפירוק יש 16 מיליון שקל נטו, ולכן, הנושים הרגילים יקבלו כ-70% מחובם באופן מיידי, והיתרה תשולם לפז.

ואם לא די בהליכים המשפטיים הללו, בהמשך נדונו בקשת חברת אשפלסט להגיש תביעה נגד עיזבון חושינסקי ופז, וכן בקשתה לחשוף את הפרוטוקולים של החקירות שביצעו בעלי התפקיד. בנוסף, נדונה בקשת בעלי התפקיד לפסוק שכר-טרחה נוסף כ"שכר-טרחה ביניים", על-פי חלוקה בפועל לנושי החברה בסכום של כ-17 מיליון שקל, 70% מהסכומים שאושרו במסגרת הסדר הנושים.

בקשת אשפלסט להורות לבעלי התפקיד להגיש הליך נגד עיזבון חושינסקי וחברת פז, נדחתה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה להורות על חשיפת הפרוטוקולים מחקירות בעלי התפקיד ונושאי המשרה בפז. בית המשפט העליון אישר את החלטתה של השופטת אגמון-גונן בעניין זה, ובכך נסללה הדרך להכרעה בבקשות שכר-הטרחה הסופיות בתיק.