הפרקליטות הגישה לעליון את נימוקי הערעור על זיכוי אלון חסן

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה היום לביהמ"ש העליון את נימוקי הערעור על פסק דינו של השופט יואל עדן מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, במסגרתו זוכה יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן, מכל העבירות שיוחסו לו • מערערת על זיכויים של חסן ובן-דודו מעבירות של מרמה והפרת אמונים

אלון חסן / צילום מאיר מאירי
אלון חסן / צילום מאיר מאירי

כחודש וחצי לאחר שהגישה את הודעת הערעור על זיכויים (מחלק מהעבירות) של אלון חסן, יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, ובן-דודו, דוד חסן, מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, הגישה המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה לבית המשפט העליון את נימוקי הערעור על פסק דינו המזכה של שופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, יואל עדן.

במסגרת נימוקי הערעור שהוגשו היום (ג') לבית המשפט העליון באמצעות מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, עו"ד יוסף (ג'ואי) אש, טוענת המדינה כי הותרת פסק דינו של השופט עדן על כנו עלולה להיות בעלת השלכות משפטיות וחברתיות קשות ביותר.

בהתאם מציינת הפרקליטות כי במקרה שפסק הדין המחוזי בעניינם של אלון ודוד חסן ייוותר בעינו, יועבר מסר נורמטיבי שגוי לכלל הציבור. אותו מסר, לפי הפרקליטות, כולל בין היתר מסקנה שגויה כי מותר ואף ראוי לעבוד ציבור לפעול ולהימצא במצב של ניגוד עניינים בין טובת תפקידו הציבורי לבין טובתו האישית או טובתם של מקורביו.

כל זאת, טוענת הפרקליטות, אף אם עובד הציבור הוא בעל מעמד וכוח השפעה עצומים - כמו חסן - ואף אם כתוצאה מפעולותיו בפועל צומח לו ולמקורביו רווח כלכלי רב, כפי שקרה לטענת הפרקליטות במקרה של חסן.

משכך הדבר, מבהירה המדינה, עיקר הערעור נסוב סביב קביעות נורמטיביות של בית המשפט המחוזי.

"המדינה מערערת רק על חלק מהאישומים"

בנימוקי הערעור מציינת המדינה כי הערעור הוא על חלק מהאישומים בלבד, כאשר בתוך אותם אישומים מתמקד הערעור רק בחלק מן העובדות שיוחסו מלכתחילה לאלון ודוד חסן ורק בזיכויים מהעבירות של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור בתאגיד.

המדינה מסבירה כי הסיבה לכך שבחרה לערער רק על עבירות אלה, ולא על כל האישומים, היא כיוון שהזיכוי בגין אותם אישומים התבסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, בהם לא מתערבת בדרך-כלל ערכאת הערעור, ומשכך, ולמרות שהמדינה סבורה כי נפלו שגגות בקביעות אלה, היא החליטה שלא לערער עליהם.

המדינה מזכירה במסגרת נימוקיה כי 3 נאשמים אחרים - יניב בלטר, אורי בלטר,וחברת דנה לוגיסטיקה, אשר הואשמו יחד עם אלון ודוד חסן בכתב האישום המקורי על בסיס אותה מסכת עובדתית ואותן עבירות - הגיעו להסדר טיעון עם המדינה כבר עם הגשת כתב האישום, במסגרתו הודו השלושה ברוב העובדות והאישומים שיוחסו להם, שהיו זהים לאישומים שיוחסו לאלון ודוד חסן ושמהם זוכו. עוד מזכירה המדינה כי על אלה נגזר עונש מוסכם שכלל, בין היתר, מאסר בפועל (יניב בלטר) ומאסר בעבודות שירות (אורי בלטר), וכן הושתו על השניים ועל חברת דנה עונשים כספיים משמעותיים.

בנימוקיה מבקשת המדינה מבית המשפט העליון לקבל את הערעור ולקבוע כי התנהלותו של אלון חסן מקימה עבירות של מרמה והפרת אמונים, שכן הפגיעה באמון הציבור ובטוהר המידות של עובדי הציבור כתוצאה מהתנהלותו היא פגיעה מהותית וקשה.

המדינה ממשיכה וטוענת כי קביעת המחוזי, לפיה מעשיו של אלון חסן אינם עולים כדי עבירה ואינם חוצים את הרף הנדרש לצורך הרשעה בפלילים, היא קביעה שלא ניתן להשלים עמה הן במישור המשפטי והן במישור הציבורי, ומכל מקום, היא אינה עולה בקנה אחד עם אמות-המידה שנקבעו בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון לעבירה של מרמה והפרת אמונים.

"הפרקליטות לא התעלמה מהביקורת"

המדינה לא התעלמה מהביקורת הגלויה שמתח עליה השופט עדן בפסק דינו, בין היתר על התנהלות המדינה ועל עצם הגשת כתב האישום. בנימוקיה דחתה המדינה ביקורת זו וטענה מנגד כי כתב האישום התבסס על הודעותיהם של עדים רבים שמסרו את גרסתם בחקירה, וכי גרסתם של חלק מהעדים גם נתמכה במסמכים שנכתבו בזמן אמת.

בהתאם, מציינת המדינה, הסיבה שבית המשפט זיכה את המערערים היא שהוא לא קיבל (בין מטעמי קבילות ובין מטעמי משקל) חלק מהחומר עליו התבסס כתב האישום. המדינה מדגישה בפני העליון כי מדובר בהודעות של עדים אשר עמדו בפני המאשימה עת הגישה את כתב האישום ואשר עליהן הסתמכה. משכך, העובדה שבית המשפט המחוזי בחר שלא להאמין לחלק מהעדים וביכר את גרסתם בעדות על פני הודעתם במשטרה, אין משמעה שכתב האישום התבסס על "שמועות" או על "ריח לא טוב", כדברי בית המשפט המחוזי.

האישומים

אלון חסן שימש כיו"ר ועד עובדי ציוד מכני בנמל אשדוד. לטענת המדינה, התפקיד הקנה לחסן מעמד מיוחד וחריג וכוח והשפעה עצומים בנמל ובקרב עובדי הנמל.

בעניינו של דוד חסן טוענת המדינה כי בינו ובין אלון שררו יחסי קרבה כשל אחים, והוא שימש במועד ביצוע העבירות כמנהל בכיר בחברת דנה, חברה שפעלה בתחומי הנמל. יניב בלטר, בעליה של החברה (שהורשע כאמור בהסדר טיעון), הוא חבר קרוב של אלון חסן ובשלב מסוים גם היה לשותפו העסקי.

לטענת המדינה, על אף הזיקות ההדוקות בין אלון חסן לחברת דנה, העמיד עצמו אלון חסן, פעם אחר פעם, במצב של ניגוד עניינים בין חובותיו כלפי הנמל ועובדיו לבין האינטרס האישי שהיה לו בשגשוגה של חברת דנה בנמל, וזאת ב-3 פרשות (האישום השני). הראשונה נוגעת להתקשרות חברת דנה עם יצואני הגרוטאות. השנייה נוגעת לניסיון חברת דנה להתקשר עם חברת כיל (לפי המדינה, אלון חסן השתתף באופן פעיל בישיבה בין האחים בלטר לכיל ואמר דברים שיש בהם כדי לעודד את נציגי חברת כיל להתקשר עם חברת דנה). השלישית נוגעת להתקשרות חברת דנה עם חברת שמן, ובה גם מעורב כאמור חסן.

בכל הנוגע לפרשיות אלה טוענת המדינה כי פעולותיו של אלון חסן סייעו לחברת דנה בהשגת התקשרויות רווחיות ביותר אל מול לקוחות הנמל, באופן שאפשר לה לצבור הון רב בתוך פרק זמן קצר יחסית.

עוד טוענת המדינה כי פעולותיו של אלון חסן מקימות עבירה של מרמה והפרת אמונים, שכן חסן פעל מתוך ניגוד עניינים חריף בין תפקידו הציבורי לבין האינטרסים של חברת דנה. זאת, גם אם תתקבל קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה בישיבות שבהן השתתף אלון חסן הוא לא נקט פעולות אקטיביות מפורשות כדי לקדם את חברת דנה.

עוד נטען כי הפן המחמיר הנוסף, בגינו עולים מעשיו של אלון חסן כדי עבירה של מרמה והפרת אמונים, טמון בשילוב עוצמת ניגוד העניינים וקרבתו הרבה של אלון חסן לחברת דנה, יחד עם מעמדו של אלון חסן בנמל וכוח השפעתו העצום. לכך ניתן להוסיף את הרווחים הגדולים שהפיקה חברת דנה בתוך פרק זמן קצר.

אישומים נוספים עליהם ערערה המדינה הם הוצאות דוח ביקורת ופרוטוקולים (אישום רביעי) וכן על מערכת היחסים שבין חברות הופס שבבעלות אלון חסן לחברת קליר וחברת הנמל (האישום הראשון).

התיק נוהל בבית המשפט המחוזי על-ידי עורכי הדין עמיחי חביביאן וצחי יונגר מפרקליטות מחוז דרום (פלילי), והליך הערעור מנוהל על-ידי עורכי הדין תמר פרוש ואיתמר גלבפיש מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.