הפרקליטה ביקשה חוות-דעת מוזמנת, הנאשם בעבירות מין זוכה

נציב תלונות הציבור על הפרקליטים, השופט בדימוס דוד רוזן, קובע כי התנהלות בלתי תקינה של פרקליטה, ששימשה כתובעת בתיק שבו בוצעו עבירות מין כלפי שתי ילדות, הובילה לזיכויו של נאשם מביצוע עבירות מין.

רוזן לא הסתפק בקבלת תלונה בנושא והוא העביר לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, המלצה לנקוט צעדים מינהליים נגד התובעת נוכח הפגמים שנפלו בהתנהלותה.

לפני כחמישה חודשים, בחודש מארס 2018, זיכה ביהמ"ש המחוזי בירושלים גבר, תושב ירושלים ואב לחמישה, שנאשם בביצוע מעשים מגונים בילדות, בשל תיאום בין הפרקליטות לחוקרת הנוער שחקרה את הילדות המתלוננות. זאת, לאחר שבבית-המשפט התברר כי הפרקליטה ששימשה כתובעת בתיק שוחחה עם החוקרת, וביקשה ממנה חוות-דעת שמתאימה לעמדת התביעה.

בפסק-דין שהועבר לנציב רוזן על-ידי ביהמ"ש המחוזי בירושלים, מתח השופט משה דרורי ביקורת על שתי הערכות מהימנות סותרות שנכתבו על-ידי חוקרת הילדים. זאת, לאחר שבחוות-דעתה הראשונה כתבה חוקרת הילדים, כי היא "מתקשה להעריך את מהימנות דבריה" של אחת מקורבנות העבירה; ובשנייה - כי היא "מעריכה שהילדה (אותה הילדה, ח' מ') אכן חוותה סיטואציה מינית עם הנאשם".

במסגרת חקירתה הנגדית של חוקרת הילדים, ביקש הסנגור, עו"ד אריאל עטרי, לברר מי זה שגרם לחוקרת הילדים להוציא תחת ידיה את הערכת המהימנות השנייה, שסותרת את הראשונה. אז התברר, כי התבצעה פנייה לחוקרת הילדים על-ידי גורם בפרקליטות, שבשמו לא נקבה, להביא חוות-דעת נוספת.

בית-המשפט הורה לפרקליטות לגלות את מלוא המידע על הפנייה שנעשתה לחוקרת הילדים, שכן הוא רלבנטי להגנת הנאשם בביצוע עבירות המין. כמו כן, נתבקשה התובעת לגלות את זהות אותו גורם אלמוני בפרקליטות ששוחח עם חוקרת הילדים, כדי לברר מה היה תוכן הפנייה החריגה הזאת, לספק לחוקרת חוות-דעת נוספת על מהימנות הילדה הנפגעת.

קשר בין הפרקליטה לחוקרת

כשלושה חודשים לאחר החלטה זו של בית-המשפט, הודיעה התובעת בתיק כי "החומר המבוקש שבגינו הורה בית-המשפט הנכבד על העברתו לידי ההגנה אינו קיים, וגם לא היה קיים סמוך להערכתה של הערכת המהימנות המתוקנת על-ידי העדה".

אולם בשלבים האחרונים של ההליך המשפטי נגד הנאשם, כשנתיים לאחר ההודעה הנ"ל של התובעת, ולאחר שבית-המשפט עורר את הסוגיה שוב ושוב, התגלתה תמונה עובדתית שונה. בחיפוש שערכה התובעת, כך על-פי הודעתה לבית-המשפט בשלב הסיכומים של המשפט, היא מצאה לפתע מסמך שנכתב על-ידה ושיש בו כדי לתעד שיחתה עם חוקרת הילדים.

התובעת טענה בפני בית-המשפט, כי בגין טעות לא נכלל המסמך בחומר החקירה. היא הוסיפה וטענה, שהיא לא זכרה שהיא זו שיצרה קשר עם חוקרת הילדים וביקשה את חוות-הדעת הנוספת שלה.

בסופו של דבר, הגיע בית-המשפט המחוזי בירושלים למסקנה, כי הקשר בין הפרקליטה המטפלת בתיק לבין חוקרת הילדים - הוא שהוביל לשינוי חוות-דעתה של חוקרת הילדים, מהערכת המהימנות המקורית להערכה אחרת, הנוחה יותר בלשון המעטה, לפרקליטות.

נוכח התנהלות זו של התובעת בתיק, הועבר פסק-הדין לבחינתו של נציב תלונות הציבור על הפרקליטים, השופט רוזן. הפרקליטות טענה בהתייחסותה לעניין, כי השינוי בהערכתה של חוקרת הילדים לא היה כה מהותי, וכי לאור חוות-דעתה הראשונה שהציבה סימני שאלה באשר לקביעות מהימנות המתלוננות, ניתן, ואף ראוי היה, לפנות אל חוקרת הילדים בבקשת הבהרה כפי שעשתה התובעת.

עוד ציינה הפרקליטות, כי בשל תקלה לא צורף תיעוד השיחה לחומר החקירה שהועבר לסנגור, וכי שנתיים לאחר מכן, לא זכרה התובעת את התיעוד האמור ולא איתרה אותו בחיפוש שערכה, עד לשלב הסיכומים. לגישת הפרקליטות, פעלה התובעת בתום-לב, והפגם שנפל הוא טכני בעיקרו, אך בשל אי-גילויו במשך זמן רב משמעותו הורחבה.

פגם חמור בהתנהלות התובעת

הנציב רוזן חשב אחרת לגמרי. הוא קבע בהחלטתו, כי נפל פגם חמור בהתנהלותה של התובעת בשל כמה סיבות.

סיבה אחת - אי-העברת חומרי חקירה: הנציב לא חלק על גישת הפרקליטות, כי בעצם קיומה של השיחה בין הפרקליטה המטפלת לבין חוקרת הילדים, בין מועד נתינת שתי חוות-הדעת, לא נפל כל פגם.

עם זאת, וכאן העיקר, לדברי רוזן, "על תובע שמקיים דו-שיח שכזה עם מומחה מטעמו, מוטלת חובת תיעוד בכתב בצורה סדורה, מלאה ובהירה, ובזמן אמת, של חילופי הדברים שנתקיימו בין הצדדים; וכן מוטלת על התובע החובה לוודא שתיעוד זה יוכנס לתיק החקירה ויועבר במסגרת רשימת החומר לסנגור.

לדברי רוזן, התובעת לא וידאה כי תיעוד השיחה יועמד לעיון ההגנה לאורך מספר שנים שבהן התנהל התיק, כאשר מוחוור לכול שמדובר בחומר חקירה מהותי וחשוב. יתרה מזו, רוזן קבע כי לאחר פרסום הכרעת הדין, נתגלו שתי תכתובות דוא"ל נוספות מאת התובעת אל חוקרת הילדים, בנושא נציבות תלונות הציבור על הפרקליטים, שלא הועמדו לעיון ההגנה, וקיומן לא נודע במהלך המשפט עד לבירור התלונה בנציבות.

סיבה נוספת - הצהרה בפני בית-המשפט שהתבררה כחסרת יסוד: לדברי הנציב בהחלטתו, הדברים הללו מקבלים נופך חומרה נוכח הצהרתה של התובעת בעניין זה, כי החומר המבוקש על פניית הפרקליטות לחוקרת הילדים, אינו קיים וגם לא היה קיים - הצהרה שניתנה 140 ימים לאחר החלטת בית-המשפט. כלומר, לאחר 140 ימים שבהם, מן הסתם, טרחה התובעת למלא אחר הוראת בית-המשפט, הצהירה זו הצהרה, שבהמשך הדרך התברר שאין בה ולא כלום.

עוד מציין רוזן, כי במהלך סיכומי התובעת, התעקש בית-המשפט על חשיפת זהותו של הגורם בפרקליטות שביצע את הפנייה לחוקרת הילדים. בית-המשפט הביע את עמדתו בצורה מפורשת ונוקבת, שראוי להעיד את אותו פרקליט על-מנת שהתמונה בפני בית-המשפט תהא ברורה. אולם התובעת נמנעה מלציין בפני בית-המשפט, פעם אחר פעם, כי לא מדובר באלמוני פלמוני, אלא כי זו היא ששוחחה עם חוקרת הילדים.

"ניתן לתמוה ולהעלות מיני השערות מדוע נהגה כפי שנהגה התובעת, נוכח שאלות בית-המשפט, אך מוחוור הוא כי תשובותיה הליטו עובדה שצריכה הייתה להיות גלויה ונתונה לבית-המשפט, כמו גם לסנגור, שהנושא של השינוי בחוות-הדעת של חוקרת הילדים שימש מרכיב מרכזי בהגנתו".

רוזן קובע, כי לא ניתן בשום פנים לומר כי מדובר בתקלה טכנית של הפרקליטה, כטענת הפרקליטות. "מדובר כאן בהתנהלות של התובעת, שמנעה מההגנה עיון בחומר חקירה. התנהלות שתרמה, בסופו של הליך, לזיכויו של הנאשם".

ורוזן מסכם: "אילולא חוקרת הילדים הייתה מציינת בחקירתה הנגדית, כי התבצעה אליה פנייה על-ידי גורם בפרקליטות בין כתיבת הערכת המהימנות הראשונה לבין כתיבת הערכת המהימנות השנייה, פנייה זו הייתה נותרת סמויה לחלוטין מעיני הסנגור ומעיני בית-המשפט, וחמור מכך - יכול והנאשם היה מורשע בביצוע עבירות לא לו".