פוליטיקאים: עזבו את פייסבוק

חברת פייסבוק נמצאת במשבר או לפחות בפרשת דרכים. לאחרונה צללה המניה בבורסה, והחברה איבדה יותר מ-110 מיליארד דולר משווייה. "פרשת קיימבריג' אנליטיקה", והשימוע של מייסד ומנכ"ל החברה, מארק צוקרברג, בקונגרס האמריקאי, חשפו את המורכבות ואת האתגרים האדירים שעומדים היום בפניה.

מדובר בתופעה מדהימה ומעוררת השתאות. תוך פחות מ-15 שנה הפכה החברה לענקית בשווי של כ-600 מיליארד דולר, המחברת ומשרתת כ-2.5 מיליארד בני-אדם בכל העולם. פייסבוק נגעה והעירה צרכים עמוקים אצל בני-האדם, הרצון בחשיפה, הצורך בתשומת-לב, וההנאה במעקב אחר אחרים, והפכה לשירות חשוב וחיוני עבור מיליארדי המשתמשים.

לצד זה, התחילו להופיע תופעות מדאיגות שהגיעו לאחרונה לשיאם (הזמני, יש לומר). איסוף מידע אישי רגיש על המשתמשים ומכירתו לצדדים שלישיים, פגיעה בפרטיות, רמיסה של מתחרים או קנייתם, נטייה לתכנים פרובוקטיביים וקיצוניים, שקריים ולא אמיתיים, וכן, חשש להשפעה על ההליכים הדמוקרטיים, ויצירת פלטפורמה שמאפשרת הפצה מדויקת של תעמולה ומידע שקריים למי שהדבר עלול להשפיע עליו בבחירות.

פייסבוק עצמה, כמו גם רגולטורים וממשלות בעולם, מתלבטים ועוסקים בשאלה - מה עושים היום עם פייסבוק, האם יש לאפשר לה המשך פעילות בפורמט הנוכחי, האם ניתן להכניס במודל הפעילות שינויים קלים שיעזרו לשפר את המצב, או שיש לנקוט צעדים חריפים עד כדי פירוקה של החברה, או הכנסת שינויים דרמטיים באופן פעילותה.

לאחרונה רבים מציגים את פייסבוק כ"אויב העם", ומעצימים את הכשלים בפעילותה, תוך כדי ייחוס כוונות זדון למנהליה. הפתרונות שהם מציעים, באים כולם מצד הממשל, הרגולציה והחוק, בארה"ב, במדינות אחרות, וגם בישראל. כאילו שהשלטון הפוליטי יכול להושיע אותנו מהצורר הפייסבוקי. זוהי מחשבה נאיבית, ואולי אפילו מסוכנת. יש לומר בבירור, כל הפתרונות שאותם הוגים הפוליטיקאים והמחוקקים בארץ ובעולם, מנשיא ארה"ב דונלד טראמפ וממשלו הרפובליקאי בקונגרס, ועד שרת המשפטים של ישראל איילת שקד, מהווים פגיעה קשה בחופש העיסוק וחופש הביטוי, של חברת המדיה הגדולה, העצמאית, החופשית והחשובה ביותר בעולם.

בסופו של דבר, פגיעה כזאת היא פגיעה בחופש הביטוי שלנו, המשתמשים, ובשיח החופשי, שהוא לעיתים פרוע, המתנהל ברשת החברתית. יש לזכור, שמדובר ברגולציה של תקשורת, שחייבת להיעשות בזהירות רבה, תוך מתן דגש ומשקל מיוחדים לערכים של חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. פייסבוק התנערה שנים רבות מהתווית של חברת מדיה, וביקשה להיראות כחברת טכנולוגיה בלבד, פלטפורמה. מהחלום הזה התעוררו בפייסבוק לאחרונה, הבינו את גודל האחריות שמוטלת עליהם כחברת המדיה הגדולה בעולם, והחלו לדבר על פיקוח, סינון, ובקרה של התכנים ברשת החברתית.

על זה אפשר לומר "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא". גם בכך יש סכנות, שהרי סינון וצנזורה מטעם פייסבוק יכולים להיות לא פחות חמורים ומגבילים מצנזורה של המדינה. ועדיין, מי שעוסק ברגולציה של תקשורת, יעדיף רגולציה עצמית, על פני פיקוח של השלטון, שהוא מסוכן פי כמה. הכוח המדאיג באמת, שיכול להגיע לכל אחד מאיתנו, לעצור אותו, להפעיל כלפיו אלימות, ולשלול את זכויותיו, הוא הכוח של השלטון. לפייסבוק, עם כל כשליה, יש תפקיד חשוב בחשיפה, ביקורת, העצמה של אזרחים, ומתן במה חופשית לציבור.

פייסבוק היא חברה אמריקאית, המבוססת על ערכים ליברליים. פגיעה קשה בה תותיר את השטח לרשתות חברתיות אחרות, שמקורן ושבסיס פעולתן שונה, ושאינן ניתנות להשפעה או לבקרה על-ידי השלטון הדמוקרטי בארה"ב. כך שאין לראות בפייסבוק אויב.

ניתן לחשוב על דרכים מתונות, לרבות בדרך של רגולציה, לחייב את פייסבוק לאתר ולנקש מתחזים, להיאבק בתכנים מסיתים ובלתי חוקיים אחרים, ולפעול בשקיפות גדולה יותר ובהסכמה בנוגע לאיסוף ולשימוש במידע על משתמשיה, והעברתו לצדדים שלישיים. יש מה לעשות כדי לשפר את פייסבוק, בלי לגדוע או להחריב את התרומה הגדולה שלה לכולנו.

הכותב הוא מומחה למשפט תקשורת וטכנולוגיה, מכהן כרקטור וכמשנה לנשיא בצלאל