חופשה והפרעה: מוואראנסי בהודו ועד ויניאלס בקובה

"העוני והעומס העיבו על הנופים המרהיבים"

אריאל אטיאס, מנכ"ל וואלה טורס

לאן לא? ואראנסי, הודו

לפני 10 שנים נסעתי עם שני חברים להודו. במשך שנים שמעתי על מדינה שהיא עולם ומלואו של ריחות, צבעים ונופים מרהיבים - מהרי ההימלאיה והעיירות הרגועות שבצפון ועד החופים המפנקים ומזג האוויר הטרופי של דרום המדינה.

טיילנו בדלהי, בוואראנסי ובטאג' מהאל באגרה. אבל לאכזבתי הרבה, המראות ברחובות היו קשים לי במיוחד. העוני והעומס ברחובות, הלכלוך וחוסר ההיגיינה הצליחו להעיב אפילו על הנופים המרהיבים. במשך שנים חיכיתי להגיע להודו וכגודל הציפיות כך היו גודל האכזבות.

לאן כן? הפארק הלאומי טורטוגרו, קוסטה ריקה

למרות שאני איש תיירות ותיק, שנוסע לא מעט ברחבי העולם, בצעירותי לא הספקתי לעשות את טיול התרמילאים הגדול. מיד לאחר הצבא התחלתי לעבוד כסוכן נסיעות והתקדמתי לאט לאט עד לתפקיד המנכ"ל. בכל פעם הייתי אומר לעצמי, הנה אסיים את התפקיד הזה ואצא לטיול, שחלמתי עליו.

לפני שנה וחצי, החלטתי שזה הזמן להגשים את החלום - לקחתי איתי את שני בניי וטסנו לקוסטה ריקה. המדינה מציעה רצועות חוף יפהפיות, יערות גשם מלאים בחיות ובציפורים ושפע אטרקציות, פעילויות וטיולים. טיילנו בפארק הלאומי טורטוגרו, מקלט לצבי ים שההגעה אליו אפשרית רק במטוס או בסירה, בפארק מנואל אנטוניו וביער העננים מונטה ורדה.

"קראו לי אחי, אבל הרגשתי את האיבה"

אלעד שמש, שותף מייסד ומנכ"ל פלטפורמת השקעות ההמונים Together

לאן לא? אנטליה, טורקיה

בתחילת שנות ה-2000 נופש באנטליה היה פחות נפוץ ולא נשמע כמו דבר מובן מאליו. נסענו, כמה חברים, ילדים בני 23, לקלאב ובמקום לעשות "בטן גב" שכרנו רכב ויצאנו לטיול - היינו אז בלי WAZE כמובן. כך הגענו לכמה מקומות פחות נעימים בפרברי העיר. שם, הרחק מהבריכה והבירה על החוף, התגלו טורקים עם סבר פנים פחות אדיב - בלשון המעטה. לא שהיינו בסכנת חיים, אבל הרושם שהתקבל אצלנו הוא שהם רק מחכים שנעוף להם מהעיניים. למרות שכבר אז הם ידעו לקרוא לנו "אחי", הרגשתי היטב את האיבה.

לאן כן? ויניאלס, קובה

ב-2015, אחרי שביקרתי באין ספור יעדים מסביב לעולם הגעתי לקובה - שהייתה מבחינתי מקום בלתי נשכח. התחושה הראשונה היא שעברת לשנות ה-50 במחי טיסה, אבל במקום לפגוש את הוריך בגיל ההתבגרות, אתה פוגש במציאות שמוכיחה כמה אושר יכול להיות מנותק מעושר. זו הייתה חוויה מעצבת עוצמתית ויוצאת דופן. בהמשך, בעקבות תמונה של מטייל, הגענו לעיירה ויניאלס. לאחר נסיעה ארוכה ותלולה, האוטובוס עצר באמצע הרחוב וירדנו. אמנם לא ראינו שם נופים מיוחדים, אבל ידענו שהגענו למקום הנכון. "אני נשאר פה", אמרתי לשותף שלי לטיול והוא השיב לי "גם אני". ואז גם הגענו למקום שבתמונה. יופי, רגש, עומק והמערב הפרוע של שנות ה-50. המקום שבו לאושר אין מחיר. קובה, פשוט לנסוע.

 אלעד שמש בקובה / צילום: אלבום פרטי